הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 55139-06-20

מספר בקשה:1
לפני
כבוד ה שופטת יעל בלכר

מבקשים

  1. אמיליו פלוס
  2. דליה פלוס
  3. גלית ג'וליה חטב
  4. אורית מרים קומבור

ע"י ב"כ עו"ד ממשרד עו"ד שפינדל

נגד

משיבים

  1. רענן בם
  2. לאה בם

שניהם ע"י ב"כ עו"ד דוד אורן ואח'
3. דוד יוכפז
4. שרית יוכפז
5. עיישה שושן
שלושתם ע"י ב"כ עו"ד ישי דב גלילי

החלטה

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור ב-30 ימים, עד ליום 28/7/20.

המבקשים הם בני משפחה. המשיבה 2 היא רעייתו של המבקש 1 ואמן של המ בקשות 3-4.

המבקשים מבקשים לערער על פסק הדין של בית המשפט קמא (כב' השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט מיום 13/5/20, שלפיו נדחתה תביעתם לפיצוי כספי ולסעד הצהרתי על יסוד הסכמי מכר דירות שבנו התובעים; תוך שנקבע, בין היתר, כי הנתבעים לא הפרו את ההסכמים בכך שהגישו התנגדויות להליך תכנוני שביקשו התובעים לבצע. בנוסף, נדחתה תביעה שכנגד שהוגשה על ידי המשיבים 1-2 ( פסק הדין).

בבקשה נטען כי המבקש 1 (המבקש) הוא איש הקשר של המבקשים עם בא כוחם, אינו פנוי לצורך ניהול ענייניו המשפטיים. זאת, לנוכח מצבה הרפואי של אשתו, המבקשת 2, הסובלת מדמנציה ומחלות נוספות והטיפול הצמוד ה נדרש בנסיבות. עוד נטען כי לאחרונה חלה הדרדרות במצבה וההתערבות הכירורגית הנדרשת בשל כך נדחתה בעקבות התפ רצות נגיף הקורונה. התפרצות נגיף הקורונה משפיעה גם על רציפות הקשר שבין המבקש לבין ב"כ, שכן לנוכח גילו הוא ממעט לצאת מביתו. בנוסף, הבקשה הוגשה בתוך המועד לערעור, כך שטרם התגבש אצל המשיבים אינטרס ההסתמכות על פסק הדין.

אשר לסיכויי הערעור ציינו המבקשים כי ייתכן שהערעור יוגש בסופו של יום על ידי ב"כ אחר ו"בנסיבות אלה קיים קושי לתת ניתוח מפורט של סיכויי הערעור". עם זאת, נטען כי שגה בית המשפט קמא כשביסס את פסק דין על ההליכים התכנוניים שהתקיימו בבניין ואינם רלבנטיים לשאלת הפרת ההסכמים על ידי המשיבים וכן משלא ייחס משקל לחוסר תום הלב של המשיבה 2.

המשיבים מתנגדים כולם לבקשה.

לטענת המשיבים 1-2, זולת המבקשת 4, ליתר המבקשים אין זכויות בנכס שכן מכרו את זכויותיהם לצדדים שלישיים ומשכך, אין להם מעמד בתיק . הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ותוך עיוות העובדות עד כדי הטעיה ודי בכך כדי להצדיק את דחיית הבקשה. לא ברור מדוע הבקשה הוגשה "ברגע האחרון" מבלי לפנות למשיבים קודם לכן, האישור הרפואי שצורף לגבי המבקשת 2 הוא מיום 21/6/20 ולא ברור מדוע לא עשו המבקשים דבר מאז שניתן פסק הדין (13/5/20) ועד למועד האישור. גם לא נטען דבר לגבי זמינותם של המבקשים האחרים להכנת הערעור, בייחוד לגבי המבקשת 4, שהיא בעלת הזכויות היחידה בנכס מבין המבקשים. אין מקום להיעתר לבקשה גם לאור ההלכה הידועה בדבר התערבות ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות.

לטענת המשיבים 3-5 אין במצבה הרפואי של המבקשת 2, שממנו היא סובלת שנים רבות, כדי להצדיק את קבלת הבקשה. המבקשת 2 לא התייצבה לדיון ולא חתמה על המסמכים כך שהטענה בדבר מצבה הרפואי היא "טענת אוירה" ותו לא. סיכויי הערעור אפסיים ומבוקש שלא להיעתר לבקשה שתגרור ערעור סרק לאחר תביעת סרק כנגדם.

המבקשים השיבו כי הטענה שאין למבקשים 1-3 מעמד בתיק נדחתה על ידי בית המשפט קמא במסגרת החלטה בבקשה למחיקתם, שהפכה לחלוטה זה מכבר. רובן של טענות המשיבים בבקשה נטענו בפני בית המשפט קמא ונדחו. כמו כן, הערעור מופנה כלפי שגיאות משפטיות (לשיטת המבקשים) ולא על קביעות עובדתיות. פסק הדין נעדר התייחסות לסוגיות שיש להן השפעה על שאלת ידיעתם של המשיבים את המצב התכנוני. בנוסף, הבקשה הוגשה בתוך המועד לערעור וצורפו אישורים רפואיים בקשר עם המבקשת 2, המעידים על כך שהמבקשים לא היו פנויים לענייניהם המשפטיים במשך כל התקופה הנתונה לערעור.

דיון והכרעה
ככלל, על בעל-דין להגיש ערעור בגדרי המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים; הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק-דין שבו זכה; האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית; וכן, השאיפה להימנע מקשיים הכרוכים בניהול דיון בערעור או בבקשת רשות ערעור שהוגשו באיחור (בש"א 2487/14 ביבי נ' ליפר, ניתן ביום 14/5/2011).

יחד עם זאת, לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שמורה לבית-המשפט הסמכות להורות על הארכת מועד הקבוע בחיקוק בהתקיים "טעמים מיוחדים שיירשמו". כך קובעת התקנה: "מועד או זמן שקבע בית המשפט או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו, ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

בקשה להארכת מועד נבחנת בשני שלבים. בשלב הראשון, נבחן קיומו של טעם מיוחד המצדיק את קבלת הבקשה. אם נמצא טעם שכזה, יש לעבור לשלב השני, בו נבחן קיומם של שיקולים לדחיית הבקשה ובכלל זה, האינטרס הצד שכנגד בהסתמכות על סופיות הדיון (ראו בן נון וחבקין הערעור האזרחי (מהדורה שלישית, 2012) עמ' 168-170; בש"א 2487/14 הנ"ל; בש"א 8359/11 פלונית נ' פלוני ניתן ביום 25/12/11).

בבש"א 954/11 הוליס תעשיות בע"מ נ' מדינת ישראל (14/3/2011) ציין כב' השופט ג'ובראן את השיקולים אותם על בית המשפט להביא בחשבון בבואו להכריע בבקשה להארכת מועד להגשת ערעור, כדלקמן: "מכיוון שעניין לנו באיזון קונקרטי בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו על פי מכלול השיקולים קשה מאוד לקבוע כללים הידועים מראש למקרים בהם תינתן הארכת מועד ולמקרים בהם תידחה הבקשה. אולם ניתן להצביע בין היתר על השיקולים הבאים שיש להביא בכלל חשבון: הסיבה לעיכוב בהגשת ההליך, משך האיחור, קיומו של הליך תלוי ועומד, מהות ההליך, הסתמכות בעל דין שכנגד וסיכוייו הלכאוריים של ההליך הערעורי לגביו מתבקשת הארכת המועד... ככלל נקבע, כי טעם מיוחד המצדיק הארכת מועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל דין .., ואילו מקום בו טעמי האיחור נעוצים בבעלי הדין עצמם או בבאי כוחם, לא יהיה בדרך כלל צידוק להארכת המועד שהוחמץ. יודגש כי אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על פי מכלול נסיבות העניין". ראו גם בש"א 5636/06 נשר נ' גפן , כב' הש' ביניש מיום 23/8/2006 .

בפסיקה, הוכרה מחלת בעל דין או בא כוחו כ"טעם מיוחד" כנדרש לצורך הארכת המועד במקרים בהם נמצא כי המחלה מנעה את הגשת ההליך במועד . ראו לעניין זה: בן נון וחבקין, שם, עמ' 174, מול ה"ש 107. כך גם, משבר נגיף הקורונה על השלכותיו הוכר כטעם מיוחד בנסיבות מסוימות (למשל: בש"א 3952/20 עמק גלבוע נ' יוסף ענאד מיום 29/6/20).

ביישום הדין לענייננו סבורני, כי הכף נוטה לקבלת הבקשה. מן המסמכים הרפואיים שהוצגו נחה דעתי כי במשך הזמן להגשת הערעור היו טרודים המבקשים בטיפול במבקשת 2 על רקע התדרדרות במצבה הרפואי ולא היה בידם הזמן להשקיע בהגשת הערעור במועד; זאת אף אם מחלתה של המבקשת היא מחלה המתמשכת מזה זמן רב. לכך יש להוסיף כי הבקשה להארכת המועד הוגשה בתוך המועד לערעור ו בטרם התגבש אצל המשיבים אינטרס ההסתמכות. אוסיף, מבלי שיש בכך כדי לקבוע דבר או כדי לכבול את שיקול דעת ערכאת הערעור, כי אין מדובר במצב שבו ברור על פניו כי אין לערעור כל תוחלת באופן שמטה את הכף לשלילת זכות הערעור, בשים לב למכלול נסיבות העניין כמפורט לעיל והגשת הבקשה בתוך המועד הנתון לערעור. אוסיף עוד כי ממועד מתן החלטה זו ועד למועד המבוקש להגשת הערעור (28/7/20), לא נותר עוד זמן רב.

סוף דבר:
הבקשה מתקבלת. ניתנת הארכת מועד להגשת הערעור עד ליום 28/7/20, כמבוקש.
בנסיבות העניין, לא מצאתי ליתן צו להוצאות.

ההחלטה ניתנה בסמכותי כרשמת.
המזכירות תדוור לצדדים.
ניתנה היום, כ"ד תמוז תש"פ, 16 יולי 2020, בהעדר הצדדים.