הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 59273-06-20

לפני
כבוד ה שופט יונה אטדגי

המבקשים:

  1. צדוק סבג
  2. מאיר סבג
  3. משה סבג

נגד

המשיבים:

  1. רשות מקרקעי ישראל
  2. פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ
  3. אביוד נכסים בע''מ
  4. אלעד ישראל מגורים בע"מ

החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע

1. המשיבה 1 (להלן – " רמ"י") היא הבעלים של המקרקעין הידועים כ"שכונת הארגזים" (להלן – " המקרקעין", "השכונה").
המשיבות 2-4 (להלן "קבוצת חכשורי") הן הזוכות במכרז לפינוי המחזיקים מהשכונה תמורת מתן פיצוי לזכאים לכך ובינוי מחדש (להלן – " המכרז") ו/או בעלות זכויות הפיתוח של השכונה.
המבקשים מחזיקים במבנה מרכזי המשמש למוסך (להלן – " המוסך") ובמספר מבנים נוספים (להלן כולם יחד – " המבנים").
המבנים נמצאים בחלקם בתחומי התוכנית נשוא המכר ז ובחלקם מחוצה להם, אך כולם מצויים בתחומי המקרקעין שבבעלות רמ"י, כאמור.

2. המשיבות הגישו תביעת פינוי נגד המבקשים.
המבקשים טענו שהם זכאים לקבלת פיצוי בהתאם לתנאי המכרז ובהתאם לפסיקה שניתנה בעניינם של תושבי השכונה.
המבקש 1 (להלן – " צדוק") טען שהוא נולד במקרקעין ומתגורר בהם ברציפות, באחד המבנים, למעט תקופה של כשלוש שנים שבה התגורר במקום אחר, ו כי הוא ניהל את המוסך, אותו הקים אביו, יחד עם אחיו המבקש 3 (להלן – " משה") ואח נוסף, אך משנת 1999 ניהול המוסך עבר למשה והוא עובד שם כשכיר.
יצוין, כי צדוק היה בהליכי פשיטת רגל בעת ניהול המשפט בבית המשפט קמא והנאמן נטל חלק בהם.
המבקש 2 (להלן – " מאיר"), בנו של צדוק, טען גם הוא שהוא מתגורר במקרקעין במשך רוב חייו וגם כיום הוא מתגורר בהם באחד המבנים.
משה טען כי הוא מנהל את המוסך מאז שנת 1999.

3. בית המשפט קמא סקר את תנאי המכרז ואת הפסיקה הרלוונטית, ולאור הראיות והעדויות שהובאו לפניו, כולל ביקו ר שלו במקום, קבע את הממצאים הבאים ואת המסקנות הבאות:
א. צדוק אינו מתגורר במקרקעין (" שוכנעתי באופן מובהק ובלתי מסויג כי צדוק אינו מתגורר בש כונת הארגזים", סעיף 16 לפסק הדין), ולכן הוא אינו זכאי לפיצוי בשל מגורים;
ב. מאיר מתגורר במקום, אך הוא אינו זכאי לפיצוי, משום שהוא אינו עונה על הקריטריונים לזכאות לפיצוי הקבועים במכרז;
ג. צדוק ומשה זכאים לפיצוי עבור המוסך.
לא הוכרע מי מבניהם הוא הזכאי לפיצוי ומה יחס חלוקת הפיצוי ביניהם.
ד. שיעור הפיצוי עבור המוסך יעמוד על סך 612,570 ₪, בהתאם לחוות דעת השמאית גרינברג שהוצגה מטעם המשיבות (המבקשים לא הציגו חוות דעת נגדית).

4. בהתאם לכך הורה בית המשפט קמא בפסק דינו מיום 16.4.2020 (להלן – " פסק הין") כדלקמן:
א. על המבקשים לפנות את המקרקעין ואת כל המבנים עד יום 29.10.2020;
ב. כנגד פינוי המוסך תשלם קבוצת חכשורי לצדוק ולמשה פיצוי בסך 612,570 ₪ (להלן – " סכום הפיצוי"), מחצית ממנו לכל אחד מהם, כשהסכום המיועד לצדוק ישולם לנאמן, אלא אם עד חלוקת הפיצוי יציג מי מהם קביעה שיפוטית אחרת באשר לזכאותו לכל סכום הפיצוי או לשיעור אחר מתוכו;
ג. אם המבקשים לא יפנו את המקרקעין ואת המבנים עד המועד האמור, המשיבות תהיינה רשאיות לתפוס את החזקה בהם ולקזז את העלות הכרוכה בביצוע הפינוי מתוך סכום הפיצוי;
ד. המבקשים ישלמו למשיבות הוצאות בסך 15,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 ₪.

5. המבקשים הגישו ערעור זה על פסק הדין וכן בקשה זו לעיכוב ביצועו.
הבקשה מונה שורה של שגיאות שנפלו לטענתם בממצאים ובמסקנות שבפסק הדין.
לטענתם, פינוי המקרקעין והמבנים יגרום להם נזק כבד ובלתי הפיך, הן משום הנזק הכרוך בפינוי מקום מגוריהם והן משום הנזק הכרוך בקטיעת פרנסתם מהמוסך.
יצוין, כי בבקשה זו נטען כי גם משה מתגורר במקרקעין.

6. המשיבות מבקשות לדחות את הבקשה.
לטענתן, "הבקשה מיוסדת על מצגי שווא כוזבים", שכן, כפי שנקבע בבית משפט קמא, תוך קביעת ממצאי חוסר מהימנות מובהקת ביחס לעדויות המבקשים, צדוק אינו מתגורר כלל במקרקעין ובשכונה ואילו משה לא טען בהליכים שהתקיימו בבית משפט קמא שהוא מתגורר במקום ולראשונה הועלתה טענה זו בבקשה זו.
לדבריהם, סיכויי קבלת הערעור הם "אפסיים".
המשיבות מוסיפות וטוענות, כי עיכוב הפינוי יגרום לעיכוב פיתוח השכונה והמקרקעין במקום, שכן פינויים נדרש לשם סיומה של סלילת צומת דרכים מרכזית וכן לשם השלמת בניית מגדלי המגורים במקום.
בהקשר זה מוסיפה קבוצת חכשורי ואומרת, שכבר ניתן היתר בנייה למגדלי מגורים המכילים 85 יחידות דיור העומדים להיבנות בשטח המוחזק על ידי המבקשים, אך ההיתר בנייה הותנה בהשלמת פינוי המקרקעין, ועיכוב הפינוי יגרום לה לנזקים כספיים גדולים מאד.
לבקשתי, הוסיפה קבוצת חכשורי ופירטה בתצהיר מטעם אחד ממנהליה, שמלבד המבקשים דנן, נמצא בשטח הנדרש לבניית הצומת ובנייני המגורים מחזיק אחד נוסף בלבד, אחיהם של צדוק ומשה, של גביו כבר ניתן פסק דין ח לוט שהוגש לביצוע בהוצאה לפועל לפני כחודש.

7. מבלי לקבוע מסמרות, נראה כי סיכויי הערעור אינם נוטים לטובת המבקשים, שכן פסק הדין מבוסס ברובו הגדול על ממצאים עובדתיים וקביעות שבמהימנות שערכאת הערעור איננה נוהגת להתערב בהם.
כן נראה שהממצאים העובדתיים נקבעו לאחר ניתוח מפורט של הראיות והעדויות שהובאו לפני בית משפט קמא, כולל ביקור שנערך על ידו במקום, וקביעות המהימנות הן נחרצות.

8. גם מאזן הנוחות, שהוא השיקול העיקרי בבקשה מעין זו, נוטה לטובת המשיבות.
גם אם הערעור יתקבל במלואו או בחלקו, ה השלכה תהיה על הזכאות לפיצוי או על שיעורו ולא על עצם הפינוי, שכן, אין חולק שגם אם ייקבע שהמבקשים, או מי מהם, עומד בקריטריונים לקבלת הפיצוי כנגד פינוי, כפי שנקבעו בתנאי המכרז ובפסיקה שדנה בעניין זה, על המבקש ים לפנות את המקרקעין ואת המבנים תמורת קבלת הפיצוי.
וביחס למוסך כבר נקבע שצדוק ומשה זכאים לפיצוי, ותוצאות הערעור תשלכנה, לכל היותר, על שיעורו.
מלבד זאת, כפי שנקבע פעמים רבות בפסיקת בית המשפט העליון, בדרך כלל אין מעכבים ביצועו של פס ק דין המורה ע ל פינוי נכס מקרקעין עסקי, מאחר שהנזק הצפוי מכך הוא כספי בלבד (ראו, למשל: ע"א 4793/17 שאלתיאל נ' א. ארנסון בע"מ (11.6.2018)).

9. באשר למגורים הנטענים על ידי צדוק ומשה:
הדברים הנחרצים שנקבעו בפסק הדין בק שר לדחיית טענת המגורים של צדוק במקרקעין, דיים כדי לדחות את טענתו גם בקשר לבקשתו לעכב את ביצ וע פסק הדין מטעם זה (מבלי לקבוע דעה סופית ביחס לתוצ אות הערעור), במיוחד לאור מאזן הנוחות הנוטה במובהק לטובת המשיבות.

טענת המגורים של משה במקרקעין הועלתה לראשונה בבקשה זו ולא נטענה בהליכים בבית משפט קמא, ודי בכך שלא להביאה בחשבון במסגרת השיקולים הנדרשים כאן.

10. לא כן ביחס למאיר, לגביו מודות גם המשיבות כי הוא מתגורר באחד המבנים בגודל של כ-25 מ"ר (סעיף 27(ב) לתשובתן לבקשה).
בהתאם לפסיקה, בדרך כלל ראוי להורות על עיכוב ביצוע פסק דין המורה על פינוי מנכס המשמש למגורים (ראו, למשל: ע"א 9188/17 שבתאי נ' לינדסמן (11.12.2017)), אך גם נפסק כי "נטייה טבעית זו אינה אמורה להאפיל באופן מלא על יתר השיקולים, כאשר ההערכה לגבי סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך הינה ברמה נמוכה, ואינה מגיעה כדי רף מינימלי, תידחה הבקשה אף שמדובר בדירת מגורים" (רע"א 3518/10 שובר נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (6.9.2010), ראו גם : ע"א 1736/20 בדרה נ' קווי הגליל שירות מוניות סדיר בע"מ (21.5.2020)).
בענייננו אני סבור שאין לעכב את הפינוי גם ביחס למאיר, הן משום שכאמור, גם אם יתקבל הערעור, כולו או חלקו, הדבר לא יימנע את פינויו מהמקרקעין אלא לכל היותר ייקבע כי הוא זכאי לקבלת פיצוי כנגד הפינוי, והן משום הנזק המשמעותי הצפוי מעיכוב הפינוי, הן לפיתוח הכללי של השכונה והן לקבוצת חכשורי, ובהתחשב בכך שמאיר מחזי ק במבנה אחד קטן מבין כל המב נים הנדרשים לפינוי.
יחד עם זאת בנסיבות הללו אני סבור שעד לקבלת פסק דין בערעור, על קבוצת חכשורי לממן מקום דיור חלופי למאיר, כפי שיפורט להלן, כתנאי לדחיית הבקשה.

11. לא מצאתי כל נימוק ראוי לעיכוב ביצוע החיוב הכספי שהוטל על המבקשים (הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד), משלא נטען כלל לחוסר יכולתן של המשיבות להשיבו, אם יתקבל הערעור.

12. יחד עם זאת, בהתחשב בתקופה שבה אנו מצויים בימים אלה ("תקופת הקורונה") וכדי לתת שהות נוספת למבקשים להתארגן לפינוי המבנים, ובכלל זה לתת שהות למאיר למצוא מקום מגורים חלופי, מועד ביצוע הפינוי יידחה בחודש נוסף, כפי שיפורט בהמשך.

13. לאור כל האמור לעיל, אני מחליט כדלקמן:
א. הבקשה נדחית בכללותה, בכפוף לאמור לקמן.
ב. מועד הפינוי נדחה ליום 1.12.2020 שעה 12:00.
כל האמור בפסק הדין ביחס למועד הפינוי, התשלום כנגדו וכו', נדחה בהתאם.
ג. החל מיום 1.12.2020 ועד למתן פסק הדין בערעור, תשלם קבוצת חכשורי למאיר דמי שכירות חודשיים בסך 4, 000 ₪ לחודש, בכפוף לפינוי בפועל ובמועד.
דמי השכירות ישולמו בראש כל חודש.
ד. כדי להקל על המבקשים אינני מחייב אותם בהוצאות בקשר לבקשה זו.

ניתנה היום, כ"ט אב תש"פ, 19 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.