הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 38629-08-18

לפני
כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המערערים:

1.יעקב ווכניש
2.הודיה ווכניש
ע"י ב"כ עו"ד טל רבינוביץ' ועו"ד ענת כהן

נגד

המשיבה:

משהב חברה לשכון בנין ופתוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עדיאל דהן ועו"ד ירין ראובן

פסק דין

1. לפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בתל אביב –יפו (כב' השופט יגאל נמרודי) מיום 14/6/18 בת"א 17622-01-13 ולפיו התקבלה תביעת המערערים לפיצוי בגין ליקויי בניה; אך רק בחלקה.

2. התביעה הוגשה בסכום של 150,000 ₪ בנוגע לדירה ברחוב סביון 12/6 בגבעת זאב, הידועה כחלקה 241 בגוש 22013 (להלן: "הדירה") .

3. בעלי הדין הגישו חוות דעת מומחים מטעמם אך בימ"ש קמא מינה מומחה מטעמו בתחום ההנדסה מכוח תקנה 143 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א"); שלא בהסכמת התובעים (ראה החלטות כב' הש' עידית ברקוביץ מיום 20.3.13 ו- 13.10.13).
המומחים מטעם הצדדים לא נחקרו.
המומחה מטעם בימ"ש – אינג' יקי נחמן, נחקר בישיבת ההוכחות.

4. בפסה"ד שניתן בבימ"ש קמא ביום 14/6/18 נקבע כי הנתבעת- המשיבה תשלם לתובעים – המערערים את הסכומים כדלקמן:
א. פיצוי על סך 19,334 ₪ (כולל עלויות פיקוח ומע"מ), בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, בהתאם לחו "ד המומחה (מטעם בימ"ש) .
ב. פיצוי על סך 16,152 ₪ (פיצוי בסך של 12,550 ש"ח בהתאם לחוות הדעת המשלימה השנייה , בצירוף עלויות פיקוח בשיעור של 10% בסך של 1,255 ₪ ובתוספת מע"מ בסך של 2,347 ₪ ) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
ג. פיצוי על סך 6,950 ₪ בגין החלפת ריצוף (כולל עלויות פיקוח ומע"מ), בצירוף ריבית והפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
ד. פיצוי על סך 7,500 ₪ בגין נזק לא ממוני .
ה. אגרת משפט על סך 1,248 ₪ בשיעור המשקף את האגרה בגין הפיצוי שנפסק, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום התשלום (מחצית הסכום מיום פתיחת התיק; מחצית הסכום מיום תשלום המחצית השנייה של האגרה) ועד למועד התשלום בפועל.
ו. החזר הוצאות התובעים בגין תשלום שכרו של מומחה מטעם ביהמ"ש על סך של 5,250 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. לא א ושר החזר כספי בגין עריכת חוו"ד מומחה התובעים.
ז. שכ"ט עו"ד ב סך 15,000 ₪ .

5. תמצית טענות המערערים:

א. בימ"ש קמא לא היה צריך להעדיף את חוו"ד המומחה מטעמו על פני חוו"ד הצדדים.

ב. המערערים היו זכאים לפיצוי בעניין דלת הכניסה בסך 1,995 ₪.

ג. המערערים היו זכאים לפיצוי בגין דלת חדר השינה החוסמת מעבר במהלך פתיחתה.

ד. המערערים היו זכאים לפיצוי בגין דלת חדר שירותים בסך 772 ₪.

ה. המערערים היו זכאים לפיצוי בגין דלת ממ"ד חוסמת מעבר בסך 10,000 ₪.

ו. המערערים היו זכאים לפיצוי בגין גודל חלון (שני חלונות בסכום פיצוי כולל של 8,558.55 ₪).

ז. המערערים היו זכאים להחזר שכ"ט המומחה מטעמם והחזר אגרה מלא.

6. המשיבה נסמכת על פסק דינו של בימ"ש קמא ומשיבה ומנמקת לגופו של עניין מדוע כל טענה וטענה של המערערים דינה להידחות.

7. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, הודעת הערעור ועיקרי הטיעון מטעם הצדדים ושמעתי את השלמת טיעוניהם בע"פ, הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:

8. מעמדה של חוות דעת מומחה מטעם בימ"ש:

א. בימ"ש קמא בפסק דינו עמד על מעמדה המיוחד של חוות דעת מומחה מטעם בימ"ש ועל הכלל לפיו, ככלל , יאמץ ביהמ"ש את חוות דעת המומחה שמונה על ידו ורק אם קיימים נימוקים כבדי משקל יתערב בימ"ש במסקנות המומחה.
נקבע כי במקרה דנן לא מתקיימים נימוקים כבדי משקל שיש בהם לסטות בצורה משמעותית מקביעות המומחה.

מסעיף 25 לפסה"ד של בימ"ש קמא עולה כי בימ"ש קמא אימץ את תחשיבי המומחה מטעם בימ"ש באשר לעלות ביצוע התיקונים בהתאם לחוות הדעת מיום 30.4.14 (יוער למען הדיוק כי בימ"ש קמא פסק פיצוי בסך 19,334 ₪ כאשר בחווה"ד צוין סכום של 19,500 ₪) וחוות דעתו המשלימה השנייה מיום 4.7.17 .
עם זאת, באשר לעבודות ריצוף בדירת ה שכן שמעל דירת התובעים, בימ"ש קמא העדיף את עמדת המומחה מטעם התובעים לפיה יש להחליף ריצוף בשטח של 9 מ"ר על פני עמדת המומחה מטעם בימ"ש לפיה יש להסתפק בפירוק חלקי של אריחים .

ב. ההחלטה אם למנות מומחה מטעם בית משפט שלא בהסכמת בעלי הדין או מי מהם, מסורה לשיקול דעתו של בית משפט לפי תקנה 130 לתקסד"א וזאת בכל עת ולאחר שניתנת לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשמיע טענותיהם בעניין.

במקרה דנן, מצא לנכון בית משפט קמא למנות שלא בהסכמת התובעים, מכח סמכותו שבדין, מומחה מטעמו.

תפקידו של המומחה לסייע לבימ"ש להגיע להכרעה נכונה בעניין המשלב נושא הדורש מומחיות.
בימ"ש קמא מצא לנכון להסתייע במומחה מטעמו.
העובדה שבימ"ש מינה מומחה מטעמו, אין פירושה כי הוא כבול לממצאיו .
לאחר שהוגשה חוות דעת המומחה מטעם בית משפט , הצדדים מימשו את זכותם לחקור את המומחה לפי התקנות.

בימ"ש קמא מצא לנכון, לאחר שבחן את הדברים , לאמץ את מרבית קביעות המומחה מטעם בימ"ש , אם כי לא את כולם , ונימק כדבעי את מסקנותיו.
לא מצאתי פגם בכך.

9. באשר למנגנון הנעילה בדלת הכניסה:

א. בימ"ש קמא דחה את טענת התובעים לפיה קיים ליקוי במנגנון הנעילה בדלת הכניסה הואיל ומנגנון הנעילה כולל 3 כיוונים ללא עוקץ (מצב נעילה) לרצפה.

ב. התובעים הסתמכו על תקנה 2.92 לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל – 1970 (להלן: "התקנות") לפיה:
"נעילת הדלתות תהיה באחד האמצעים המפורטים להלן, או בכל אמצעי אחר שווה ערך להם מבחינת חוזקו, עמידותו ואמינותו ובלבד שהראיה שהאמצעי האחר הוא אמנם שווה ערך כאמור – ת היה על מי שטוען כך:
אמצעי (1) - ...
אמצעי (2) -
מנעול ביטחון בעל 4 בריחים הננעלים בארבעה כיוונים ומופעלים על-ידי מנגנון גלילי, ואולם אם קיים חלון או פתח במרחק הקטן ממטר אחד מהדלת, אין חובה להתקין ידית במנגנון גלילי;".
ג. בימ"ש קמא קיבל את עמדת המומחה לפיה תקנה 2.92 אינה דורשת נעילה לארבעה כיוונים שונים, אלא רק לארבע כיוונים.
המומחה מצא כי קיימים 4 כיווני נעילה, אף שלא קיים קדח לפין ברצפה.
כן ציין המומחה כי הדלת נושאת תו תקן רשמי ; בשים לב לכך ניתן להניח גם שהמנגנון הקיים מהווה פתרון הנדסי שווה ערך מבחינת חוזקו.

ד. המערערים טוענים כי המומחה לא הוכיח דבר – לא ערך בדיקה ולא קיבל מהנתבעת אישור מעבדה שמנגנון הנעילה בדירת התובעים "שווה ערך" למנגנון הנדרש בתקנה. נטען כי הקביעה לפיה כאשר אין נעילה לכיוון הרצפה עדיין יש נעילה ל- 4 כיוונים היא כשל לוגי וכי הפסיקה שצורפה על ידם רלוונטית.
מנגד, המשיבה טוענת כי בימ"ש קמא קבע כממצא עובדתי שלדלת יש מנגנון נעילה ל -4 כיוונים לאחר המומחה נחקר ארוכות על כך. כמו כן הוכח כי מנגנון הנעילה שווה ערך למנגנון הנדרש עפ"י התקנות.

ה. אין בידי לקבל את טענות המערערים.

המומחה ציין את העוקצים הקיימים אשר עומדים בדרישת התקנה לארבע כיוונים וכי אין דרישה לגבי כיוון הרצפה, ובנוסף לכך כי בשים לב לתקן ניתן להניח כי מתקיימת החלופה של קיום אמצעי נעילה שווה ערך.

בימ"ש קמא נימק כדבעי את מסקנתו באשר לדחיית טענת התובעים בהקשר זה, ונימוקיו מקובלים עלי.

איני סבורה כי בענייננו נדרשו ביצוע בדיקות נוספות או אישורי מעבדה על מנת להכריע במחלוקת בעניין המנעול, ולא מצאתי כי קיים כשל לוגי .
באשר לפסקי הדין שצורפו לעיקרי הטיעון (נספח ב') הרי שבמרבית הציטוטים של ב"כ התובעים מצוין במפורש כי הורכבו 3 עוקצים במקום 4 , שלא בדומה לענייננו. מרביתם פסקי דין של בימ"ש שלום ואינם בגדר פסיקה מחייבת, וממילא נקבע בענייננו כי מתקיימת גם החלופה של אמצעי נעילה שווה ערך.

10. באשר לדלת חדר השינה:

א. בימ"ש קמא דחה את טענת התובעים לפיה קיים ליקוי במהלך פתיחת דלת חדר השינה הואיל והדלת חוסמת את המעבר בניגוד לתקנה 3.2.1.10 (א) לתוספת השניה לתקנות (סעיף 27 לסיכומי התובעים).

תקנה 3.2.1.10 (א) קובעת:
"במהלך פתיחת הדלת, לא יבלוט אגף הדלת ביותר ממחצית רוחב הפרוזדור או המעבר, למעט בדירת מגורים שעליה לא חלה מגבלה זו, כמתואר בתרשים ...".
(דגש לא במקור – א.כ.).

בימ"ש קמא קיבל את עמדת המומחה לפיה: "בזמן שהדלת פתוחה או סגורה היא אינה חוסמת את המעבר. המהנדס מצביע רק על מצב קיצון בו הדלת תהיה פתוחה חלקית. הדלת צריכה להיות פתוחה או סגורה".
בימ"ש קמא קבע כי אף אם היה מדובר בליקוי כטענת התובעים, שיעור הליקוי הנטען והיקפו לא הוכח. כמו כן, לא הוכחה ירידת ערך בגין ליקוי זה ומדובר ב טענה נטענה באופן סתמי והיא אינה נתמכת בחוות דעת שמאית מתאימה.

המערערים טוענים כי מדובר בטענות משפטית הואיל ועפ"י תקנה 3.2.1.10 (א) לתקנות גם פתיחה במצב ביניים זוכה להתייחסות. כן נטען כי הוכחת קיום הנזק מבלי להוכיח את שיעורו, אמורה לזכות את המערערים בפיצוי לפי אומדן ובימ"ש קמא יכול היה להתחשב בליקוי גם בפסיקת נזק לא ממוני.

המשיבה טענה בעיקרי הטיעון מטעמה כי תקנה 3.2.1.10 אינה רלוונטית לדירות מגורים.

לא מצאתי להתערב במסקנת בימ"ש קמא לפיה אין מדובר בליקוי וזאת נוכח לשונה המפורש של התקנה, אשר מחריג את ת חולתה בנוגע לדירת מגורים, ולא מצאתי מענה ענייני לכך בטיעוני המערערים

11. באשר לדלת הממ"ד:

בימ"ש קמא דחה את טענת התובעים ואימץ את עמדת המומחה כי אין מדובר בליקוי.
הטענות בעניין זה עניינן גם בתקנה 3.2.1.10 (א) לתקנות.
לפיכך, לא נותר לי אלא להפנות לטעמים שציינתי דלעיל באשר לדלת חדר השינה בגינם אי ן מקום להתערב בהחלטת בימ"ש קמא גם בעניין זה.

12. דלת חדר השירותים:

א. המערערים טוענים כי הוראת תקנה 3.2.1.3 בשורה 5 מתאימה לכל דירה ואין קשר לעניין "מוצא בטוח".
מנגד, המשיבה טוענת כי דלתות השירותים אינן מהוות מוצא בטוח והמערערים לא הניחו תשתית ראייתית לפיה דלתות השירותים מהוות "דלת בדרך מוצא". כן נטען כי טענות המערערים מהוות הרחבת חזית.

אין בידי לקבל את טענת המערערים.

ב. תקנה 3.2.1.3 שעניינה רוחב הפתח המינימלי של דלתות מצויה תחת סימן א' לפרק ב' לתקנות שכותרתו: "מרכיבי דרך מוצא".
סעיף 3.2.1.1 (א) קובע: "סימן זה יחול לגבי דלתות ופתחים למעבר בדרך מוצא".
"דרך מוצא" מוגדרת בסעיף 1 כך:
"נתיב יציאה מבניין, הפנוי ממכשולים והכולל אחד או יותר ממרכיבים אלה:
גישה למוצא בטוח;
מוצא בטוח;
יציאה;".
הגדרת "מוצא בטוח"- "חלק מדרך מוצא, המופרד משאר חלקי הבניין על ידי אלמ נטים עמידי אש ודלתות אש והמוביל אל היציאה או אל מחוץ לבניין".
והגדרת "יציאה" – חלק מדרך מוצא שתחילתו בסופה של גישה למוצא בטוח או בסופו של מוצא בטוח וסיומו ברחוב, בין במישרין ובין דרך שטח פתוח".

ג. בנסיבות אלה, טענת המערערים כי אין קשר ל"מוצא בטוח" מוטב כי כלל לא הייתה עולה.
בשים לב לקביעת בימ"ש קמא לפיה התובעים לא העמידו תשתית עובדתית המצביעה על כך שדלת השירותים מקיימת את תנאי הגדרת "דרך מוצא", אני מסכימה עם התוצאה אליה הגיע בימ"ש קמא - הוראת תקנה 3.2.1.3 עליה נסמכים המערערים אינה חלה בנוגע לדלת חדר השירותים בדירה (ראה סעיף 15 לפסה"ד של בימ"ש קמא).

13. לטענת המערערים, שטח החלונות (חלון חדר שינה וחלון ממ"ד) קטן מהשטח המינימלי הנדרש בתקנות הואיל ויש למדוד שטח חלון עפ"י שטח מעבר אוויר נטו.
מנגד, המשיבה טוענת כי לשון תקנה 2.01 לתקנות ברורה ולא ניתן להסיק ממנה כי שטח חלון אמור להימדד עפ"י פתח איוור.

בתקנה 2.01 קבועות ההגדרות לעניין חלק ב' של התוספת השנייה לתקנות.
"שטח חלון" מוגדר כך: "שטח הפתח שבו מותקן החלון לפי מידות הבניה החיצוניות המינימליות".
"חלון" מוגדר כ"פתח המשמש אמצעי תאורה ואיוור טבעיים והפונה לשמים, לרחוב, למרפסת הסגורה בתריס בלבד, או לחצר, לרבות אשנב, דלת מזוגגת או פתח אחר כיוצא באלה;".
בתקנה 2.21 (א) נקבע: "לא יפחת שטחם הכולל של החלונות בחדר מגורים מ-8% משטח רצפת החדר".

בימ"ש קמא קבע בפסק דינו כי המומחה נחקר בסוגיית גודל חלון ועמד על טענתו כי הדין אינו עוסק בשטח האיוורור אלא בפתח החלון ומידותיו.
בימ"ש קמא העדיף את מסקנת המומחה על פני עמדת התובעים, נוכח לשון החוק אשר אינה עוסקת במפורש ב"שטח איוורור נטו".
המומחה מצא כי לא קיים ליקוי בגודל החלונות ובימ"ש קמא אימץ קביעה זו .

בימ"ש קמא הפנה בהקשר זה לשני פסקי דין. פס"ד של ערכאת שלום ופס"ד נוסף של ביהמ"ש המחוזי.
בע"א (מחוזי י-ם) 39478-10-12 מנשה לוי חברה לבניין בע"מ נ' עזבון המנוח שלמה שוורץ ז"ל (10.7.13) נקבע כי מדידת חלון ע"י מומחה מטעם הצדדים בהתבסס על "פתח האוויר" ולא על פתח החלון בשלד הבניין , היא שגויה.

פרשנות בימ"ש קמא ואימוץ קביעת המומחה בהקשר זה מעוגנת בלשון החוק, הפסיקה והגיונית בנסיבות העניין.
לפיכך, לא מצאתי טעם המצדיק התערבות בעניין זה.

אוסיף כי בדיון שהתקיים בערע ור טענה ב"כ המשיבה כי המומחה החשיב בחדר שינה זכוכית המשמשת כמעקה קבוע כשטח של החלון ולא היה מקום להחשיב שטח זה.
מדובר בטענה חדשה שהועלתה לראשונה בדיון והיא אינה מצוינת בהודעת הערעור ועיקרי הטיעון מטעם המערערים.
בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום להידרש לטענה זו.

14. שכ"ט מומחה והחזר אגרה:

המערערים טוענים כי בימ"ש קמא שגה כאשר לא קבע החזר שכ"ט מומחה למערערים ומדגישים כי אין קשר בין סכום עלות התיקונים עפ"י חוות הדעת לבין עלות עריכת חווה"ד וכי ללא חוות הדעת לא היה ניתן להגיש את התביעה.
כן נטען כי שגה בימ"ש קמא שלא הורה על החזר מלוא האגרה ששולמה על ידם שעה שלא ניתן היה לחקור את המומחה מטעם בימ"ש ללא קביעת התיק להוכחות.
לטענת המשיבה, לא נפל כל פגם החלטת בימ"ש קמא בעניין פסיקת שכה"ט וההוצאות ואין כל עילה להתערבות בעניין זה.

בימ"ש קמא
חייב את המשיבה לשלם למערערים, בין היתר, החזר אגרת בימ"ש על סך 1,248 ₪ ; צוין כי סכום זה משקף את האגרה בגין הפיצוי שנפסק , החזר הוצאות מלא בגין תשלום שכרו של מומחה בימ"ש על סך 5,250 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ .

בימ"ש קמא לא מצא לנכון לאשר החזר כספי בגין עריכת חוות דעת מומחה התובעים. נקבע כי: "מאחר ובעיקרם של דברים חוות דעתו נמצאה גבוהה מדי ואינה עולה בקנה אחד עם הליקויים בפועל; ".

שאלת גובה ההוצאות שנפסקות ע"י הערכאה הדיונית, הכוללת בחובה החזר אגרה והחזר שכר טרחת מומחה, לרבות השאלה אם לפסוק החזר שכ"ט מומחה מטעם אחד הצדדים, מצויה במסגרת שיקול הדעת הרחב המסור לערכאה הדיונית.
בימ"ש קמא פירט את השיקולים שהנחו אותו בפסיקת ההוצאות.
מדובר בעניין שערכאת ערעור ממעטת להתערב בו אלא בנסיבות חריגות ביותר, אשר אינני סבורה שמתקיימות כאן.

15. לסיכום:

א. לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

ב. המערערים יישאו בהוצאות המשיבה ושכ"ט בסך 8,000 ש"ח.
סכום זה יחולט מתוך הערבון ויועבר למשיבה באמצעות בא כוחה.
יתרת הערבון תוחזר למערערים באמצעות באת כוחם.

ג. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג אדר א' תשע"ט, 18 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.