הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 36799-12-18

לפני
כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המערערת:

ורה פורת (סטרטולט)
ע"י ב"כ עו"ד גדעון היכל ועו"ד יהושוע שחם

נגד

המשיבים:

1. עו"ד עדו דיבון
2.צפית קצובר (דיבון)
3.יחיאל דיבון
ע"י ב"כ עו"ד ר' בז'ה

פסק דין

1. לפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בתל אביב – יפו (כב' השופטת הבכירה אושרי פרוסט- פרנקל) מיום 2.10.18 בתא"ק 50554-03-18 ולפיו נדחתה בקשת רשות להתגונן שהוגשה ע"י המערערת- נתבעת 2 וניתן פסק דין עפ"י התביעה.

2. המשיבים – התובעים הג ישו בחודש מרץ 2018 תביעה בסדר דין מקוצר בסך 249,995 ₪ נגד נתבע 1 - עזבון המנוח שאול פורת ז"ל באמצעות מנהל העזבון ונגד המערערת - אלמנת המנוח.

המשיבים - עו"ד דיבון ושניים מילדיו הגישו תביעה בסך 249,999 ₪ להשבת היטלי השבחה ששולמו על ידם, ביחס לעסקאות שנעשו מול המנוח.

3. בשנת 2011 מכר המנוח לתובעים 4 דירות בבניין ברח' בילו 6 בתל אביב.
בדירות יש דיירים מוגנים.
כתב התביעה נתמך בהסכמי המכר.

סה"כ היה על התובעים לשלם למנוח סך של 1,600,000 ₪ בגין רכישת הדירות .

בהסכמי המכר קיים סעיף ובו נכתב:
" המוכר יישא בכל התשלומים, המיסים וההיטלים החלים על פי הדין עליו, לרבות מס שבח , אם יחול, ואילו הקונה ישא במיסים המוטלים עפ"י הדין עליו ".

4. בכתב התביעה נטען כי על המנוח הייתה מוטלת חובה לתשלום המיסים, לרבות היטלי השבחה, עפ"י הסכמי המכר.
לבקשת המנוח, טיפל עו"ד דיבון בהיטלי ההשבחה על הדירות , לרבות בהליך ערר ומינוי שמאי מכריע.
סוכם עם המנוח שכל תשלום שישולם ע"י התובעים עבורו ובמקומו, לרבות בגין היטלי השבחה, יקוזז מהתמורה המוסכמת בגין מכירת הדירות.

בכתב התביעה הובהר כי היטל ההשבחה הוטל בגין "זכויות בניה לניוד" שנותרו בידי המנוח וכלל לא נרכשו ע"י התובעים בעסקאות דלעיל. מדובר בזכויות בניה בגג בדירות בחלקות משנה 6 ו- 7.
עו"ד דיבון הגיש בשם המנוח ערר בעניין זה לעירייה, מונה שמאי מכריע, התקיימו דיונים, העירייה כן הפחיתה את החיובים, אך לא התקבלה טענת המנוח לפיה הואיל והתובעים לא רכשו את ההצמדות הגג ובכללן את זכויות הבניה לניוד כי אם את הדירות עצמן, אז אין מקום לחייב א ותו כלל בגין היטל ההשבחה.

לטענת התובעים, על המנוח הייתה חובה לשלם את היטל ההשבחה בכדי לאפשר את קיום התחייבויותיו עפ"י הסכם המכר . התובעים שילמו את סכום היטל ההשבחה במקומו של המנוח בכדי לאפשר את רישום הדירה על שמם.
סה"כ שילמו התובעים 1,849,995 ₪. נוצרה יתרת חובה של המנוח כלפיהם בסך 249,995 ₪ והם זכאים להחזר סכום זה מעיזבון המנוח; כך שנתבעת 2 חבה בחוב מכוח היותה יורשת בלעדית של המנוח.

התובעים טענו כי גובש הסדר עם מנהל העיזבון על פיו התובעים יחתמו על ייפוי כוח בלתי חוזר להעברת ההצמדות לדירת נתבעת 2, בכפוף לכך שמנהל העיזבון יבצע את פירעון החוב; אך ההסדר לא בוצע בפועל עקב סכסוך בין אלמנת המנוח ומנהל העזבון.
התובעים פנו לבימ"ש לענייני משפחה בת"א (ת"ע 24103-12-17) למתן הוראות למנהל העיזבון לסילוק החוב.
בהחלטה מיום 25.2.18 נקבע כי המחלוקות העובדתיות שהועלו בבית משפט לענייני משפחה אינן ראויות להתברר במסגרת בקשה זו וניתן להגיש תובענה בהתאם לדין (נספח י"ד לכתב התביעה).

5. בבקשת רשות להגן שהוגשה ע"י המערערת ונתמכה בתצהיר מטעמה נטען כי הגגות הצמודים לדירות בחלקות משנה 6 ו -7 וזכויות הבניה לניוד אינן חלק מהסכמי המכר, זכויות אלו לא נמכרו ולא היה צריך לשלם בגין כך היטל השבחה. נטען כי צו הבית המשותף לא תוקן כך שהגגות שהיו צמודות לדירות שנמכרו לתובעים, לא הוצמדו לדירתה.
נטען כי עו"ד דיבון היה במצב של ניגוד עניינים בנוגע להיטל ההשבחה.

בתצהיר טע נה נתבעת 2 כי בעלה המנוח אמר לה שחוזי המכר לא כוללים את הגגות הצמודים ואת זכויות הבניה בגגות הניתנות לניוד לבניינים אחרים בהתאם לתב"ע. כוונת הצדדים לגבי הדירות הידועות כתת חלקה 6 ו- 7 הייתה למכור לקונים רק את הדירות המוחזקות ע"י דיירים מוגנים ואת הגגות להעביר לדירה בבניין בבעלותה, בדרך של מכר ללא תמורה מבעל לאשתו, באמצעות תיקון צו הבית המשותף.
עו"ד דיבון טיפל בשם המנוח בנושא היטלי ההשבחה והובהר לה כי ל ו היה מתוקן צו הבית המשותף עובר למכירת הזכויות בדירות, אזי לא היה מוטל היטל השבחה.
לפיכך, נטען כי בכוונתה להגיש תביעה נגד התובעים ולחייבם לבצע את הנדרש כדי שצו הבית המשותף של הבניין יתוקן בהתאם למוסכם בהסכמי המכר.

6. בדיון שהתקיים בבימ"ש קמא ביום בבקשת רשות להגן נחקרה המצהירה – המערערת בחקירה נגדית על תצהירה בעזרת מתורגמן מטעמה בשפה הרומנית, וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ.

7. אין מחלוקת על כך שהגגות לא נמכרו לתובעים. עו"ד דיבון בסיכומיו בבית משפט השלום אישר זאת וגם בדיון שהתקיים בערעור.
בהחלטת בימ"ש קמא מיום 2.10.18 נדחתה בקשת רשות להגן ונקבע כי התובעים זכאים לסכום הנתבע. כן חויבה נתבעת 2 לשלם לתובעים, יחד ולחוד, את האגרה וכן הוצאות שכ"ט בסך 25,000 ₪.
נקבע, כי לא נמצא בטענות המבקשת ולא טענת הגנה ברף הנמוך המצדיק מתן רשות להתגונן.

נקבע כי חוב המנוח כלפי התובעים בגין היטל ההשבחה אושר מפורשות ע"י מנהל ה עיזבון.

נקבע כי טענת נתבעת 2 לפיה מאחר והגגות והזכויות לניוד אינם חלק מהסכמי המכר, לא חל מימוש ולא היה כל צורך בתשלום היטלי ההשבחה כפי ששולמו, אינה טענת הגנה הרלוונטית להליך דנן.

נקבע כי בשלב זה אין מחלוקת כי נתבעת 2 הינה היורשת היחידה של המנוח והיא באה בנעליו וחבה בחובות נושיו בהתאם לחוק הירושה, זאת לאחר עדכון מטעם בא כוחה שערעור על צו קיום צוואה שהוגש ע"י בנו של המנוח נמחק ויש צו קיום צוואה לפיו היורשת היחידה היא נתבעת 2.

8. המערערת טוענת כי בימ"ש קמא שגה במסקנה לפיה אין לה הגנה, אף לא דחוקה. לאור טענת המערערת כי ההסכמים אינם משקפים את העסקה ; טענה שנותרה מוצקה ואיתנה בתום החקירה הנגדית, בימ"ש קמא היה צריך לתת למערערת רשות להתגונן.
לא ניתן להסתמך על מצגים מטעם התובע, מבלי התובע נחקר עליהם בחקירה נגדית. נטען כי משיב 1 לא הציג אסמכתא שהשיקים נפרעו ובימ"ש קמא היה צריך לחייב את משיב 1 לעשות כן.

נטען כי עפ"י המוסכם בין התובע 1 למנוח, הגגות לא היו חלק מהממכר ומשמעות הדבר הוא שטרם ביצוע המכר, היה על תובע 1 שלקח עת עצמו את ביצוע ההסכמים לשנות את צו הבית המשותף כך שהגגות יוצמדו לדירת המנוח בבית שלא נמכר ונרשם על שם אשת המנוח - המערערת .
נטען כי בימ"ש קמא התעלם מטענת המערערת לפיה העברת הגגות טרם המכירה הייתה מאיינת את היטל ההשבחה.

9. מנגד, המשיבים טוענים כי אין חולק שחיוב ההיטלים אינו בגין הדירות שנמכרו אלא בגין זכויות הבניה לניוד שכלל לא נמכרו למשיבים. הסכם המכר כלל את הדירות בלבד ולא כלל את ההצמדה, קרי, זכויות הבניה לניוד. בהסכם המכר נקבע מפורשות שעל המנוח להשיב לתובעים את חיוב המס שהוטל על המנוח בגין השבחת הנכס (זכויות הבנייה לניוד שנותרו בידי היורשת – המערערת) ומשיב 1 נאלץ לשלם במקום המנוח על מנת להשלים את
רישום הדירות.
נטען כי במסגרת הערעור המערערת מרחיבה את גדר המחלוקת ומעלה טענות נגד תקפות העסקאות. מדובר בטענה חדשה שלא נטענה בבר"ל והיא אף סותרת את דברי המערערת בתצהיר בו הביעה את רצונה להשלים את ביצוע ההסכמים.
נטען כי דחיית הערעור מתבקשת גם נוכח ההסכמות עם מנהל העיזבון.
עוד נטען כי הטענה היחידה המועלית בערעור היא שחיוב היטל ההשבחה מוטל על המשיב .טענה שלא הועלתה בבימ"ש קמא והיא מופרכת. היטל ההשבחה הוטל על המנוח , בעל זכויות הבניה לניוד.
המערערת לא העלתה כל טענת הגנה מפני התביעה.
המשיבים ציינו כי המערערת ביצעה את פסה"ד ושילמה את הסכום הפסוק.

10. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ושמעתי את השלמת טיעוניהם בע"פ , הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות, מהנימוקים כדלקמן:

א) בימ"ש יסרב ליתן רשות להתגונן רק כאשר ברור על פניו, כי אין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו.

בימ"ש הבוחן את בקשת הרשות להתגונן צריך לצאת מנקודת הנחה ולפיה העובדות הנטענות בתצהיר התומך בבקשה הן בבחינת אמת, כל עוד לא הסתבר כי מדובר בהגנת בדים.
יפים לעניין זה גם הדברים שנכתבו בע"א 518/87 פטלז'אן בנק איגוד לישראל בע"מ (25.11.03):
"ההלכה היא, שבבחינת בקשת רשות להתגונן מספיקה הגנה לכאורה להצדקת הבירור המשפטי, ואין צורך לפסוק בדבר טיב הזכויות והטענות לגופן. הנתבע איננו נדרש להוכיח את גרסתו, אלא רק להראות הגנה אפשרית. השופט מצדו לא ייכנס לבחינת שאלות של מהימנות. אפילו חוסר אמון בטענות ההגנה איננו יוצר כשלעצמו בסיס לאי מתן הרשות. הדיון אינו אלא בחינה ראשונית של העניין (לא משפט, ואף לא קדם משפט).
הרשות תוענק, אם התצהיר על פניו (יחד עם החקירה הנגדית, כשמתקיימת) מגלה טענה, שאם תוכח במשפט תהווה הגנה מפני התביעה.
ויודגש: אין צורך להגיע למסקנה שלנתבע סיכוי טוב בהגנתו; מספיקה המסקנה, שאם תתקבל גרסת הנתבע כמהימנה – אזי יש לו סיכוי כלשהו להצלחה. לטובת התובע ניתן לפסוק רק, כאשר אין ספק בכך, שאין לנתבע הגנה כלשהי, ולא התעורר כל נקודה הגיונית, שאפשר לטעון לטובת הנתבע. כל זאת בסייג אחד: שהחומר שהובא לפני בית המשפט לצורך הדיון בבקשה איננו מפריך על פניו (ו/או לאחר החקירה הנגדית, כשמתקיימת) את טענות המבקש. (ר' למשל: 102/83 ל.ג.ל. כרמיאל נ' בנק לאומי, פ"ד מא (1) 752, ע"א 105/89 קו אופ אבן יהודה נ' בנק הפועלים , פ"ד מה (3) 585, רע"א 39/86 גליק נ' גליק פ"ד מ (1) 51".

ב) במקרה דנן, על בסיס הנטען בתצהיר התומך בבקשת הרשות להתגונן, אכן אין למערערת טענת הגנה אפשרית ולכן לא היה מקום ליתן לה רשות להתגונן.

ג) כתב התביעה ובקשת הרשות להתגונן שהגישה נתבעת 2 הם אלה ש גודרים את המחלוקת בין הצדדים.

המחלוקת בענייננו נוגעת לשאלה האם על המערערת להשיב לתובעים את חוב היטל ההשבחה של המנוח ששילמו לעירייה על מנת לאפשר את השלמת רישום הדירות שרכשו מהמנוח?

התובעים טענו כי לפי הוראות ההסכם מדובר בתשלום בו מחויב המנוח והסכומים המבוקשים אושרו ע"י מנהל העיזבון.

המערערת טענה כי הסכמי המכר אינם משקפים את מהות העסקה שנעשתה בין הצדדים לגבי הדירות הידועות כתת חלקה 6 ו- 7 במובן זה שלדירות אלה צמוד גג וזכויות בניה לניוד והרשויות המוסמכות התייחסו למפורט בהסכם המכר כאילו נמכרו כל הזכויות בדירות, לרבות הגג וזכויות הניוד ועל כן הטילו חיוב גבוה על המנוח (סעיף 3 לבר"ל).

בימ"ש קבע פירט בהחלטה מהם העניינים שאינם שנויים במחלוקת, כפי שעולה בבירור מכתב התביעה ומבקשת הרשות להתגונן :
(1) אין מחלוקת שבמסגרת הסכמי המכר רכשו התובעים מהמנוח 4 דירות.
אין חולק על כך שהגגות בדירות 6 ו-7, כמו גם זכויות הבניה לניוד, לא נמכרו במסגרת ההסכמים.

(2) נתבעת 2 לא טענה דבר בנוגע לנכונות הסכומים שהועברו למנוח בגין רכישת הדירות ובנוגע לסכומים ששולמו לעירייה ע"י התובעים בגין שומת היטל ההשבחה בקשר לדירות שנמכרו.
מנגד, התובעים פירטו בכתב התביעה סכומים אלה וצירפו אסמכתאות תואמות לנטען.
סכומים אלה אושרו ע"י מנהל העיזבון.

(3) הנתבעת אינה מתכחשת בבר"ל לזהות בעל הדין שעליו לשאת בהיטלים לפי ההסכם.

מהות העסקה כלל אינה במחלוקת בין הצדדים , ונותרו למעשה שתי טענות הגנה שהיה צריך לבחון אם יש ליתן רשות להתגונן בגינן:

(1) מאחר והגגות והזכויות לניוד אינם חלק מהסכמי המכר, לא חל מימוש אזי לא היה כל צורך בתשלום היטלי ההשבחה כפי ששולמו.
בימ"ש קמא קבע כי טענה זו אינה טענת הגנה הרלוונטית להליך דנן.
נקבע כי ככל שהנתבעת סבורה כי העירייה שגתה באשר לתשלום היטל ההשבחה בגין הדירות, היה עליה לפנות בהליך השגה מתאים; לא במסגרת הליך זה.

(2) תיקון צו הבית המשותף היה מקטין משמעותית את החיובים שהושתו על המנוח והיה על התובעים לתקן את צו הבית המשותף בהתאם להסכמי המכר.

בימ"ש קבע כי לטענת הנתבעת בדבר התחייבות התובעים לתיקון צו הבית המשותף , אין תימוכין בהסכמי המכר.
בנוסף, כפי שעולה מהתכתבות בין התובעים למנהל העיזבון מיום 15.11.17, הרי שהתובעים חפצו לחתום על כל המסמכים הדרושים לצורך הצמדת זכויות הבנייה בדירות 6 ו 7 לדירת הנתבעת 2 , והכל בכפוף לפירעון החוב.

במסגרת הדיון בערעור טען ב"כ המערערת כי בכוונת המערערת להראות כי ההסכמים לא ייצגו את העסקאות שנעשו בפועל וכי קיימת פלוגתא על כך שהגגות לא נמסרו וכי עו"ד דיבון ייצג את עצמו בנוגע להיטל ההשבחה ולא את המנוח ועוד כהנה וכהנה, אלא שטענות אלו אינן חלק מהטענות שנטענו בבר"ל ובתצהיר התומך.
עו"ד דיבון אמנם שלל את הנטען לגופו של עניין והדגיש, כי המנוח עצמו (שהיה עורך דין!) נכח בהליך הוכחות שהתקיים בפני השמאי המכריע, אולם בין כך ובין כך, הטענות לא נטענו כלל בבר"ל ואינן חלק מחזית המחלוקת.

רצונה של המערערת להגיש תביעה שכנגד אין בו משום עילה למתן רשות להתגונן.
המערערת רשאית, בכפוף להוראות הדין, להגיש כל תביעה שתחפוץ, נגד המשיבים או מי מהם ותביעתה תיבחן לגופו של עניין.

11. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

ב) המערערת תישא בהוצאות המשיבים ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.
סכום זה יחולט מתוך הערבון ויועבר למשיבים באמצעות בא כוחם.

ג) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' סיוון תשע"ט, 12 יוני 2019, בהעדר הצדדים.