הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 60000-02-21

מספר בקשה:1
לפני
כבוד ה שופטת עינת רביד

מבקש

בני דניאל

נגד

משיבה

ש.ב.א רוטשילד 9 ת"א בע"מ

החלטה

לפני בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, כבוד סג"נ השופטת כרמלה האפט, מיום 13.12.2020 בת"א 16416-10-16, במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה, הבעלים של בניין המצוי בשדרות רוטשילד 9, פינת רחוב הרצל 5 בתל-אביב, הידוע גם כגוש 7245 חלקה 13, ונקבע כי על המבקש , אשר שכר חנות בבניין כדייר מוגן על פי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב-1972 ובה הוא מנהל עסק של מכירת פרטי אופנה לגברים בשם "בוס מוד" (להלן: החנות), לפנותה, וזאת כנגד תשלום פיצוי (סך של 2,754,000 ₪) בתוספת בשיעור 25% עבור תשלום חבות המס בגין רווחי הון (סך נוסף של 688,500 ₪), ובסך הכל, כנגד תשלום בסך של 3,442,500 ₪. בהחלטה מיום 28.12.2020, נקבע כי מועד הפינוי יהיה 100 ימים ממועד מתן ההחלטה.
בבקשתו לעיכוב ביצוע פסק דין טוען המבקש כי ההחלטה מיום 28.12.2020 ניתנה על גבי בקשת המשיבה להשלמת השמטה מפסק הדין, וללא שניתנה לו האפשרות להגיש תשובתו לבקשה, ועת בית המשפט לא נימק מדוע דחה את בקשתו לקצוב מועד של 12 חודשים לפינוי החנות , כפי בקשתו.
לטענת המבקש, הוא דייר מוגן מזה 30 שנה בנכס ובעל עסק פעיל, אשר פינויו עתה מהווה נזק בלתי הפיך שלא ניתן יהיה לתקנו , שכן המשיבה תעשה הכ ול על מנת להרוס את החנות, כך שלא יהיה לו לאן לחזור. לטענתו מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן הנזק שייגרם אם לא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו הוא אדיר.
המבקש מוסיף כי ככל שיפונה, אזי יאלץ לפנות את חנותו הכוללת מלאי רב של פריטים המסתכם במאות אלפי שקלים, מלאי אשר לא נמכר בעקבות הסגרים, ויוביל לפגיעה אנושה בו ובבני משפחתו. זאת ועוד במצב הנוכחי קשה למצוא חלופה לנכס המושכר או לאחסון המלאי דבר שיגרום לאיבוד מלאי יקר ערך.
לטענת המבקש, המשיבה לא פירטה מה הצורך הדחוף בפינוי המושכר ו- 100 הימים שנקבצו על ידי בית המשפט נעשו ללא כל נימוק.
עוד טוען המבקש כי ההחלטה מיום 28.12.20 ניתנה בחוסר סמכות, שכן בית המשפט מוסמך לתקן טעויות טכניות ולא מהותיות כפי שנעשה במקרה הנדון.
לטענת המערער המדובר בערעור אשר סיכוייו טובים שכן המשיבה לא הוכיחה קיומו של צורך קיומו הנדרש על פי הדין כתנאי לפינוי המושכר ולא הוכיחה כי פעילות עסקו של המבקש בתום תקופת השיפוץ של הבניין תפגע במשיבה.
תשובת המשיבה
לטענת המשיבה יש לדחות הבקשה כבר מהטעם שלא צורף לה תצהיר כדין אלא תצהיר בגצ"י.
לטענת המשיבה המבקש הסתיר מבית המשפט כי המשיבה כבר החלה בעבודות בשטחים נרחבים במושכר, ובוודאי שייגרמו לה נזקים כבדים ככל שיעוכב ביצוע פסק הדין.
לטענתה בניגוד למצג של המבקש, אזי המדובר באדם המעוניין להתפנות אלא שלטענתו יש להגדיל את סכום הפיצוי שנפסק לו, ועת הבקשה דנן נועדה לסחוט את המשיבה ולהגדיל את סכום הפיצוי הכספי לו יהא זכאי המבקש, וממליא אין דבר שלא ניתן לריפוי בכסף ואין ספק כי כל סכום שייקבע לגביו קטן עשרות מונים מסכום הנזק שייגרם בשל עיכוב ביצוע פסק הדין. לטענת המשיבה עיכוב ביצוע פסק הדין מסכן את היתר הבניה, ואת הוצאתו לפועל של בניין היסטורי, כך שייגרמו נזקים של מיליוני שקלים.
עוד טוענת המשיבה כי אין בטענות המערער כדי להצביע על סיכויים לערעור, המצדיקים עיכוב ביצוע פסק הדין.
דיון והכרעה
בהתאם להלכה הפסוקה בעל דין זכאי, ככלל, ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק-הדין, ואין בהגשת ערעור על פסק הדין כדי לעכב את ביצועו. הגישה במקרים מסוג זה נוטה, אפוא, שלא לעכב את הביצוע, להוציא מצבים חריגים ויוצאי דופן. החריג מתממש כאשר עולה בידו של מי שחויב בביצועו של פסק הדין לשכנע כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, והשני, כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו, במובן זה שקיים חשש של ממש שאם המבקש יזכה בערעור הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו (ראו ע"א 5333/14 ‏ ‏ נאות חן הנדסה וייזום בע"מ נ' לזרוב אדמונד, מיום 13.10.14, וכן ספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 675 (מהדורה עשירית, 2009). בין שני השיקולים הנ"ל מתקיים יחס של מעין "כלים שלובים", או "מקבילית כוחות", משמע, ככל שסיכויי הערעור נראים מוצקים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות ינוע לכיוון המבקש, ולהפך, כאשר המדובר בתנאים מצטברים.
בשים לב כי במקרה הנדון המדובר במקרקעין המשמשים לעסק, ואין המדובר במגורים, וכאשר למבקש נפסק פיצוי כספי בגין הפינוי, אשר יאפשר לו למצוא מקום חלופי לעסקו, ועת אף מבקשת המבקש בבית המשפט קמא, עולה כי היה מוכן לפנות את המקרקעין, אך ביקש פרק זמן ארוך יותר לפינוי, 12 חודשים, ולמול נזקיה של המשיבה ככל שיעוכב ביצוע פסק הדין, כעולה מתשובתה, אני סבורה כי אין מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא וזאת עד להכרעה בערעור.
הנטייה בפסיקה היא שלא להיעתר לבקשות לעיכוב פינוי נכס עסקי:
"...עיכוב ביצועו של פינוי נכס עסקי, יינתן במשורה, במקרים חריגים שבהם יקשה עד מאוד לפצות על נזקים העלולים להיגרם, והיד קפוצה יותר מאשר בדירות מגורים, מטבע הדברים; "והגם כי אין להקל ראש בהשלכותיו של פסק הדין על עסקיהם של המבקשים, הרי שלא ניתן לומר כי מדובר בנזק בלתי הפיך ..." [ רע"א 5093/13 יקוטי נ' מילוטל ירקות מוקפאים בע"מ (18.7.2013)].

כאשר מדובר בנכס מסחרי, ההנחה היא שניתן יהיה לפצות בכסף על נזקי הפינוי:
"...במקרים שבהם נכס המקרקעין משמש לצרכי מסחר או השקעה, להבדיל מאשר למגורים, הנחת המוצא היא שהנזק שעלול להיגרם אם יעשה שינוי במצבו של הנכס שקול לנזק כספי הניתן לכימות ופיצוי ..." [ע"א 7246/13 מואלים נ' קרקו (14.11.13) ]
על כן לא מצאתי מקום לקבל את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק דין עד להכרעה בערעור.
על אף האמור ולפנים משורת הדין, ובהתחשב בתקופת הקורונה, ניתן למבקש פרק זמן נוסף לצורך התארגנות לפינוי כך שעל המבקש לפנות את המ קרקעין עד ליום 8.5.2021.

ניתנה היום, י"ב ניסן תשפ"א, 25 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.