הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 59405-06-20

לפני
כבוד ה שופט יונה אטדגי

המבקשות:

  1. אזורים בנין (1965) בע"מ
  2. שלום את נתן עבודות בניה ופיתוח בע"מ

נגד

המשיבות:

  1. נציגות הבית המשותף חיים כהן מגורי 2 נתניה
  2. ליטל שיש בע"מ

החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע

1. המבקשות בנו את הבניין שברחוב חיים כהן מגורי 2 נתניה (להלן – " הבניין") ומכרו את הדירות שבו.
המשיבה 1 (להלן – " המשיבה") היא נציגות הבית המשותף של דיירי הבניין.
בבית המשפט קמא נדונה תביעת המשיבה נגד המבקשות, לפצותה על ליקויים שהתגלו בחיפוי האבן של הבניין שהצריכו את החלפתו הכוללת.
המבקשות שלחו הודעת צד שלישי למשיבה 2 (להלן – "הצד השלישי") , החברה אשר סיפקה את אבני החיפוי.
בפסק הדין שניתן ביום 30.3.2020 חייב בית המשפט את המבקשות לשלם למשיבה סכום של 313,140 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת כתב התביעה, שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ והחזר הוצאות האגרה והתשלומים ששולמו למומחים.
כן חייב בית המשפט את הצד השלישי לשלם למבקשות סך של 141,570 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה, שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ ומחצית מהוצאות האגרה והתשלומים למומחים (להלן – " פסק הדין").

2. המבקשות הגישו ערעור זה על פסק הדין.
הערעור מתייחס הן לחיובים ה כספיים שהוטלו עליהם לשלם למשיבה והן לדחייה החלקית של הודעתן כלפי הצד השלישי.
יחד עם הערעור הגישו המבקשות בקשה זו, המתייחסת למשיבה בלבד, לעיכוב ביצוע התשלומים שחויבו בהם, עד למתן פסק דין בערעור.

3. המבקשות טוענות כי מאזן הנוחות "נוטה בבירור" לטובתן, מאחר שהמשיבה היא "גוף אמורפי אשר למעשה מייצג עשרות דיירים בבניין", וככל שהערעור יתקבל, הן ייאלצו "לרדוף" אחרי כל דייר ודייר על מנת להשיב להן את הכספים.
המבקשות הודיעו כי הן מוכנות להפקיד את הסכום שנפסק בקופת בית המשפט.
לטענתן, "סיכויי הערעור גבוהים ובוודאי לא מבוטלים".

4. המשיבה מתנגדת לבקשה.
לטענתה, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתה, שכן היא " משוועת לתיקון הליקויים בחיפוי החוץ שנים ארוכות. . . כל עיכוב בתיקון הליקויים גורם להם נזק אדיר וגורם להעלאת המחיר לצורך תיקון הליקויים".
לדבריה, ההצעות שקיבלה לשם תיקון הליקויים גבוהים מהס כום שנפסק.
המשיבה מציינת כי הנזקים מתגברים ככל שחולף הזמן וכל התפוררות נוספת תגדיל את הנזקים ותגדיל את הסכום שיידרש לתיקונו.
עוד מציינת המשיבה את הנחיצות בביצוע התיקונים בחודשי הקיץ, שכן לא ניתן לבצעם בחודשי החו רף והגשמים שירדו בהם יגדילו את הנזק.
המשיבה סבורה כי "סיכויי הערעור הינם נמוכים מאד ולמעשה קלושים".

5. נפסק לא אחת, כי מבין שני השיקולים שבית המשפט נדרש להביאם בחשבון בהכריעו בבקשה לעיכוב ביצוע: סיכויי הערעור ומא זן הנוחות, השני הוא העיקרי, ואם הוא נוטה במובהק לכיוון אחד הצדדים ניתן להכריע על פיו אף מבלי להיזקק לסיכו יי הערעור (ראו, למשל: ע"א 9188/17 שבתאי נ' לינדסמן (11.12.2017) ; ע" א 9793/17 שאלתיאל נ' א. ארנסון בע"מ (11.6.2018)).
בענייננו: מדובר בחיוב כספי, שהכלל הוא שאין ל עכב את ביצועו, אלא אם הוכח קיומו של חשש ממשי לאי השבת הסכום שישולם לזוכה, אם הערעור יתקבל.
אין לבטל את החשש שהעלו המבקשות בדבר הקושי לגבות את הסכום שישולם מהמשיבה, וזאת מבלי להיכנס לדיון בסוגיה הסבוכה בדבר מעמדה המ שפטי של נציגות הבית המשותף, לתבוע ולהיתבע, ולשאלה האם ניתן לנקוט בהליכי הוצאה לפועל נגדה (לדיון חלקי בסוגיה זו, המציג עמדות שונות, ראו: עוז כהן, עו"ד, בתים משותפים, מהדורה שלישית, עמ' 110-114).
המשיבה טענה בתגובתה כי היא ,"גוף איתן בעל חוסן כלכלי", המאגד בעלים של 56 יחידות דיור ומנהל חשבון בנק מסודר. אך, עדיין אין בכך כדי להפיג את הח שש הנזכר, מאחר ואין מדובר בגוף שיש לו נכסים משלו וגם חשבון הבנק שלו מיועד להוצאות מוגבלות ושוטפות.

6. למרות האמור לעיל, אני סבור כי מאזן הנוחות נוטה בסופו של דבר לטובת המשיבה, מאחר
שהנזק שצפוי למשיבה ולדיירי הבית גדול אף יותר מהנזק הכספי הצפוי למבקשת. מלבד האינטרס הברור, כי לאחר שנות ההתדיינות המרובות המשיבה תצליח סוף סוך לתקן א ת החיפוי, קיים חשש שעיכוב התשלום יביא לכך שהתיקון יידחה עד לקי ץ הבא משו ם שלא ניתן לבצעו בחודשי החורף וכן קיים חשש שב משך זמן זה הליק ויים יוחרפו והמשיבה תזדקק לסכום גבוה יותר מזה נפסק לשם תיקונם.
האיזון הראוי יימצא לדעתי בכך שהסכום ישולם, בכפוף לכך שהדיירים יתחייבו אישית להשיב את הסכום שישולם, אם הערעור יתקבל, כפי שיפורט בהמשך.

7. כאמור לעיל, די בקביעה שמאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לצד המשיבה כדי לדחות את הבקשה, גם מבלי להידרש לסיכויי הערעור.
למעלה מן הנדרש אוסיף, מבלי לקבוע מסמרות, שעל פני הדברים לא נראה שסיכויי הערעור נוטים לטובת המבק שות, מאחר שפסק הדין מבוסס ברובו על חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט – והה לכות בעניין זה ידועות – וכן על קביעות עובד תיות נוספות שערכאת הערעור ממעטת להתערב בהן.

8. המבקשות הגישו תשובה לתגובת המשיבה.
בהליכי ערעור לא מוקנית למבקש זכות להשיב לתגובת המשיב ולשם כך עליו לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט (רע"א 3095/12 גולובנציץ נ' אבני דרך (2.9.2012); רע"א 2108/13 אלבז נ' עו"ד מיתר (21.4.2013)).
מכל מקום, לא מצאתי שיש בתשובת המבקשות נתון נוסף שיש בו כדי לשנות את התוצאה.

9. אשר על כן אני מחליט כדלקמן:
בכפוף לכך שהמשיבה תמציא למבקשות התחייבות חתומה של כל דיירי הבניין, לפיה, אם י תקבל הערעור, כולו או חלקו, כל דייר מתחייב להשיב את חלקו בסכום ששולם – הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.
ניתן בזה צו ארעי לתשלום הסכום עד 14 יום לאחר יום המצאת ההתחייבות החתומה של כל דיירי הבניין, כאמור.
המבקשות ישלמו למשיבה הוצאות בקשה זו בסך 1,500 ₪.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תש"פ, 07 יולי 2020, בהעדר הצדדים.