הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 55921-03-16

מספר בקשה:7
בפני
כבוד ה שופטת עינת רביד

מבקשים

  1. יל גג הנגב בע"מ
  2. יוסף יעקב ליבוביץ

נגד

משיבים

פרימו שלום

החלטה

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב, כבוד השופטת רונית פינצ'וק אלט, מיום 31.1.16 אשר ניתן במסגרת ת.א. 36450-12-11, במסגרתו חויב המבקש לשלם למשיבים סך של 500,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.12.08 עד לתשלום בפועל, וכן סך של 232,500 ₪ בגין מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.10.08 ועד לתשלום בפועל (להלן: " סכום המע"מ", עוד חויב המבקש בתשלום הוצאות אגרה באופן יחסי לסכום פסק הדין, וכן בשכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% מסכום פסק הדין. בהתאם לפסק הדין נקבע כי מסכומים אלו יש להפחית סך של 50,000 ₪ אשר שולמו על ידי המבקש בגין מס שבח, וכן סכומים נוספים העולים לסך של כ- 10,000 ₪.
לאחר הגשת הערעור הגיש המבקש הבקשה הנדונה לעיכוב ביצוע פסק הדין, אליה צירף את בקשתו לעיכוב ביצוע, כפי שהוגשה לבית משפט השלום, וכן את תגובת המשיבים ותשובתו. לעניין זה צוין כי בשל הגשת הערעור הורה בית משפט השלום על העברת הבקשה לדיון בפני ערכאת הערעור.
תמצית פסק הדין
בפסק הדין נקבע, בין היתר, כי בין המשיבה למבקש נכרתו שני הסכמים אשר הסדירו רכישת זכויות המשיבה בנכס בבאר שבע. על פי הסכם הראשון מיום 5.9.08 נקבעה תמורה בסך של מיליון וחצי ₪ בתוספת מע"מ, שהמבקש התחייב להעביר למשיבה. בגוף ההסכם נקבע כי סכום של 750,000 ₪ הועברו למשיבה עם חתימת ההסכם. סכום זה לא הועבר בפועל אלא קיזז חוב של המשיבה למבקש. בנוסף הוסכם בין הצדדים כי סכום נוסף יועבר לכונס הנכסים שמונה לנכס בגין חוב המשיבה לבנק פועלים. בפועל העביר המבקש לכונס הנכסים סך של 772,168 ₪. עוד הוסכם כי המע"מ ישולם ישירות למע"מ, על ידי המבקש, אך המבקש לא עשה כן ולא העביר התשלום.
בפסק הדין נקבע כי באותו היום נחתם הסכם נוסף בין הצדדים, שעניינו זיכרון דברים למכירת הנכס לצד ג'. על פיו היו רשאים המבקש והמשיב למכור את הנכס עד ולא יאוחר מיום 31.12.08, המשיב לא יוכל להתערב במכירה במידה וזו תהיה פחותה מ- 2 מיליון ₪ ובלבד שסכום המכירה לא יפחת מ- 1.8 מיליון ₪. ככל שהמבקש ישלם סכומים יתרים מעל 1.5 מיליון ₪ אלו יוחזרו לו והיתרה תועבר למשיבה. ככל שהנכס לא יימכר עד ליום 31.12.08 ירכוש המבקש את הנכס בסך של 2 מיליון ₪. בפסק הדין נקבע כי ההסכם השני מחייב את הצדדים .
פסק הדין קבע כי המבקש הפר את ההסכמים בכך שלא שילם את סכום המע"מ , כפי שהתחייב , וכן נקבע , כי היות והנכס לא נמכר לצד ג', היה על המבקש להעביר הסך של 500,000 ₪, ההפרש בין מיליון וחצי ₪ מחיר המכירה, לשני מיליון ₪, הסכום בו התחייב המבקש לרכוש הנכס בהתאם להסכם השני, סכום אשר לא הועבר למשיבה.
בית המשפט דחה את טענותיו של המבקש כי לא נחתם הסכם שני בין הצדדים, וכי חתימתו על הסכם זה זויפה. עוד דחה בית המשפט את טענתו של המבקש לעניין ערכם של ההקלטות ו התמלול שנעשה להן, אשר הוגשו על ידי המשיבים, וכן דחה את הטענה לאי חוקיות ההסכם בין הצדדים.
יוער כי במסגרת פסק הדין קיבל בית המשפט חלק מהתביעה הנגדית שהגיש המבקש וקבע כי על המשיבים לשלם לו הסכום שנפסק.
תמצית טענות המבקש
לטענת המבקש המדובר בערעור אשר סיכוייו גבוהים, לטענתו פסק הדין כולו נשען על תמלילים, שהוגשו לבית המשפט ואשר קבילותם לא נבחנה וזאת חרף התנגדותו של המבקש לא ופן הגשת תצהירים שלא על ידי עורכם. לעניין זה נטען כי בית המשפט נתן פרשנות שגויה לתמלילים ללא כל הסבר המניח את הדעת מדוע מערכת ההקלטות של המבקש קטועה ולא רצופה בזמנים ואינה תואמת את השתלשלות האירועים באופן המעיד על "בישול הקלטות".
עוד טען המבקש כי ביהמ"ש לא נתן דעתו לכך שהמדובר בהסכם למראית עין אשר נועד להונות את רשויות המס על ידי המשיב 2, וכי משיב זה אינו יכול להנות מ"פירות העץ המורעל" מקום בו הוא אינו הבעלים של הנכס מושא הסכם המכר והבעלים היחיד של הנכס ה וא המשיבה, הנמצאת בחדלות פירעון. לעניין זה הוסיף המבקש כי בית המשפט לא הסביר על בסיס איזו קונסטרוקציה משפטית ניתן לקבוע כי המשיב 2, זכאי ישירות, ולא דרך המשיבה 1, לכספים בגין הנכס שאינו בבעלותו.
עוד טען המבקש כי בית המשפט לא ערך בירור ענייני ויסודי לעניין תוקפו של ההסכם השני ולא פעל למינוי מומחה בית משפט לעניין טענת הזיוף.
עוד נטען באשר לסכום ההוצאות שנפסקו לחובת המבקש כי המדובר בסכום גבוה ביותר מקום בו נוהלו שני קדמי משפט קצרים ודיון הוכחות קצר ללא חוות דעת ומצהירים חיצוניים מלבד הצדדים.
לטענת המבקש מלבד הטענה לעניין סיכויי הערעור הטובים יש להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין, אף בשל כך שיש קושי להשיב המצב לקדמותו. לעניין המשיבה טען כי היא חדלת פירעון ואינה פעילה וכי גם מצבו הכלכלי של המשיב אינו טוב. על כן ואם ישולמו להם כספי פסק הדין סיכוייו להשיב את כספו יהיו אפסיים.
תמצית טענות המשיבים
לטענת המשיבים בניגוד לנטען על ידי המבקש המשיבה אינה מצויה בהקפאת הליכים, אך היא אינה פעילה. לעניין מצבו של המשיב נטען כי הוא עובד ומשתכר ומרוויח יפה וביושר.
באשר לרכיבי פסק הדין נטען כי המבקש לא ערך כל הבחנה בגין רכיבי התביעה השונים. לעניין זה נטען כי באשר לרכיב המע"מ מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב, שכן אי העברת סכום המע"מ למשיב גרמה להליכים נגדו מצד רשויות מע"מ. באשר לרכיב הוצאות משפט , נטען כי המשיב שילם מכיסו אגרת בית מש פט והוצאות גישור וכי יש להשיב לו סכום זה. באשר לשכר טרחת עו"ד נטען כי לא הועלתה כל טענה לפיה באי כוחו של המשיב הם חדלי פירעון ולא יוכלו להשיב לו את הכספים, לו יזכה בערעור, על כן אין מניעה להעביר להם הכספים כעת.
עוד נטען כי המבקש לא הציע חלופה במסגרתה יופקד הכסף בנאמנות או כל דרך אחרת, וזאת על מנת המשיב יוכל להנות מהכסף עם דחיית הערעור.
באשר לסיכויי הערעור נטען כי אין המדובר בסיכויים גבוהים, זאת כמפורט בתגובה.

תשובת המבקש
לטענת המבקש בניגוד לנטען באשר למצבם הכלכלי הטוב של המשיבים, אזי עולה כי במסגרת הליכים אחרים טענו המשיבים טענות הפוכות. לעניין זה הפנה המבקש להחלטת בית משפט המחוזי מיום 14.6.15 בת.א. 13177-03-15, ואשר התייחסה לבקשה לחיוב המשיבים בהפקדת ערובה להוצאות הנתבעים בהליך.
עוד הפנה המבקש להליך נוסף ת.א. 1368/08 שם טען המשיב כי למעט רכבים הרשומים על שמו אין לו כל רכוש וחזר לגור עם הוריו.
דיון והכרעה
בהתאם להלכה הפסוקה בעל דין זכאי, ככלל, ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק-הדין, ואין בהגשת ערעור על פסק הדין כדי לעכב את ביצועו. הגישה במקרים מסוג זה נוטה, אפוא, שלא לעכב את הביצוע, להוציא מצבים חריגים ויוצאי דופן. החריג מתממש כאשר עולה בידו של מי שחויב בביצועו של פסק הדין לשכנע כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, והשני, כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו, במובן זה שקיים חשש של ממש שאם המבקש יזכה בערעור הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו (ראו עא 5333/14 ‏ ‏ נאות חן הנדסה וייזום בע"מ נ' לזרוב אדמונד, מיום 13.1014, להלן: "ההחלטה בעניין נאות חן", וכן ספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 675 (מהדורה עשירית, 2009). בין שני השיקולים הנ"ל מתקיים יחס של מעין "כלים שלובים", או "מקבילית כוחות", משמע, ככל שסיכויי הערעור נראים מוצקים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות ינוע לכיוון המבקש, ולהפך, כאשר המדובר בתנאים מצטברים.
באשר לעיכוב ביצוע של פסק דין כספי, על מבקש העיכוב, לשכנע כי קיים חשש ממשי שהוא לא יוכל לגבות בחזרה את הכספים שישולמו על ידו מכוח פסק הדין, באם ערעורו יתקבל. לעניין זה אין די בהעלאת טענות בעלמא, אלא יש לפרט באופן ממצה, תוך הנחת תשתית עובדתית מספקת, מהו הבסיס ממנו ניתן ללמוד על היעדר היכולת הכלכלית להשיב את הכסף (ראו ההחלטה בעניין נאות חן).
במקרה הנדון המדובר בפסק דין כספי, כאשר הנחת המוצא היא שניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ככל שהערעור יתקבל, ורק במקרים בהם עלה בידי מבקש העיכוב להציג ראיות משכנעות על כך שיהיה קושי לגבות חזרה את סכום הפסק יהיה מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.
לאחר עיון בטענות הצדדים השתכנעתי כי לגבי חלק מסכום התביעה מאזן הנוחות נוטה לטובתו של המבקש באופן שאם לא יעוכב קיים חשש כי יהיה קושי בהשבת המצב לקדמותו.
באשר למצבה של המשיבה, וכפי שעולה מטענת המשיבים המדובר בחברה שאינה פעילה. מכאן שאף אם אין הקפאת הליכים או הליכי פירוק נגד המשיבה , עדיין עולה החשש כי ככל שתקבל כספים מהמבקש יהיה קושי בהשבת המצב לקדמותו. לעניין זה ראו החלטת בית המשפט המחוזי מיום 14.6.15 בת.א. 13177-03-15, אליו הפנה המבקש, שם קבע בית המשפט כי מצבה הכלכלי של המשיבה רעוע. אף באשר למצבו הכלכלי של המשיב נקבע באותה החלטה כי מצבו הכלכלי אינו מצדיק קבלת בקשתו להמצאת התחייבות עצמית מטעמו תוך פטור מהמשיבות באותו הליך, מהפקדת ערובה, לעניין מצבו של המשיב ציין בית המשפט את הדברים הבאים: "כפי העולה מכתבי טענותיו שלו, הוא מצוי בקשיים לא מבוטלים, החל מתאושש רק לאחרונה ואף נטל הלוואת בסכומים לא מבוטלים מכאן שיכולתו לפרוע את החיוב בבוא העת אינה ברורה וידועה על פניה...".
על אף האמור, באשר למצבם הכלכלי של המשיבים, אני מקבלת את טענתם כי לגבי חלק מהסכומים אין מקום להורות על עיכוב ביצוע: לעניין שכר טרחת עו"ד אשר נפסק לטובת המשיבים, הרי שבהתאם לתגובה שהוגשה על ידי המשיבים שכר הטרחה יועבר לבאי כוחם, אשר לא תהיה מניעה להשיבו ככל שהערעור יתקבל ; אף באשר לסכום המע"מ, הנני סבור ה כי בנסיבות אלו ובשים לב לטענה כי בשל אי תשלום המע"מ, ננקטו נגד המשיב הליכים על ידי רשויות המע"מ, הרי אין מקום לעכב תשלום סכום זה.
באשר לסיכויי הערעור, אזי ומבלי לקבוע מסמרות עולה כי עיקר טענות המבקש מופנות כלפי קביעות עובדתיות אשר ערכאת הערעור לרוב אינה מתערבת בהם. עוד אציין כי לא מצאתי כי יתר טענות המבקש הן טענות כבדות משקל המטות את סיכויי הערעור לטובתו.
יחד עם זאת עולה לכאורה כי קיימת למבקש טענה באשר לזכותו של המשיב ל קבל הכספים מושא פסק הדין נוכח העובדה כי המשיבה היא הבעלים של הנכס, והייתה זכאית לקבל הכספים בגין רכישת הנכס על ידי המשיב. אף עניין זה מטה לטעמי את הכף לטובת עיכוב ביצועו החלקי של פסק הדין, בכפוף לתשלום הסכומים שפורטו בסעיף 24 לעיל.
סוף דבר
אני מורה על עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין, כמפורט לעיל.
בנסיבות אלו, ובשים לב לטענה כי נפתחו הליכי הוצאה לפועל נגד המבקש, יש להורות על עיכוב ביצוע בכל הנוגע לסכום המעוכב.
הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון במסגרת ההכרעה בערעור.

ניתנה היום, כ"ז חשוון תשע"ז, 28 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.