הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 49753-05-16

מספר בקשה:1
בפני
כב' השופט חגי ברנר

המבקש

בנק דיסקונט לישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד מ. גרון

נגד

המשיב

עמי אוחיון
ע"י ב"כ עו"ד שמעון ג'ינו

החלטה

לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו המשלים של בית משפט השלום בתל אביב ( כב' השופט משה סובל) מיום 20.4.2016 ( ת"א 2888-01-10). ראשיתו של ההליך בתביעה כספית שהגיש המשיב נגד המבקש, אשר נדחתה בפסק דין מיום 14.7.2014 ( כב' השופטת חנה ינון). ערעור שהגיש המשיב התקבל ( ע"א 23054-10-14 להלן: "הערעור הראשון") ונפסק כי התיק יוחזר לבית המשפט קמא לשם מתן פסק דין משלים ביחס לגובה הנזק של המשיב. בפסק הדין קמא נפסק כי על המבקש לשאת בתשלום בסך כולל של 1,018,417 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית בגין הנזק הממוני שנגרם לו וכן פיצוי בגין לשון הרע ועוגמת נפש. כמו כן נפסקו לטובת המשיב הוצאות משפט בסך של 3,500 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך של 60,000 ש"ח.
מכאן הבקשה שלפניי.
לטענת המבקש, הסכום המשוערך שנפסק לחובתו מסתכם ב- 1,158,451 ש"ח. לטענתו, יש לעכב את ביצוע פסק הדין הגם שמדובר בפסק דין כספי נוכח שיעורו של הסכום שנפסק לטובת המשיב. לטענתו, אין בידיו נתונים לגבי מצבו הכלכלי של המשיב אולם על יסוד חקירה של מעסיקו של המשיב בהליך קמא ( בשנת 2013) התברר כי המשיב השתכר סך של 9,000 ש"ח לחודש ועל כן קיים חשש כי לא יוכל להשיב את הסכום ככל שיתקבל הערעור. בנוסף טוען המשיב כי יש ליתן את הדעת לכך שהסכום אותו מבוקש לעכב לא נפסק בגין הוצאות שנגרמו למשיב או פגיעה בהכנסה שוטפת ועל כן אין מדובר בנזק ממשי שצפוי להיגרם לו ככל שיעוכב ביצוע פסק הדין.
ביחס לסיכויי הערעור טוען המבקש כי מאחר שבית המשפט קמא לא שמע את העדים, אין לו כל יתרון בהסקת מסקנות מהמסמכים שהוצגו לפניו. עוד טוען המבקש כי בית המשפט קמא לא נימק את מסקנתו בדבר קיומה של עסקה שלא יצאה אל הפועל ולא נתן דעתו לטענות רבות שהעלה נגד גרסת המשיב. המבקש מטיל ספק באמינות גרסת העד וינקר וטוען שמדובר בחברו של המשיב ועדותו אינה נתמכת בראיות נוספות. ביחס לכימותו של הנזק הממוני, טוען המבקש כי בית המשפט שגה בחישוב שערך ובכך שלא אימץ את חוות הדעת שהוגשה מטעמו. עוד טוען המבקש כי בית המשפט קמא שגה בחישוב שערך לעניין הפסקי המשיב לעתיד, כאשר לא היוון כראוי את הסכומים. לשיטתו, היה על בית המשפט להוון את הסכומים לפי שיעור ריבית שונה ובכך הסכום שנפסק צפוי היה להיות נמוך בכחצי מיליון ש"ח. בכל הנוגע לנזק הלא ממוני, טוען המבקש כי יש להפחית את סכום הפיצוי מאחר שבהגבלת החשבון, המבקש ביצע תפקיד שהוטל עליו לפי חוק והוא מפנה לפסיקה בעניין זה. לטענתו, פסיקת פיצוי בסך של 50,000 ש"ח בגין לשון הרע וסכום זהה נוסף בגין עוגמת נפש מהווה פיצוי חופף וכפול שיש לבטלו. בנוסף, טוען המבקש כי היה על בית המשפט קמא לקחת בחשבון את משך קיום ההגבלה בחשבון ( כשבועיים) בקבעו את גובה הפיצוי.
מנגד, המשיב טוען כי אין בהגשת הערעור כדי לעכב את הביצוע ורק בנסיבות יוצאות דופן ניתן לעכב את ביצועו של פסק דין כספי.
ביחס לסיכויי הערעור טוען המשיב כי בהתאם לפסק הדין בערעור הראשון נקבע כי התיק יוחזר לשם כימות הנזק בלבד ועל כן אין צורך לקבוע האם העסקה בין המשיב לצד שלישי היא לגיטימית. לטענת המשיב, העסקה המדוברת נתמכת בתצהירים מטעם העד וינקר והמשיב ומגובה גם במסמכים חיצוניים והוא דוחה את טענות המבקש בעניין זה. בכל הנוגע לכימות הנזק הממוני, למשיב ישנן השגות משלו ביחס לסכום שנפסק, בגינן הגיש ערעור משל עצמו על פסק הדין קמא ( ע"א 24114-06-16). לשיטתו, עקב שגיאות בניתוח חוות דעתו של המומחה מטעם המשיב, יש להגדיל את הפיצוי בגין הנזק הממוני שנפסק לטובתו. ביחס לכימות הנזק הבלתי ממוני טוען המשיב כי הפיצוי נפסק כדין בגין שני ראשי נזק שונים ואין מדובר בפיצוי חופף.
בכל הנוגע למאזן הנוחות טוען המשיב כי המבקש לא תמך בקשתו בתצהיר והמבקש אף הודה שאין לו נתונים ביחס למצבו הכלכלי של המשיב. לטענת המשיב, מצבו הכלכלי איתן והוא בעל זכויות בשני נכסי מקרקעין, עובד כשכיר ובעל חברת מדידות.
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל באופן חלקי, מן הטעמים שיפורטו להלן.
ככלל, אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין וצד הזוכה במשפטו זכאי לממש את פסק הדין שניתן לטובתו סמוך למועד בו ניתן. על המבקש לחרוג מכלל זה להוכיח קיומם של שני תנאים מצטברים: ראשית, סיכויי הצלחה בערעור ושנית, מאזן הנוחות נוטה לטובתו כך שאם ביצוע פסק הדין לא יעוכב, ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך שאין אפשרות לרפאו ככל שיתקבל הערעור ( ע"א 7898/14 עיסאם שחאדה נ' רזוק חברה לעבודות בע"מ (פורסם בנבו, 13.1.2015)). בין שני התנאים מתקיים יחס של מעין " מקבילית כוחות": ככל שסיכויי הערעור נראים גבוהים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות יטה לטובת המבקש, ולהפך. עם זאת, הפסיקה העניקה למאזן הנוחות את משקל הבכורה מבין שני התנאים שנדרש המבקש לעמוד בהם בגדר בקשתו ( ע"א 8763/15 יואל זיו נ' גספא הנדסה בע"מ (פורסם בנבו, 15.5.2016)).
כאשר עסקינן בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין המטיל חיוב כספי, רובץ על המבקש נטל מוגבר לשכנע כי סיכויי הערעור טובים וקיים חשש שביצוע פסק הדין יגרום לו נזק בלתי הפיך. יחד עם זאת, כאשר החיוב הכספי הוא בסכום גבוה במיוחד, עשוי הדבר להצדיק את עיכוב הביצוע מקום בו מדובר בסכום שאדם מן היישוב יתקשה להשיב בסופו של יום:
"כבר נפסק בעבר בבית משפט זה כי גובה הסכום אותו מבקשים לעכב עשוי להוות שיקול לעניין מאזן הנוחות, שכן במקרים מסוימים גובה הסכום יכול ללמד על מידת הקושי שעלול להתעורר בהשבת הסכום שנפסק, במקרה שפסק הדין ייהפך בערעור ... בבקשה שבפני הסכום שאת תשלומו חפצה המבקשת לעכב עולה על חצי מיליון ש"ח, ועל כן ניתן להניח כי אדם ממוצע יתקשה בהשבתו המיידית"
ע"א 2397/16 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (" הפול") נ' פלוני ( פורסם בנבו, 17.05.2016).
בעניננו, נוכח הסכום בו מדובר, דומה כי אכן אדם מן היישוב יתקשה בהשבתו במקרה שהערעור יתקבל. אמנם, המבקש הצהיר שאין לו ידיעה בדבר מצבו הכלכלי של המשיב, אלא שנוכח הסכום בו מדובר- סך של 1,158,451 ₪, עבר הנטל אל המשיב להראות כי לא יתקשה בהשבת הסכום האמור אם הערעור יתקבל. דא עקא, המשיב הסתפק בטענות כלליות שלא לומר לקוניות, בדבר היותו בעל זכויות בשני נכסי מקרקעין, ובדבר היותו בעל חברת מדידות וגם שכיר. מעבר לכך לא מסר המשיב פרטים כלשהם וממילא לא הראה כי אכן לא יתקשה בהשבת הסכום שנפסק אם הערעור יתקבל. מכאן שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש.
נוכח העובדה שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, אין צורך לבחון את סיכויי ההצלחה בערעור, אך מבלי לקבוע מסמרות, דומה כי לא ניתן לשלול את סיכויי ההצלחה בערעור.
בנסיבות שתוארו לעיל, יש לאזן בין זכותו של המשיב ליהנות כבר עתה מפירות זכייתו, אל מול זכותו של המבקש להבטיח במידה מסויימת את השבת כספו במקרה שהערעור יתקבל. האיזון בין האינטרסים השונים יימצא בעיכוב ביצוע חלקי. אשר על כן, ביצועו של פסק הדין יעוכב באופן חלקי, באופן שמתוך הסכום שנפסק, יעוכב תשלום סך של 500,000 ₪.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ז' סיוון תשע"ו, 13 יוני 2016, בהעדר הצדדים.