הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 50845-10-19

לפני
כבוד ה שופטת עמיתה שרה דותן

מערערת

אלקטרו קובי בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אחז אגם

נגד

משיב

שלמה משה ברנטל
ע"י ב"כ עו"ד דורי גורן

פסק - דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט הבכיר א' שוורץ), שניתן ביום 7.8.2019 ב-ת"א 57078-01-15, בו התקבלה תביעת המשיב לפסיקת פיצוי בשל פגיעה בזכות יוצרים ובזכותו המוסרית של המשיב ביצירותיו – תמונות שצילם.

רקע עובדתי וטענות הצדדים
המשיב הינו בעל סטודיו ועוסק בצילום צילומים אמנותיים ומסחריים.
על פי הנטען בכתב התביעה, במהלך חודש אוגוסט 2014 גילה המשיב, כי המערערת עושה שימוש מסחרי בצילומים שצולמו על ידו, ללא רשות ומבלי לתת לו קרדיט כבעל הצילום.
ההפרה הנטענת נעשתה במסגרת פרסום וקידום מכירות של מכשירי טלוויזיה על ידי המערערת בכך, שעל מסך המכשירים המוצעים למכירה הופיעו צילומים שצולמו על ידי המשיב.
לאחר חילופי מכתבים בין הצדדים, שכללו דרישה מצד המשיב לחדול מן השימוש המפר, הוגשה התביעה לפיצוי ללא הוכחת נזק בסך 100,000 ₪.
המערערת טענה, כי לא הוכחו זכויות היוצרים של המשיב בצילומים, וכי מדובר בשימוש שולי וזניח בתוך תמונה של טלוויזיה אשר נועדה להמחשה בלבד.
עוד נטען על ידי המערערת, כי התמונות התקבלו כמקשה אחת על ידי המערערת ממקור שלא צוין.

פסק דינו של בית משפט השלום
כב' השופט שוורץ קיבל את התביעה באופן חלקי, וחייב את המערערת לשלם למשיב 40,000 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בסך 10,000 ₪.
כב' השופט קמא קבע בהסתמך על עדות המשיב והמומחה מטעמו, כי הצילומים אכן צולמו על ידו ומשכך, הוא בעל זכויות יוצרים בפרי יצירתו.
אשר לטענה, לפיה מדובר בשימוש אגבי ואין זה משנה איזו תמונה מופיעה על מסך המכשיר, אותו מפרסמים, נקבע, כי המערערת ביקשה לפרסם מכשירי טלוויזיה ובחירת הצילומים שיופיעו על המסך סותרת את טענתה זו מאחר שעצם בחירתם של צילומים אלה, יש בה כדי להראות שהמערערת סברה שיש בכך כדי לקדם את פוטנציאל המכירות.

הטענות בערעור
בערעורה שבה המערערת וטוענת, כי לא הוכחו זכויותיו של המשיב בצילומים. כן נטען, כי בית המשפט לא התייחס כלל לטענת המערערת לשימוש אגבי בתמונות.
עוד מלינה המערערת על שבית המשפט מנע ממנה להשמיע עד מטעמה.
המשיב תומך במסקנות בית משפט השלום ומבקש לדחות הערעור.

ד י ו ן
אפתח בבחינת טענת המערערת, לפיה נמנע ממנה שלא כדין להשמיע את עדותו של עד מטעמה, ארז שאלתיאל, אשר שימש מנהל שיווק במועדים הרלוונטיים.
העד זומן לישיבת ההוכחות ביום 20.3.2019. לבקשת ב"כ המערערת שוחרר העד מהתייצבות באותו מועד בשל צום תענית אסתר.
במועד הנדחה, 2.5.2019 אירעה תקלה ומטעמים שלא הובהרו בזימון המזכירות לעד נרשם, כי הדיון קבוע לשעה 09.30 למרות שבהחלטת בית המשפט נקבע הדיון לשעה 10.00.
לטענת ב"כ המערערת, העד התייצב בשעה 09.30. בשעה 10.00 הודיע השופט לצדדים, כי העדות תישמע בשעה 10.30 בשל טקס המציין את יום השואה.
העד, מר שאלתיאל סירב להמתין, ומאחר שאינו מועסק עוד על ידי המערערת ובית שמפט סירב לקבוע מועד נוסף לעדותו.
יצוין, כי לא אחת מתעכבים דיונים מטעמים אלה ואחרים ומצופה מעד שלא יכפה על בית המשפט את לוח הזמנים שלו. אולם, גם בהנחה שהיה על בית המשפט לשמוע את עדותו של העד בשעה 10.00, לא היה בכך כדי להועיל למערערת. עיינתי בתצהירו של העד, שאלתיאל וכל שהיה לו להוסיף לטענות העובדתיות של המערערת, פורט בסעיף 4 לתצהירו: "התמונה הכוללת של הטלוויזיה ובתוכה תמונתו של התובע לכאורה, התקבלה כמקשה אחת לידי הנתבעת ובכל מקרה, לא היה כאן כל שימוש ספציפי של הנתבעת בתמונתו של התובע."
דהיינו, העד שאלתיאל הסתפק באמירה סתמית, לפיה התמונה התקבלה ממאן דהוא שזהותו לא צוינה, וגם אילו התקבל התצהיר כמות שהוא, ללא חקירה, לא היה בכך כדי להוסיף לראיות המערערת.

אשר להיות המשיב בעל הזכויות בצילומים, בית המשפט שמע את עדות המשיב והמומחה מטעמו והשתכנע שהתמונות אכן צולמו על ידו. המערערת מלינה על שלא הוצגו הקבצים הגולמיים מתוך מצלמת המשיב, אולם המומחה ציין נתונים נוספים שהובילו למסקנה זו דוגמת הנתון, לפיו הצילומים צולמו במצלמתו של המשיב ולכך יש להוסיף, כי הוכח שהמשיב שהה באתרים בהם צולמו התמונות.

בית המשפט מצא בעדות המומחה חיזוק לגרסת המשיב, ואין אני סבורה כי נפל פגם במסקנתו זו.
אשר לטענה לפיה מדובר בשימוש אגבי, סעיף 22 לחוק זכות יוצרים תשס"ח-2007 קובע:
"22. שימוש אגבי ביצירה בדרך של הכללתה ביצירת צילום, ביצירה קולנועית, או בתקליט, וכן שימוש ביצירה שבה הוכללה היצירה כאמור, מותר; לעניין זה, הכללה במתכוון של יצירה מוסיקלית, לרבות המילים הנלוות אליה, או של תקליט שבו היא טבועה, ביצירה אחרת, לא תיחשב לשימוש אגבי."

בספרו זכויות יוצרים (מהדורה שניה) מתייחס המלומד גרינמן למהותו של שימוש אגבי: "למרות שהחוק מפרט באלו יצירות ניתן לכלול יצירה באופן אגבי, אין הוא מפרש מהו 'שימוש אגבי'. שימוש כזה הוא, בראש ובראשונה, אך לא רק, שימוש אקראי. כך, ההיתר יחול במקרים שבהם נקלט ביצועו של שיר או תקליט במסגרת צילום או שידור של אירוע, או שנראה ציור או צילום בסרט שהוסרט באתר שבו תלוי הציור או הצילום, כגון ברחוב שבו מוצב שלט פרסומת. במקרים כאלה, המצלמה וציוד ההקלטה מעתיקים את היצירה או את ביצועה או חלק מהותי ממנה, אך בשל האופי האקראי של השימוש, פוטר הדין מאחריות את מפעיל המצלמה או ציוד ההקלטה. היעדר היתר כזה היה מקשה על האפשרות לצלם בתוך העיר המודרנית. עם זאת, ניסוחו המצומצם של הסעיף אינו מאפשר להעתיק את היצירה האחרת במסגרת ציור של אותה סצינה."
דהיינו, מקום שהיצירה, מהווה רקע סתמי שהשימוש בו מקרי. בענייננו, לעומת זאת, הצילום הוטמע בתוך המוצר אותו פרסמה המערערת מתוך כוונה לשוות לו חזות משכנעת, ומהווה חלק מן הפרסום.
לטענת המערערת, אין לצילום על גבי מסך הטלוויזיה כל משמעות. אין אני סבורה כך. הצילום בענייננו נועד להדגיש את מטרת המכשיר אותו מפרסמים ואת איכותו, שאלמלא כן, היתה המערערת מפרסמת מסך ריק.
יתרה מכך, אם התמונה שעל המסך אכן חסרת חשיבות כנטען, מדוע בחרה המערערת להשתמש בארבעה צילומים שונים?
בשימוש שעשתה המערערת ביצירותיו של המשיב, פגעה בזכות היוצרים שלו ובזכותו המוסרית בכך שלא ציינה בפרסום את שמו של הצלם.

אשר לפיצוי שנפסק, בית המשפט איזן כדבעי בין מספר הצילומים בהם נעשה שימוש ופרסומם החוזר של הצילומים.

אשר על כן, החלטתי לדחות את הערעור.
המערערת תשלם הוצאות בסך 10,000 ₪ כולל מע"מ. הסכום ישולם למשיב מתוך העירבון באמצעות בא כוחו, והיתרה, אם ישנה, תוחזר למערערת על ידי בא כוחה.

ניתן היום, ט"ו חשוון תשפ"א, 02 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.