הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 32651-07-18

לפני
כבוד השופטת אביגיל כהן

המערערת בע"א 32651-07-18:

ספירל זכוכיות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ישראל שדה ועו"ד אלון איזנברג

נגד

המשיבים:

המערערת בע"א 35822-07-18:

המשיבה:

1.יוסף נאור
2.דלתון עבודות אלומיניום בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שגיא קרני

דלתון עבודות אלומיניום בע"מ
ע"י ב"כ שגיא קרני

נגד

ספירל זכוכיות בע"מ
ע"י עו"ד ישראל שדה ועו"ד אלון איזנברג

פסק דין

1. לפני שני ערעורים שהוגשו על פסק דינו של בימ"ש השלום בתל אביב – יפו (כב' השופטת הבכירה רונית פינצ'וק – אלט) מיום 31.5.18 בת"א 52968-04-15 ות"א 24599-05-15.

2. מקור התביעות בתיק קמא הוא בבקשות לביצוע צ'קים שהוגשו ע"י ספירל זכוכיות בע"מ (להלן גם : "ספירל") נגד דלתון עבודות אלומיניום בע"מ (להלן גם : "דלתון") ויוסף נאור (להלן גם: "נאור").
בפסק הדין התקבלו התביעות נגד דלתון; ונדחו נגד נאור.

3. בע"א 32651-07-18 – ערעור ספירל; מערערת ספירל על דחיית התביעות נגד נאור וכן על גובה ההוצאות שנפסקו לטובתה .
בע"א 35822-07-18 - ערעור דלתון; מערערת דלתון על עצם קבלת התביעות נגדה .

4. רקע נדרש:

הבקשות לביצוע שיקים הוגשו בעניין 6 שיקים בסך כולל של 175,000 ₪, 5 שיקים בסך 30,000 ₪ כל אחד , ושיק אחד בסך 25,000 ₪.

בבקשות לביצוע שטר נכתב בפרק שבו נכתבות "העובדות המשמשות עילה לבקשה" כי : "הזוכה ספירל זכוכיות אוחז בשיקים בחתימת יד חייבת מס' 1 ובהסבת חייב מס' 2...".

5. ניתנה רשות להתגונן בהסכמה.

6. בתצהירו של נאור שתמך בהתנגדויות לביצוע שטר נטענו הטענות הבאות:
בנוגע לדלתון:
נטען כי בין דלתון לספירל היו קשרים עסקיים , במסגרתם עבדו יחד שנים רבות בהיקפים גדולים.

נטען כי דלתון פנתה ל ספירל והזמינה ממנה זכוכיות מודפסות, שנדרשו להתקנה בפרויקט קניון דרכים G ביקנעם, אשר לגביו נחתם הסכם בינה לבין "עמית כוכב הגרנות" לביצוע עבודות אלומיניום וזכוכית.

נטענו טענות בנוגע לאיכות הסחורה שסופקה ע"י ספירל וכי דלתון ניזוקה פעמיים, תחילה כאשר נאלצה להתקין את הזכוכיות הפגומות ולספוג ביקורות לא מחמיאות ולכן קוזז סכום של 350,000 ₪ מחשבונה ע"י מזמין העבודה, ופעם שנייה כאשר למרות הקיזוז נדרשה החלפת הזכוכיות ו היא נאלצה לפרק את הזכוכיות הקיימות ולהתקין את החדשות, בביצוע עבודות לילה ושבתות, הואיל ומדובר בקניון הומה אדם.
סה"כ נטען כי בוצע קיזוז בסך 700,000 ₪ ע"י עמית כוכב גרנות בחשבונה של דלתון.

בין דלתון לעמית כוכב גרנות מתנהלת בבימ"ש מחוזי מרכז תביעה על סך 7.5 מיליון ₪ וכן תביעה שכנגד.
נטען כי סוכם ביניהן כי ימתינו להכרעה בתיק המתנהל על מנת לקבוע את גובה החוב ביניהם, אם בכלל. ספירל הפרה את ההסכמה בהגישה את ההמחאות לביצוע.
בנוגע לחבותו האישית של נאור:
נאור טען כי החתימות בגב השיקים אינן חתימותיו וכי "מדובר בזיוף גס". נאור כפר בחבות אישית וביקש שהתיקים נגדו יסגרו בשל העדר יריבות.

7. לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראש ית ביקשה ספירל למחוק מתצהירי דלתון ונאור סעיפים ונספחים בהיותם הרחבת/שינוי חזית.
בימ"ש קמא קיבל את בקשת ספירל בהחלטה מיום 26.1.17.
דלתון ונאור הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה ב מסגרת רע"א 64714-01-17 .
בפסק דין שנתתי, ביום 14.2.17 ני תנה רשות ערעור ודחיתי את הערעור לגופו. לפיכך, עניינה של החלטת בימ"ש קמא מיום 26 .1.17 הוא חלוט. אין מקום להעלותו במסגרת ערעורים אלו, למרות שדלתון מצאה לנכון "לפתוח" את הנושא מחדש.

8. בישיבות הוכחות שהתקיימו בבימ"ש קמא העידו מטעם הנתבעים שני עדים - נאור וראובן נקשווילי. מטעם התובעת העידו שני עדים - רון רוחבי ושרון נתן.

בפסק הדין של בימ"ש קמא (בשים לב לתיקון טעויות סופר בהחלטה מיום 12.7.18 ולפסיקתא שאושרה ביום 16.7.18), כאמור , התקבלו במלואן תביעות ספירל נגד דלתון ונדחו התביעות נגד נאור.
נקבע כי הליכי ההוצל"פ נגד דלתון יימשכו כסדרם.
כן נקבע כי דלתון תשלם לספירל שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% מסכום פסה"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן הוצאות משפ ט בסך 10,739 ש"ח.
לא נפסקו הוצאות לטובת נאור.

9. פסק דינו של בימ"ש קמא:

א. נקבע כי הנתבעים כבולים בהגנות שהעלו במסגרת ההתנגדות.
אין מחלוקת כי בעת שנמשכו ההמחאות, הן נמשכו כדין ע"י דלתון באמצעות מורשה החתימה, הוא נאור, בצירוף חותמת החברה.
משמשכה דלתון את ההמחאות כדין, מתקיימות החזקות בפקודת השטרות (נוסח חדש). לפיכך, הנטל עליה להוכיח את טענות ההגנה שלה.

ב. בנוגע לדלתון:

נקבע כי דלתון חייבת בתשלום השיקים נשוא התביעה.

דלתון לא הוכיחה כי ספירל סיפקה זכוכיות פגומות או זכוכיות שאינן בהתאם להזמנה (למצער לא בכמות מעבר לכמות קטנה החורגת מהמקובל).
כן לא הוכיחה דלתון כי המזמין קיזז לה סכומים מהתמורה המוסכמת בגין פגם בזכוכיות, ולא את שיעורו של הקיזוז.
בנוסף לא הוכיחה דלתון כי נאלצה לפרק זכוכיות פגומות שהורכבו (מעבר לכמות סבירה בהתחשב בגודל הפרויקט), לא הוכיחה כי נאלצה להרכיב זכוכיות פגומות ולאחר מכן נאלצה לפרק אותן, ובמיוחד לא הוכיחה מהו שיעור הנזק שנגרם לה, אם בכלל.

הודגש כי ספירל סיפקה את הזכוכיות ולא התקינה אותן וממילא כל מחלוקת שהייתה בין דלתון לבין המזמין בקשר עם הזכוכיות אך לא עם האיכות של הזכוכיות עצמן, אין לה קשר להתחשבנות כלשהי בין דלתון ל ספירל.

כמו כן, נדחתה טענת דלתון באשר להסכמה הנטענת בינה לספירל לפיה היא לא תגבה את השיקים עד שיסתיים הסכסוך בין דלתון למזמין.
נקבע כי טענה זו נשענת על הטענות בדבר ליקויים בזכוכית ובדבר קיזוז; מאחר ואלו לא הוכחו אף דין טענה זו להידחות.
למעלה מן הצורך, נקבע כי דלתון לא הוכיחה את ההסכמה הנטענת.
עוד נקבע כי דלתון לא הביאה ראיות כי הסכסוך עם המזמין לא הסתיים . לחלופין, כי הוא הסתיים ובסופו של דבר היא חויבה בסכום כלשהו (על דרך קיזוז מהתמורה המגיעה לה)
בגין פגמים בזכוכיות.

ג. בנוגע לחבות ו של נאור
גרסתו העובדתית נדחתה לחלוטין.
נקבע כי ספירל הוכיחה כי החתימה על גב השיקים היא חתימתו. נדחתה טענת הזיוף.
למרות זאת; נדחתה התביעה נגדו. נקבע כי עילות התביעה מצויות בבקשה לביצוע שטר. שם נטען ע"י ספירל כי נאור חתם על השיקים חתימת היסב.

בסיכומים טענה ספירל לראשונה כי מדובר בטעות קולמוס וכי הכוונה הייתה שהחתימה ניתנה לשם ערבות, אולם, לא ניתן לתקן את כתב התביעה בדרך זו ובשלב זה של הדיון.
נקבע כי אין חולק כי חתימתו של נאור לא ניתנה כחתימת היסב, הן משום שהשיקים לא נמשכו לפקודתו, והן משום ש ספירל עצמה טוענת כי כך נכתב בכתב התביעה בטעות קולמוס, וכאמור לא נטען בבקשה לביצוע שטר שהוגשה נגד הנתבע, כי הוא ערב לשטר.

10. באשר לערעור ספירל - ע"א 32651-07-18:

(1) תמצית טענות ספירל:

א. נאור לא הסביר מדוע חתם על גב השטרות, התכחש לחתימתו ומכאן שחל בענייננו סעיף 56 לפקודת השטרות והוא חב חבות מלאה בכל הקשור לסכומי השיקים כמסב.

ב. בימ"ש קמא שגה, משלא קבע כי נאור חייב כערב, חרף העובדה כי בבקשת הביצוע צוין רק מסב.
נטען כי נאור ידע כי הטענות המופנות כלפיו הן בגין חתימתו כערב ולא נחסכה ממנו הזדמנות לטעון כל טענה או להביא ראיה על מנת לסתור טענה זו, אולם הוא בחר להכחיש ולטעון כי חתימתו זויפה.
משנדחתה טענת הזיוף והתברר כי נאור חתם על גבי השטרות, היה מקום לחייב את נאור שעליו חלה חובת ההוכחה למה הוספה חתימתו על גבי השטר, כערב או כמסב על השטר.
כאשר הנתבעים עצמם התגוננו בטענה כי מאור לא ערב לשטר, הם הרחיבו את חזית המחלוקת בנוגע לסוגיית הערבות.

ג. יש לפסוק הוצאות משמעותיות נגד דלתון שטענה נגד ספירל טענת זיוף ואף לא ניסתה להוכיח טענה זו לאחר שמטרתה- קבלת רשות להתגונן - הושגה.
טענת הסרק של זיוף לא הוכחה ואף לא נעשה ניסיון להוכיח טענה זו.
ספירל נאלצה להוציא אלפי ₪ לצורך המצאת חוות דעת גרפולוגית על מנת לסתור טענה שקרית על פניה. אמנם בימ"ש קמא חייב את דלתון בהחזר הוצאה זו ברם דלתון מתחמקת מתשלום החוב.

(2) תמצית טענות דלתון ונאור:

א. בימ"ש קמא ציין בפסק דינו כי הטענה לפיה נאור חתם כערב על השטרות לא הועלתה ע"י המערערת בבקשה לביצוע שטר והיא נטענת על ידה לראשונה בסיכומים ומשכך בצדק נדחתה הטענה בדבר ערבות אישית של נאור לחיובה של דלתון.

ב. טיעוני המערערת מתבססים על פרשנות סעיף 56 לפקודת השטרות וטענה זו כלל לא נטענה על ידה בתיק קמא.
אין בסיס משפטי לחייב את נאור בתור מסב או מעין מסב ביחס לחתימותיו על גב ההמחאות.
אין חולק כי המערערת לא המציאה לנאור הודעת חילול טרם הגשת ההמחאות לגביה ומדובר בתנאי מקדמי לקביעת חבות של מסב מכוח סעיף 56 לפקודת השטרות.

ג. מבוקש לדחות את הערעור ביחס להוצאות.

(3) לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי די ן ערעור ספירל להתקבל מהטעמים שיפורטו להלן:

א. לצורך הכרעה בנושא חבותו של נאור יש לבחון את חזית המחלוקת בבימ"ש קמא.

בבקשות לביצוע שטר טענה ספירל מפורשות כי היא אוחזת בשיקים בחתימת יד "בחתימת חייבת מס' 1 ובהסבת חייב מס' 2".

בתצהיר תמיכה לבקשות להתנגדות לביצוע שטר שהוגש מטעם נאור, נטענה טענת סף שעניינה העדר יריבות. נאור כפר בחבותו האישית. נטען כי מדובר ב"זיוף גס" של חתימה הנחזית להיות חתימתו. כן צוין כי על גבי ההמחאות אין התחייבות או ערבות אישית של נאור לפירעון ומעולם לא נדרש לכך ע"י ספירל.

בתצהיר עדות ראשית של ספירל שהוגש מטעמה רון רחבי (מנהל מכירות בספירל) מיום 26.4.16 נטען כי נאור חתם בפניו על ההמחאות כמורשה של דלתון מלפנים וכערב בגב כל אחת מההמחאות.

נטען כי בהמשך התברר לו שדלתון שינתה בשלב מסוים את הרכב בחתימות בבנק ולכן השיקים לא כובדו יותר. כן הוגשה חוות דעת מומחה מיום 6.4.16 מטעם הגרפולוגית – קרן נווה במסגרתה הגיעה למסקנה כי החתימות של נאור על גב השיקים אותנטיות ולא זויפו.

בתצהיר עדות ראשית של דלתון מטעם ראובן נניקשוילי (מנכ"ל דלתון) מיום 20.11.16 נטען כי אין חשיבות לטענה אם נאור שהינו עובד בחברה ואינו בעל מניות או דירקטור, חתם או לא חתם על השיקים ולכן הוחלט לא להגיש חוות דעת גרפולוג, כי אם השאלה היא אם ערב אישית לשיקים אם לאו.
נטען כי אין מדובר במקרה שבו נאור ערב לפירעון השיקים שנמסרו ע"י דלתון לספירל וחתימה סתמית על גב השיקים אינה מהווה כלל ערבות אישית של החותם.

ביום 22.1.17 הוגש תצהיר משלים של ספירל מטעם שרון נתן (אחד הבעלים ומנהל בספירל) שם צוין, בין היתר, כי השיקים של דלתון בערבותו של נאור.

ב. דלתון טענה בסיכומים, בין היתר, כי לשיטת ספירל כפי שציינה בפתיחת תיק ההוצל"פ נאור הסב את השיקים לספירל והוא כלל אינו ערב לפרעונם. נטען כי נאור לא הסב את השיקים ע"י ספירל הואיל והשיקים נכתבו על שמה של ספירל ולא על שמו של נאור.
נטען כי בתצהיר עדות ראשית שהוגש ע"י ספירל, שינתה ספירל את גרסתה כי נאור לא הסב את השיקים כי אם ערב לפרעונם ; משכך חתימתו אינה חתימ ת מסב אלא כערב.
נטען כי יש לדחות גרסה חדשה זו (ראה סעיפים 111-115 לסיכומים).

בסיכומים מטעם ספירל נטען כי "בבקשת הביצוע לא נרשמה המילה ערב אלא "בהסבת". מדובר בפליטת קולומוס ותו לא (הרי השיקים היו לפקודת ספירל ולא הוסבו אליה. ועל כך אין מחלוקת). ואולם הנתבעים לא רק שהבינו כי הכוונה היא שמר נאור היה ערב הם אף הגדירו את גדר המחלוקת בעניין זה בתצהיר העדות הראשית מטעמם שהוגש על ידי מר ראובן נניקשווילי...
משהגדיר נניקשוילי את גדר המחלוקת הוא אינו יכול לחזור בו בסיכומים ולטעון שגדר המחלוקת היתה האם יוסי נאור היה מסב. בתוספת העובדה כי מר נאור הכחיש באופן גורף עובדת היותו חתום על השיקים ואינו נותן כל הסבר, גם בסיכומים, מדוע חתימתו מתנוססת על השיקים יש לקבוע כי הוא חתום כערב לפירעון השיקים".

דלתון בסיכומי תשובה מטעמה חזרה ע ל הטענה לפיה גרסתה של ספירל הייתה כי חתימת נאור היא חתימת "הסב", ולא נטען כי מדובר על ערבות אישית של נאור לשיקים.
אשר על כן היא מושתקת מלהעלות בסיכומים טענות חדשות שסותרות את שנכתב בבקשה לביצוע שטר.

ג. מהמפורט לעיל עולה כי לפי התביעה מאור נתבע כ"מסב". אין ציון של סעיף זה או אחר בפקודת השטרות וגם אין צורך בכך. במסגרת התצהירים והעדויות; התייחסות שני הצדדים הייתה לחתימה כחתימת ערבות (נאור הכחיש, כמובן את חתימתו כערב).
בשלב הסיכומים, הועלתה טענה ע"י דלתון ונאור כי לפי התביעה ניתן לתבוע את נאור רק כמסב וכי הטענה בדבר חתימתו כערב מהווה שינוי/הרחבת חזית. בנסיבות אלה ובתגובה לכך, טען ב"כ ספירל כי בבקשות לביצוע שטר, המהוות כתבי תביעה, נפלה טעות קולמוס וכי הכוונה הייתה ל"ערב", ולא ל"מסב".
דלתון ונאור התנגדו בסיכומי התשובה להרחבת/שינוי החזית ובימ"ש קמא בפסק דינו קיבל את טענתם ולפיה אין להתיר שינוי חזית בסיכומים.
נקבע כי חתימתו של נאור לא ניתנה כחתימת היסב הן משום שהשיקים לא נמשכו לפקודתו וגם בשל כך שנטען ע"י ספירל עצמה כי "מסב" נכתב כטעות קולמוס.
על כן ורק מטעמים אלה נדחתה התביעה נגד נאור.

ד. אני סבורה כי בנסיבות העניין; גם אם יוצאים מנקודת מוצא ולפיה אכן מדובר בטעות קולמוס; שבימ"ש קמא לא התיר לתקנה בשלב הסיכומים ולכן עילת התביעה נגד נאור היא כ"מסב" ולא כ"ערב"; אזי יש לבחון האם על בסיס הוראות הדין, והממצאים העובדתיים אליהם הגיע בימ"ש קמא , ניתן לקבוע כי נאור הוא מסב; ועל כן לפי כתבי התביעה והראיות בתיק ניתן לחייבו בפסה"ד בחבות אישית.
לטעמי התשובה לכך בחיוב.

הגדרת מסב הרלבנטית לענייננו מצויה למעשה בסעיף 56 לפקודת השטרות, שכותרתו: "זר שחתם על שטר חב בתור מסב". בסעיף נקבע כי:
"החותם על שטר שלא בתור מושך או קבל הריהו, במעשהו זה, חב בתור מסב כלפי אוחז כשורה".

משהגיע בימ"ש קמא לממצא ולפיו חתימתו של נאור מצויה על גב השיקים; אזי יש לבחון אם מתקיימים תנאי סעיף 56 לפקודת השטרות.

ה. ב"כ נאור טוען כי סעיף 56 חל רק ביחס ל"אוחז כשורה" וכי בכל מקרה יש צורך לשלוח הודעת חילול ל"מסב".

בת"א (שלום חי') רוסו נ' פדידה, פ"ד תש"ס (3) 385 (2000) אליו מפנה ב"כ ספירל בהודעת הערעור דן כב' השופט ש' לבנוני בסוגיית האחיזה כשורה בהקשר של סעיף 56 לפקודת השטרות.
שם הוסבר כי הדרישות המחמירות של דרישת האחיזה כשורה ממותנות ומרוככות לצורך חיובו של מעין מסב.
בימ"ש עמד שם על הקושי בסעיף 56 לפקודת השטרות:
"הקושי המובנה בסעיף 56 לפקודה נובע מכך שלכאורה חתימתו של מעין-מסב לעולם פוגמת בחזותו החיצונית של גב השיק, שהרי היא מוסיפה חתימה לשרשרת ההיסבים שבשיק. במצב דברים זה, לכאורה, סעיף 56 לפקודה היה יכול להיות מרוקן מכל תוכן, שהרי על דרך זו לא תיתכן אחיזה כשורה. פרשנות כאמור לא תיתכן. לנוכח זאת ריככה פסיקת בית-המשפט העליון את הגדרתו של "אוחז כשורה" לצורך סעיף 56 לפקודה. הדבר תואם אף את השקפת המלומדים זוסמן ולרנר, כמבואר מעלה .
32. הנה כי כן, גם אם התובע אינו אוחז כשורה, במ שמעות סעיף 28 לפקודה, הוא אוחז כשורה, לצורך סעיף 56, במשמעות שניתנה לו בפסיקת בית המשפט העליון".

בפסיקת ביהמ"ש העליון מלפני עשרות שנים - ע"א 330/60 אטלס שירות נסיעות בע"מ נ' היטרמן, פ"ד טו 793, 801 נפסק ע"י כב' הש' זוסמן : "דעתי נוטה לכך, כי אוחז כשורה במשמעותו בסעיף 56 אינו אוחז כשורה במשמעותו בסעיף 28...
קרוב אני לחשוב כי לענין הסעיפים 55 (ב) (2) ו – 56 די בתקינות השטר ושלמותו מבחינה חיצונית בדרך שהיתה דרושה- נוסף על שאר התנאים המנויים בסעיף 28 – כדי שאוחז יהפוך אוחז כשורה".
בע"א 143/64 טננהויז נ' זילברשטיין, פ"ד יח (4) 450 כב' הש' כהן הצטרף בעניין זה לדעתו של כב' הש' זוסמן.

גישה זו ולפיה סעיף 56 לפקודת השטרות אינו חל רק במקרה של "אוחז כשורה" אלא גם על אוחז "רגיל" אומצה בספרות העדכנית.
בספרו של שלום לרנר, דיני שטרות 270 (מהדורה שנייה, 2007) נאמר בנוגע לסעיף 56 לפקודת השטרות:
"לפי לשון הסעיף, הגדרת המסב לוכדת את כל מי שחתום על השטר, ואינו קבל או מושך. הניסוח אינו מוצלח ולא ניתן לעמוד מתוכו על כוונת ההוראה. כאמור לעיל, ההוראה התכוונה להחיל על מי שחותם על השטר, אבל אינו קבל, מושך, או מסב רגיל שאחז בשטר, היקף אחריות כשל מסב. חתימתו של מסב רגיל מיועדת לסחר את השטר לאוחז אחר, ואילו ה"מעין מסב" מתכוון לערוב למילוי החיוב השטרי לטובת האוחז...
לפי דרכנו, מסב, שהוסיף חתימתו לשטר למוכ"ז, יחוב מכוח סעיף 56.
הסעיף קובע לכאורה את חבותו של מעין מסב כלפי אוחז כשורה בלבד, ולא כלפי אוחז אחר...מקום שאין פגם או טענת הגנה כלשהי, אין נחוצה לתובע אחיזה כשורה...לאור האמור, יש לתקן את ההוראה ולהשמיט את הדרישה לאחיזה כשורה של התובע. עד לביצוע התיקון יש להתעלם מן הכתוב, כפי שנהגה הפסיקה האנגלית, ולאפשר גם לאוחז רגיל לתבוע את המעין מסב".
ראה לעניין זה גם שמוליק קסוטו החתימה בשטרות 61- 62 (1997) שם ציין המחבר כי דעתו היא כי חבותו של מעין המסב דומה לחבותו של מסב רגיל כלפי אוחז כשורה וכי מדובר בפרשנות המקרבת את מעמדו של מעין המסב למעמדו של הערב עפ"י השטר.

ו. לסיכום עניין זה:
מהפסיקה והספרות עולה ,כי נאור יכול להיחשב כ"מסב" .בדיוק כפי שנכתב בבקשות לביצוע שטר . לכן משלא אישר בימ"ש קמא תיקון טעות קולמוס ועמד על כך שעילת תביעה היא לפי שנכתב בכתבי התביעה ("מסב"), ומשנתקבלה גרסתה העובדתית של ספירל ולא של נאור, דין התביעה להתקבל גם נגד נאור.

ז. הוצאות
משהתקבלה התביעה גם נגד נאור יש מקום להתערב בגובה ההוצאות שנפסקו לטובת ספירל במסגרת פסה"ד של בימ"ש קמא. ל מנת להתגונן בפני טענת זיוף, היתה צריכה ספירל להוציא הוצאות בפועל.
בנסיבות אלה, יש לפסוק לטובת ספירל הוצאות בסך 16000 ₪ (במקום הסכום שנפסק ).
סכום שכר הטרחה שנפסק יישאר בעינו.

11. באשר לערעור דלתון - ע"א 35822-07-18:

(1) תמצית טענות דלתון:

א. בימ"ש קמא שגה שלא קיבל את גרסת דלתון כי נוצר הסכם בין הצדדים בדבר אי פירעון השיקים נשוא התביעה.
דלתון טוענת כי ההסכמה הוכחה על ידה.

ב. בימ"ש קמא שגה בעניין אי הוכחת הטענה בדבר הזכוכיות הפגומות.

ג. בימ"ש קמא שגה בקביעתו כי דלתון לא הוכיחה כי המזמין קיזז לה סכומים מהתמורה המוסכמת בגין פגם בזכוכיות ולא את שיעור הקיזוז.

ד. בימ"ש קמא טעה הקביעה כי דלתון לא הוכיחה כי נאלצה לפרק זכוכיות פגומות שהורכבו ואת שיעור הנזק. דלתון כימתה את הנזקים שנגרמו לה בעניין זה.

תמצית טענות ספירל :

א. הערעור עוסק בממצאים עובדתיים, תוך העלאת טעונים חדשים ואף חזרה על טיעונים שנפסלו בבימ"ש קמא ובגינם הוגשה בר"ע שנדחתה ע"י ביהמ"ש המחוזי.

ב. טיעוני דלתון בעניין ההכרעות העובדתיות אינן נשענות על ראיות אלא מבוססות על עדויות של ראובן נניקשווילי ונאור שגרסתם נדחתה ע"י בימ"ש קמא.

ג. הודגש כי דלתון לא פרעה את פסה"ד .

ד. יש להותיר את הפסיקתא על כנה. נטען כי המועד להשגה על הפסיקתא שהיא בגדר החלטה אחרת חלף.

(2) לאחר עיון בטענות הצדדים ושמיעת טענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור שהוגש ע"י דלתון להידחות מהנימוקים כדלקמן:

א. ערעור דלתון נסב, רובו ככולו, על ממצאים עובדתיים וקביעות מהימנות שקבע בימ"ש קמא תוך פירוט השיקולים והנימוקים שהובילו למסקנותיו.

ידוע כי במסגרת ערעור על פסק דין, בימ"ש מתערב בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות אליהם הגיעה הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם נפל פגם היורד לשורשו של עניין בממצאי הערכאה הדיונית או כאשר מדובר בקביעות בלתי מבוססות או מופרכות על פניהן.
ראה לעניין זה: ע"א 351/16 ברכה נ' חונוביץ' סעיף 7 לפסק דינו של כב' הש' מ' מזוז (14.2.17); ע"א 3526/11 כראדי אברהם נ' צנציפר – חברה לייבוא תבואות ומספוא בע"מ, סעיף 25 לפסק דינו של כב' הש' א' שהם ופסקי הדין המאוזכרים שם (6.5.16).

עניינינו אינו נכנס לגדר החריגים.

ב. באשר לטענת דלתון בדבר פגמים בזכוכיות:
בימ"ש קבע כי משלא הגישה דלתון חוות דעת מומחה להוכיח פגמים הנטענים על ידה בזכוכיות, לא הוכיחה את טענתה המרכזית בדבר פגמים בזכוכיות שסופקו ע"י ספירל ומה שיעורם, עליה נשענות כל יתר טענותיה.
כמו כן הנתבעים לא זימנו לעדות את האדריכלית שהייתה ממונה לגרסתם על הזכוכיות.
גם המכתב מיום 25/10/11 של רון רחובי (מנהל מכירות מטעם ספירל) (נ/3) עליו ביקשה דלתון להסתמך נקבע כי אין בו להוכיח את טענת דלתון כי הזכוכיות שסופקו היו פגומות.

באשר לטענת הקיזוז:
הודגש כי נטל הוכחת טענה זו מוטל גם כן על דלתון .
נקבע כי דלתון לא הגישה ראיות כנדרש על קיזוז שנעשה בסופו של דבר בפועל ואשר ממנו ניתן יהיה ללמוד כי הופחתו לה סכומים מהתמורה בגין הזכוכיות שסופקו ע"י ספירל.
צוין כי מטעם דלתון העידו רק נאור ומנהל ה שהינם עדים המעוניינים בתוצאות התובענה. כמו כן האסמכתאות בעניין קיזוז שהוגשו חלקיות מאוד ולא הוגשו באמצעות עדים שערכו אותן. המסמכים שהוגשו ע"י ספירל תוך כדי חקירה נגדית של עדי דלתון ונאור אין בהם להוכיח את טענות דלתון. נהפוך הוא- יש בהם לתמוך בטענות ספירל.
עוד נקבע כי גם אם הייתה דלתון מוכיחה כי המזמין קיזז מהתמורה המגיעה לה בגלל איכות ירודה של הזכוכיות או אי התאמה שלה להזמנה, לא היה די בכך מבלי שדלתון הוכיחה כי אכן היו פגמים או אי התאמות בזכוכיות.

לגבי הטענה לנזקים בשל הצורך בפירוק הזכוכיות הפגומות והחלפתן בזכוכיות תקינות – נקבע כי היה מקום להוכיח תחילה ליקויים הזכוכיות שסיפקה התובעת וגם לצורך הוכחת טענה זו היה צורך להגיש חוו"ד מומחה.
דלתון לא הגישה חוו"ד מומחה ולא הגישה אסמכתאות בנוגע לכך אלא הסתפקה באמירות בעלמא של עדים מטעמה.

באשר לטענה בדבר ההסכמה בין ספירל לדלתון לפיה ספירל לא תגבה את השיקים עד שיסתיים הסכסוך בין דלתון למזמין נקבע כי היא לא הוכחה.
בימ"ש קמא הבהיר כי טענה זו נשענת קודם כל על הטענות בדבר ליקויים בזכוכיות וקיזוז המזמין בתמורת דלתון, ומשלא הוכחו טענות אלה הרי שדין הטענה בדבר ההסכמה להידחות.
למעלה מן הצורך, בימ"ש קמא קבע גם שדלתון לא הוכיחה את ההסכמה דלעיל.
בהקשר זה נקבע כי לטענת דלתון בנוגע לטעויות שנפלו בכרטסות של ספירל ודלתון, לא הובאה כל ראייה.
נקבע כי עדותו של ראובן נניקשוילי בעניין השאלה מדוע, אם השיקים לא היו אמורים להיפרע, משכה הנתבעת 10 שיקים בסדרה זו ולא שיק אחד על מלוא הסכום, כבושה ואין לתת בה אמון.

ג. בימ"ש קמא פירט ונימק את ממצאיו ומסקנותיו באשר לדחיית טענות ההגנה של דלתון על סמך התרשמותו ממכלול חומר הראיות שעמד בפניו ו העדויות שנשמעו בפניו ובשים לב לנטל ההוכחה, ו לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעותיו.

12. לסיכום:

א. לאור האמור לעיל, דין ערעור ספירל – ע" א 32651-07-18, להתקבל .
דין ערעור דלתון – ע"א 35822-07-18, להידחות.

ב. דלתון ונאור ישלמו לספירל את הוצאות הערעור ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪.
סכום זה יחולט מתוך הערבון שהופקד בערעור דלתון ויועבר לספירל באמצעות בא כוחה.
הערבון שהפקידה ספירל יוחזר לה באמצעות בא כוחה.

ג. המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ט אדר א' תשע"ט, 24 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.