הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 67455-05-18

לפני
כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המערערת

בינת ק.ח.מ. בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עלי סמיר ועו"ד יאסין איאד

נגד

המשיבה

קופת חולים מאוחדת
ע"י ב"כ עו"ד פז מוזר

פסק דין

1. לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט אילן רונן) מיום 22/4/18 בת.א. 55551-04-15 (להלן: "ההליך קמא") ולפיו נדחתה תביעת המערערת, והיא חויבה לשלם למשיבה הוצאות בסך 20,000 ₪.

2. המערערת הגישה בשנת 2015 תביעה כספית נגד המשיבה בסך 206,809 ₪ וזאת בגין כספים המגיעים לה לטענתה מהשכרת נכס והפעלתו כסניף של קופת חולים מאוחדת בכפר בועיינה.

3. להליך קמא קדם הליך קודם בין הצדדים.
המערערת תבעה את המשיבה בשנת 2010 במסגרת ת.א. 20352-04-10 בעניין כספים שהגיעו לה, לטענתה, כתוצאה מהשכרת נכס והפעלתו כסניף של קופת חולים מאוחדת בכפר דיר חנא. (הליך זה יכונה: "התביעה הראשונה").
בפסק דין מיום 24/3/14 נדחתה התביעה הראשונה והמערערת חויבה בהוצאות בסך 10,000 ₪.
ערעור שהגישה לבית משפט המחוזי בתל אביב בע"א 43884-04-14 נדחה על ידי כב' השופטת רות לבהר שרון והמערערת חויבה בהוצאות נוספות בסך 10,000 ₪.

4. רקע קצר בעניין מרפאת דיר חנא והתביעה הראשונה:
ביום 30/12/01 נחתם בין הצדדים הסכם ולפיו המערערת תעמיד לרשות המשיבה (להלן גם: "קופ"ח") את המבנה שתואר בהסכם, לצורך קיום וניהול מרפאה בדיר חנא ,תשפץ המבנה ותישא על חשבונה בהוצאות כל הניהול השוטף של המרפאה. בתמורה תשלם קופ"ח למערערת סך 3,000 ₪ לחודש + מע"מ, סכום חד פעמי בגין שיפוץ מבנה והלוואה כפי שנקבע.
בסעיף 7.1 להסכם נכתב, כי מידי 6 חודשים יבחנו הצדדים את התמורה "ובמידת הצורך ולפי הענין יגדל הסכום או יקטן".

עניין המרפאה בדיר חנא נדון במסגרת התביעה הראשונה.

המערערת טענה שם כי היה סיכום בין הצדדים לאחר חתימת ההסכם ולפיו התמורה הפכה מסכום חודשי גלובלי (3,000 ₪ לחודש) לתשלום חודשי פר כל מבוטח בסניף דיר חנא.
לגבי סניף דיר חנא נקבע בפסק הדין בתביעה הראשונה, כי בשלב מסוים סוכם על תשלום של 10 ₪ לחודש לכל מבוטח. לאחר מכן עודכן הסכום לסך 11 ₪ ו- 12 ₪. (עמ' 1 שורות 18-21 לפסה"ד בתביעה הראשונה).
המערערת טענה, כי סוכם על העלאת התעריף לסך של 15 ₪ למבוטח ונקבע בפסק הדין בתביעה הראשונה כי הסכמה שכזו לא הוכחה. (עמ' 8 לפסה"ד).
במסגרת פסה"ד בתביעה הראשונה נקבע מפורשות, כי המערערת – התובעת שם לא הוכיחה כי עדכון התמורה סוכם ביחס להקמת סניף קופ"ח הנוסף. כלומר – הסניף בכפר בועיינה.

5. רקע עובדתי קצר בדבר המרפאה בכפר בועיינה – נשוא ההליך קמא:
החל משנת 2008 (או סמוך לכך) המערערת התבקשה על ידי קופ"ח ליתן שירותים בכפר בועיינה בנכס ששכרה בשטח של כ- 120 מ"ר.
לא נחתם הסכם בכתב בין הצדדים, והצדדים פעלו בכפר בועיינה כשם שפעלו במרפאת דיר חנא. התשלום היה לפי 12 ₪ למבוטח לחודש.
בשנת 2011 נוהל מו"מ בין הצדדים במטרה לחתום על הסכם חדש ביחס למרפאות בועיינה ודיר חנא.

הסכם שכזה לא נחתם ובפועל המשיכו הצדדים את הפעלת המרפאה לפי המצב הקודם.
כלומר – שולם למערערת לפי תעריף של 12 ₪ + מע"מ למבוטח וזאת עד ליום 1/1/14.

6. בכתב התביעה בהליך קמא נטען, כי על קופ"ח לשלם למערערת תשלום "פר" כל מבוטח הרשום במרפאת כפר בועיינה ולכן מגיעים למערערת שלא שולמו וזאת בסכום ה תביעה.

בכתב ההגנה טענה קופ"ח כי שיטת התשלום המוסכמת היתה לפי מספר הנפשות המקבלות שירות במרפאת כפר ב ועיינה.
כך נעשה גם במרפאת דיר חנא ורצון המערערת לשנות את התעריף לא הבשיל לכלל הסכמה ופניותיה נדחו פעם אחר פעם.
כלומר – שורש המחלוקת העובדתית הוא: מה היתה הסכמת הצדדים: האם תשלום פר מבוטח רשום במרפאה (לגרסת המערערת) או שמא התשלום פר מבוטח המקבל שירות במרפאה (לגרסת המשיבה).

7. פסק דינו של בית משפט קמא:
א) בית משפט קמא היה צריך להכריע בשאלת מהות הסכמת הצדדים, כיוון שעסקינן בהסכמה בעל פה ולא בהסכם כתוב.
נקבע, כי התובעת – המערערת זנחה בסיכומיה את הטענה להסכמה בדבר תשלום חודשי בסכום קבוע שאינו קשור לכמות המטופלים במרפאה.
נקבע, כי הודעת דוא"ל מיום 12/5/11 (נספח ז' לתצהיר מטעם התובעת) שצורפה על מנת לתמוך בטענה ולפיה הסיכום הוא בדבר סכום חודשי קבוע הוצגה על ידי התובעת רק בחלקה.
לאותו דואר אלקטרוני יש עמוד נוסף ממנו עולה, כי מדובר בדרישת התובעת לקופ"ח ולא בהסכמת קופ"ח לאותן דרישות.
נקבע על סמך העדויות והראיות (סעיף 11 לפסה"ד ) כי טענה לחבות בגין סכום חודשי קבוע מיום 1/1/12 ואילך – נדחית.

ב) לא היתה מחלוקת על כך ששיטת התגמול בבועיינה היתה אותה שיטה כמו בדיר חנא וכי התשלום הוא לפי 12 ₪ + מע"מ לכל מטופל.
על כן נותר לבדוק, הכיצד סופרים את המבוטחים בגינם יש לשלם 12 ₪ + מע"מ "פר" מבוטח.
המספר של המבוטחים הרשומים בכפר בועיינה היה ידוע ממידע שהתקבל מהמוסד לביטוח לאומי באמצעות תעודת עובד ציבור. הפער בין גרסאות הצדדים בנוגע למהות ההסכמה ביניהם (האם "פר" מבוטח רשום במרפאה או "פר" מבוטח שקיבל שירות במרפאה) הסתכם בכמה עשרות מבוטחים.

מהסכם בכתב לא ניתן היה ללמוד דבר, כיוון שהוא נקב בסכום חודשי קבוע, ששונה לאחר מכן לסך 12 ₪ + מע"מ למבוטח ועל כך לא היתה מחלוקת וכך גם נקבע בתביעה הראשונה.
כמו כן לא נמצאו מסמכים אחרים מהם ניתן יהיה ללמוד על אופן מניין מספר המבוטחים שלפיו תחושב התמורה וכן הסתבר כי טרם פרצה המחלוקת בין הצדדים במהלך שנת 2013, אף לא היו חילופי דברים בעל פה בין הצדדים בעניין.

לפיכך, על מנת להכריע במחלוקת, פנה בית משפט קמא "למחוזות השכל הישר. להתחקות אחר אומד דעת הצדדים תוך הסתייעות בבחינת ההיגיון המסחרי אשר הנחה את הצדדים בהתקשרותם".
הודגש, כי בית משפט אינו יוצר עבור הצדדים הסדר עליו לא הסכימו, אלא בהעדר ידיעה על מהות ההסכמה, ניתן להניח כי הוסכם על הסכמה שיש בה היגיון מסחרי ושלא מביאה לתוצאות אבסורדיות.

כיוון שבמהות ההסכמה בין הצדדים, התובעת – המערערת משכירה לקופ"ח מבנה ומתחייבת להפעיל מרפאה ולשאת בכל התשלומים והוצאות האחזקה, נראה על פניו כי יש קשר הגיוני וברור בין מספר מקבלי השירות במרפאה לבין אותן הוצאות אחזקה.
נקבע כי מספר מבוטחים רשומים במרפאת בועניינה אינו משליך על עלות האחזקה. חלק מהמבוטחים בכפר בועיינה בוחרים לקבל שירות רפואי בישוב אחר.

בגין אותו מבוטח לא צריכה המערערת – התובעת להוציא הוצאה כלשהי.
נקבע, כי גם הלשון בה השתמשו הצדדים בתביעה הראשונה תומכת בדרך הפרשנות של קופ"ח – הנתבעת.

בית משפט קמא מצא לנכון להעדיף את דרך הפרשנות של קופ"ח על זו של המערערת. לפי דרך פרשנות זו לא נותרה קופ"ח חייבת למערערת כספים ועל כן נדחתה התביעה.

8. המערערת טענה בערעור כי בית משפט קמא התעלם ממצאים עובדתיים שנקבעו בתביעה הראשונה. התעלם מהעדויות והתעלם מהראיות. במקום להסתמך על הראיות בחר ליתן פסק דין על סמך היגיון מסחרי.
לא היה מקום לקבוע קביעות על סמך היגיון מסחרי כיוון שמהתנהגות הצדדים עובר להגשת התביעה ובשים לב לקביעה בתביעה הראשונה כי התשלום צריך להיות לפי כל מבוטח הרשום במרפאת בועיינה, היה צריך לקבל את תביעת המערערת.
נטען, כי קיימת התכתבות משנת 2013 שיכולה לתמוך בגרסת המערערת וכי העדות מטעם קופ"ח היתה בלתי אמינה ורווית סתירות.

9. המשיבה ביקשה לדחות את הערעור וטענה כי פסק דינו של בית משפט קמא ניתן על סמך בחינת הראיות (ולמעשה – בהיעדר ראיות מצד התובעת) ולאחר שבית משפט קמא התרשם באופן בלתי אמצעי מהעדים.
במסגרת התביעה הראשונה התקבלו טענות קופ"ח ולא נקבעה קביעה שיכולה לפגוע בגרסת קופ"ח בהליך קמא.
ב"כ המשיבה מפנה לתצהיר שנתן מנהל המערערת בתביעה הראשונה (מוצג 5 – הוסכם בבית משפט קמא ביום 2/1/18 שניתן יהיה להסתמך על מסמכים התביעה הראשונה)
שם הוא מצהיר בסעיף 7:
"כאמור, התובעת ובהתאם להסכמות גייסה מבוטחים לטובת הנתבעת בכפר דיר חנא והנתבעת החלה לשלם לתובעת תגמול חודשי פר נפש שעודכן מדי פעם בהתחשב בגודל החברים שהצטרפו לסניף, .."
כלומר – המערערת לא טענה אז כי ההסכמה היא לתשלום פר מבוטח רשום במרפאה אלא תשלום שעודכן לפי מספר מבוטחים שהצטרפו לסניף.

טענה זו אמנם שונה מטענת המערערת בהליך קמא לגבי סניף בועיינה, אך ברור שגרסת המערערת לא היתה בהליך הקודם כזו ולפיה התשלום הוא פר מבוטח הרשום בדיר חנא.

10. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:
א) עסקינן בתביעה אזרחית שהוגשה על ידי המערערת, והנטל להוכחתה מוטל על המערערת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה".
המערערת היא זו שהיתה צריכה להוכיח כי הסכמת הצדדים לגבי קופ"ח בבועיינה היתה לתשלום "פר" מבוטח הרשום בבועיינה, ללא קשר לשאלה – אם קיבל שירות במרפאה, אם לאו.
בהעדר הסכם בכתב בעניין ובהעדר עדות שבית משפט קמא מצא לנכון להעדיפה על פני גרסת הצד שכנגד, ניתן היה לדחות את התביעה בשל היעדר הרמת נטל ההוכחה.
לא נקבע בתביעה הראשונה כי היתה הסכמה לתשלום פר מבוטח, ללא קשר לשאלה – אם טופל במרפאה, אם לאו, וכפי שהודגש על ידי ב"כ המשיבה מתוך תצהיר מנהל המערערת בתביעה הראשונה, גם המערערת לא טענה, עובר לפרוץ המחלוקת, כי התשלום הוא לפי מספר רשום של מבוטחים, שאין לו קשר למספר החברים שבסניף.
בתכתובת שבין הצדדים ניתן היה לראות שנוהל מו"מ. היה רצון להגיע להסכם, אך אין חולק על כך שהסכם לא נחתם.

ב) אין מקום שאקבע כי עד הנתבעת לא היה אמין. מעבר לכך שערכאת ערעור איננה מחווה דעתה על מהימנותו / אמינותו של עד שלא נשמע בפניה, והערכאה הדיונית לא מצאה כי אינו אמין, גם אין לי יסוד להגיע לקביעה כזו, אותה מבקש ב"כ המערערת.

ג) בית משפט קמא בחן את הראיות שבפניו, וצדק ב"כ המשיבה כאשר ציין כי בחן גם את היעדר הראיות שבפניו.

כיוון שהסכם בכתב בעניין לא קיים. תכתובת בין הצדדים לא יכלה להוסיף ובית משפט התרשם מהעדויות כי עובר לסכסוך כלל לא דיברו הצדדים ביניהם על הנושא שבמחלוקת, בחר בית משפט לבחון מה יכול להיות ההיגיון המסחרי של ההסכמה ומצא כי היגיון שכזה תומך בגרסת הנתבעת.
כפי שציינתי לעיל, לאותה מסקנה ניתן גם להגיע על בסיס נטל הוכחה בלבד.

ד) משלא מצאתי כי ממצאי בית משפט קמא אינם עולים בקנה אחד עם חומר הראיות (שלא כנטען על ידי המערערת) וממצאים אלו מקובלים עלי, דין הערעור להידחות.

11. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

ב) המערערת תישא בהוצאות המשיבה ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

ג) הערבון , על פירותיו, יחולט ויועבר למשיבה באמצעות בא כוחה.

ד) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב טבת תשע"ט, 20 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.