הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 32035-10-18

לפני
כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המערערים

1.פלנריקס.קום בע"מ
2.מרפאות סילוטק (ישראל) בע"מ
3.ריקרדו קדרון
ע"י ב"כ עו"ד אביב אילון

נגד

המשיב

כפיר ונונו
ע"י ב"כ עו"ד דורון רוזנברג ועו"ד טל קדמי

פסק דין

1. לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב יפו (כב' השופט אביים ברקאי) מיום 5/7/18 בת.א. 20243-04-01 ולפיו התקבלה חלקית תביעתן של המערערות 1-2 נגד המשיב ונדחתה התביעה שכנגד שהגיש המשיב נגד המערערים.

2. התביעה הראשית הוגשה בסך 250,000 ₪ על ידי המערערות 1-2 נגד המשיב (להלן גם: "ונונו").
ונונו הגיש תביעה שכנגד בסך 117,120 ₪ נגד המערערות 1-2 ונגד המערער 3 (להלן גם: "קדרון").
התנהלו 7 דיונים בבית משפט קמא, מתוכם שתי ישיבות הוכחות ארוכות שהוקלטו והפרוטוקול משתרע על פני מאות עמודים.
בסופו של דבר נקבע בפסק הדין, כי התביעה הראשית תתקבל בחלקה, כך שונונו חויב להשיב למערערות 1-2 סך 33,040 ₪ משוערך.
נקבע כי עליו להחזיר למערערות שליטה בנכסים מקוונים שלהן ו הוא חויב בהוצאות בסך 20,000 ₪.
התביעה שכנגד נדחתה.

3. התביעה הראשית:
א) בתביעה הראשית נטען, כי המערערות, שבבעלות קדרון, עוסקות בתחום הטיפול האלטרנטיבי. שכרו את שירותיו של ונונו לצורך הקמת אתר אינטרנט שיישא את שם התובעת PLENARICS, אליו מפנה שם מתחם Plenarics.com (להלן: " האתר").
ונונו עוסק בתחום בניית אתרי אינטרנט וקידומם במנועי חיפוש.
נטען כי ונונו הפר התחבויותיו בהסכם מול התובעות. הציג בפניהם מצג שווא וגרם להן נזקים.
ב"כ התובעים הפנה בתביעתו להוראות חוק רבות (סעיף 50) וביניהן חוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים"), עוולות מתוך פקודת הנזיקין [נוסח חדש] , חוק עשיית עושר ולא במשפט התשל" ט - 1979, חוק השליחות וחוק הנאמנות.

ב) הסעדים שנדרשו היו הצהרתיים (סעיף 51 לכתב התביעה) וכן סעד כספי בסך 250,000 ₪ לפי הרכיבים הבאים:
השבת כספים ששולמו בגין הקמת האתר - 43,040 ₪.
השבת כספים ששולמו בגין "התאמת" האתר - 31,590 ₪.
השבת כספים בגין "קידום" האתר - 33,040 ₪.
כן נדרש פיצוי בסך 142,330 ₪ בגין הנזקים שנגרמו בשל מעשי ומחדלי ונונו.
נטען, כי הנזקים הם במאות אלפי שקלים ורק לצרכי אגרה הועמדו על סכום זה.

4. התביעה שכנגד:
ונונו טען, כי לא רק שלא הפר הסכמים מול הנתבעים שכנגד, אלא פעל כנדרש.
הסכם להקמת האתר, שלא כולל התייחסות לקידום האתר, נחתם בינואר 2013 והוא ביצע את העבודה במלואה.
לאחר מכן, היה צורך לעשות אופטימיזציה לתוכן האתר. עבודה זו לא היתה כלולה בהסכם הקמת האתר, וונונו חייב בגינה את הנתבעות שכנגד בסך של 31,590 ₪, ששולם על ידן ב- 6 תשלומים.

במהלך כל התקופה היו ונונו וקדרון בקשר כמעט יומיומי. היו מתואמים ודבר לא הוסתר. סיום שלב האופטימיזציה היה בנובמבר 2013 לשביעות רצון הנתבעות שכנגד.
ונונו הציע לקדם את האתר במנוע חיפוש "גוגל" ובפייסבוק. נוהל מו"מ בעניין ונחתם הסכם ביום 1/12/13 שכותרתו: "קידום אורגני של האתר במנועי החיפוש Google.com " (להלן: "הסכם הקידום"). הסכם שתוקפו לשנה.
סעיף 5 להסכם הקידום קובע עלות חודשית של 5,000 ₪ + מע"מ וכי ונונו (העסק שלו) יהנה מעמלה של 100 $ עבור כל רכישה דרך האתר.
כמו כן נחתם ביום 1/12/13 הסכם קידום ב"פייסבוק" (נספח ד' לכתב התביעה שכנגד) כאשר העלות החודשית היא 2,000 ₪ + מע"מ.
במרץ 2014 העלה קדרון טענות בנוגע לקידום האתר.
ביום 31/3/14 הודיעו הנתבעים שכנגד על סיום ההתקשרות.

במסגרת התביעה שכנגד טען ונונו להפרת ההסכמים על ידי הנתבעות שכנגד ודרש את מלוא התמורה החוזית מכוח הסכמי הקידום (66,080 ₪) וכן אומדן של הפסד עמלות מכוח סעיף 5 להסכם הקידום בסך 51,040 ₪ וכן סעדים הצהרתיים.

5. המחלוקת בין הצדדים היתה עובדתית במובהק, כפי שקבע נכונה בית משפט קמא בפסק דינו.
בסעיף 3 לפסק הדין נקבע:
"מחלוקת הצדדים היא עובדתית בעיקרה ונטושה סביב שאלת הפרת ההסכמים שבין הצדדים: האחד, הסכם הקמת האתר, השני, הסכם הקידום האורגני. במסגרת זו יש לבחון האם הנתבע פעל בשקידה ראויה לשם הקמת אתר האינטרנט ולשם קידומו כפי התחייבויותיו במסגרת ההסכמים שבין הצדדים, או שמא כטענת התובעות הפר את ההסכמים איתן".
במסגרת בירור המחלוקת העובדתית העידו מטעם התובעות - הנתבעים שכנגד: מר קדרון, הגב' נופר אביב - עובדת אצל התובעות, מר לירון חדד ומר זהר עמיהוד אשר עדותם היא עדות שבמומחיות בנוגע לבניית אתרים וקידומם.

מטעם ונונו העידו הוא עצמו. מר לירן מנדל, שאף תצהירו הוא למעשה עדות שבמומחיות וכן מר צבי לנדז שהגיש חוות דעת מומחה ומר יאיר שאול כספי.
6. בפסק דין מפורט ומנומק נקבעו הקביעות הבאות:
(1) טענות בנוגע להפרת הסכם הקמת האתר נטענו בהקשר של חוסר התאמת האתר לצרכי התובעות.
טענת אי התאמה נבחנת לפי סעיף 11 לחוק המכר התשכ"ח - 1968. לא ניתן לדעת על איזו אי התאמה מדובר. לאחר הסכם הקמת האתר והקמת האתר המשיך הקשר העסקי. נחתמו עוד שני הסכמי קידום האתר וחזקה, כי ככל שהאתר לא התאים לצרכי התובעות, הן לא היו מתקשרות עם ונונו לאחר מכן בעוד שני הסכמים.
נקבע כי יתר הטענות בנוגע להסכם הקמת האתר נטענו תוך הרחבת חזית ויש לקבוע כי לא הוכחה הפרת הסכם הקמת האתר.

(2) לגבי אופטימיזציה:
לאור עדויות המומחים, לרבות המומחה מטעם התובעות נקבע, כי הליך אופטימיזציה אינו בהכרח חלק מעבודת הקמת אתר אלא שלב ראשוני בעבודת קידום האתר. לא היה פסול בדרישת ונונו לתשלום נפרד עבור אופטימיזציה והתובעות הסכימו לתשלום. לא הוכח כי ונונו "הונה" אותן בעניין.

(3) באשר להפרת הסכמי קידום האתר:
התקבלו טענות התובעות, כי "יצירת קישורים ריקים" שמובילים מאתר אחד למשנהו (כפי שנעשה על ידי ונונו) אינם מועילים לקידום האתר ואף עלולים לפגוע בקידומו וכך גם היעדר מילות מפתח הקשורות ל הומיאופטיה באתר.
נקבע כי למרות שפרק זמן של 4 חודשים אינו מספיק לצורך בחינת תוצאות קידום, הרי שעבודת הקידום שנעשתה לא היתה אפקטיבית ואף פגעה בקידום האתר.
על כן - הסכם הקידום הופר על ידי ונונו.

(4) ונונו מחזיק בנכסים המקוונים של התובעות, כיון שסבר שיש "לעכב" נכסים אלו עד שיקבל את מלוא התשלומים מכוח ההסכמים שבין הצדדים.

נקבע, כי הוא לא עיכב את הנכסים לצורך "סחיטת" התובעות, אך משנקבע על ידי בית משפט קמא, כי לא יהיה זכאי לתשלום נוסף בגין ההסכמים, עליו להשיב את הנכסים המקוונים.

(5) נקבע כי לא הוכחו טענות לנזקים כללים שנגרמו לתובעות.

(6) התביעה שכנגד נדחתה במלואה.

7. הערות כלליות ביחס להודעת הערעור:
הערעור הוגש על ידי התובעות בתביעה הראשית (שתביעתן התקבלה חלקית) וכן גם על ידי קדרון - שהוא רק נתבע שכנגד ולמרות שהתביעה נגדו נדחתה במלואה.
זאת בניגוד להלכה הפסוקה ולפיה, מי שלא נפגע מפסק הדין ואינו מבקש לשנות את תוצאתו אינו יכול כלל לערער עליו. (ראה למשל: ע"א 6138/93 הארגון למימוש האמנה על ביטחון סוציאלי נ' צבי אברהמי . פ"ד נ (1) 441, 446 - 447 ורע"א 1560/06 אמנון לוי נ' רמי שקלים. 14/3/07).

זאת ועוד, הודעת הערעור משתרעת על פני 47 עמודים. (לא כולל 1,130 עמודי מוצגים).

זה המקום להזכיר את תקנה 414 לתקסד"א:
"כתב הערעור יפרט בצורה תמציתית את נימוקי ההתנגדות להחלטה שעליה מערערים, שלא על דרך הוויכוח או הסיפור, ויציין כל נימוק במספר סידורי".
דומני, כי הודעת ערעור בהיקף שהוגש חורגת מכל פרופורציה וסבירות בנסיבות העניין.

אני מציינת זאת, כיוון שלטעמי גם ניהול ההליך באריכות יתרה בערכאה הדיונית חרג לחלוטין מפרופורציה, ולא בשל התנהלות כב' השופט קמא חלילה.
דומני, כי מהתיק הזה ניתן ללמוד על נחיצות תקנות סדר האזרחי התשע"ט - 2018, אשר בעקרונות היסוד (חלק א' לתקנות) שלהן מודגש, כי הליך אזרחי ינוהל גם באופן מידתי ו יעיל (ראה למשל תקנות 4, 5 ו-6) התקנות כוללות גם מ גבלת עמודים בכתבי טענות.

נראה כי הגשת ערעור על פסק דינו המנומק של בית משפט קמא, המתבסס על קביעות עובדתיות לאחר התרשמות ישירה מעדים, שעה שחלק מטענות התובעות - המערערות התקבלו, ונדחתה נגדם מלוא התביעה שכנגד, היא בגדר צעד שאינו מידתי ואינו יעיל, הגם שהוא לגיטימי כיום כיון שתקנות סדר הדין החדשות טרם נכנסו לתוקפן.

8. תמצית טענות המערערים:
למערערים טענות נגד כל קביעה וקביעה כמעט בפסק דינו של בית משפט קמא ולא אפרט כל טענה ואחזור על 47 עמודי הודעת הערעור.

אתמקד ב- 4 טענות מרכזיות:
א) בית משפט קמא קבע בטעות כי חוק המכר חל על ההתקשרות שבין הצדדים, אך אתר אינטרנט אינו מקרקעין או מטלטלין ולכן חוק המכר אינו חל.

ב) שגה בית משפט קמא כאשר קבע, כי המערערים חטאו בהרחבת חזית בנוגע לטענות בדבר הסכם הקמת האתר.

ג) שגה בית משפט קמא כאשר קבע, כי ונונו סיים לפתח את האתר וזה נמסר למערערים. המערערים טענו כי ונונו לא סיים לפתח את האתר ולא ניתן לעשות שימוש באתר.

ד) בית משפט קמא התעלם מכך, שבשל ההחלטה בשלב הסעדים הזמניים, ונונו המשיך להחזיק בשליטה בנכסים המקוונים ובאתר ולכן נאלצו המערערים להקים אתר אינטרנט חדש.

ה) בית משפט קמא התעלם מראיות. יצר מספר עובדות "יש מאין". התעלם מהתנהלות ונונו בהליכים, ומהפיצוי שהגיע להם בגין גרירתם להליכי סרק.

9. תמצית טענות המשיב:
המשיב טוען כי פסק דינו של בית משפט קמא מנומק ומפורט ואין מקום להתערב בו ובקביעותיו, וכי התביעה שכנגד נדחתה לפי עמדת המשיב בשגגה אך הוא לא הגיש ערעור ומכבד את פסק הדין.
א) באשר לטענה כי חוק המכר לא חל - טוען ב"כ המשיב כי המערערים לא טוענים איזה חוק כן חל. מכל מקום - טענתם כי ונונו הפר חוזה נדחתה.

ב) באשר לטענה כי החזית לא הורחבה - נטען כי בית משפט קמא התבסס על כתב התביעה שנוסח על ידי המערערים. אם כך - מה להם כי ילינו על גרסתם שלהם?

ג) בית משפט קמא קבע ממצאיו על בסיס ראיות ועדויות שאין מקום להתערב בהן.
נקבע מפורשות כי בית משפט לא התרשם שהמשיב הונה את המערערים ועל סמך עדותו של קלדרון עצמו הוכח כי נמכרו תרופות באמצעות האתר שבנה ונונו (סעיפים 40 - 42 לעיקרי הטיעון של המשיב).

ד) ונונו אינו עוסק בתחום רפואה הומאופטית ואין לו כל תועלת מהאתר.

10. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:

11. ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בממצאי עובדה ומהימנות עדים אלא במקרים חריגים ביותר. למשל, כאשר נפל בהכרעתה של הערכאה הראשונה פגם הנופל לשורשו של עניין או כאשר הטעות בולטת על פניה. זאת, לנוכח היתרון המובנה של הערכאה הדיונית – שלה היכולת להתרשם באופן בלתי אמצעי מן העדים הנשמעים לפניה – על פני ערכאת הערעור.
וראה לעניין זה: ע"א 8419/13 פלוני נ' עיריית ירושלים, פסקה 13 (9.3.2015), ע"א 117/15 שגיא נ' מנהל רשות המסים, פסקה 10 (13.7.2016), ע"א 918/15 פישמן רשתות בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים, פסקה 11 (28.7.2016), ע"א 559/16 פרי יעקב שירותי ניהול בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב 1, פסקה 10 (6.11.2016) וע"א 7863/16 גבריאל גורדו ואח' נ' מרדכי ימין ואח' (19.7.18).

המקרה שלפני אינו מצדיק התערבות ערכאת ערעור.

12. באשר לקביעת בית משפט בנוגע להרחבת חזית:
הגדרת חזית מחלוקת היא החלטה דיונית מובהקת אשר ערכאת ערעור מתערבת בה רק במקרים חריגים.
ראה: רע"א 150/19 שרכת כהרבא מחפטית אל קדס אל מסאהמה אל מחדודה נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, סעיף 10 ופסקי הדין המאוזכרים שם. (29/1/19).

השאלה - אם הורחבה החזית, אם לאו, אינה משנה את התוצאה בעניינינו כיון שבית משפט קמא אשר בחן את העדויות והראיות הגיע למ סקנה ולפיה הסכם הקמת האתר לא הופר.

את הטענות ביחס להפרה, בחן מתוך כתב התביעה שהוגש על ידי התובעות - המערערות עצמן.
כך למשל בסעיף 21 לכתב התביעה נכתב:
"מסיבות שאינן ברורות לתובעות, לאחר סיום הקמת האתר הודיע הנתבע למר קדרון כי כעת יש צורך "להתאים" את האתר למנוע החיפוש של גוגל. עבור התאמה זו הודיע הנתבע כי על עליו לקבל תשלום נוסף בסך נוסף של 5,265 ₪ לכל חודש וזאת לפרק זמן מינימלי של 6 חודשים, בסך כולל של 31,590 ₪".
(הדגש אינו במקור - א.כ.).
כלומר- מכתב התביעה עצמו ניתן להבין כי הקמת האתר נעשתה.

הסכם הקמת האתר הוא מינואר 2013. לאחריו בוצעה אופטימיזציה, אשר מהראיות בתיק עלה כי נעשתה לאחר הקמת האתר וכשלב ראשוני ב"קידום" האתר ונחתמו בדצמבר 2013 שני הסכמי קידום. מכתב התביעה לא ניתן לדעת הכיצד הופר הסכם הקמת האתר ועל כן סבר בית משפט קמא, כי יתכן וטענת אי התאמה לצרכי התובענה יכולה להיטען על ידי התובעות.

אם נלך לשיטת התובעות ולפיה חוק המכר אינו חל ואין טענה לאי התאמה, נותרנו עם חוק החוזים (ראה גם עמ' 5 שורות 14-16 לפרוטוקול הדיון בערעור מיום 28/1/19) .מסקנתו העובדתית של בית המשפט אינה אמורה להשתנות.
על סמך הראיות והעדויות, בית משפט קמא לא מצא כי הסכם הקמת האתר הופר על ידי ונונו ואין סיבה להתערב בקביעה זו.

13. מששוכנע בית משפט קמא, כי רק הסכמי הקידום הופרו וכי התשלומים בגין הקמת האתר ו"התאמת" האתר (שנדרשו בסעיפים 52.1.1 ו- 52.1.2 לכתב התביעה) שולמו כדין, הורה רק על השבת הכספים ששולמו בגין קידום האתר (סעיף 52.1.3 לכתב התביעה) וכן נקבע, כי אין צורך לשלם את התשלומים הנוספים, אותם היו אמורות המערערות לשלם לפי הסכמי הקידום.
משנקבע ונומק כדבעי, מדוע לא הוכחו רכיבי תביעה נוספים (סעיף 4.6 לפסק הדין), לא מצאתי כי יש מקום להתערב בקביעות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית.

14. בית משפט קמא התרשם כי ונונו המשיך להחזיק בנכסים המקוונים של התובעות כ"עכבון" עד לקבלת תשלומים, שהוא סבר, כי הם מגיעים לו מכח הסכמי הקידום ולא כניסיון סחיטה או הונאה.
אין מקום שערכאת ערעור, שלא שמעה את העדים ולא התרשמה באופן בלתי אמצעי מהעדויות, תגיע למסקנה אחרת בדבר סחיטה או הונאה.

15. אין מקום להתערב גם בסכום ההוצאות שנפסקו על ידי בית משפט קמא.
ערכאת הערעור תתערב בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית בפסיקת ההוצאות רק במקרים חריגים בהם נפלה טעות משפטית או כאשר דבק פגם או פסול מהותי בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית.
ראה לעניין זה פסק דינו של כב' השופט עמית בע"א 6685/11 גריידי נ' הולצמן (ניתן ביום 4/7/12) בסעיף 5 ובאסמכתאות אשר צוינו שם וכן ע"א 8340/10 מ.ו. השקעות בע"מ נ' רשות המיסים בישראל – משרד האוצר (ניתן ביום 30/1/13) בסעיף 23 לפסק הדין.

במקרה דנן, אמנם נדחתה התביעה שכנגד אך התקבלה התביעה הראשית רק באופן חלקי ביותר, וחלק נכבד מהסוגיות בתביעה שכנגד ממילא היה מתברר במסגרת התביעה הראשית, על כן נמצא שיש לפסוק לטובת המערערות 1-2 רק 20,000 ₪ ואין מקום להתערב בקביעה זו.

16. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

ב) המערער ישא בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪.
הערבון יחולט ויועבר במלואו למשיב באמצעות בא כוחו.

ג) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ט, 29 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.