הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 60357-03-19

לפני
כבוד השופטת אביגיל כהן

המערערת:

י.ס. נחמן יזמות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יהונתן ישר ועו"ד גל קירלי

נגד

המשיב:

מיכאל משה בן עטר
ע"י ב"כ עו"ד יונתן קיוול ועו"ד שלמה גוגיג

פסק דין

1. לפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בת"א –יפו (כב' השופט נמרוד אשכול) מיום 4.3.19 בתא"מ 45813-10-17 לפיו נדחתה תביעתה השטרית של המערערת נגד המשיב במלואה.

2. רקע נדרש:
המערערת היא חברה העוסקת בניכיון שיקים באישור משרד האוצר.

המערערת הגישה בלשכת ההוצל"פ ביום 28.3.17 בקשה לביצוע שני צ'קים על סך 16,900 ₪ כל אחד, שזמני פרעונם 27.5.16 ו – 27.6.16 נגד המשיב, החתום על השיקים.
על גב השיקים חתומות המערערת וחברת "סימוורלד טק פרטנרס בע"מ" (להלן: "סימוורלד") וכן אהרון מרצבך החתום כערב (להלן: " מרצבך").

3. התנגדות לביצוע שטר:
המשיב הגיש התנגדות לביצוע שטר במסגרתה טען, כי מסר 3 שיקים לבקשתו של מרצבך על סך 16,900 ₪ , כל אחד, שמועד פרעונו של הראשון 27.4.16, כנגד התחייבות להעביר לחשבונו את סכום ההמח אות עובר לתאריכי פירעון השיקים. הוא הסכים לעשות כן, כיוון שמרצבך שילם עבור קבלת כל צ'ק סך 300 ₪ (ראה עדות המשיב מיום 28.6.18 - עמ' 5 שורה 25).
בהתנגדות לביצוע שטר טען, כי נתן את הצ'קים כחסד (עמ' 5 שורה 28 לפרוטוקול מיום 28.6.18).

המשיב ציין כי הצעה דומה הועברה ע"י מרצבך לשלושה מחבריו והוא קיבל מהם שיקים על סכומים דומים. סמוך לאחר מכן, פנה מרצבך שוב למשיב וחבריו וקיבל מכל אחד מהם שיק רביעי.
את התשלום הראשון כיסה מרצבך, אולם לא העביר כספים לכיסוי השיק השני, ובהעדר כיסוי, הבנק לא כיבד השיק והוא חזר. המשיב פנה לבנק וביקש לבטל את השיקים הנוספים.
בסה"כ נמשכו על ידי הנתבע 4 שיקים: האחד – נפרע. שניים - הוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, הרביעי - נקרע ולא הוגש לביצוע.

נטען גם , כי "....בחלוף 4-5 חודשים פנה אליי לראשונה אדם, שהזדהה כיוסי סייג, והתעניין מה בכוונתי לעשות עם 2 הצ'קים בהם הוא מחזיק" ומרצבך הסביר למשיב שהפנייה הייתה בעקבות ריב בינו לסייג וסייג "לא יעשה כלום" (סעיף 10 לתצהיר).

סייג הוא המנהל והבעלים של המערערת.

לטענת המשיב עומדת לו טענת כישלון תמורה מלא כלפי מרצבך - לא העביר לחשבונו את תמורת השיקים וכן כלפי המערערת – הזוכה.
ביחס לזוכה - המערערת נטען כי נראה שנכנסה לעניין כחברת גבייה ולא נתנה כל ערך בעד השיקים.

נטען כי אין לראות את הזוכה שקיבלה שטרות ולא נתנה כל ערך כנגדם כ"אוחז כשורה" לפי סעיף 28 (א) לפקודת השטרות (נוסח חדש) (להלן: "פקודת השטרות") וספק רב אם היא אוחזת בעד ערך כהגדרת מונח זה בסעיף 26 (ב) לפקודת השטרות.
נטען כי די באמור כדי להטיל על הזוכה את נטל השכנוע בדבר היותה "אוחזת כשורה", קל וחומר כאשר נמנעה אף מלמסור את גרסתה לנסיבות קבלת השיקים; הבקשה לביצוע שטר חסרה את היסודות הנדרשים לצורך ביסוס עילת התביעה.

4. בהסכמת הצדדים, ניתנה רשות להתגונן כפוף להפקדת ערבון ע"י המשיב בסך 6,000 ₪ ותשלום הוצאות המערערת בסך 1,800 ₪.
התצהיר שתמך בהתנגדות שימש כתב הגנה והתביעה נוהלה בסדר דין מקוצר.

5. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית.

המערערת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעם יוסף סייג – מנהלה.
נטען כי קיבל את השיקים נשוא התביעה כשהם שלמים ותקינים עפ"י מראם מחברת סימוורלד לצורך ניכיון. הונפקה חשבונית מס/קבלה כדין עבורם (נספח 2 לתצהיר).
שולמה תמורה מלאה עבורם (בניכוי דמי ניכיון) בסך 144,557 ₪ באמצעות שני שיקים. האחד, על סך 70,000 ₪ מועד פירעון 18.3.16 והשני, על סך 74,500 ₪ זמן פירעון 19.3.16. השיקים נפרעו וכך שולמה תמורתם המלאה.

המשיב הגיש תצהיר עדות ראשית.
המשיב חזר על האמור בתצהיר התמיכה לבקשת ההתנגדות והוסיף כי כאשר סייג פנה אליו ושאל אותו מה בכוונתו לעשות עם השיקים, השיב לו כי זה קשור למרצבך. המשיב מיהר להתקשר למרצבך שהסביר לו כי סייג פנה אליו בעקבות מריבה בינו לבין סייג ומרצבך הבטיח למשיב כי סייג לא יפנה אליו יותר. מרצבך שלח למשיב אסמכתא לכך שהשמיד את השיק הרביעי והבטיח למשיב להחזיר גם את קודמיו, אך לא עמד בהבטחתו.
כן נטען כי ב"כ המשיב פנה לאהרון לוינגר, אשר חברת סימוורלד מוחזקת על ידו והוא מכהן בה כדירקטור. לוינגר טען כי השיקים לא עברו דרכו וכלל לא היה מודע לעסקה.

כן ציין כי מרצבך או סייג מחזיקים חותמת מזויפת של סימוורלד המכילה ח"פ בן עשרה ספרות במקום תשעה.

6. התקיימו שתי ישיבות הוכחות. בראשונה - נחקרו בחקירה נגדית המשיב - הנתבע ומנהל המערערת – מר יוסף סייג. ובשניה העיד מר מרצבך , אשר זומן להעיד מטעם הנתבע באמצעות צו הבאה.
ראיות רבות הוצגו רק בישיבת ההוכחות השניה, מבלי שגולו קודם לכן בתצהירי גילוי מסמכים. (ראה רשימת המסמכים שסומנו מ/1 - מ/5 ו- ת/1 בהחלטת בית משפט קמא מיום 6.9.18).

לאחר שהוגשו סיכומים מטעם הצדדים, ביום 4.3.19 ניתן פסה"ד לפיו נדחתה התביעה, ללא צו להוצאות ובימ"ש קמא הורה על סגירת תיקי ההוצל"פ.

7. פסק דינו של בימ"ש קמא:
א) צוין כי אין חולק שהנתבע קיבל סך של 300 ₪ עבור כל שיק. נקבע כי מדובר בעמלה בשיעור של 1.8%, מסכום השיק, ולא בתמורה בגין השיק.
כן נקבע כי בשים לב לסעיף 20 לפקודת השטרות, לא ניתן להתעלם מהוצאתם ומסירתם של השיקים על סמך הבטחה שתועבר תמורה כנגדם, אשר בכל הנוגע לשני השיקים נושא התביעה, לא ניתנה תמורה.
בהתאם להלכה הפסוקה, מי שאינו אוחז כשורה, לא יוכל להתגבר על טענת הגנה של כישלון תמורה, ללא קשר לשאלה אם סחור השטר לידי התובע האוחז נעשה לפני כישלון התמורה או לאחריו.

ב) משהוכח כי אין מדובר בתמורה, עובר הנטל לתובעת להוכיח כי היא אוחזת בשיק בתום לב ובעד ערך.
יש לבחון אם התובעת אוחזת כשורה בהתאם לסעיף 28 לפקודת השטרות.

ג) נקבע כי מעדות מר סייג ועדות הנתבע עולה כי השיקים הובאו לתובעת על ידי מר מרצבך, כאשר הנמשך אינו מצוין בהם. שם הנפרע הוסף ע"י מר סייג, בתאריך מאוחר יותר זאת באמצעות חותמות אשר היו מצויות במשרדה.
עפ"י הפסיקה, מי שמשלים שיק באופן כזה, אינו אוחז כשורה כי "במו ידיו עשה את השטר" (ע"א 377/68 מטע בית חרושת לצרכי מזון בע"מ נ' פרל, פ"ד כג (1) 98, 100).

ד) בימ"ש קמא קבע כי עדות מר סייג אינה מהימנה מהטעמים הבאים:
(1) עדותו של מר סייג (סעיפים 4-5 לתצהיר עדותו הראשית) כי קיבל את השיק מחברת סימוורלד כאשר השיקים " שלמים ותקינים על פי מראם" היא בניגוד לעדויות בתיק, הן של הנתבע והן של מר מרצבך לפיהם שיקים הובאו למשרד כאשר הנמשך אינו מופיע בהם ומר סייג הוא אשר הוסיף את השם " סימוורלד" באמצעות חותמת אשר הייתה במשרדו.

(2) טענתו של מר סייג לפיה חברת אימפולייט אינה בשליטתו הינה בניגוד לעדותו בהליכים אחרים אשר אוזכרו על ידי התובעת במהלך הדיון וכן בניגוד לכרטסת, מוצג ת/2, שבה חברת אימפולייט מהווה חלק מרכזי. הוכח כי הוא מחזיק במשרדו חותמת הן של "אימפולייט" והן של "סימוורלד" ועשה בהן שימוש כרצונו.

(3) טענת מר סייג לפיה עשה את העסקאות עם מר מרצבך, אשר לטענתו ייצג וחתם בשם חברת "סימוורלד" חסרת יסוד.
עפ"י הרישומים ברשם החברות (מוצג ת/3), מיום 26.1.2016, מנהל סימוורלד הוא אדם בשם אהרון לוינגר ולמר מרצבך אין כל חלק בחברה סימוורלד.

(4) טענת מר סייג כי שילם תמורה מלאה עבור השיקים לא הוכחה.
נקבע כי אין הוכחה ישירה כי התובעת הייתה שותפה ישירה למעשים שמיוחסים למר מרצבך, אולם התובעת לא הוכיחה כי נתנה ערך בעד השיקים.

על פסק דין זה, כאמור, הגישה התובעת - המערערת את הערעור שלפני.

8. תמצית טענות המערערת:
א) בימ"ש קמא התיר למשיב לצרף כראיות מסמכים במסגרת עדות של מרצבך ביום 6.9.18, אשר לא גולו במסגרת גילוי מסמכים.
לטענת המערערת מדובר במסמכים שהיו בידי המשיב טרם שמיעת הראיות ולמרות זאת המשיב בחר לא לגלותם בתצהיר ערוך כדין ומנע מהמערערת אפשרות להתמודד עם מסמכים אלה בזמן אמת.

ב) בימ"ש קמא שגה בניתוח המשפטי של הראיות שהונחו לפניו.
דין התביעה להתקבל על בסיס הראיות שהונחו בפני ביהמ"ש קמא עפ"י ניתוח משפטי שונה מזה שביצע בימ"ש.
בימ"ש קמא התעלם מראיות אשר הונחו בפניו בכל הקשור עם הערך שניתן בגין השיקים מושא התביעה ומטענת התביעה העיקרית שהשיקים ניתנו כ"שיקים טובה". מאידך, ניתן משקל כבד מנשוא לראיות מטעם המשיב ש"הוגנבו" לתיק בניגוד לסדרי הדין.

בימ"ש קמא קבע על בסיס הכרטסת ת/2 שכותרתה "התפלגות אשראי וכו" שלא גולתה כדין , שחברת "אימפולייט בע"מ" הייתה בשליטת מנהל המערערת, ואין כך הדבר. מדובר בחברה הנותנת שירותי מטבע והיא אחת החברות הגדולות בתחום בישראל. חברת אימפולייט מבצעת עבור המערערת ניכיונות משנה.

ג) בימ"ש קמא שגה בקביעתו כי לא ניתנה תמורה בגין השיקים מושא התביעה.
המערערת תמכה במסמכים את התמורה שנתנה ואין בפסה"ד התייחסות למסמכים אלה. בימ"ש קמא התייחס רק למסמך ת/1 (שובר ניכיון מחברת שכטר המרות) אשר הוצא מהקשרו בפרשנות שניתנה לו ע"י בימ"ש קמא.
בימ"ש קמא התעלם מהעובדה כי השיקים ששימשו כתמורה מטעמה ואשר צילומם צורך בתוספת תדפיס חשבון המעיד על פרעונם, הינם שיקים סחירים. כך שמשעה שיצאו מידי המערערת, אין זה מעניינה היכן הם נפרעו מאחר שחובה עליה לפרוע אותם.

ד) בימ"ש קמא שגה בקביעתו, על בסיס עדות מרצבך, כי העסקאות מול החברה היו פיקטיביות.

ה) בימ"ש קמא הקדיש חלק נכבד מפסה"ד להכרעה בשאלה האם המשיב קיבל תמורה בעד השיקים למרות שהמערערת לא חלקה על טענת המשיב לפיה לא קיבל תמורה בגין השיקים. לעומת זאת, טענת התביעה הנוגעת ל"שטר טובה" לפיה למרות שהמשיב לא קיבל תמורה עליו לשלם את השיקים לנוכח ה"עסקה" אשר ביקש להציג כאשר מסר את השיקים, לא נדונה ע"י בימ"ש קמא.

9. תמצית טענות המשיב :
א) בחינת הממצאים העובדתיים התיק מובילה בהכרח לתוצאה של דחיית התביעה.
למעט טענת סייג כי מרצבך קיבל ממנו תמורה בגין השיקים שבימ"ש קמא הגיע למסקנה כי אינה אמת ומדובר במסקנה בה ערכאת הערעור מתערבת במקרים חריגים בלבד, כל יתר הפרטים העובדתיים מעוגנים במסמכים או אושרו בפה מלא ע"י סייג.

ב) התנהלות המערערת שנחשפה לכל נורות האזהרה האפשריות ובחרה להתעלם מהן מהווה חוסר תום לב קיצוני.
כמו כן, התנהלותה מקימה אחריות נזיקית כלפי המשיב.

ג) בימ"ש קמא היה מוסמך לדחות את התביעה השטרית ולו בשל כך שחתימת ההסבה מטעם סימוורלד הייתה מזויפת שכן לא נחתמה ע"י מורשה חתימה, אף אם המערערת לא ידעה על הזיוף. קל וחומר לאחר שבימ"ש קמא קבע כי המערערת הייתה שותפה מלאה למעשה הזיוף.

ד) הואיל ונקבע כי תצהיר המערערת כוזב והיא לא העבירה ערך בעד השיקים לסימוורלד, אין לה כל דרך להיבנות מטענת "שטר טובה". צילום שיקים שנוכו אצל שכטר ושובר ניכיון (ת/1) של שכטר בגין השיקים, ע"ש מרצבך, אינם ראייה למתן ערך לסימוורלד.

ה) שני הצדדים נתנו שיקים שלהם כדי לקבל תמורה ועמלה. מדובר בעסקת שטרות שאינה באה בגדר "שטר טובה".
אף אם נקבל את עמדת המערערת כי עסקינן ב"שטר טובה" הרי שהמערערת לא הוכיחה מתן תמורה ואף לא "אחיזה בעד ערך" או אחיזה כדין.

ו) באשר לראיות שהוגשו בתיק נטען כי מדובר במסמכים שהמערערת חטאה באי הצגתם מלכתחילה והם הגיעו לידי המשיב ביום הדיון.

10. לאחר עיון בטענות הצדדים, אני סבורה כי יש מקום לקבל את הערעור מהנימוקים כדלקמן:
א) ההלכה היא כי ערכאת ערעור איננה מתערבת בממצאי מהימנות ובקביעות עובדתיות אלא בנסיבות חריגות.
ראה לעניין זה: ע"א 1445/11 מרטינז נ' רילוב (סעיף 18 לפסה"ד), ע"א 2032/06 האגי נ' עיזבון המנוח סלמאן יוסף ג'אן (סעיף 34 לפסה"ד), ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון בראשי, פ"ד נב (2) 582, 594) , ע"א 351/16 שבתאי ברכרה נ' יעקב חונוביץ ואח') – סעיף 7 (14/2/2017).

ב) במקרה דנן, אין צורך להתערב בקביעות העובדתיות ויש לקבל את הערעור על בסיס הקביעות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית.
לפיכך, בניתוח המשפטי אתבסס על הקביעות שנקבעו בבית משפט קמא:
(1) הנתבע לא קיבל ערך בעד הצ'קים, למעט עמלה בשיעור של 1.8% מסכום הצ'ק - סך 300 ₪ עבור כל צ'ק (סעיף 20 לפסק הדין).

(2) המערערת - התובעת אינה אוחזת כשורה בצ'קים.

(3) לגבי טענות קשות שהועלו על ידי הנתבע ביחס לתובעת:

עסקאות מול סימוורלד הן פיקטיביות ונועדו לעקוף את מגבלות חוק הלוואות חוץ בנקאיות, המערערת זייפה חתימות הסבה והחשבונית שצורפה על ידי המערערת לצורך הוכחה, כי נתנה ערך בעד הצ'קים - היא מזויפת - לא נקבעו על ידי בית משפט קמא קביעות.

נקבע בסעיף 25 לפסק הדין:
"אין הוכחה ישירה כי התובעת היתה שותפה למעשים שפורטו לעיל, ראה סעיף 28(ג) לפקודת השטרות, אך התובעת לא הוכיחה כי נתנה ערך בעד השיקים".

ג) בית משפט קמא בפסק דינו קבע כי מהעדויות עלה כי אחד בשם שרגא סיני היה חייב כספים לתובעת. גורמים שלישיים נשלחו על מנת להביא צ'קים של אברכים כנגד פיתוי של עמלה בגובה מסוים. (במקרה שלפנינו - 300 ₪ לצ'ק). אותם אברכים ובכללם הנתבע - המשיב " התפתו לכסף קל כאשר הובטח להם שהכספים עצמם, עובר ליום הפרעון, יועברו לחשבונם ובאופן כזה לא ינזקו" (סעיף 18 לפסק הדין).

ד) ב"כ המערערת בערעורו מדגיש, כי הוא אינו חולק על כך שהנתבע - המשיב לא קיבל את הערך של הצ'קים. (ראה גם פרוטוקול הדיון בערעור מיום 10.7.19 עמ' 1 שורה 18).
ב"כ המערערת הדגיש, כי לצורך הדיון בערעור הוא גם מוכן לקבל את הקביעה בפסק הדין כי התובעת - המערערת אינה אוחזת כשורה.

ה) טענת המערערת העיקרית היא:
מהמסכת העובדתית, לרבות עדות הנתבע ועדות מרצבך עולה כי מדובר ב"צ'קים טובה".
לפיכך - אוחז בעד ערך (ולא דווקא אוחז כשורה) רשאי להיפרע מצ'קים אלו.

הסעיף הרלוונטי בעניינינו לפי פקודת השטרות הוא סעיף 27 שכותרתו: "שטר טובה או מיטיב" הקובע כדלקמן:
"(א) המיטיב בשטר הוא האדם שחתם עליו כמושך או כקבל או כמסב בלא שקיבל בעדו ערך וכדי להשאיל את שמו לאדם אחר.

(ב) המיטיב חב על פי השטר כלפי אוחז בעד ערך, ואין נפקא מינה אם האוחז ידע בשעה שנטל את השטר שאין אותו צד אלא מיטיב ואם לאו".

ו) מעדותו של הנתבע עולה ברורות, כי מדובר בצ'קים טובה. הנתבע חתם על הצ'קים ונתן אותם למרצבך בלי שקיבל את הערך בעד הצ'קים.
לכן, ככל שהתובעת נתנה ערך בעד הצ'קים ו"אין נפקא מינה אם האוחז ידע בשעה שנטל את השטר שאין אותו צד אלא מיטיב ואם לאו".
מרצבך בעדותו גולל מסכת עובדתית אשר מובילה למסקנה ולפיה עסקינן בצ'קים טובה. (ראה עדותו בעמוד 23 שורות 21 ואילך).
גם הנתבע בעדותו מיום 28.6.18 מאשר בפועל, כי מדובר בצ'קים טובה למרות שאינו נוקט בהגדרה זו. (עמ' 5-6 לפרוטוקול).

ז) בעניין זה יצויין, כי מעדויות מרצבך והנתבע עלה, כי הנתבע הוא רק אברך אחד מבין קבוצת אברכים שהתפתו בנזיד עדשים ליתן צ'קים שלהם למרצבך תמורת מאות שקלים בודדים, מתוך אמונה שיפקיד את תמורת הצ'ק בחשבונם ולא יצטרכו לפרוע את הצ'קים עליהם חתמו.

ח) בתי המשפט כבר נדרשו לעניין זה בתיקים אחרים:
כך למשל בתא"מ 8176-11-16 י.ס. נחמן יזמות בע"מ נ' שמואל גולשן, התקבלה ביום 7.9.17 על ידי כב' השופט יאיר חסדיאל תביעתה השטרית של התובעת - המערערת דנן. שם לא הובא מרצבך לעדות, אך אין בכך רבותא לעניינינו, כיוון שעדות מרצבך תומכת בטענת התובעת ולפיה בפועל עסקינן בגלגול צ'קים / צ'קים טובה.
ערעור על פסק דינו של כב' השופט חסדיאל נדחה ביום 6.2.18 על ידי כב' השופטת דותן בע"א 47510-10-17.

ט) ב"כ המשיב בעיקרי הטיעון טען, כי הטענה ל"צ'ק טובה" מופרכת מיסודה.
לטענתו, הטענה לוקה "ב כשל לוגי".

העסקה מול המערערת היא עסקת שטרות ואינה בגדר "שטר טובה" (סעיף 34 לעיקרי הטיעון) וכן טען, מדוע גם אם עסקינן בשטר טובה, אזי לא הוכחו מתן תמורה על ידי התובעת. לא אחיזה בעד ערך ולא אחיזה כדין בכלל.

י) ב"כ המשיבה הביא פסיקה, אשר נסיבותיה לאו דווקא תואמות את נסיבותינו והפנה בין היתר לתא"מ 42620-01-13 אודל טקס בע"מ נ' שרון וינר 15.1.14), אשר נסיבותיו היו שונות, וביום 15.4.15 אישרתי הסכם פשרה בין הצדדים במסגרת ערעור שהוגש על פסק הדין (ע"א 2394-03-14 אודל טקס בע"מ נ' וינר).

במסגרת הסכם הפשרה הוסכם מפורשות, כי פסק דינו של בית משפט השלום יבוטל וממילא אין אפשרות להסתמך עליו.

י"א) הפסיקה בנוגע ל"שטר טובה" היא מועטה. איננה מעודכנת, כשם שסעיף 27 לפקודת השטרות הוא באותו נוסח מזה עשרות שנים וללא שינוי.

י"ב על מנת לדעת, מהי תמורה בת ערך, יש לפנות לסעיף 26 לפקודת השטרות הקובע כדלקמן:
"(א) תמורה בת-ערך לשטר יכול שתהא –
(1) כל תמורה המספקת כדי להעמיד התקשרות פשוטה;

(2) חוב קודם או חבות קודמת; ודינם כדין תמורה בת-ערך בין שהשטר הוא בר-פרעון עם דרישה ובין שהוא בר-פרעון בזמן עתיד.

אוחז תמ
אוחז תמ
(ב) משניתן בזמן מן הזמנים ערך בעד שטר, רואים את האוחז כאוחז בעד ערך כלפי הקבל וכלפי כל מי שנעשה צד לשטר לפני אותו זמן.

(ג) אוחז שיש לו עכבון על השטר מכוח חוזה או מכלל דין, רואים אותו כאוחז בעד ערך כדי הסכום שיש לו עכבון כנגדו".

בע"א 236/60 שמעון שוירץ נ' ברקליס בנק ד.ק.או. פ"ד י"ד (2) נקבע בסעיף 4, מה הוא שיק טובה לפי סעיף 27 לפקודת השטרות:
"ואולם יהא זה יותר מעשי, להתבונן בענין הערך באספקלריה אחרת: "שיקים של גלגול" הם, אם לתרגם את דברי המערער ללשון משפטית, שיקי טובה שהוציא המערער כדי להיטיב עם אדם אחר, ולאפשר לו לקבל אשראי בעדם. על פי סעיף 27(ב) ל פקודת השטרות חייב המערער המיטיב לפי שטר טובה או שיק טובה ,ואין נפקא מינה אם האוחז ידע בשעה שנטל את השטר שאין אותו צד אלא מיטיב ואם לאו". לשון אחר: העובדה, כי המסמך נחתם על ידי מיטיב אינה פוגמת בזכות הקנין של האוחז, ואין צורך שיהא אוחז כשורה, כדי שיוכל להיפרע מן המיטיב: די בכך שיהא אוחז בעד ערך כבכל שטר אחר ".

באותו מקרה נדונה השאלה - האם הבנק שאליו סוחרו השיקים של "הגלגול" נתן ערך בעד השטר.
נקבע, כי משנתן הבנק זיכוי בעד מסמך סחיר, הרי נתן ערך "ואין בכך כלום, שיוכל לאחר מכן לחזור בו מהזיכוי, אם יתברר כי השיקים לא נפרעו".

קיימת פסיקה נוספת, ברובה של בתי משפט שלום ממנה עולה, כי המקרה הנדון בפנינו, שבו הנתבע מסר צ'קים למרצבך, ומרצבך יכל להציג הצ'קים בפני כל גורם שהוא בין אם לצרכי עצמו ובין אם לצרכי צד ג' כלשהו וכך לקבל מימון מחברה לנכיון צ'קים (גם אם הנתבע עצמו "לא התעניין" מדוע יש צורך בצ'קים שלו על ידי אותו מרצבך, שהוא איננו חבר שלו, אינו מקורב אליו ואינו חייב לו דבר) - הוא מקרה שבו ניתן ערך בעד צ'ק טובה.

ראה לעניין זה: ע"א 523/64 רייף נ' ורנשטיין פ"ד י"ט (1) 603. ת.א. (שלום ת"א) 16035/03 בנק קוננטיננטל בע"מ נ' בריק כח אדם בע"מ (30.3.2004). ת.א. 171234/02 (שלום ת"א) בנק איגוד לישראל בע"מ נ' רות מסטרמן סעיף 5 (ב) - (ג) (2.8.09) - שם קיבלתי את טענת הנתבעת, כי זיכוי חשבון בנק המצוי ביתרת חובה לא ייחשב כשלעצמו כמתן ערך על בסיס ע"א 590/82 גיברשטיין נ' בנק הפועלים בע"מ פ"ד מג (1) 654.

יג). ומן הכלל אל הפרט -
למרות תיאוריות קונספרטיביות אלו ואחרות של הנתבע בנוגע לזיוף חשבונית המעידה על מתן ערך וטענות בדבר קנוניה, עסקאות פיקטיביות וכו', בית משפט קמא לא קבע כל קביעה פוזיטיבית שקיבלה את טענות הנתבע.
נקבע כי אין הוכחה ישירה כי התובעת היתה שותפה למעשים שפורטו על ידי הנתבע, וכן היפנה לסעיף 28 (ג) לפקודת השטרות.

בסעיף 28 (ג) לפקודת השטרות נקבע:

(ג) אוחז, בין בעד ערך ובין שלא בעד ערך, שזכות קנינו בשטר הגיעה לו מכוח אוחז כשורה ושאיננו שותף לשום רמאות או אי חוקיות הפוגעות בשטר, יש לו כל הזכויות אשר לאותו אוחז כשורה כלפי הקבל וכלפי כל הצדדים לשטר שקדמו לאותו אוחז".

כלומר - לא התקבלו טענות זיוף, רמאות וכו'.

על שום מה נדחתה התביעה בעניין זה.
כיוון שנקבע: "אך התובעת לא הוכיחה כי נתנה ערך בעד השיקים".

החשבונית מיום 15.3.16 שצורפה על ידי התובעת כוללת מפורשות את שני הצ'קים נשוא התביעה.
החשבונית מופנית לסימוורלד.
התובעת הראתה כיצד שילמה עבור צ'קים שהופיעו בחשבונית בניכוי דמי ניכיון.
על גבי הצ'קים מופיעה גם חותמת סימוורלד וחתימת שכטר המרות בע"מ. לפיכך הוכח ברמה מספקת כי ניתן ערך.

משהוכח כי התובעת - המערערת נתנה ערך בעד הצ'קים ו עסקינן בצ'קים טובה , אזי לפי סעיף 27 לפקודת השטרות, על הנתבע לעמוד מאחורי חתימתו ולפרוע את הצ'קים.

11. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, יש לקבל הערעור.

פסק דינו של בית משפט קמא יבוטל והתביעה השטרית מתקבלת.

הליכי ההוצל"פ בתיק 5116000417 ימשכו כסדרם.

ב) המשיב יישא בהוצאות המערערת ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.
סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל.

ג) ערבון שהופקד על ידי המערערת יוחזר לה באמצעות בא כוחה.

ד) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב אב תשע"ט, 13 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.