הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 51283-12-16

מספר בקשה:1
לפני
כבוד ה שופטת עינת רביד

מבקשים

פלדמן יחזקאל
פלדמן יפה

נגד

משיבה

ל. רפאל חברה לבניין בע"מ

החלטה

החלטה זו עניינה בבקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום, כבוד השופטת רונית פינצ'וק אלט, מיום 8.11.16, אשר ניתנה במאוחד בתיקים ת.א. 25683-06-10, ת"ט 12452-08-10, ת"ט 12434-08-10 (להלן: " פסק הדין").
בפסק הדין וכן בהחלטת בית משפט מיום 19.12.16, בבקשת המשיבה לתיקון טעות בפסק הדין, נפסק כי על המבקשים לשלם למשיבה סך של 629,479 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין כעולה מהפסיקתה שנחתמה ביום 29.1.17, ושכר טרחת עו"ד והוצאות בסך של 75,000 ₪. במסגרת פסק הדין דחה בית המשפט את התביעה שכנגד אשר הוגשה על ידי המבקשים.
תמצית פסק הדין
בחודש פברואר 2008 התקשרו המשיבה והמבקשים בהסכם, לפיו התחייבה המשיבה לבנות על גג בניין קיים, ברחוב דרסלר 5 בעיר בני ברק, שתי קומות וכן דירת פנטהאוז, וזאת כנגד התמורה הכספית הנקובה בהסכם בסך של 2,231,000 ₪ בצירוף מע"מ. לעניין זה קיבל בית המשפט את גרסת המבקשים כי ההסכם מלכתחילה כלל בניית שתי קומות ופנטהאוז וזאת בניגוד לטענת המשיבה כי ההסכם כלל בתחילה רק קומה אחת ופנטהאוז.
עוד קבע בית המשפט, כי הוסכם בין הצדדים, שהמבקשים ישלמו תוספת תשלום בגין הבנייה בשיעור של 20% ולא בשיעור של 40% , כפי שטענה המשיב ה, וכי תוספת זו שולמה בפועל על ידי המבקש.
בית המשפט דחה את תביעת המשיבה לקבל תשלום עבור עבודות נוספות בסך של 637,371 ₪ בקבעו כי המחיר עליו הסכימו הצדדים כלל את כל הקומות, ובהתאם להסכם בין הצדדים , תוספת תשלום תעשה בכתב, אך המשיבה לא הציגה כל מסמך בעניין.
עוד נדרש בית המשפט להכריע בשאלת הסכומים להם הייתה זכאית המשיבה ביחס לשלב הבניה אליו הגיעה, כאשר המשיבה טענה , כי היא ביצעה 75% מהעבודות מושא נספח התשלומים ועל כן זכאית ל- 75% מהתמורה בעוד שמבקשים טענו , כי היא ביצעה 45% מהעבודות ועל כן זכאית ל- 45% מהתמורה.
בית המשפט קבע כי התנהלות הצדדים והאופן בו בוצעו התשלומים הכביד על קביעת ממצאים עובדתיים בשאלות אלו. לעניין זה נקבע, כי התובעת לא ניהלה יומ ן עבודה. עוד נקבע כי חלק מהתשלומים נעשו על ידי המבקש לפקודת המשיבה והופקדו בחשבונה, חלקם הוסבו על ידי המשיבה לספקים שונים, חלקם נעשו בשיקים של המבקש ישירות לספקים וחלקם במזומן על ידי המבקש ישירות לספקים, וכן נטען כי חלק מהסכומים שולמו ישירות למשיבה במזומן. בית המשפט קבע כי אין בידי המבקש אישורים בכתב לכל התשלומים במזומן שעשה, יחד עם זאת קיבל טענת המבקש בדבר תשלום ישירות מהמבקש לספקים .
באשר לחוות דעת המומחים שהוגשו על ידי הצדדים קבע בית המשפט כי כאשר חוזה מגיע לסיומו בטרם השלמת ביצוע העבודה אין עוד ערך לשאלה האם הגיע המבצע לשלב בחוזה המזכה אותו בתשלום והשאלה המהותית היא מה הוא ערך החוזה שאותו ביצע באופן יחסי לתמורה הקבועה בהסכם. על כן קבע בית המשפט כי צדק מומחה המשיבה עת שם את אחוז הביצוע ולא קבע כי אין מקום לתשלום מקום בו הביצוע לא היה ביצוע מושלם של אותו שלב בנספח התשלומים. עוד קבע בית המשפט כי הערכת מומחה המשיבה הייתה ראלית יותר, והמבקשים לא הגישו ראיות על העלויות והעבודות שביצעו על מנת להשלים העבודות ולא הוכיחו כי שילמו עלויות בשיעור 60% מהתמורה, זאת לאור טענתם כי בוצעו רק 40% מהעבודות.
בית המשפט קבע כי הוא מעדיף את חוות הדעת מטעם המשיבה ולפיה בוצעו 75% מהעבודות. בית המשפט חישב כי על פי ההסכם במלואו היה על המבקשים לשלם למשיבה סה"כ סך של 3,118,938 ₪ (לפי החישוב: סך של 2,231,000 ₪ בצירוף מע"מ 16.5%, סה"כ 2,599,115 ₪; בנוסף הסכימו על תוספת של 20%, סך של 446,200 ₪, ובתוספת מע"מ 16.5% סה"כ 519,823 ₪ ), כאשר 74% מסכום זה מגיע לסך של 2,308,014 ₪.
המשיבה טענה כי המבקשים שילמו לה סך של 1,442,535 ₪ בלבד מתוך המגיע לה (כאשר המבקשים טענו כי שילמו סך של 2,749,185 ₪) ובית המשפט קיבל טענתה זו של המשיבה (יש לציין כי בסעיף 142 לפסק הדין נפלה טעות סופר, שתוקנה בהחלטה מיום 9.12.16 ו ציינתי לעיל את הסכום המתוקן), תוך שהוא קבע כי המבקשים לא הוכיחו טענות יהם בדבר התשלומים להם הם טוענים. לעניין זה קבע בית המשפט כי בניגוד לנ יסיונו של המבקש להציג עצמו כחסר ניסיון בעריכת הסכם והתחשבנות , עלה כי המדובר באדם מתוחכם בעל חשיבה אנליטית ורהוטה ובעל ז יכרון טוב. עוד ציין בית המשפט כי חלק מעדותו של המבקש כלפי תשלומים ששילם לספקים והתנערותו מתשלומים אלה ותלונתו כאילו תשלומים אלה נגנבו ממנו - פגעו במהימנותו.
עוד קבע בית המשפט, באשר לשיקים , אשר נמסרו על ידי המבקשים למשיבה, ואשר חוללו על ידם, ואשר אף הם נדונו במסגרת פסק הדין, לאחר שאלו הוגשו להוצאה לפועל והמבקשים הגישו התנגדותם, כי התנגדות בגין השיקים נמצאה חסרת בסיס ולפיכך נדחית .
יחד עם זאת קבע בית המשפט כי הוא מקבל את גרסת המבקשים כי שילמו לקבלני המשנה באופן ישיר את הסך של 236,000 ₪, בהסכמת המשיבה, ואותם יש להפחית מהחוב למשיבה, דהיינו מהסך של 865,479₪ (2,308,014 ₪, 75% מהסכום ההסכמי, פחות 1,442,535 ₪ , הסכום ששולם).
על כן נקבע (לאחר תיקון טעות הסופר הנ"ל) , כי על המבקשים לשלם למשיבה את הסך של 629,479 ₪. לעניין זה הוסיף בית המשפט כי מנסיבות אלו גם מסתברת העובדה כי המשיבה קיבלה שיקים שלא נפרעו על הסך של 264,650 ₪, שכן נחזה מהתנהלותו של מר לחמיש, מנהל המשיבה, מול משפחת ריידר, אשר בנתה אף היא בעזרת המשיבה, בבית הסמוך לבית המבקשים, כי הוא אינו ממהר לסמוך על הזולת ולאפשר פתיחת חוב גדול ללא קבלת תשלום או שיקים.
בית המשפט דחה את התביעה שכנגד אשר הוגשה על ידי המבקשים בציינו כי זו נזנחה על ידם במידה רבה, וכן נקבע כי נוכח הקביעות בפסק הדין אין לה כל יסוד שכן המשיבה הייתה רשאית להפסיק העבודה בפרויקט לאחר שהשיקים של המבקשים חוללו, וכן לאור הוצאת צווי הפסקת עבודה וכי היתר הבניה ניתן לאחר שהחלה הבנייה. על כן הנתבעים הם שהיו אחראים לעיכוב בביצוע העבודה. עוד נקבע כי המבקשים לא הגישו ראית לנזקים השונים שנגרמו להם לטענתם.
יש לציין כי לאחר מתן פסק הדין הוגשה בקשה לתיקון טעות סופר על ידי המשיבה, אשר התקבלה על ידי בית המשפט ואשר תוצאותיה החישוביות כבר הובאו לעיל.
המבקשים הגישו הערעור הנדון על חיובם בפסק הדין וכן על דחיית התביעה שכנגד שהוגשה על ידם.
טענות המבקשים
בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין טוענים המבקשים כי יש להם 3 טענות עיקריות אשר לטענתם די בקבלת אחת מהן כדי לבטל את פסק הדין ולפטור אותם מתשלום כלשהוא למשיבה.
טענתם הראשונה של המבקשים היא, כי טעה בית המשפט בכך שקבע כי על המבקשים מוטל הנטל להוכיח כי הסכמתם בעל פה להוסיף למשיבה 20% מהתמורה, הסכמה , אשר לפי פסק דינו של בית המשפט ניתנה לפנים משורת הדין, הייתה מותנית בתנאי כלשהו, וכי היות ולא הוכח התנאי, הם חייבים בתוספת 20% לתמורה , חרף העובדה כי המשיבה נטשה את הבנייה בעיצומה. לטענתם , הנטל על המשיבה להוכיח קיומו או אי קיומו של תנאי לתוספת התמורה, וכי היות ואין למשיבה גרס ה נגדית בעניין זה יש לשלול טענתה בדבר התנאי לתוספת תשלום.
עוד טעה בית המשפט שדחה את חוות דעת המבקשים ואימץ את חוות דעת המשיבה שלפיה אחוז הביצוע שהמשיבה ביצעה בפועל מתוך העבודה כולה עמד על הסך של 75%. לטענת המבקשים בית המשפט נימק הסתמכותו על חוות הדעת מטעם המשיבה על פני חוות דעת המבקשים, על נימוק שאינו נכון עובדתית, לפיו חוות דעת המשיבה בדקה את ערך העבודה שביצעה המשיבה באופן יחסי לתמורה הקבועה בהסכם לעומת חוות דעת המבקשים שבדקה האם המשיבה ביצעה את השלב המזכה אותה בתשלום לפי לוח תשלומים, אך לא את ערך העבודה לעומת התמורה כולה. בעוד שתי חוות הדעת התמקדו ועסקו אך ורק באחוז הביצוע לעומת לוח התשלומים אך לא בשווי הביצוע לעומת התמורה הקבועה בהסכם הבנייה. עוד טוענים המבקשים , כי טעה בית המשפט עת קבע שאחוז הביצוע של הקומה השנייה עמד אף הוא על 75% בהתאם לחוות דעת המשיבה, למרות שחוות הדעת כלל לא התייחסה לקומה זו, מאחר שלגרסת המשיבה קומה זו לא הייתה כלולה בהסכם הבניה או בלוח התשלומים. בנסיבות אלו מאחר והמשיבה לא הציגה חוות דעת בשאלת ערך העבודה שביצעה , לעומת התמורה הקבועה בהסכם הבנייה, היה על בית המשפט לדחות התביעה בשל העדר הוכחה.
עוד טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט עת אימץ כמעט במלוא ה את גרסת המשיבה בדבר הסכום ששולם לה על ידי המבקשים והתעלם מחוות דעת המבקשים בעניין זה, ללא שנימק הת עלמותו מחוות דעתם.
עוד טוענים המבקשים כי מאחר ובית המשפט קיבל את הבקשה לתיקון פסק דין בגין טעות סופר והגדיל את התשלום לחובת המבקשים בסך של 238,018 ₪ נמצא, כי פסק הדין כולו שגוי, שכן בית המשפט בהכרעתו בדבר שיעור התשלום ששולם למשיבה הסתמך בין היתר על כי חובם של המבקשים למשיבה הוא בסכום נמוך יחסית בסך של 126,000 ₪, וזאת בנוסף לשיקים שחוללו.
באשר לסיכויי השבה מהמשיבה טוענים המבקשים כי המשיבה אינה פעילה כיום ואין לה נכסים כלשהם כעולה מדוח עדכני של דן אנד ברדסטריט מיום 28.12.16 (להלן: "הדוח") במסגרתו מדורגת המשיבה במצב "מסוכן" וכי סיכון ההתקשרות עמה גבוה וההמלצה היא כי התקשרות עמה תעשה במזומן או כנגד בטחונות מלאים בלבד. עוד עולה מהדוח כי המשיבה הוכרזה כמוגבלת בהגבלה חמורה על ידי בנק ישראל וכי המחאות בסכומים קטנים חוללו בגין העדר כיסוי מספיק.
עוד טוענים המבקשים כי בעדותו התחמק העד מטעם המשיבה, מר לחמיש, מלהשיב לשאלה האם למשיבה יש היכולת לשלם סכום התביעה הנגדית ככל שייפסק נגדה.
עוד נטען כי מר לחמיש הוא מקים חברות סדרתי ואשר כבר החל בניסיונות להברחת נכסים, ואף עולה כי במסגרת תביעה שהוגשה נגד המשיבה (ת"א (שלום ת"א) 34070-12-15) הוטלו עיקולים נגד המשיבה אשר לא תפסו דבר.
עוד טוענים המבקשים כי אין להם בנמצא סך של 700,000 ₪ זולת נכס המקרקעין מושא ההליך, ונוכח העיקול שהטיל בית המשפט אשר דן בתביעה, עיקול מיום 29.11.11, אין ביכולתם לקחת הלוואה בנקאית על מנת לשלם את פסק הדין, הפתרון היחיד הוא מכירת הנכס בסכום נמוך משמעותית בשל עיקול הרובץ עליו. עוד הם מוסיפים כי אף שנחתמו הסכמי מכר בעבר עבור הדירות , הרי בשל העיקולים , הרוכשים אינם יכולים לקחת משכנתא, ועל כן אינם יכולים לשלם את יתרת התמורה אותה הם חייבים למבקשים.
תגובת המשיבה
לטענת המשיבה המדובר בערעור אשר סיכוייו קלושים ואשר במסגרתו שזורות קביעות חד משמעיות באשר למהימנותו של המבקש, אשר כידוע ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהם.
באשר לטענה כי שגה בית המשפט עת חייב את המבקשים בתוספת של 20% מעבר לתמורה טוענת המשיבה כי מחקירתה של המומחית מטעם המבקשים עלה, כי המבקש דיווח לה , שסוכם כי עלותו הכוללת של הפרויקט היא בסך של 3.1 מיליון ₪ קרוב לסכום שנטען על ידי המשיבה, וכן מפנה המשיבה למכתב של המבקש וא שר עמד בפני המומחית מטעמו בו פורטו עלויות הבניה בסך של 3.1 מיליון ₪.
באשר לטענה השנייה שהועלתה על ידי המבקשים לפיה טעה בית המשפט עת הסתמך על חוות דעת המשיבה, טוענת המשיבה כי הערעור אינו מקצה שיפורים להעלאת טענות שלא הועלו בערכאה הדיונית. לטענת המשיבה המבקשים לא העלו את הטענה לפיה אופן החישוב בחוות הדעת אינו יכול לשמש בסיס להסתמכות בית המשפט. עוד טוענת המשיבה כי חוות דעת מטעם המבקשים קרסה בעת מתן עדות המומחה מטעמם.
באשר לטענה השלישית כי שגה בית המשפט עת קיבל את טענות המשיבה ביחס לסכומים ששולמו לה על ידי המבקשים, טוענת המשיבה כי המבקשים שינו גרסתם פעם אחר פעם ללא שנתנו הסבר לשינוי בגרסאות, וכי קביעותיו של בית המשפט לעניין התשלומים הן קביעות בממצא עובדתי אשר אין מקום להתערב בהן.
באשר לעיכוב ביצוע פסק הדין טוענת המשיבה כי יש לדחות את טענת המבקשים כי אין להם כסף לשלם את פסק הדין, במיוחד עת הם הבעלים של קרקע השווה מיליונים, כמו כן יש לדחות את טענתם הסתמית כי מימוש הקרקע בזמן קצר יביא להפסד.
לטענת המשיבה בניגוד לדוח שצורף על ידי המבקשים אין לה חובות או הגבלות בבנקים כעולה מהאישורים שצורפו על ידה. עוד היא טוענת כי לא חזר לה כל שיק.
עוד טענה המשיבה לגבי התנהלות המבקשים, אשר על אף העיקולים , שהוטלו על ידה , מכרה את הדירות, אשר נבנו על ידי המשיבה לידי צדדים שלישיים, ושלשלו את התמורה לכיסם תוך איון העיקול והבטוחה שנועדה להבטחת זכויות המשיבה.
לחילופין מסכימה המשיבה , כי הערבויות שהפקידה לטובת העיקול , שהוטל על נכסי המבקשים יחולו גם על הכספים שישולמו לה על פי פסק הדין.
לחילופין כי שליש או כל שיעור אשר ייקבע על ידי בית המשפט, וזאת מעבר להוצאות וההמחאות שחוללו על ידי המבקשים, יופקד בידי בא כוח המשיבה ויועברו למשיבה לאחר שיוכרעו הערעורים.
לחילופי חילופין מסכימה המשיבה כי מעבר לסכום ההוצאות והשיקים שחוללו, תפקיד המשיבה ערבות בנקאית בגין אותו חלק שייקבע בית המשפט, וזאת בכפוף לכך שהמבקשים יישאו בעלות הפקת הערבות הבנקאית. וכי הערבות תיכנס לתוקפה לאחר שהמבקשים ישלמו את פסק הדין.
דיון והכרעה
בהתאם להלכה הפסוקה בעל דין זכאי, ככלל, ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק-הדין, ואין בהגשת ערעור על פסק הדין כדי לעכב את ביצועו. הגישה במקרים מסוג זה נוטה, אפוא, שלא לעכב את הביצוע, להוציא מצבים חריגים ויוצאי דופן. החריג מתממש כאשר עולה בידו של מי שחויב בביצועו של פסק הדין לשכנע כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, והשני, כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו, במובן זה שקיים חשש של ממש שאם המבקש יזכה בערעור הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו (ראו עא 5333/14 ‏ ‏ נאות חן הנדסה וייזום בע"מ נ' לזרוב אדמונד, מיום 13.1014, להלן: "ההחלטה בעניין נאות חן", וכן ספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 675 (מהדורה עשירית, 2009). בין שני השיקולים הנ"ל מתקיים יחס של מעין "כלים שלובים", או "מקבילית כוחות", משמע, ככל שסיכויי הערעור נראים מוצקים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות ינוע לכיוון המבקש, ולהפך, כאשר המדובר בתנאים מצטברים.
באשר לעיכוב ביצוע של פסק דין כספי, על מבקש העיכוב, לשכנע כי קיים חשש ממשי שהוא לא יוכל לגבות בחזרה את הכספים שישולמו על ידו מכוח פסק הדין, באם ערעורו יתקבל. לעניין זה אין די בהעלאת טענות בעלמא, אלא יש לפרט באופן ממצה, תוך הנחת תשתית עובדתית מספקת, מהו הבסיס ממנו ניתן ללמוד על היעדר היכולת הכלכלית להשיב את הכסף (ראו ההחלטה בעניין נאות חן).
במקרה הנדון המדובר בפסק דין כספי, כאשר הנחת המוצא היא שניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו ככל שהערעור יתקבל, ורק במקרים בהם עלה בידי מבקש העיכוב להציג ראיות משכנעות על כך שיהיה קושי לגבות חזרה את סכום הפסק יהיה מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.
לאחר עיון בטענות הצדדים השתכנעתי כי לגבי חלק מסכום התביעה מאזן הנוחות נוטה לטובתם של המבקש ים באופן שאם לא יעוכב קיים חשש כי יהיה קושי בהשבת המצב לקדמותו .
מעיון בדוח שהומצאה ביחס למצבה של המשיבה אכן עולה כי מצבה הכלכלי של המשיבה הוגדר מסוכן, כי דירוגה הנוכחי הוא "סיכון התקשרות גבוה", כמו כן עולה כי ההמלצה היא לביצוע עסקאות כנגד מזומן או בטחונות מלאים בלבד, וכי חשבונותיה מוגבלים בהגבלה חמורה, בבנק דיסקונט ובבנק הבינלאומי הראשון.
עוד עלה מבקשת המבקשים, כי במסגרת תביעה , אשר הוגשה נגד המשיבה ואשר במסגרתה הוטלו עיקולים לא הצליחה המעקלת לעקל דבר.
המשיבה במענה לטענות אלו צירפה לתגובתה, נספח ו', מכתבים מבאי כוח הבנקים במסגרתם צוין כי שולמו החובות בחשבונות, אשר אוזכרו בדוח אשר צורף על ידי המשיבה. יחד עם זאת המשיבה לא צירפה מסמכים המעידים על מצבה הכלכלי, לרבות דוחות רווח והפסד , תדפיסי חשבון בנק עדכניים, או כל חוות דעת אשר יש בה להעיד על מצבה הכלכלי של המשיבה לרבות קיומם של נכסים בבעלותה, ויכולתה להשיב סכומים ככל שאלו יתקבלו על ידה. ואף לא נתנה כל מענה לטענת המבקשים לעניין העיקול שהוטל על נכסי המשיבה, אשר ניתן במסגרת הליך אחר, ו אשר לטענת המבקשים, לא תפס דבר.
אומנם אני מקבלת את טענתה של המשיבה כי אין בטענות המבקשים לפיהן אין בידיהם סך פסק הדין, כדי להצדיק עיכוב ביצועו, אך יש ממש בטענתם כי מצבה הכלכלי של המשיבה הוא המצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין.
באשר לסיכויי הערעור, ומבלי לקבוע מסמרות בעניין, עולה לכאורה כי למבקשים טענות הראויות להישמע , אשר אף הן מחזקות השיקול לעיכוב ביצוע פסק הדין, ולו באופן חלקי.
בנסיבות האמורות אני מורה על עיכוב ביצוע של מחצית פסק הדין. עיכוב הביצוע מותנה בהפקדת התחייבות עצמית וכן בהפקדת הסכום המעוכב בקופת בית ה משפט וזאת תוך 30 יום מקבלת ההחלטה. לא מצאתי מקום לקבל את ההצעות החלופיות אשר הוצעו על ידי המשיבה והנני סבורה כי הפקדת מחצית מסכום פסק הדין בקופת בית המשפט מהווה חלופה הולמת.
נושא הוצאות הבקשה יילקח בחשבון במסגרת הדיון בערעור.

ניתנה היום, ז' שבט תשע"ז, 03 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.