הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 39202-02-20

לפני
כבוד ה שופטת עינת רביד

מבקשת

ציפורה גליציאן

נגד

משיבות

  1. רשות מקרקעי ישראל
  2. פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ
  3. אביוד נכסים בע"מ
  4. אלעד ישראל מגורים בע"מ

החלטה

לפני בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט השלום בתל אביב, כבוד השופט יגאל נמרודי, מיום 31.12.2019, בת"א 56078-05-15, במסגרתו התקבלה תביעת המשיבות 3-1 (להלן: המשיבות), והמבקשת חויבה לפנות את המקרקעין הידועים כחלקות 67 ו- 68 בגוש 6136, שהוא חלק ממתחם המכונה "שכונת הארגזים" בעיר תל אביב, וזאת עד ליום 2.4.2020. המבקשת אף חויבה בתשלום הוצאות המשיבים בסך של 5,000 ₪ ובשכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ₪. יוער כי בבית המשפט קמא נתבעה אף הגב' מרים גברי, אשר הקביעה בעניינה שונה מזו של המבקשת, והיא איננה צד ל ערעור הנדון.
לטענת המבקשת יש להורות על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום, שכן ככל שלא יעוכב ייגרם לה נזק בלתי הפיך, בעוד שלמשיבות לא ייגרם כל נזק, שכן עליה ן לפנות עוד עשרות בתים בשכונת הארגזים ואין כל דחיפות בהריסה מידית של ביתה. לטענתה, היא מתגוררת בבית בשכונת הארגזים ב- 48 השנים האחרונות . לעקור אותה מביתה בטרם נשמע ערעורה, הוא מעשה בלתי אנושי, וזכותה כי טענותיה ייבדקו על ידי בית המשפט של ערעור .
בבקשתה מעלה המבקשת טענות באשר לזכאותה לפיצוי בגין הפינוי, וטוענת כי בנסיבות העניין היא זכאית לפיצוי מיטיב.
המשיבות הגיש ו תשובת ן לבקשה וטענ ו כי יש לדחותה, שכן המדובר בערעור סרק אשר מטרתו דחיית מועד הפינוי מתוך מטרה להתיש את המשיבות ולדרוש פיצויים אשר פולשים אינם זכאים להם. לטענתן, המדובר בערעור סרק המכוון כולו לממצאי עובדה ומהימנות אשר אין מקום להתערב בהם. זאת ועוד, עיקר טענותיה של המבקשת ממוקדות בטענותיה לפיצוי, טענות אשר אין בהן כדי להצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין.
דיון והכרעה
בהתאם להלכה הפסוקה בעל דין זכאי, ככלל, ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק-הדין, ואין בהגשת ערעור על פסק הדין כדי לעכב את ביצועו. הגישה במקרים מסוג זה נוטה, אפוא, שלא לעכב את הביצוע, להוציא מצבים חריגים ויוצאי דופן. החריג מתממש כאשר עולה בידו של מי שחויב בביצועו של פסק הדין לשכנע כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, והשני, כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו, במובן זה שקיים חשש של ממש שאם המבקש יזכה בערעור הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו (ראו ע"א 5333/14 ‏ נאות חן הנדסה וייזום בע"מ נ' לזרוב אדמונד, 13.1014, וכן ספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 675 (מהדורה עשירית, 2009). בין שני השיקולים הנ"ל מתקיים יחס של מעין "כלים שלובים", או "מקבילית כוחות", משמע, ככל שסיכויי הערעור נראים מוצקים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות ינוע לכיוון המבקש, ולהפך, כאשר המדובר בתנאים מצטברים.
הלכה היא, שכאשר מדובר בפינוי דירת מגורים, ייטה בית המשפט להיעתר לבקשות שעניינן עיכוב הפינוי, אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים, וזאת נוכח החשש שאם יתקבל בסופו של דבר הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו [ראו ע"א 211/17 יעקובוביץ נ' עו"ד נשר, 18.1.17, וכן ראו רע"א 7682/05 מאיר לוי נ' מנהל מקרקעי ישראל (02.11.2006)].
בפסק דין לפינוי מדירת מגורים, ובשונה מפסק דין כספי, השיקול בדבר מאזן הנוחות הוא השיקול העיקרי. במקרה זה המבקשת הצהירה בתצהיר, שהוגש בתמיכה לבקשתה, שהיא מתגוררת בדירה מושא ההליך כיום ואף במשך 48 שנים (הטענה לגבי המגורים במשך 48 שנים נדחתה בפסק דינו של בית משפט קמא) . כמו כן בפסק דינו של בית המשפט קמא לא נקבע שבמועד פסק הדין לא התגוררה המבקשת בדירה, והמשיבות אף טענו בסיכומיה ן בהליך בבית משפט השלום, כי במשך שנים המבקשת השכירה הדירה בבעלותה ברחוב אלנקווה לצדדים שלישיים (ראו סעיף 23ד לסיכומי המשיב ות), קרי לא עלתה הטענה כי היא מתגוררת כיום בדירה ברחוב אלנקווה. מכאן שפינויה של המבקשת כעת מהדירה מושא ההליך, הוא פינוי מדירת מגורים על כל המשתמע מכך והזהירות הנדרשת בשלב עיכוב הביצוע, ולכן בבחינת מאזן הנוחות עולה כי זה נוטה לטובת המבקשת.
אציין כי לעומת הנזק שייגרם למבקשת ככל שלא יעוכב פסק הדין, עולה מתגובת המשיבה כי הנזק אשר עלול להיגרם לה הוא נזק כספי בלבד, נזק אשר ודאי אינו מטה את הכף לטובת המשך ביצועו של פסק הדין, ואשר ניתן להתחשב בו במסגרת התנאים לעיכוב ביצוע פסק הדין.
באשר לסיכויי הערעור, אזי ומעיון בהודעת הערעור עולה כי המדובר במחלוקת עובדתית בעיקרה, שערכאת הערעור איננה נוהגת להתערב בה, אולם כאמור, אין זה השיקול המכריע כשמדובר בפסק דין הקובע פינוי מדירת מגורים, אלא שאלת מאזן הנוחות, הנוטה בנסיבות אלו לטובת המבקשת.
על כן ונוכח האמור לעיל, אני מורה על עיכוב ביצוע פסק הדין, וזאת בכפוף לכך שהמבקשת תשלם למשיב ות, באמצעות בא כוחן, סך של 2,500 ₪ לחודש ב - 1 לכל חודש , החל מחודש אפריל 2020 (שאז נקבע בפסק הדין כי על המבקשת לפנות את הדירה) ועד להכרעה בערעור. ככל שלא ישולם הסכום כנדרש - יפקע עיכוב הביצוע.
באשר להוצאות ושכר טרחת עו"ד שנפסק לחובת המשיבה, אין מקום להורות על עיכוב ביצוע.
בנסיבות העניין לא מצאתי לפסוק הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, ח' אדר תש"פ, 04 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.