הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 4299-08-18

לפני
כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המערערות:

1.לנשים בלבד בע"מ
2.סיגל גשורי, עו"ד
ע"י המערערת 2

נגד

המשיב:

אופיר שמידק
ע"י ב"כ עו"ד יאראק

פסק דין

1. לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופטת הבכירה דורית קוברסקי) מיום 12/6/18 בתיקים מאוחדים (תא"מ 7112-03-15, 31659-02-16, 51425-01-18) ולפיו נקבע כי על המערערת לשלם למשיב סך 51,667 ₪ וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪.

2. פסק הדין ניתן בעניין התנגדות לביצוע צ'קים. הצ'קים ניתנו על ידי המערערת למשיב.

בתיק 7112-03-15 נדונה התנגדות לביצוע הצ'קים כדלקמן:
צ'ק על סך 30,000 ₪ שמועד פרעונו 6/1/15.
צ'ק על סך 3,333 ₪ שמועד פרעונו 1/12/14.
צ'ק על סך 3,333 ₪ שמועד פרעונו 1/1/15.

בתיק 31659-02-16 נדונה התנגדות לביצוע הצ'קים כדלקמן:
צ'ק על סך 3,333 ₪ שמועד פרעונו 1/3/15.
צ'ק על סך 3,333 ₪ שמועד פרעונו 1/4/15.

צ'ק על סך 3,333 ₪ שמועד פרעונו 1/5/15.
צ'ק על סך 3,333 ₪ שמועד פרעונו 1/6/15 .
צ'ק על סך 3,333 ₪ שמועד פרעונו 1/7/15.
צ'ק על סך 17,006 שמועד פרעונו 1/8/15.

בתיק 51425-01-18:
נדונה התנגדות לביצוע צ'ק על סך 3,333 ₪ שמועד פרעונו 1/2/15.

בהסכמה אוחדו התיקים ונדונו בפני כב' השופטת הבכירה קוברסקי.

3. רקע נדרש:
א) המערערת (להלן גם: "גשורי") שהיא עורכת דין בהכשרתה ואף עבדה בתחום במשך כעשור על פי גרסתה, החליטה לבצע שינוי מקצועי בחייה ומשנת 2000 החלה לעסוק באימון אישי בתחום אהבה, זוגיות ומיניות.
המערערת 1 היא חברה בשליטת גשורי ובאמצעותה מנהלת את עסקיה. (להלן גם: "החברה").

ב) המשיב (להלן גם: "שמידק") הוא קרוב משפחתה של גשורי. בחודש דצמבר 2013 או סמוך לכך היא החליטה לצרף את שמידק כשותף במיזם שלה שמטרתו הקמת מרכז הנותן מגוון שירותים בתחום של אהבה וזוגיות. (להלן גם: " המיזם").

ג) לא נחתם ביניהם הסכם שותפות בכתב ביחס למיזם . גשורי טענה כי היא זו שהיתה צריכה לעסוק בצד המקצועי והמותגי של המיזם ושמידק היה אמור להיות אחראי על הצד הכלכלי והאופרטיבי.

ד) הנכס שבו נוהל המיזם הוא נכס בבעלותו של גבי אלקריאף (להלן: "המשכיר") ברחוב דוד רזיאל 12 ביפו (להלן: "המושכר").

גשורי טענה כי היא לא התכוונה לשכור את המושכר שכן לא רצתה להיכנס להוצאות שכאלו. היא הכירה את המשכיר אשר ביקש ממנה עזרה בהשכרת הנכס. כעבור זמן שמידק הודיע לה שהוא שכר את הנכס עבור עצמו. הסכם שכירות מקורי נחתם בין המשכיר לבין שמידק ביום 1/2/14.
בחודשים פברואר עד מאי 2014 השקיעו היא ושמידק במושכר עשרות אלפי שקלים. למרות שהיא לא היתה שוכרת פורמלית, היא עשתה זאת על סמך היכרות עם המשכיר ועל סמך יחסי אמון עם שמידק.
לגשורי היו טענות ביחס לשמידק ותפקודו במיזם.

ה) הסכם ההפרדות:
ביום 4/9/14 נחתם בין הצדדים הסכם סיום עבודה (להלן גם: "ההסכם ההפרדות") .ההסכם צורף מש/6 למוצגי המשיב, ונוסחו כדלקמן:
"הסכם סיום עבודה – מיזם So Embassy
"היות ושני הצדדים הסכימו לסיים יחד בהבנה טובה את העבודה המשותפת של מיזם So Embassy, והיות וסיגל גשורי מעוניינת להמשיך את פעילות So Embassy דרך חברת "לנשים בלבד" בע"מ ולהעביר אליה את הזכויות במושכר החל מ- 1 לספטמבר 2014.
הוסכם בין הצדדים כדלקמן:
"לנשים בלבד" תשלם לאופיר שמידק סך של 50,000 ₪ ב 15 תשלומים החל מ 1.10.14 בראשו לכל חודש.
"לנשים בלבד" תעביר לאופיר 10,000 ₪ עד 5.9.14 לצורך תשלום חשבונות במזומן.
סינדי שטיין שמידק זכאית לקיים במושכר עד 2 סדנאות בחודש ללא עלות תוך תיאום תאריכים מול סיגל גשורי.
כל הציוד במושכר למעט מדפסת וציוד אישי ששייך לאופיר יועברו לבעלות "לנשים בלבד" בע"מ.
"לנשים בלבד" תקבל את הסבת החוזה של המושכר על שמה. זאת בשיתוף פעולה של אופיר אל מול בעל הבית.
קיום הסכם זה מותנה בהחזר התשלומים שאופיר שילם שכ"ד עבור חודשים ספט-אוקטובר ע"י בעל הבית או בפיתרון אחר להחזר הכסף ע"י "לנשים בלבד".

"לנשים בלבד" תהיה אחראית לכל התשלומים של So Embassy והמושכר.
בזה מוותרים הצדדים על כל טענה אחד כלפי השני.
כל הקניין הרוחני, השמות, זכויות היוצרים והמידע של המיזם עוברים לבעלות "לנשים בלבד" בע"מ ולאחריותם.
סיגל גשורי תספק ערבות אישית לתשלומים עד 3.9.14.

___(-)_______ ____(-)__________ ____(-)______
אופיר שמידק לנשים בלבד בע"מ סיגל גשורי"

בתאריך החתימה על הסכם ההפרדות, נחתם בין הצדדים מסמך הנושא כותרת " ערבות אישית – סיגל גשורי..." ( המסמך צורף אף הוא חלק ממש/6).
גשורי ערבה אישית לתשלומי החברה בהתאם להסכם ההפרדות והפקידה צ'ק על סך 30,000 ₪, אשר אינו נושא תאריך, על מנת שישמש ערבון להבטחת ערבויות בהסכם.
נקבע "השימוש בצ'ק ייעשה רק במידה וחברת "לנשים בלבד בע"מ", לא תעמוד בהתחייבויותיה בהתאם להסכם כלפי אופיר שמידק (מכל סיבה שתהיה), ולאחר הודעה מראש של 14 יום".

ו) ביום 1/10/14 נחתם חוזה שכירות בין המשכיר לבין החברה.

ז) גשורי העלתה בבית משפט השלום טענות רבות נגד שמידק וכן טענות בדבר המשא ומתן שנוהל עד לחתימה על הסכם ההפרדות.
לפי הסכם ההפרדות מסרה צ'קים של החברה וצ'ק אישי שלה על סך 30,000 ₪ לביטחון.
טענה כי יום לאחר ההסכם או לאחר תשלום 10,000 ₪ כמקדמה דרש ממנה שמידק להוסיף ליתרה מע"מ.
צ'ק אחד בסך 3,500 ₪ חזר ב"העדר כיסוי" ולטענתה שמידק פעל כלפיה בתוקפנות ובחוסר סובלנות.

לטענתה, לאחר שהשקיעה השקעות רבות במושכר ובשיווק המושכר ולאחר עזיבת שמידק, סמוך ל- 1/11/14 מועד תשלום דמי השכירות הראשון ממנה אל המשכיר, התברר לה כי לא תוכל לקבל פטור מניכוי מס במקור מהמושכר. היא פנתה לפי הנחיית רואה חשבון שלה למשכיר וביקשה לקבל ממנו אישור על פטור מניכוי מס במקור ואז התברר לה מהמשכיר כי הוא אינו יכול להמציא פטור שכזה , שכן הוא אינו "עוסק" במס הכנסה אלא מועסק כשכיר במוסך.
המשכיר טען כי לא התבקש ע"י שמידק להמציא אישור בדבר פטור מניכוי מס במקור והוא כלל לא ידע מה זה פטור מניכוי במקור.

גשורי טענה, כי לפי החוק, משכיר נכס למטרה עסקית שבעליו הוא אדם פרטי (שאינו עוסק מורשה), חייב לשלם מס בשיעור 35%.
כיוון שהמשכיר אינו מתנהל ישירות במקרה דנן מול רשויות המס, אזי חובת הדיווח עוברת לשוכר, המבקש לנכות את דמי השכירות כהוצאה מוכרת ועליו לנכות 35% מס במקור , שאם לא כן לא יוכל לנכות את דמי השכירות כ הוצאה עסקית.

שמידק אישר בפניה כי הוא לא קיזז מס במקור ולא דרש זאת מהמשכיר ואף טען כי אין צורך לקזז מס במקור לפי הנחיית רואה החשבון שלו.

ח) גשורי טענה, כי הסיבה היחידה שהסכימה לשלם כספים לשמידק היתה רק ב של רצונה לעשות שימוש במושכר למטרה עסקית ולנכות סכומים אלו כהוצאה מוכרת.
משהתברר שלא תוכל לעשות זאת, ובשל קיומה של "קומבינת מס", נטען כי נכנסה להסכם השכירות של הנכס תוך הטעייה.
כמו כן התברר לה כי היו ליקויים במושכר.
גשורי טענה כי לאור נסיבות אלו, לא היתה צריכה לפרוע את הצ'קים.

ט) יובהר, כי בתחילה כלל התיק המאוחד גם תביעה שהגישו גשורי והחברה נגד המשכיר ושמידק, אך זו נמחקה (33625-01-15) תוך חיוב גשורי והחברה בהוצאות ולאחר 6 קדמי משפט ובקשות רבות. (ראה החלטת בית משפט קמא מיום 12/9/17).

יצוין, כי תלויה ועומדת בבית משפט השלום בהרצליה תביעתו של המשכיר נגד גשורי והחברה וכן תביעה שכנגד .כל זאת במסגרת ת.א. 15314-07-17.

י) שמידק טען בבית משפט קמא , בין היתר, כי אין לגשורי ולחברה הגנה מפני התביעות השטריות.
בתחילה טענו הנתבעות לכישלון תמורה בכך שלא ניתן לעשות שימוש בנכס בשל ליקויים בו. משהתברר כי הן עשו שימוש מלא בנכס במשך 3 שנים עד לחודש ספטמבר 2017 , כשנתיים מעבר להסכם השכירות שנחתם ישירות בין החברה ובין המשכיר, התברר כי אין ממש בטענת כישלון התמורה ואז הועלתה טענה ל"קומבינת מס" שאין בה דבר.
נטען, כי הסכם ההפרדות בין הצדדים ברור. הושג מתוך הסכמה. לא היה כל מצג שווא. המשיב לא נתן מעולם ייעוץ מס למערערות, ולא היה צריך לתת לה יעוץ מס.

4. פסק דינו של בית משפט קמא:
בית משפט קמא דחה את טענות המערערות.

א) באשר לסוגיית המס:
נקבע, כי על פי פקודת מס הכנסה, כאשר מושכר נכס למטרה עסקית ובעל הנכס הוא אדם פרטי שאינו עוסק מורשה, אזי חייב המשכיר בשיעור מס של 35%.
זהו שיעור מס גבוה משיעור המס המוטל על השכרת נכס למגורים.
כאשר משכיר אינו מתנהל ישירות מול רשויות המס, שוכר שמבקש לנכות את דמי השכירות כהוצאה מוכרת, הוא זה שצריך לדווח על ההשכרה לנכות 35% מס במקור ולהעבירו לרשויות המס.

נקבע בפסק הדין, כי לפי עדותה של גשורי היא הסבירה למשכיר שבהעדר פטור מניכוי מס במקור, היא זו שתקזז 35% מס מתוך דמי השכירות וכי אי קיזוז המס יעמיד אותה בסכנה של עבירה פלילית בהיותה שותפה בהעלמת מס בלתי חוקית.

המשכיר טען ששמידק לא דרש זאת ממנו. שמידק אישר שהוא לא קיזז מס במקור ו כי הוא פעל בהצעת רואה חשבון שלו. הוציא חשבונית מס עצמית כדי להכיר בשכירות כהוצאה עסקית מוכרת.
לפי בירור שערכה גשורי, חשבונית מס עצמית כוחה יפה רק לגבי קיזוז מע"מ ולא לצרכי ניכוי הוצאה במס הכנסה.

שמידק טען, כי אין כל קשר בין התשלומים שהיה על הנתבעות - המערערות לשלם לו לפי הסכם ההפרדות ובין סוגיית המס ובכל מקרה, הוא התייעץ עם רואה חשבון שלו ופעל לפי הצעת רואה החשבון.
מעדותו עלה, כי הוא לא שוחח עם המשכיר על סוגיית המס לפני החתימה על הסכם ההפרדות.

ב) נקבע על סמך עדויות הצדדים, כי שמידק לא הטעה את גשורי באופן כלשהו.
בסעיף 2 לטיוטת הסכם ההפרדות נקבע, שהסכם השכירות יאפשר קיזוז סכומי שכירות כהוצאה עסקית מוכרת אך הסעיף שהיה כתוב בטיוטה נמחק ולא נכנס להסכם.
כלומר – הסכם ההפרדות בין הנתבעת, שהיא עורכת דין בהשכלתה , לבין שמידק שיקף את אומד דעתם של הצדדים בזמן אמת.
שמידק לא התחייב בשום צורה בנוגע לעניין המס. הוא השלים את מחויבותו כלפי הנתבעות ב הסבת חוזה השכירות על שמן.
זאת ועוד, מישור היחסים בנוגע לסוגיית המס הוא בין המשכיר לבין הנתבעות ולא בין הנתבעות לבין שמידק.
נקבע, כי שיקוליה העסקיים של גשורי וחיובה במס אינם מעניינו של שמידק. הוא לא נשא ברווח כלשהו עקב סוגיית המס. הוא לא רואה חשבון והוא לא חייב להסביר לגשורי כיצד הוא פעל או לא פעל בנוגע להכרה בשכר דירה כהוצאה מוכרת.

ג) נקבע, כי שמידק לא פעל בחוסר תום לב לפני החתימה על ההסכם ההיפרדות. התנהלות גשורי לאחר החתימה על הסכם ההיפרדות מחזקת את טענת שמידק כי לא היתה לה כל טענה מקצועית נגדו. היא ביקשה את עזרתו גם לאחר מכן ביחס לתוכניות אסטרטגיות.

גשורי אישרה שנכון ליום 6/10/14 לא ידעה כיצד תוכל לפרוע את הצ'קים. היא חיכתה לאישור הלוואת מדינה ואף עובדה זו מלמדת שהצ'קים לא נפרעו בשל מצב כלכלי של החברה.

ד) נדחתה גם טענת ביטול חוזה עקב טעות שכן נקבע כי גם אם היה מדובר בטעות (למרות שבית משפט סבור שאין מדובר בטעות), אזי לכל היותר מדובר בטעות בכדאיות העסקה שאינה מהווה עילה לביטול חוזה לפי סעיף 14 (ד) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973.

ה) נדחתה טענת הנתבעות לקיזוז בשל כך שהטענות לא פורטו כדבעי בתצהירי ההתנגדויות.
כימות שנעשה רק בתצהירי העדות הראשית מהווה הרחבת חזית אסורה. מה גם שהטענות בדבר טעות והטעייה נדחו ועל כן ממילא אין מקום לדון בטענת הקיזוז.
טענות אלו ייבחנו בתביעה נפרדת אשר הוגשה על ידי גשורי.

ו) נדחתה טענת כישלון תמורה מלא. טענות אלו נטענו בתחילה בהתבסס על חוסר הוודאות של החברה לעשות שימוש במושכר על רקע תביעת פינוי שהוגשה על ידי המשכיר.
בפועל, נעשה שימוש בנכס במשך כשלוש שנים. סוגיית המס נפתרה סמוך לאחר מכן אך תמורת הצ'קים לא נפרעה מאז ועד היום.

נקבע:
"אני מחייבת את הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לשמידק 43,667 ₪ בגין השיקים נשוא הסכם ההיפרדות, בתוספת 8,000 ₪ החזר שכר דירה עבור חודש אוקטובר 2014 (גם זאת על פי הסכם ההיפרדות), ובסך הכל 51,667 ₪ (להלן: "החוב"). כמו כן יישאו הנתבעות בהוצאות משפט בגין ההליכים שלפניי לרבות שכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪.
סך של 22,000 ₪ על פירותיו שהופקד בקופת בית המשפט ביום 12.10.2015, על פי החלטת כב' הרשם הבכיר צ'כנוביץ מיום 8.10.2015, יועבר לשמידק, ולגבי יתרת החוב, הליכי ההוצל"פ בתיקים 7112-03-15, 31659-02-16, 51425-01-18 יימשכו כסדרם".

על פסק הדין הוגש הערעור שלפני.

5. תמצית טענות המערערת:
א) הערעור משתרע על 35 עמודים, בניגוד לדרישת התמציתיות בתקנה 414 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984.
עיקרי הטיעון משתרעים אף הם על 12 עמודים בכתב קטן וצפוף ובמסגרתם מצאה לנכון המערערת להידרש לראיה שבית משפט קמא סירב לקבלה, וזאת מבלי שהוגשה בקשה לצירוף ראיות בערעור.
המערערת טוענת נגד כל ממצא עובדתי וקביעה עובדתית אליה הגיעה הערכאה הדיונית ולא אפרט בפסק דיני כל טענה וטענה.
אציין רק את הטענות המרכזיות.

ב) בערעור נטען, בין היתר, כי חיוב המערערות לשלם 8,000 ₪ החזר שכר דירה עבור חודש אוקטובר 2014 (סעיף 24 לפסק הדין) הוא סעד שניתן בהעדר סמכות שכן מדובר בחיוב חוזי ולא שטרי, ואילו התובענות בתיק קמא הן שטריות.

ג) נטען, כי בית משפט קמא לא ירד לשורש העניין בנושא סוגיית המס.
מבלי שהחברה תוכל לקזז במקור את המס, לא ניתן היה להכיר בדמי השכירות כהוצאה עסקית ויש לכך משמעות כלכלית של מאות אלפי שקלים מבחינת החברה.
נטען, כי בית משפט קמא היה צריך לקבל את טענת ההטעיה.

ד) המערערות טענו כי היו פגמים מהותיים בדרך ניהול ההליך: לא התאפשר לחקור את המשיב בנושא המס. בית משפט קמא לא ייחס משמעות להיעדר אסמכתאות רלוונטיות על ידי המשיב. סירב להתיר זימון רואה החשבון לעדות ועוד.

ה) באשר לטענת הקיזוז – הנזק התגבש רק בשלב מאוחר יותר ולכן הוא לא פורט בתצהירי ההתנגדות אלא רק במסגרת תצהירי העדות הראשית.

ו) באשר לדחיית טענת כישלון התמורה:
נטען כי השטרות ניתנו למשיב רק כדי שניתן יהיה לעשות שימוש במושכר. בהעדר אפשרות לשימוש סביר במושכר נפל הבסיס לעסקת היסוד.

ז) נטען כי בית משפט קמא שגה בקביעה ולפיה לא נפלה טעות לפי סעיף 14 לחוק החוזים. נטען כי המשיב העיד עדות שקר וכן נטען כי פסיקת ההוצאות מחייבת התערבות של ערכאת ערעור.

6. תמצית טענות המשיב:
א) עסקינן בתביעות שטריות. הצ'קים לא נפרעו בשל היעדר יכולת כספית ולא בשל כל סיבה אחרת.
משהתברר למערערות, כי טענתן לכשלון תמורה בשל חוסר אפשרות לעשות שימוש במושכר איננה יכולה לעמוד, הן העלו טענה חסרת שחר ל"קומבינת מס".
הודגש, כי המערערות שניכו מס במקור משכר הדירה לא טרחו להעביר את הכספים לשלטונות המס, (מפנה לפרוטוקול דיון מיום 7/9/17 בת.א. 15314-07-17 אלקריאף נ' לנשים בלבד ואח', שם במסגרת חקירתה הנגדית נשאלה גשורי , האם העביר ה למשכיר שכ"ד בניכוי מע"מ ומס והיא לא העבירה ניכויים אלו לרשויות ואישרה: "זה נכון שלא העברתי הניכויים. יש לי צורך לסדר העניינים האלה מול המס" (עמ' 14 שורה 17 מתוך מוצג מש/3).

ב) המשיב טען, כי הסכם ההיפרדות שיקף את אומד דעת הצדדים. לפי ההסכם נמסרו למשיב על ידי המעררת עבור החזר השקעותיו במיזם 5 המחאות בסכום של 50,000 ₪ וכן המחאה בסך 30,000 ₪ - ערבות של גשורי.
לאחר ההסכם נחתם הסכם שכירות ישירות בין המשכיר והחברה.
המשיב לא היה מעורב במו"מ וממועד חתימת הסכם השכירות בין המשכיר והחברה נותק הקשר בין המיזם, המושכר, המשכיר והמשיב.

ג) טענת כשלון תמורה מלא הופרכה כליל. טענת "קומבינת המס" ו"מצג השווא" הופרכו, גם הן.
צדק בית משפט קמא כאשר קבע, כי סוגיית המס אינה רלוונטית כלל למחלוקת.
לפי גרסת המערערת: "מצג השווא" הוצג לה לגרסתה לכל המוקדם בנובמבר 2014 (סעיפים 125 - 131 לתצהיר העדות הראשית שלה) ואילו הצ'קים נמסרו כבר באוגוסט 2014.
ברור כי אין כל קשר בין "מצג השווא" ובין הצ'קים.

ד) כאשר נפסק סך 8,000 ₪ שכר דירה ,היה זה בסמכות בית משפט קמא שכן שטר הביטחון נועד להבטיח חובות המערערות כלפי המשיב.
לפיכך מהשהוברר, כי המערערות התחייבו לפי סעיף 6 להסכם ההיפרדות לשלם למשיב שכר דירה עבור אוקטובר 2014 - הן חויבו בסכום זה מכוח צ'ק הביטחון.

ה) טענת הקיזוז נדחתה כדין והיוותה הרחבת חזית.

ו) אין מקום להתערב בממצאי מהימנות וקביעות עובדתיות אליהן הגיעה הערכאה הדיונית.

ז) ב"כ המשיב ביקש למחוק מעיקרי הטיעון של המערערת את שנכתב בהסתמך על ראיה שלא היתה בפני הערכאה הדיונית, וכן ציין כי המערערת לא הגישה תיק מוצגים ולכן אינה יכולה להסתמך כלל על מסמכים שלא צורפו לתיק המוצגים שלו.

7. לאחר עיון בטענות הצדדים, ושמיעת השלמת הטיעונים בעל פה, הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:

א) עסקינן בערעור על פסק דין שקבע ממצאים עובדתיים ,אשר ערכאת ערעור אינה מתערבת בהם אלא במקרים חריגים שלא מתקיימים בענייננו.

למשל, כאשר נפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם הנופל לשורשו של עניין או כאשר הטעות בולטת על פניה זאת, לנוכח היתרון המובנה של הערכאה הדיונית – שלה היכולת להתרשם באופן בלתי אמצעי מן העדים הנשמעים לפניה – על פני ערכאת הערעור.
ראה לעניין זה: ע"א 117/15 שגיא נ' מנהל רשות המסים, פסקה 10 (13.7.2016), ע"א 918/15 פישמן רשתות בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים, פסקה 11 (28.7.2016), ע"א 559/16 פרי יעקב שירותי ניהול בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב 1, פסקה 10 (6.11.2016) וע"א 7863/16 גבריאל גורדו ואח' נ' מרדכי ימין ואח' (19.7.18).

המקרה שלפני אינו מצדיק התערבות ערכאת ערעור בממצאים העובדתיים.
בית משפט קמא בחן את לשון הסכם ההפרדות, הברור עד מאוד. לא בכדי ציטטתי במלואו את הסכם ההפרדות, שכן אין בו כל התניה בנוגע לסוגיית מס כלשהי - בכלל, וסוגיית מס מול המשכיר (שאינו צד להסכם ההפרדות) - בפרט.

לפי סעיף 6 להסכם ההפרדות הותנה ההסכם בכך שיוחזרו לשמידק דמי שכירות עבור ספטמבר - אוקטובר.
המשכיר השיב לו דמי שכירות עבור ספטמבר ולפיכך בדין חויבה המערערת לשלם את דמי השכירות עבור אוקטובר.

בית משפט קמא לא חרג מסמכותו כלל ועיקר.במסגרת התביעות השטריות הוגש לביצוע גם צ'ק ביטחון להבטחת התחייבויות המערערות לפי הסכם ההפרדות ולפיכך, בדין נקבע, כי דמי השכירות עבור אוקטובר ישולמו. הרי מדובר בחלק אינטגרלי מהעילה השטרית.

זאת ועוד, קביעות בית משפט קמא בנוגע להעדר הטעיה מתבססות על עדויות הצדדים. נושא האפשרות לקזז דמי שכירות כהוצאה עסקית מוכרת עלה בטיוטת הסכם ההפרדות, אך לא נכלל בהסכם עצמו.

בית משפט קמא מצא לנכון לקבוע כי עו"ד גשורי מחויבת להסכם. עליו חתמה. איש לא מנע ממנה לברר את סוגיית המס עובר לחתימה על הסכם ההיפרדות, ככל שסברה כי מדובר בסוגיה אקוטית מבחינתה.
נמצא, ובצדק, כי שמידק אינו יועץ מס ואינו צריך לתת יעוץ מס לעו"ד גשורי וכי גם בפועל לא נתן כל יעוץ .כאשר נשאל על ידה לאחר הסכם ההפרדות כיצד פעל מול המשכיר בנוגע לסוגיית המס. השיב כיצד פעל וטען, כי פעל לפי עצת איש המקצוע מטעמו.
השאלה - אם העצה שקיבל נכונה, אם לאו, או אם נהג כדין במערכת היחסים בינו ובין רשות המס אינה רלוונטית כלל לתביעות שלפנינו.

בית משפט קמא מצא ,כי לא ניתן לקבוע שהתנהלותו של שמידק נגועה בחוסר תום לב כלפי גשורי. הסכם ההפרדות שיקף את המוסכם. איש לא מנע מגשורי לערוך בירור עצמאי בנוגע לסוגיית המס לפני חתימתה על הסכם ההפרדו ת .
נקבע ,תוך יישום הפסיקה בנוגע לחובת הגילוי הנגזרת מחובת תום הלב בדיני החוזים, כי במקרה דנן, לא נפל פגם בהתנהלות שמידק ,המאפשר קבלת טענת "הטעיה" ואף לא טענת "טעות", שכן, ככל שגשורי חתמה על הסכם עקב טעות (שאינה כאמור תוצאת הטעיה), אזי לכל היותר מדובר בטעות בכדאיות העסקה שאינה מהווה עילה לביטול חוזה.

ב) באשר לטענת הקיזוז:
צדק בית משפט קמא בכך שדחה את טענת הקיזוז שלא פורטה כנדרש בהתנגדויות לביצוע שטר, אשר היוו כתב הגנה.
טענת המערערות ולפיהן הנזקים פורטו רק בתצהיר עדות ראשית כיוון שרק אז התגבשו, אין בה כדי להצדיק הרחבת חזית אסורה.
ניתן היה להגיש בקשה מתאימה לבית משפט שהלום לתיקון כתב הגנה, וככל שבית משפט היה מתרשם שמדובר בנזק שהתגבש רק לאחר הגשת ההתנגדות לביצוע שטר, ממילא יכל לבחון אישור תיקון כתב הגנה.

ג) באשר לטענת כשלון תמורה מלא:
צדק בית משפט קמא בקביעתו ולפיה דין טענה זו להידחות.
המערערות עשו שימוש במושכר במשך שנים לאחר החתימה על הסכם ההפרדות.
ברור אם כך, שאין עסקינן ב"כשלון תמורה מלא".

מה גם שהמערערות לא חולקות על כך שסוגיית המס מול המשכיר נפתרה. הן אמנם טוענות כי עד לפתרון הבעיה נאלצו לנקוט בהליכים משפטיים (סעיף 17.3 להודעת הערעור), אך בין כך ובין כך, נבצר ממני להבין, הכיצד ניתן לקבל טענת "כשלון תמורה מלא" כאשר צ'קים ניתנו מכוח הסכם ההפרדות במסגרתו מילא שמידק אחר כל התחייבויותיו, וגם טענת המס שהועלתה ביחס אליו, נפתרה בפועל מול המשכיר.

8. באשר לטענת המערערת ולפיה בית משפט קמא שגה כאשר מנע ממנה הגשת ראיה מפריכה -תמלול הקלטה (סעיף 13 להודעת הערעור):
א) המערערת לא הסתפקה בטיעון בעניין אלא בסעיף 3.5.3 לעיקרי הטיעון מטעמה מצאה לנכון להסביר מה נאמר בכל עמוד ועמוד לתמליל, על מנת להראות, לגרסתה, כי עדות המשיב ולפיה פעל לפי עצת רואה החשבון שלו היא עדות שקר.

ב"כ המשיב ביקש למחוק סעיף זה מעיקרי הטיעון.

בית משפט קמא דחה ביום 27/3/18 את בקשת המערערות - הנתבעות להבאת ראיה מפריכה שהוגשה לאחר תום שלב הראיות בהחלטה מנומקת כדבעי.

לו היו מגישות המערערות בקשה לצירוף ראיות נוספות בערעור בהתאם לתקנה 457 לתקסד"א, ניתן היה להידרש לנושא, אך ברור שציטוטים מתוך ה"ראיה המפריכה" במסגרת עיקרי טיעון, אינם לגיטימיים, שכן כל עוד בית משפט שלערעור לא התיר צירוף ראיה נוספת בערעור, אין מגישים אותה.

ב) בהתאם לתקנה 457(א) לתקסד"א, ככלל בעלי דין בערעור אינם זכאים להביא ראיות נוספות לפני בית משפט שלערעור, למעט באחד משני חריגים:
הראשון – במקרה של טעות מצד הערכאה הראשונה, כאשר לא קיבלה את הראיה למרות שהיתה אמורה לעשות כן.
השניה – במקרה של ראיה בעלת חשיבות לדיון או לפסק הדין שיינתן.

ראה לעניין זה גם בע"מ 9935/16 פלוני נ' פלוני (18/1/17) בפסקה ט"ז, וכן ע"א 1248/1 5 Fisher Price Inc נ' דוורון – יבוא ויצוא בע"מ (31/8/17) פסקה טז'.

במקרה דנן, ניתן למחוק את טיעון המערעור ביחס לראיה שלא היתה חלק מחומר הראיות בערכאה הדיונית, משלא הוגשה בקשה מתאימה במסגרת הערעור, אם כי לגופו של עניין אציין, שנימוקי בית משפט קמא בהחלטתו מיום 12/4/18 מקובלים עלי ולפיכך טענת המערערות בעניין צריכה להידחות גם לגופו של עניין.

9. באשר לפסיקת הוצאות:
ערכאת הערעור תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בפסיקת ההוצאות רק במקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית או כאשר דבק פגם או פסול מהותי בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.
ראה לעניין זה פסק דינו של כב' השופט עמית בע"א 6685/11 גריידי נ' הולצמן (4/7/12) בסעיף 5 ובאסמכתאות אשר צוינו שם וכן ע"א 8340/10 מ.ו. השקעות בע"מ נ' רשות המיסים בישראל – משרד האוצר ( 30/1/13) בסעיף 23 לפסק הדין. רע"א 1749/17 שטרית נ' עו"ך צבי ריש (17/9/17).
במקרה דנן, אין מקום להתערבות ערכאת ערעור .
בגין תביעות שטריות בסכומים שאינם גבוהים באופן יחסי ,נדרש בית משפט קמא לנהל דיונים רבים וממושכים וליתן החלטות רבות . על מנת לסבר את האוזן אציין כי ממערכת נט המשפט עולה שבתיק 7112-03-15 מופיעות 112 החלטות. הוצאות בסך 10,000 ₪ נפסקו איפוא במשורה בנסיבות העניין.

10. לסיכום:

א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

ב) המערערת תישא בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.
סכום זה יחולט מתוך הערבות ויועבר למשיב באמצעות בא כוחו.

ג) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' שבט תשע"ט, 08 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.