הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 52080-06-20

לפני
כבוד ה שופטת עמיתה שרה דותן

מערער

עודד יהלום
ע"י ב"כ עו"ד עדי כהן
נגד

משיב
יקיר יעקב בן חיים
ע"י ב"כ עו"ד יהונתן רבינוביץ

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת א' בוסני) מיום 12.5.2020, ב-ת"א 60752-07-18, בו נדחתה תביעת המערער לפיצוי בשל פגיעה בשמו הטוב על פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").
הסוגיה אותה מעלה הערעור הינה מה דינו של פרסום המציג אדם בצורה העלולה לבזותו בשל מעשיו, או התנהגותו מהבעת דעה לאמירה המהווה לשון הרע על פי החוק.

הרקע העובדתי
בתאריך 13.10.2017 התקיימה הפגנת מחאה של קבוצה הדוגלת בטבעונות מול סניף "מקדונלדס" ברחוב איבן גבירול בתל אביב.
המערער אשר ביקש להביע דעתו נגד המפגינים, התייצב בהפגנת יחיד מולם והניף שלט בו נכתב "צאו לי מהצלחת", ומתחת לכיתוב תמונה של לחמניה ובתוכה המבורגר.
המערער צולם במהלך ההפגנה ותמונתו פורסמה בפייסבוק על ידי מי שאינם צד להליך זה.
במסגרת תגובות לצילום כתבה אחת המשתתפות בפורום "סוף סוף נמצא צדיק בסדום. בזכותו היקום ינצל. מחאה נגד חמלה. נגד מסר. נגד אנושיות. בכלל נגד כל דבר שעושה טוב ליקום צריך, אז בואו נצא לו מהצלחת שימשיך להיות שותף לשואת בעלי החיים.
המשיב צירף תגובתו לשיח ופרסם את תמונת המערער כשהוא אוחז בשלט "ששופץ" על ידו ובו במקום תמונת ההמבורגר בלחמניה הופיע צילום של ראש עגל כרות ומעליו המלים "תנו לרצוח בשקט" בצירוף כיתוב "חידדתי את המסר שלו".
המערער הגיש תביעה לפיצוי בשל הפגיעה בשמו הטוב וכפל פיצוי בשל פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע.
כן ביקש לחייב את המשיב למחוק את הפרסום וכן לפרסם באותה דרך בה פורסם הפרסום הפוגעני, תיקון של הדברים הפוגעניים שנאמרו על ידו.
בפסק דינה מושא הערעור קבעה כב' השופטת בוסני, כי למרות שהדברים העולים מן הפרסום (צילום וכיתוב), מהווים לשון הרע, הפרסום חוסה תחת הגנת סעיף 15(6) לחוק, ודחתה את התביעה.
הטענות בערעור
בערעור על קביעה זו מלין המערער על כך שבית המשפט העדיף שלא כדין את חופש הביטוי על חשבון הזכות לשם טוב.
המערער מדגיש, כי אינו חולק על זכותו של המשיב ליטול חלק בשיח במרחב הוירטואלי, ולהביע את דעתו, אולם בענייננו, עריכת התמונה המקורית של המערער תוך שינוי המלל למלל קיצוני ודימוי קיצוני אף יותר, חורגת מהתחום הסביר ולכן שגה בית המשפט באופן בחינת הפרסום.
עוד מציין המערער, כי קביעת בית המשפט לפיה "המסר בשלט בתמונת התובע אותו ערך הנתבע, הוא מסר קשה, מטריד ומעורר שאט נפש. התמונה הערוכה של התובע אותה פרסם הנתבע מציגה את התובע בעיני האדם הסביר, כמי שמעודד רצח בעלי חיים, ובכך עלול להשפיל את התובע, לבזותו ולשים אותו במוקד לשנאה ולעג בעיני הבריות.", עומדת בסתירה למסקנה לפיה הפרסום מוגן על פי הוראת סעיף 15(6) לחוק.
המשיב תומך בגישת בית משפט קמא, תוך שהוא שוטח בהרחבה את השקפת עולמו של המשיב הרואה בשחיטת בעלי חיים למאכל רצח.

דיון והכרעה
הפסיקה הורתה לנו לבחון ביטוי במסגרת דיון בעוולת לשון הרע בארבעה שלבים: "בשלב הראשון, יש לשלוף מתוך הביטוי את המשמעות העולה ממנו, לפי אמות המידה המקובלות על האדם הסביר. כלומר, יש לפרש את הביטוי באופן אובייקטיבי, בהתאם לנסיבות החיצוניות וללשון המשתמעת (שנהר, בעמ' 109). בשלב השני, יש לברר, בהתאם לתכלית החוק לאיזונים חוקתיים, האם מדובר בביטוי אשר החוק מטיל חבות בגינו, בהתאם לסעיפים 1 ו 2 לחוק (השוו, David Price defamation – Law, Procedure and Practice (2 nd., 2001), p.3-4 להלן Price). בשלב שלישי, בהנחה שעברנו את המשוכה השנייה, יש לברר האם עומדת למפרסם אחת ההגנות המנויות בסעיפים 13-15 לחוק. השלב האחרון הוא שלב הפיצויים." (ע"א 4504/02 רשת שוקן בע"מ ואח' נגד הרציקוביץ' (ניתן ביום 4.3.2004).

כב' השופטת קמא קבעה, כי פרסום תמונת המערער מניף שלט שונה שתוכנו מייחס לו בעיני האדם הסביר, תמיכה ברצח בעלי חיים, מהווה פרסום לשון הרע.

מאחר שאיש מהצדדים לא הלין על קביעה זו למרות שבעיקרי הטיעון מטעם המשיב נטען, כי מי שמציג עצמו כאוכל בשר, כמוהו כמי שמבקש להמשיך את ההרג, אולם להשקפתו, כשם שהמערער הביע עמדתו בענין אידיאולוגי מוסרי על פי השקפתו, כך המשיב הביע את דעתו בסוגיה זו. משכך, מתמקד הדיון בהוראות סעיף 15(6) לחוק ובתום לבו של המשיב.

סעיף 15(6) לחוק קובע:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו: ... הפרסום היה בקורת על יצירה ספרותית, מדעית, אמנותית או אחרת שהנפגע פרסום או הציג ברבים, או על פעולה שעשה בפומבי, ובמידה שהדבר כרוך בביקורת כזאת – הבעת דעה על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה יצירה או פעולה."

אין חולק, כי הפרסום מהווה ביקורת על פעולה שעשה המערער בפומבי.
עוד יודגש, כי הפעולה, דהיינו, הנפת השלט נועדה למחות נגד ניסיונם של המפגינים להביא לקיצה את שחיטת בעלי החיים לצורך מאכל, מכאן שהביקורת המילולית והחזותית שפורסמה על ידי המשיב היתה בגדר הבעת דעה על השקפתו של המערער.
השאלה היא האם הביקורת הבוטה והמשתלחת פורסמה בתום לב.
להשקפתי, הפרסום מושא הדיון אינו מתיימר להציג עובדות וכל עניינו הוא מחלוקת אידיאולוגית, הנוגעת למשמעות המוסרית של אכילת בשר.
לפיכך, המחלוקת מתמקדת בשאלת סבירות הפרסום בנסיבות שהוכחו.

סעיף 16(א) קובע:
"(א) הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב." (ההדגשה שלי –ש.ד.).
הפן השלילי של החזקה האמורה, מובא בסעיף 16(ב)(3) לחוק הקובע:
"חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה:
....
(3) הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על ידי סעיף 15".

מקובלת עלי עמדתה של כב' השופטת בוסני, כי השיח במסגרתו נעשה הפרסום מהווה חילופי דברים בין שניים שהשקפתם זהה, הרואים באכילת בשר מעשה אכזריות הראוי לכל גינוי.
יפים לענייננו דברי כב' השופטת א' פרוקצ'יה ב-ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (4.8.2008) (להלן: "ענין שרנסקי).

"חופש הביטוי הוא מן הזכויות הנעלות שבזכויות האדם, אשר הוכר בהלכה הפסוקה עוד מקדמת דנא, אף שלא נכלל במפורש בגדר זכויות האדם שנמנו בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. הוא מבטא את החשיבות שבמיצוי זכותו של האדם לאוטונומיה אישית ולביטוי עצמי. הוא חיוני להבטחת תקינותו של ההליך הדמוקרטי, הבנוי על הבעת הרצון והדעה החופשית של כל אדם; הוא מהווה יסוד רעיוני ומעשי לשלטון הנבחר בבחירות חופשיות, בהליך שעיקרו חופש דעה ובחירה..." (פסקה 13).

זה המקום להדגיש, כי בשונה מענין שרנסקי, הפרסום אינו כולל עובדות המתייחסות למעשיו של המערער אלא ביקורת על עמדותיו הערכיות.

בערעורו מלין המערער על האופן המשתלח והבוטה בו נמתחה עליו הביקורת. אף אני סבורה שניתן היה לחלוק על גישתו של המערער באופן פחות מתלהם ופוגעני. אולם, "סיווג הדיבור על פי סגנונו עשוי לייחד את חופש הביטוי למיטיבי הדיבור ולצחי הלשון לבדם. חופש הביטוי צריך שיהיה שמור גם לעלגי הלשון, שהם תכופות גם קשי היום.... שפתם אינה בעלת ערך פחות... כשם שחירות הביטוי היא עיוורת כלפי התוכן, כך אין היא נותנת דעתה לסגנון." (רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר 12.11.2006).

הדברים שלעיל הובאו, אמנם מדעת המיעוט של כב' השופט ריבלין, אולם כוחם יפה לדיון שלפני.
בהמשך מבהיר כב' השופט ריבלין, כי על בית המשפט להישמר מפני הכתבת סטנדרטים של טעם טוב לדיון הפוליטי-ציבורי הפתוח והחופשי באמצעי התקשורת.

לאור האמור לעיל, סבורה אני כי בדין דחה בית משפט השלום את תביעת המערער ודין הערעור להידחות אף הוא.
אשר להוצאות, סבורה אני, כי לנוכח הסגנון הפוגעני שניתן היה להימנע ממנו, אשר גלש גם לדיון שלפני, אין לחייב את המערער בהוצאות.
הערעור נדחה. העירבון שהופקד על ידי המערער יוחזר לו באמצעות באת כוחו

המזכירות תודיע לצדדים.
ניתנה בלשכתי היום, כ"ה חשוון תשפ"א, 12 נובמבר 2020, בהיעדר הצדדים.