הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 52443-02-19

לפני
כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המערער

יעקב דמרי
ע"י ב"כ עו"ד גיא סרוסי

נגד

המשיב

בנק הפועלים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גולדנברג צחי

פסק דין

1. המערער הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת נאוה ברוורמן) מיום 21/11/18 בתא"ק 23219-04-18 ולפיו נדחתה בקשת רשות להתגונן שהגיש המערער בתביעה שהוגשה נגדו על ידי המשיב - הבנק.

2. הבנק הגיש נגד המערער בחודש אפריל 2018 תביעה בסדר דין מקוצר בסך 211,993.50 ₪ וזאת בגין יתרות חוב הנובעות משמונה הלוואות שנטל המערער בתקופה שבין 24/11/15 ועד 3/11/17, וכן מיתרת חשבון עו"ש ויתרת חיובים בכרטיס אשראי.

3. המערער הגיש בקשת רשות להתגונן.
לא הכחיש כי נטל הלוואות מהבנק. כל הגנתו התמצתה בכך שעד 2008 הוא לא נדרש להלוואות, אלא שמשנת 2008 הבנק נתן הלוואות "אשראי ברגע" באמצעי שיווק בלתי הולמים וכי הוא נטל את ההלוואות לצורך השקעות בשוק ההון שכשלו. אין לו יכולת לשלם את החוב. הבנק סירב לפריסת החוב וכי ככל שהחוב לא יופחת, הוא יפנה להליכי פש"ר.

4. בדיון שהתקיים ביום 21/11/18 נחקר המבקש. טען כי לקח את ההלוואות "... אולי הייתי שתוי. אולי מסומן (ככל הנראה צריך להיות מסומם - א.כ.). אולי הייתי אני פסיכי" (עמ' 2 שורה 10).
טען כי יש לו עבר פסיכיאטרי ואף פעם לא ציין זאת בפני הבנק, וכי בשנתיים האחרונות הוא עובד ומתפקד.

5 בפסק דין מיום 21/11/18 נדחתה בקשת רשות להתגונן מן הטעם ולפיו המבקש מאשר כי נטל הלוואות מהבנק. טענותיו בנוגע לאי חוקיות ההלוואות לא בוססו. המבקש אף לא ידע לאמר מה הסכום הכספי שהחזיר לבנק בגין ההלוואות וכי אי יכולת כלכלית אינה בגדר בסיס להגנה אפשרית.

6. במסגרת הערעור על פסק הדין העלה המערער טענות שלא הועלו במסגרת בקשת הרשות להתגונן.
נטען כי הבנק נתן למערער הלוואות במאות אלפי ₪ מבלי שיצר איתו קשר אנושי.
המערער לקה במחלת נפשית, שאף הובילה לאשפוז בכפייה בתקופה של נטילת ההלוואות.
אף אחד בבנק לא בדק את פשר נטילת ההלוואות הרבות משנת 2008 ועד לסוף 2017 .
נטען כי בית משפט קמא שגה כשלא התייחס לטענותיו בנוגע לאי שפיותו בעת נטילת ההלוואות.

המערער ביקש לצרף ראיות:
א) מסמכים רפואיים מקופת חולים מכבי.

ב) מסמכים מהמוסד לביטוח לאומי.

ג) דפי חשבון בנק.

7. לא הוגשו עיקרי טיעון על ידי המערער בהתאם לתקנות ולהזמנה לדיון מיום 17/3/19. רק לאחר שב" כ הבנק הגיש עיקרי טיעון ביום 23/9/19 וציין כי המערער לא הגיש עיקרי טיעון, "הוכנסו" לתיק נט המשפט ביום 27/9/19 - יום שישי בשבוע, (כאשר יום העבודה הראשון שלאחריו הוא רק היום, מועד הדיון - 2/10/19 , בשל חג ראש השנה) עיקרי טיעון מטעם המערער.

8. ב"כ הבנק ביקש לדחות את הערעור. ציין ובצדק, כי הטענות שמועלות בערעור אינן הטענות שהועלו בבר"ל ויש בכך משום שינוי חזית.
המסמכים הרפואיים שהמערער רוצה לצרף מתייחסים לעשור שלם טרם הועמדו ההלוואות נשוא התביעה. לא צורפה חוות דעת רפואית שתתמוך בטענת אי כשירות נפשית בעת לקיחת ההלוואה.
עוד נטען כי אין מדובר בראיות "חדשות". כל המסמכים היו קיימים בעת הגשת בקשת רשות להתגונן וכי אין בראיות אלו כדי לשנות את תוצאת פסק דינו של בית משפט קמא.
בתשובה לתגובה בנוגע לצירוף הראיות צוין כי נטילת הלוואות על ידי המערער ביום 26/8/10 הובילה לאשפוז כפוי ביום 29/8/10.נטען כי מדפי החשבון עולה כי במשך שנים המערער הפסיד בהשקעותיו בשוק ההון וכי אביו סיע לו בהחזר ההלוואות כל עוד הוא היה בחיים.

9. לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה יש לדחות הערעור בהתאם לתקנה 460 (ב) לתקסד"א:
א) בבקשת הרשות להתגונן לרבות בחקירתו הנגדית של המערער, לא ניתן היה למצוא טענות הגנה אפשריות שיצדיקו מתן רשות להתגונן ולפיכך פסק דינו של בית משפט קמא נכון משפטית ועובדתית.

ב) בהתאם לתקנה 457(א) לתקסד"א, ככלל בעלי דין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות לפני בית משפט שלערעור, למעט באחד משני חריגים:
הראשון – במקרה של טעות מצד הערכאה הראשונה, כאשר לא קיבלה את הראיה למרות שהיתה אמורה לעשות כן.
השניה – במקרה של ראיה בעלת חשיבות לדיון או לפסק הדין שיינתן.

ראה לעניין זה גם בע"מ 9935/16 פלוני נ' פלוני (18/1/17) בפסקה ט"ז, וכן ע"א 1248/1 5 Fisher Price Inc נ' דוורון – יבוא ויצוא בע"מ (31/8/17) פסקה טז'.

ג) במקרה דנן, בית משפט שלום לא התבקש לקבל ראיות וסירב, וכן אין לדעתי בראיות שצירופן התבקש כדי לשנות את תוצאת פסק הדין. על כן אין לצרף בערעור ראיות נוספות.

גם אם אצא מנקודת מוצא ולפיה במשך כעשור, מצבו הנפשי של המערער אינו יציב, אין במסמכים כדי להראות שהמצב סטטי לאורך השנים (ההפך הוא הנכון).
הבנק לא תבע את המערער בגין עשור של נטילת הלוואות. ההלוואות שנטל המערער בין השנים 2008 לנובמבר 2015 אינן חלק מהתביעה. הלוואות רבות שנטל המערער במשך השנים הוחזרו לבנק, למרות שהמערער טוען למצב נפשי לקוי עוד משנת 2008, מה גם שלא צורפה חוות דעת רפואית שתתמוך בטענה ולפיה המערער לא היה כשיר ליטול ההלוואות.
במשך שנים הוחזרו ההלוואות לבנק למרות שהמערער טוען, כי ההלוואות נלקחו לצורך השקעות כושלות בשוק ההון.

המערער טוען כי אביו סייע בהחזר ההלוואות אך גם אליבא דמערער בחקירתו הנגדית בבית משפט קמא, אף גורם לא הסב את תשומת לב מי מטעם הבנק לכך שהוא סובל מבעיות נפשיות (עמ' 2 שורה 19) ובמשך שנים רבות ניטלו הלוואות מהבנק ונפרעו במלואן, כך ש"חשדו" של הבנק לא היה צריך להתעורר בתקופות הרלוונטיות לנטילת ההלוואות נשוא התביעה קמא. (שלהי 2015 עד שלהי 2017).

יצוין, כי לגבי יתרת חוב בגין כרטיס אשראי וחשבון עו"ש אין כל טענה למערער.

ג) זאת ועוד, בחקירתו הנגדית של המערער שהתקיימה ביום 21/11/18 הוא אישר כי "המצב שלי בשנתיים האחרונות טוב. אני אדם בריא, עובד ומתפקד...". (עמ' 2 שורות 22-23).
3 הלוואות מתוך 8 הלוואות נשוא התביעה ניטלו בשנת 2017. 4 הלוואות ניטלו בשנת 2016. לכאורה - חלק מההלוואות נלקחו, בתקופה המוגדרת על ידי המערער כתקופה שבה מצבו הנפשי טוב.

על כן, ללא חוות דעת מומחה ממילא הראיות שצירופן התבקש לא יכולות לשנות את תוצאת פסק הדין.

10. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

ב) המערער ישא בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

ג) הערבון יחולט ויועבר למשיב באמצעות בא כוחו.

ד) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ג' תשרי תש"פ, 02 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.