הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 50835-01-19

לפני
כבוד ה שופטת עינת רביד

המבקשות

  1. קלאב הוטל אילת בע"מ
  2. הראל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ברקוביץ ועו"ד ינקוביץ

נגד

משיבה

א.ח.
ע"י ב"כ עו"ד פינחסוב

החלטה

החלטה זו עניינה בבקשת המבקשות לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, כבוד השופט הבכיר מנחם (מריו) קליין, מיום 22.12.18, אשר קיבל את תביעת המשיבה לפיצויים בגין נזקי גוף, בשל תאונה מיום 20.7.14, וחייב את המבקשות בתשלום 143,750 ₪, ובצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.6% ובניכוי אשם תורם בשיעור של 15% , ובסך הכל סך של 151,024 ₪.

המשיבה הגישה תביעה לבית משפט קמא במסגרתה טענה, כי ביום 20.7.14 עת נפשה במלון המבקשת 1 (להלן: המלון) יצאה מהבריכה, החליקה על המדרגה האחרונה, נפלה ונחבלה.
בית המשפט קמא קיבל את תביעת המשיבה בדבר אחריות המלון להתרחשות התאונה. באשר לנכותה של המשיבה, אימץ בית המשפט את חוות דעתו של מומחה בית המשפט, אשר בעדותו, ולאחר שהוצג לו סרטון המראה את המשיבה בפעולת הליכה , הפחית את אחוזי הנכות שנקבעו למשיבה מ- 25% ל- 10% נכות.
על כן ולאחר שבית המשפט העמיד את נכותה הרפואית והתפקודית של המשיבה על 10% פסק לה את הסכומים הבאים: בגין כאב וסבל סך של 45,000 ₪; בגין הפגיעה בכושר ההשתכרות נפסק למשיבה סכום גלובאלי של 70,000 ₪ בתוספת פיצוי בשיעור של 12.5% בגין הפסדי סוציאליים כולל הפסדי פנסיה; בגין עזרת הזולת נפסק למשיבה סך של 15,000 ₪; בגין הוצאות רפואיות ונסיעות נפסק בגין העבר והעתיד סך של 5,000 ₪. עוד נקבע כי יש לנכות למשיבה אשם תורם בשיעור של 15%.
המבקשות הגישו הבקשה דנן לעיכוב ביצוע פסק הדין וטענו כי המדובר בערעור אשר סיכוייו גבוהים, וכי בית משפט קמא התעלם מראיה של ממש, אשר הובאה בפניו ואשר לימדה כי המשיבה הוליכה שולל את המומחים ואף את בית משפט עצמו. אף כי הוצג סרטון ממנו עלה כי המשיבה הולכת ומיישרת את ברך שמאל ללא כל הגבלה, סרטון אשר גרם למומחה בית המשפט להפחית את נכותה ל- 10%, לא מצא בית המשפט לצ יין זאת בפסק דינו או לתת לכך משקל.
עוד טוענות המבקשות כי לא היה מקום בנסיבות העניין להטיל עליהן אחריות, שעה שהוכח כי היה מעקה יציב לאחוז בו, אך המשיבה היא זו שבחרה לאחוז בחבל, שעה שנשאה על ידיה ילד בן 4.
באשר למאזן הנוחות טוענות המבקשות כי אף מאזן הנוחות נוטה לטובתן, זאת נוכח טענת המשיבה בדיון בבית משפט קמא כי לאחרונה עזבה את מקום עבודתה. זאת בנוסף, כי אף בעת שעבדה כמנהלת חשבונות שכרה היה לכל היותר 7,500 ₪, שכר שאינו גבוה.
המשיבה הגישה תשובתה וטענה כי יש לדחות הבקשה הן נוכח הפסיקה לפיה אין מעכבים פסק דין כספי, בנוסף לא הוכיחו המבקשות את התקיימותה של סכנה ממשית כי ככל שישולם פסק הדין לא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו.
דיון והכרעה
בהתאם להלכה הפסוקה בעל דין זכאי, ככלל, ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק-הדין, ואין בהגשת ערעור על פסק הדין כדי לעכב את ביצועו. הגישה במקרים מסוג זה נוטה, אפוא, שלא לעכב את הביצוע, להוציא מצבים חריגים ויוצאי דופן. החריג מתממש כאשר עולה בידו של מי שחויב בביצועו של פסק הדין לשכנע כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, והשני, כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו, במובן זה שקיים חשש של ממש שאם המבקש יזכה בערעור הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו (ראו ע"א 5333/14 נאות חן הנדסה וייזום בע"מ נ' לזרוב אדמונד, מיום 13.10.14, וכן ספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 675 (מהדורה עשירית, 2009). בין שני השיקולים הנ"ל מתקיים יחס של מעין "כלים שלובים", או "מקבילית כוחות", משמע, ככל שסיכויי הערעור נראים מוצקים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות ינוע לכיוון המבקש, ולהפך, כאשר המדובר בתנאים מצטברים.
בגדר מאזן הנוחות נשקלים, בין היתר, גובה הסכום שלגביו מתבקש עיכוב; יכולת השבת המצב לקדמותו; מידת הנזק שתיגרם למשיב או הפגיעה ברווחתו שעה שמדובר בסכום חלקי מתוך סכום הפיצוי הכללי [ ע"א 3986/18 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' פלוני (4.6.2018); ע"א 3559/17 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' פלוני (9.5.2017)].
בנסיבות העניין, וכאשר עולה מטענות המבקשות, לכאורה ומבלי לקבוע מסמרות, כי הן ראויות להישמע, הרי האיזון הראוי יהיה בעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין, כאשר החלק המעוכב הוא נגזרת מפיצוי בגין הפסדים הצופים פני עתיד, אשר אין בהם כדי לגרום נזק למשיבה.
נוכח האמור אני מורה על עיכוב ביצוע סך של 50,000 ₪ מתוך הסכום הכולל שנפסק לטובת המשיבה, לגבי יתרת הסכום אין עיכוב ביצוע.
הוצאות הבקשה יילקחו בחשבון במסגרת הדיון בערעור.

ניתנה היום, י"ח שבט תשע"ט, 24 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.