הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 65547-06-15

בפני
כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המערער

מנחם אברהם
ע"י עו"ד גיא כהן

נגד

המשיבים

1.כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י עו"ד שלו בוקראי

2.פאדי חסן עיראקי

3.הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י עו"ד רועי צביקל

פסק דין

1. לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת יסכה רוטנברג) מיום 11/5/15 בת.א. 54488-03-11.

2. בתיק בית משפט קמא תבע המערער בסדר דין מהיר את הנתבעת (להלן גם: "כלל") בגין נזקים שאירעו לרכבו בתאונת דרכים מיום 28/4/09 (להלן: "התאונה"). התביעה הוגשה על סך 64,329 ₪, בגין נזק לרכב, ערך שרידי רכב שלא הועבר לתובע, אובדן זמן והוצאות נסיעה.
בתאונה היו מעורבים שני כלי רכב. התובע טען שהתאונה נגרמה כתוצאה מסטיית רכב שהיה נהוג על ידי צד ג' 1 (להלן: "עיראקי") כתוצאה מסטיית הרכב של עיראקי לנתיב נסיעתו.
רכבו של עיראקי היה מבוטח על ידי צד ג' 2 – הפניקס.
לאחר שהפניקס דחתה את דרישתו, הוא פנה לכלל אשר ביטחה את רכבו ומשדחתה גם היא את הדרישה, הוגשה התביעה.

3. כלל הגישה הודעת צד ג' נגד עיראקי והפניקס.

4. לאחר שמיעת עדויות לרבות חוקר הפניקס וכן בוחן תנועה שהגיש חוות דעת מטעם הפניקס וכן בוחן תנועה מטעם התובע וחוקר פרטי מטעם כלל, הגיע בית משפט קמא למסקנה ולפיה התובע לא הוכיח את תביעתו מאחר והוא לא הוכיח את נזקיו.
הטענה כי רכבו היה מעורב בתאונה לא נסתרה, אך נקבע, כי לא הוכח מה הנזק שנגרם לרכב כתוצאה מאותה תאונה, אם בכלל.
נקבע, כי עדותו היתה רצופה סתירות ותהיות. עולה מהן שהנזק שנתבע, כולו או חלקו, לא נגרם כלל בתאונה. בית משפט אמנם קבע כי הוא לא מצא לנכון לבחון אם תביעת התובע עולה כדי מירמה בתביעת תגמולים כיוון שגם ללא זה ניתן לקבוע, כי התובע לא הוכיח את תביעתו.
בית משפט נימק את קביעותיו תוך הפנייה לעדויות הצדדים, לחוות הדעת, והגיע למסקנה ולפיה מסקנות מומחי הפניקס משכנעות יותר ממסקנות בוחן מטעם מטעם התובע ויש לקבוע כי אין התאמה בנזקים.
בית משפט בסעיף 17 לפסק דינו, מנה נימוקים נוספים בגינם אין ליתן אמון בגרסת התובע.
ציין, כי אמנם לא כל סתירה או תמיהה יורדת לשורשם של דברים , אך ממכלול כל הנימוקים שפורטו ניתן להגיע למסקנה שאירוע התאונה לא גרם לנזק הנתבע (מתוך סעיף 20 לפסק הדין).
התביעה נדחתה וכפועל יוצא מכך, גם נדחו ההודעות לצדדים שלישיים. נקבע כי צד ג' 1 – עיראקי אחראי לתאונה ולכן לא חויבה כלל לשלם הוצאות לצדדי ג' מלבד תשלום עבור העדים כפי שנקבע בפסק הדין.

5. המערער בערעורו טוען, כי יש לבטל את פסק הדין. לטענתו הוכח קיומו של מקרה ביטוחי כפי שנקבע בפסק הדין , וכי לא ברור מה צריך מעורב בתאונה להוכיח מעבר לעדויות של שלושה עדי ראיה ושמא י מטעם חברת ביטוח על מנת שייקבע כי הוכיח את נזקו.
ב"כ המערער טען, כי למרות שבית משפט קמא קבע, כי הוא לא מכריע בטענה ולפיה מדובר במרמה בתביעת תגמולים, אזי מנימוקיו עולה, כי הוא בפועל הגיע לתוצאת פסק הדין על סמך טענה זו, שלא הוכחה על פי הקריטריונים שנפסקו בפסיקה.

(ע"א 475/81 יעקב זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589, 600-601, ע"א 678/86 חניפס נ' סהר חברה לביטוח בע"מ פ"ד מג (4) 177, 184, ע"א 78/04 המגן נ' שלום גרשון הובלות בע"מ (5/10/2006) , ועוד.
בעיקרי הטיעון התייחס מפורטות גם להיעדר ההתאמה בין הנזקים שאירעו כתוצאה מהתאונה לבין נזקים שנתבעו אשר המערער אישר בבית משפט קמא כי הם לא אירעו כתוצאה מהתאונה.
כך למשל התייחס לנזק בשמשה הקדמית של הרכב אשר המשיבה טענה, כי לא אירעו בתאונה עם רכבו של עיראקי כעולה מתצלומים של הרכב. הוא ציין, כי אמנם המערער העיד כי קיימת אפשרות שהנזק לשמשה הקדמית לא אירע בתאונה אלא לאחריה וככל הנראה במהלך גרירת הרכב למוסך או למגרש הגרוטאות ,אך משהסכימו הצדדים כי הנזק שנגרם לשמשה הקדמית הוא נזק מאוחר, אזי לטענתו לא היה מקום לקבוע כי המערער לא עמד בנטל להוכיח את הנזק לשמשה הקדמית, וכי מסר גרסה סותרת לעניין הנזק, כפי שקבע בית משפט קמא.
עוד נטען, כי כאשר בית משפט מייחס את חוות דעתו של השמאי ככזו שנכתבה לבקשתו של המערער, הרי שבית משפט קמא שגה בכך וכי חוות דעת זו נכתבה ונערכה לבקשתה של הנתבעת.
בעיקרי הטיעון נטען עוד כי לא היה מקום להעדיף את מסקנות המומחים מטעם הנתבעים על מסקנות בוחן המערער.

6. המשיבה – כלל טוענת כי יש לדחות את הערעור אשר נפסק על בסיס קביעות מהימנות וממצאים עובדתיים אשר ערכאת ערעור איננה מתערבת בהם אלא במקרים חריגים שלא מתקיימים בעניינינו.
בית משפט קמא קבע, כי לא ניתן לדעת איזה הנזקים הנתבעים הם כתוצאה מהתאונה ואילו מהם נגרמו בנסיבות אחרות.
בית משפט קמא מצא כי גרסתו של התובע רצופה סתירות ותהיות.
למעשה, כיוון שסבר שאין צורך לבחון אם הטענות עולות כדי מרמה לתגמולי ביטוח לצורך דחיית התביעה, לא נדרש לטענות נוספות מהם היתה עולה המשמעות האמיתית של אותן סתירות.

7. המשיב 2 לא התייצב לדיון ולא הגיש עיקרי טיעון אך ב"כ המשיבה 3 – הפניקס התייצבה לדיון והגיש עיקרי טיעון.
אף הוא מדגיש, כי מדובר בפסק דין מפורט וממצה המתבסס על עדויות, ממצאים עובדתיים ועל מסקנות משפטיות המושתתות על אותם ממצאים עובדתיים וכי אין מקום שערכאת ערעור תתערב בממצאים אלו.
ב"כ המשיבה 3 אף טען, כי היה על המערער לזמן עדים מהותיים נוספים לצורך הוכחת הנזקים.

8. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ושמעתי בהרחבה את השלמת הטיעונים, הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:
א) עניינינו, בפסק דין מפורט ומנומק אשר מושתת על קביעות מהימנות, ועל ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא על סמך מכלול הראיות שהוצגו בפניו.
אין צורך להרחיב במושכלות יסוד ולפיהן ערכאת ערעור מתערבת בקביעות ובממצאים מסוג זה רק במקרים חריגים.
זאת נעשה רק כאשר נופל בהכרעתה של הערכאה הדיונית פגם לשורשו של עניין או כאשר הטעות בולטת על פניה.
ראה לעניין זה: ע"א 1445/11 מרטינז נ' רילוב (סעיף 18 לפסה"ד), 2032/06 האגי נ' עיזבון המנוח סלמאן יוסף ג'אן (סעיף 34 לפסה"ד), ע"א 3526/11 כראדי אברהם נ' צנציפר – חברה לייבוא תבואות ומספוא בע"מ (6.5.16).

ב) במקרה דנן, פירטה כב' השופטת קמא, מדוע עדיפה עליה גרסת המשיבים בכל הקשור לנזק ומדוע סברה כי לא הוכח הנזק אשר נגרם לרכב כתוצאה מהתאונה.
לא אחזור על נימוקים אלו ועל ציטוטים מתוך הפרוטוקול ולהפניות מתוך הפרוטוקול המשתרעים על עשרת עמודי פסק הדין.
בית משפט קמא לאחר שבחן את מכלול הראיות שלפניו, הגיע למסקנה אליה הגיע ולפיה, הגם שאירוע התאונה הוכח ואף נקבע, כי המשיב 2 הוא האחראי לקרות התאונה, אזי הנזק שאירע לרכב התובע – המערער כתוצאה מהתאונה לא הוכח.

אין מקום להתערב בקביעות אלו אשר לא מצאתי כי נפל בהם "פגם לשורשו של עניין" או "טעות בולטת על פניה".
מסקנת בית משפט קמא נבעה מתוך מצבור נימוקים ולפיכך גם אם ב"כ המערער סבור כי נימוק זה או אחר אינו יכול לעמוד, אזי מכלול הנימוקים ומצבור הראיות יכלו להוביל את בית משפט קמא למסקנה אליה הגיע ולא מצאתי לנכון להתערב בתוצאה.

9. ב"כ המערער הרחיב בהודעת הערעור ובטיעוניו בנוגע לכמות הראיות הדרושה לשם עמידה בנטל הוכחת טענת מרמה.
בית משפט קמא הדגיש בפסק דינו, כי הוא לא מצא לנכון לבחון את הטענה ולפיה מדובר במרמה בתביעת תגמולים.
כלומר, פסק הדין אינו מושתת על טענה זו וממילא אין להידרש לשאלה המשפטית (אשר אינה שנויה במחלוקת) בנוגע לסוג הראיות וכמות הראיות הנדרשת להוכחת טענת המרמה בתביעת התגמולים.

10. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

ב) המערער ישא בהוצאות המשיבה 1 ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ ובהוצאות המשיבה 3 ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪.
סכומים אלו יחולטו מתוך כספי הערבון ויועברו למשיבות באמצעות באי כוחן.

ג) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג חשוון תשע"ז, 14 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.