הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 54269-09-16

לפני כבוד ה שופטת יהודית שבח, סג"נ , שופט שאול שוחט, שופט יונה אטדגי

המערער/משיב
(בע"א 54269-09-16)

אוראל סטולר (קטין)

נגד

המשיבים
(בע"א 54269-09-16)

משיבים פורמליים

  1. (ניו קופל) שלמה חברה לביטוח בע"מ (המערערת)
  2. טליה נעים
  3. כלל חברה לביטוח בע"מ
  1. קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
  2. אורנה בן שושן

<#2#>
נוכחים:

עו"ד אילן עוזיאל – ב"כ המערער
עו"ד עזריאל רוטמן ועו"ד גיל ברקאי – ב"כ משיב 1
עו"ד חגית דורון – ב"כ משיבים 2-3
עו"ד דוד הרשקוביץ – ב"כ קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
עו"ד שני דבש – ב" כ אורנה בן שושן, שמעון בן שושן, ועומרי גבאי
גב' אורנה בן שושן בעצמה

פרוטוקול

עו"ד עוזיאל: חוזר על עיקרי הטיעון. בערעור של שלמה אין לי עמדה. למען הדיוק, אני חושב שפסה"ד הוא נכון בכל הנוגע לשלמה, אבל אני לא אמור להינזק מהתוצאה, גם אם הערעור של שלמה יתקבל.
לעניין הערעור שלנו – אני חוזר על הטענה לעניין הצטברות הנכויות להבדיל מחפיפתן; הנכות בתחום א.א.ג.; והתעלמות בית משפט קמא מהשכר הממוצע במשק ומההנחה שחלה לגבי קטינים.
יש עוד נושא אחד, שאליו התייחסתי בערעור, שזה חיוב המערער בהוצאות בגין דחיית התביעה, זה אמנם רק 7,000 ₪ אבל בנסיבות הפיצוי הזעום שנפסק לו.... הסברתי בערעור שלטענתי הטעות שנפלה היא גם בפסה"ד, בהחלטה שחייבה את המערער בהוצאות, כבוד השופטת קמא קבעה באופן מפורש שהיא מאפשרת לצדדים להתייחס לכך בסיכומים.

בית המשפט: ראינו את ההפניה של אדוני, אבל הדעת נותנת שבית משפט התכוון שאדוני יוכל לבקש לגלגל את ההוצאות שאדוני חויב בהן כלפי כלל על האחרים.

עו"ד עוזיאל: זו הייתה הבקשה החלופית שלי בערעור. אני מוכן לקבל את המלצת בית משפט למחוק את הערעור נגד טליה נעים וכלל. אני מבקש בסופו של ההליך לגלגל את ההוצאות על מי שיחוייב לשלם.

עו"ד דורון: לא אוכל לוותר על הוצאות, זו הייתה צריכה להיות העתירה היחידה. אני עומדת על תשלום הוצאות. זה עניין מיותר.

עו"ד עוזיאל: אני רק רוצה לחדד טענה אחת, כמו שכבר אמרתי, המערער פה למעשה קופח פעם אחר פעם בפסה"ד של בית משפט קמא, בפעם הראשונה בכך שקבעו שהנכויות הן חופפות. אני רוצה להדגיש סוגיה אחרת, כבוד השופטת קמא קובעת שהיא לא מפעילה את חזקת השכר הממוצע במשק לגבי הקטין, מאחר וגורלו לא שפר עליו, ויש דברים קודמים שככל הנראה משפיעות על השכר העתידי, אבל אם בוחנים את חווה"ד "הבעיות האחרות" שהוא סובל מהן לגישתו של בית משפט קמא, הן לא איזה שהיא נכות אורתופדית, לא נכות שאמורה הייתה להגביל אותו בתפקוד, בהשתכרות, לפחות בשיעור הממוצע במשק, אלא בעיות קשב וריכוז. אני חושב שזה משהו שהוא לא צריך הוכחה, ואפשר לומר מן המפורסמות שגם אנשים עם בעיות של הפרעות קשב וריכוז מגיעים לשכר בשכר הממוצע במשק ואף למעלה מכך. לא הובאה שום ראיה מצד המשיבים לגבי נתונים משפחתיים מיוחדים כלשהם, כגון השתכרות של אחיו ואחיותיו, או של הוריו שהיא נמוכה מהשכר הממוצע במשק, שהיה בהם כדי להשפיע באיזה שהיא צורה על הסטיה מחזקת השכר הממוצע במשק. צריך לזכור מדובר בילד שנפגע בילד שנפגע בתאונה כשהיה בן 6, לא חושב שאפשר להגיד שלא הייתה צפויה לו השתכרות לפחות לפי השכר הממוצע במשק. בית משפט בפעם השנייה קיפח את התובע בכך שפסק פיצוי גלובלי בשיעור של שליש מהפיצוי האריתמטי גם אם מקבלים את הגישה של בית משפט שהנכויות חופפות.

עו"ד רוטמן: לפי הנחיית בית המשפט אשיב קודם לערעור הקטין, ולאחר מכן אתייחס לערעור שלנו.
חוזר על עיקרי הטיעון.
הכלל הוא שערכאת ערעור ממעט להתערב בהחלטת ערכאה מבררת לגבי שומת הנזק. לכן ההתערבות היא במקרים נדירים ביותר. כמו שאמר כבוד השופט עמית באחד מפסקי הדין שהבאנו בפני ההרכב הנכבד, הכלל הוא שבחינת הסכום נעשית ממעוף הציפור. אשר ליישום – הוא יישום ראוי, מאחר והנכות המגבלה של הקטין עקב התאונה היא מזערית, כמעט ואינה קיימת.

בית המשפט: אם נגיע למסקנה שהנכויות מצטברות ולא חופפות, ואם נגיע למסקנה שלאור תקנה 14 ניתן להעניק נכות מתואמת, הרי אין מדובר בנכות מזערית אלא בנכות בשיעור 11%.

עו"ד רוטמן: כשמסתכלים על חווה"ד של המומחים, הפסיכיאטר והנוירולוג וגם בעדויות בבית משפט, המסקנה שמדובר בנכויות חופפות. אומרת פרופ' בלומנזון הפסיכיאטרית "אנחנו חושבים אותו דבר" וזה ההסבר הטקסטואלי של הדברים, שהמגבלה שנובעת ומבוססת על סעיף 34 ב' לתקנות הנכות של ביטוח לאומי, זה הבסיס לקביעת הנכות הן שלה והן של פרופ' שופר. הפגיעה אומר בית המשפט היא אותה פגיעה וזה מביא אותנו למסקנה שהנכות היא חופפת. הערכאה הדיונית שמעה את העדויות, התרשמה מהשאלות והתשובות של שני המומחים, המומחים ישבו באולם ושמעו אחד את השני, כשפרופ' שופר אומר שהפגיעה אותה פגיעה והנכויות חופפות, הפורמליזים, הדרך הפורמלית להתייחס לכך מוטעית, והמסקנה היחידה שהנכויות מצטברות.
בנושא א.א.ג. אומר המומחה עצמו שלמעשה הנכות הינה אפס לפי סעיף 69 (2) (א). אי אפשר להתווכח עם התקנות. כשהן טובות לתובע הוא מסתמך עליהם, כשהן עושות שירות פחות טובה יש אמירה שאנו לא כבולים. יש תקנה 69 (2) (א) היא חד משמעית, והיא קובעת שבנסיבות הקונקרטיות שהנכות היא אפס ולא יותר מכך. ואם נסתכל על התקנה עצמה נראה שמדובר בהפרעות בנשימה דרך האף כתוצאה משינויים בחלל האף, יש לו שלל מגבלות, הפרעה קלה עד בינונית אפס. אין ספק שאין הפרעה בינונית ואם יש היא קלה במיוחד, כשהמומחה מעניק 1.5 מתוך 10 הכוונה שזה נושק לאפס. במקרה כזה העיגול לאפס הוא לגיטימי. זה באשר לנכויות.
לגבי הנושא שחברי התעכב עליו בעיקרי הטיעון שלו, וזה כביכול נושא הגולגולת הדקה, אין כאן גולגולת דקה.

לגבי הערעור שלנו – חלקה באמת יש ספולציות לא מעטות, אבל מה שקרה לטענתנו, בית משפט הליך חצי דרך, הוא קיבל את הראיות שסתרו את גרסת המשיבה 3, גב' בן שושן, כאילו היא נהגה ברכב, דחה את גרסתה שהיא נהגה, קבע שהיא לא נהגה, אבל לא הלך צעד אחד נוסף קדימה, והצעד הנוסף קדימה היה קביעה מתבקשת מסתברת ודוקטיבית והגיונית יחידה בנסיבות האלה שמי שנהג היה שמעון בנה.
אני מסכים שהנטל להוכיח שמי שנהג היה חסר ביטוח הוא עלינו.
בית משפט נשאר עם שתי אפשרויות, אחת עומרי והשנייה שמעון. המסקנה ששמעון נהג מתבקשת מהעובדה שהן בחקירתה של האם במשטרה שנעשתה שעות ספורות – בערב, התלונה הייתה בשש והיא הייתה ב – 11 מדובר בהודעה לאחר התאונה, ובהודעה היא אומרת חד משמעית, בלי שום ספק שלעומרי יש רישיון נהיגה ולמי אין רישיון. היא לא אומרת שלעומרי יש פסילה והיא לא אומרת שהיא חוששת שמא אין לו באותו רגע רישיון. זה לטעמנו מספיק אם מצרפים לכך את תצהיר עדות ראשית שחוזר על אותן עובדות. זה מספיק יש כמה שחקנים, יש את אסף – הוא אמר שהוא רואה שני אנשים שיושבים מקדימה ואין עוד אנשים, כך אמרה גם גב' סטולר במשטרה, וצריך להתייחס לעדות שלה במשטרה ולא לספק שעלה כביכול בבית משפט. מי משניהם נהג? מי השחקנים? כולם העידו בבית משפט, ויש לנו את הכלים להגיע למסקנה, כשאני קורא בעיון רב את מספר ההודעות שמסרה במשטרה אורנה, התמונה שמתקבלת היא שיש כאן פעולה יזומה ומתוכננת ליצור גרסה ש"תיקח על עצמה" את האשמה, וזה נובע מידיעה ברורה שלקבוצה ההומגנית הזו – אורנה, שמעון ועומרי, זה נובע מתכנון ומיצירת מצג של השלישיה הזו.... לשאלת בית משפט איזה אינטרס יש לעומרי – אני משיב שזה כתוב בעיקרי הטיעון, הוא חלק מהמשפחה, האינטרס של עומרי לשתף פעולה, כשקוראים את העדות שלו בבית משפט רואים את האנטיגוניזם. ההתרשמות היא ברורה, יש כאן קבוצה הומגנית, הם מגדירים כבן בית, בנינו מה אכפת לו מי נהג כל עוד זה לא הוא. ברור שזה לא היה הוא. יש מזימה שלהם ליצור מצג שאורנה נהגה, לאורנה לא היה עניין לקחת את התיק על עצמה אם אומרי היה נוהג, וכי למה שתעשה את זה? למה שתאמר שהיא נהגה כשהיא יכולה להיכנס לבית סוהר, ובסכנה לענישה כשנהג ברכב מישהו שהוא בעל רישיון נהיגה בתוקף והיא יודעת את זה וקרה מה שקרה, מי ביטוח, האשם על אדם זר. למה שתיקח על עצמה?
ראיה לא חייבת להיות ישירה, של אדם שראה מי נהג, אפשר שהראיה תהיה נסיבתית, ובית משפט צריך להתרשם מהעדויות ולהגיע למסקנה הגיונית, על פי דרכו של עולם, כך למדו אותנו החיים. אני מפנה לשכל הישר והיגיון, ואין אדם שלישי שכשישמע את הסיפור הזה יגיד 'רגע יכול להיות שעומרי נהג', ואנו ערים שלבית משפט אין אלא את הראיות שבפניו, אבל יש היגיון ישר.
אין סיבה שאורנה תיקח על עצמה את הנהיגה רק מרצון טוב. גם לא שלושת האפשרויות שחבריי טוענים. גם שלוש האפשרויות שניתנו שהיא פחדה שאולי אין לו רישיון נהיגה באותה עת, זה הוכח כלא נכון, כי אמרה במשטרה שלוש שעות לאחר מכן שיש לו רישיון, והאפשרות שהיא פחדה מבנה שישב ליד עומרי יסתבך מכוח העובדה שהוא לא סייע או לא עזר או הסתיר, אין אדם בר דעת שייקח על עצמו את האשמה החמורה כדי להציל את בנו מאשמה וירטואלית שהיא וודאי לא הגיעה למחשבותיה.
לגבי ההוצאות, שלמה עוד חוייבה לשלם הוצאות לאורנה. זה צורם.

עו"ד דורון: אין לי עמדה במחלוקת שבין שלמה לקרנית.

עו"ד הרשקוביץ: פסה"ד אומר שלא הונחו בפניו ראיות מי מבין השניים נהג.

בית המשפט: עו"ד רוטמן אישר שהנטל מוטל על שלמה, ואנחנו שואלים אם יש כאן סיבה לנטל מוגבר או מספיק 51 אחוז.

עו"ד הרשקוביץ: אין ספק שצריך נטל מוגבר. אם בית משפט שואל אותי על מה אני נסמך – אני משיב שפסה"ד שאומר שצריך להטיל על חברת הביטוח את הנטל להוכיח גם מנקודת הנחה שאי אפשר לבוא לקרנית כקרן ציבורית ולחייב אותה באופן קל כמו שמחייבים בתאונת פגע וברח, גם מבקשים נטל מוגבר כדי להוכיח שהייתה תאונה. אני לא יכול להפנות כרגע לפסיקה שמחייבת נטל מוגבר. לא הייתה טענה כזו של המערערת. גם היום אין לנו שום ראיה שבית משפט לא התייחס אליה. השכל הישר וההיגיון הבריא זה מה שעמד מול בית משפט קמא, מנסה המערערת להיתפס לדוגמא שניתנה בסוגריים מה יכול להיות הנחה את אורנה לעשות את אותה פעולה. אני אכן אישרתי שהדוגמא היא טעות, אבל גם בית משפט עצמו בפסה"ד ער לכך שלעומרי יש רישיון. לא נטען בשום מקום, וזה לא היה במחלוקת, בית משפט אומר שיכול להיות הרבה אפשרויות, הוא נתן דוגמא, יכול להיות שיש עוד אפשרויות. יש תאונת פגע וברח, והוא לא סייע, יש גם אפשרויות אחרות שיכולות להיות למה אורנה רצתה לעזור לעומרי, באותה מידה שרצתה לעזור לבן שלה. לכן חושבים שבכל מקרה אין ראיה ... כלומר בית משפט אומר שהוא מסתמך על מה שאסף העד אמר, גם הוא לא יודע להגיד אם זה עומרי או אם זה הבן של אורנה. שניהם פחות או יותר אותו גיל.

בית המשפט: משקיים סיכון, בלי להביע דעה בשלב זה, להעברת החבות ניתן לאדוני הזדמנות לטעון גם לערעור של הקטין.
עו"ד הרשקוביץ: מצטרף בעניין זה לטיעוני עו"ד רוטמן. אדגיש שבמסגרת פסה"ד לא נדונה הודעת צד שלישי של קרנית כי לא הגענו לשם. אם נגיע קרנית צריכה לצאת לא ניזוקה בגלל שאם יקבע שקרנית חבה אז יש עילה נגד אורנה... משלא התבררה הודעה לצד שלישי – או שצריך להחזיר את התיק לבית משפט קמא, או שערכאת הערעור תיתן פס"ד, הרי אין טענת הגנה אחרת.

עו"ד דבש: חוזרת על עיקרי הטיעון. יש מספר נקודות שאבקש להתייחס אליהם. אזכיר את העובדה שהמערערת התחילה תהליך בבית משפט קמא מתוך ידיעה שלעומרי אין רישיון נהיגה תקף במועד התאונה. כלומר, היא הציגה בפני בית משפט כבר בשלב הראיות לסתור ת"צ משרד הרישוי לפי הושתה עליו פסילה, ובעקבות כך הוא לא היה רשוי לנהיגה. מתוך נקודת ההנחה הזו הגיע בית משפט למסקנה כי אכן יש מקום להביא ראיות לסתור, אלא מה? לאחר שהתחיל שלב ההוכחות, והונחה תשתית מספקת לכך שהוא אחז ברישיון נהיגה כדין, היא אמרה שיוצאים מנקודת הנחה שלעומרי יש רישיון נהיגה, ושמעון הוא ברקע. מפנה לעובדה שבסיכומי המערערת או באיזה שהוא שלב במהלך ההליך, הם אומרים באופן חד משמעי – 'על סמך עדויות של אנשים שראו שני אנשים צעירים, מי מהם נהג – הנתבעת לא יודעת'. זה נמצא בפרוטוקול יום 7.7.15 בעמוד 69 שורה 11. שם זה נמצא. אם בית משפט שואל אותי אם זה נאמר לפני או אחרי הראיות – אני משיבה שזה אחרי. כפועל יוצא, אנחנו נמצאים פה במצב שעל סמך השערות וספ קולציות מנסה המערערת להטיל את החבות על שמעון כי לא היה רשוי לנהיגה.

בית המשפט: צריך להתמקד . בית משפט קמא קבע שאורנה לא דוברת אמת; היא לא נהגה ברכב, גם לא הייתה הבת שלה איתה כי בית משפט קובע שהיו רק שניים ולמעשה נותר להכריע מי מבין השניים נהג.

עו"ד דבש: כמו שהמערערת העלתה השערה והיא היחידה והבודדת על העובדה ששמעון נהג ברכב, אני מצדי בעיקרי הטיעון העליתי השערות נוספות מדוע למרות שאורנה לקחה על עצמה את האחריות..... לשאלת בית משפט למה אורנה תיקח על עצמה את החבות אם עומרי נהג – אני משיבה שראשית עומרי גדל אצלם בתוך הבית, נצא מתוך נקודת הנחה שבאו אליה שניהם עם סיפור. אני יודעת שעומרי מגיע מרקע של משפחה לא חובקת וגדל אצלם בבית והיא פחדה עליו כמו שפחדה על בנה, ולכן לקחה את האחריות על קרות התאונה. הוא אמר לה באיזה שהוא שלב שהוא קיבל שלילה מבית משפט והיא לא ידעה מתי החלה ומתי הסתיימה השלילה.

בית המשפט: איך גברתי מתמודד עם העדות שלה במשטרה ביום התאונה, שם היא אומרת מול שורה 15 'לחבר של הבן שלי עומרי יש רישיון נהיגה ולבן שלי אין רישיון נהיגה' והיא לא מסייגת (מוצג 7 למוצגי הקטין).

עו"ד דבש: אגיד איך אני מתמודדת עם הטענה הזו, היא לא נשאלה בחקירה האם היא יודעת שלעומרי יש שלילה, או שיש לו הגבלות על רישיון הנהיגה. היא יוצאת מתוך נקודת הנחה ברורה ואחת שעומרי בשלב מסוים בחייו עבר הליך של הנפקת רישיון הנהיגה, אבל היא גם יודעת במקביל שבאיזה שהוא שלב לא רחוק משם, במרחק של כמה זמן – אני לא יכולה לדעת, הוא קיבל פסילה על ידי בית משפט, לא ידעה אם הוא סיים אותה או התחיל אותה. אם אני מארחת אצלי בן בית ואני יודעת שהוא הוציא רישיון נהיגה, והוא מספר לנו שהוא קיבל שלילה, אני לא יודעת מתי הפקיד את הרישיון או לא.

עו"ד הרשקוביץ: מפנה לכך שבבקשה לראיות לסתור שהגישה המערערת, שם היא אומרת שהיא חושבת שלעומרי יש פסילה, היא לא אומרת ההיגיון הבריא שלי שזה.... בראיות לסתור היא מעלה את ההשערות שאורנה לא נהגה. היא לא אמרה אז ששמעון הוא הנהג. היא אמרה 'או או'.

עו"ד רוטמן: היגיון בריא, כששואל אותה החוקר במשטרה 'למשהו מהנערים שהיו ברכב יש רישיון', הוא לא מכוון אותה הוא נותן לה שאלה פתוחה, התשובה מאד ברורה וממוקדת, מפנה להודעה שורות 14, 15.
עו"ד עוזיאל: אשיב לדברי חברי עו"ד רוטמן לגבי הערעור שלי לעניין גובה הנזק, חברי אומר שד"ר בלומנזון טענה שגם היא וגם פרופ' שופר חושבים אותו דבר לגבי הנכות, אני מפנה לפרוטוקול, מה שהמומחית אומרת בעמוד 17 לפרוטוקול ביום 12.5.15 היא אומרת 'כן, אשר לגורם זה סיפור אחר', היא אומרת שהחפיפה מבחינתה היא מתמקדת באותו סעיף. זה שהיא אומרת שהגורם שכל אחד מהם בגינו קבע נכות אחרת זה בדיוק מה שאני אומר בערעור שלי, שכל אחד מהם טען נכות על בסיס סימפטומים אחרים. היה וכבודכם יקבל את הערעור של חב' שלמה ויקבע שיש להטיל את החבות על חב' קרנית, וכפועל יוצא מכך שיש לדון בהודעה לצד ג' של קרנית נגד נהג הרכב, לעניות דעתי זה לא צריך לפגוע בפסה"ד ובחבות לפיצויים כנגד התובע. ולא לגרור את התובע לדיון בהודעה לצד שלישי.

בית המשפט סוקר בפני הצדדים סיכויים / סיכונים ומציע הצעת הסדר כוללת הן ביחס לסכום הפיצוי והן ביחס לחלוקת החבות.

[לאחר הפסקה]

ב"כ הצדדים עו"ד עוזיאל, עו"ד רוטמן, עו"ד הרשקוביץ ועו"ד דבש : הגענו להסדר כולל ברוח הצעות בית משפט ולאחר שהוספנו והתייחסנו לנתון שנודע לנו היום בדבר היותה של אורנה בן שושן בהליכי פש"ר, הגענו להסדר כדלקמן :
א. סכום הפיצוי שנפסק בגין הפסד השתכרות לעתיד יועמד על סך 100,000 ₪ חלף הסך של 45,000 ₪ שנפסק על ידי בית משפט קמא, בערכי היום, עם התוספת המתבקשת של שכ"ט עו"ד בהתאם לחוק.
ב. בנטל סכום הפיצוי הכולל שנפסק לטובת הקטין, לרבות הסכום שהוסף לפיצוי בדיון היום ולרבות שכר טרחת עו"ד לקטין – יישאו קרנית ושלמה חברה לביטוח בע"מ בחלקים שווים.
ג. משאורנה בן שושן מצהירה שהינה בהליכי פשיטת רגל, ולאור גילו הצעיר של שמעון בן שושן – תוותר קרנית על זכות החזרה כלפיהם, ללא צו להוצאות.
ד. הערעור שהוגש כנגד טליה נעים וכלל חברה לביטוח בע"מ – ידחה ושאלת ההוצאות בהליך הערעור תוכרע על פי שיקול דעת בית משפט.
ה. ההוצאות שנפסקו לחובת שלמה חברה לביטוח בע"מ לטובת קרנית תושבנה על ידי קרנית לשלמה חברה לביטוח בע"מ.
ו. לאור היותה של אורנה בן שושן בהליכי פשיטת רגל – מוותרת שלמה חברה לביטוח בע"מ על דרישתה להשבת ההוצאות שנפסקו לה.
ז. בהליך הערעור לא תיפסקנה הוצאות זולת הצורך בהכרעה בסוגיה זו בכל הנוגע להוצאות לטובת כלל.
ח. הפרש סכומי הפיצוי המגיעים לקטין ישולמו תוך 30 יום מהיום.

<#6#>
פסק דין
ניתן למוסכם לעיל תוקף של פסק דין.
כמו כן אנו מחייבים את המערער סטולר אוראל, לשלם למשיבים טליה נעים וכלל חברה לביטוח בע"מ את הוצאות הערעור שהוגש נגדם לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪.
הסך הנ"ל של 3,000 ₪ יועבר לחברת כלל, באמצעות באת כוחה עו"ד חגית דורון, מתוך העירבון. היתרה תושב למערער באמצעות בא כוחו, עו"ד עוזיאל.
<#4#>
ניתן והודע היום י' טבת תשע"ח, 28/12/2017 במעמד הנוכחים.

יהודית שבח, שופטת, אב"ד
שאול שוחט, שופט
יונה אטדגי, שופט

הוקלד על ידי רוני טימן