הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 31032-04-17

לפני
כבוד ה שופטת שרה דותן

מערערים

שלמה מרזן (רז)

נגד

משיבים

1.צבי שקורי
2.מיכל שקורי

פסק דין

ערעור זה מופנה נגד פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב ( כב' השופטת הבכירה ריבה ניב) מתאריך 26.02.17 לפיו חויב המערער לשלם למשיבים 220,000 ₪ בגין פרסום לשון הרע שיטתי ומתמשך נגדם בהזדמנויות רבות.

רקע
המשיבים הגישו תביעה נגד המערער, שכנם לשעבר, אשר הטריד אותם הטרדות בלתי פוסקות והכפיש את שמם בכל הזדמנות שנקרתה בדרכו. בין יתר מעשי המערער היו – הגשת תביעות משפטיות רבות בבתי משפט שונים נגד המשיבים, מכתב המאשים את המשיבים בגניבת כספים וחדירה למחשבי בתי משפט, משטרה וכו', ועוד מעשים שתקצר היריעה מלמנותם.
עילות התביעה כפי שפורטו הינן - פרסום לשון הרע, איומים, התחזות, חדירה לפרטיות, הטרדה, עוולת שקר מפגיע, עוולת נגישה ועוד.
כב' השופטת ניב קיבלה את תביעת המשיבים וחייבה את המערער לשלם למשיבים סך של 220,000 ₪.
פסק דין זה הינו מושא הערעור שלפני.
בדיון שנערך בפניי, בתאריך 19.10.17, הבהרתי לצדדים את הבעייתיות העולה מפסק הדין שניתן בבית המשפט קמא, וזאת לנוכח העדר פירוט אופן חישוב הפיצוי. על כן, הצעתי לצדדים שאפסוק על דרך של פשרה, על פי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט [ נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שמיעת סיכומיהם באשר לגובה הנזק. על מנת לאפשר למשיבים, שאינם מיוצגים, לבחון ההצעה אפשרתי להם להגיש הודעה מסודרת בהתייחס להצעת הפשרה בתוך 5 ימים.
בתאריך 23.10.17 הודיעו המשיבים לבית המשפט כי הם אינם מעוניינים בפשרה וכי אין להם התנגדות להחזרת התיק לבית המשפט קמא.

טענות המערער
המערער מלין על כך שבית המשפט קמא לא דן בטענות המשיבים לגופן, וכן לא דן בהגנות העומדות למערער.
עוד נטען על ידו כי המשיבים תבעו בגין לשון הרע 120,000 ₪ ואילו בית המשפט קמא פסק להם 220,000 ₪, יותר מסכום תביעתם.
כן נטען כי, חלק מהפרסומים שבגינם תבעו המשיבים אינם מהווים כלל לשון הרע, ולחלופין חוסים תחת ההגנות הקיימות בחוק.
מוסיף המערער וטוען כי המשיבים לא טענו בסיכומיהם לנזקים ספציפיים ואף לא לפיצויים סטטוטוריים, וכן לא הוכיחו את נזקיהם הנטענים. כמו כן, לא טענו לנזקים לא ממוניים.
עוד נאמר על ידו, כי בית המשפט קמא התעלם מראיות שהגיש בתיק מוצגיו לפיהן המשיבים הגישו נגדו תלונות שוא.
זאת ועוד נטען כי, לא כל העוולות שנטענו אכן מהוות עוולות כקבוע בחוק או בפסיקה.
יתרה מכך נטען כי, אין הוא מקבל את קביעת בית המשפט קמא לפיה אישר את טענות המשיבים ולא הכחיש דבר. לגרסתו, הכחיש את טענותיהם ואף הביא ראיות לסותרן.

טענות המשיבים
המשיבים טוענים כי פסק הדין של בית המשפט קמא מבוסס על הראיות שהובאו בפניו.
עוד נטען על ידם, כי תבעו סך של 300,000 ₪ ומאחר שנפסקו לטובתם 220,000 ₪ אין אמת בטענת המערער לפיה נפסק להם סכום הגבוה מתביעתם.
יתרה מכך נטען כי, נתבעו נזקים לא ממוניים בבית המשפט קמא, שלא כדברי המערער.
זאת ועוד נטען כי, המערער הודה בחקירתו בכל סעיפי התביעה.

דיון והכרעה
תחילה אציין כי, אין בלבי ספק באשר לסבל הרב שנגרם למשיבים, ואכן זכאים הם לפיצוי.
ברם, מוטב אילו היה בוחן בית המשפט קמא את העילות שנתבעו לגופן ופוסק פיצוי בגין כל עילה ועילה, תוך חלוקה לראשי נזק, כפי שנפסק בע"א 7580/03 "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' צורדקר ( ניתן ביום 18.01.07):
"בית המשפט המחוזי נקט במקרה זה בדרך האומדנה והפיצוי הגלובאלי. לא אחת, דרך זו לגיטימית היא – לעיתים אף מתחייבת – אך בנסיבות העניין נראה כי יש מקום לבחור בדרך הפירוט, הן בעניין ראשי הנזק שבהם נפסק פיצוי לנפגע, הן בעניין סכום הפיצויים בכל אחד מאותם ראשי נזק והנתונים הרלבנטיים לעניין זה, והן בעניין הניכויים ( השוו ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762)... מתוך שחסרות קביעות שבעובדה לגבי שאלות אלה, לא נוכל להשלים את החסר ולתקן – במידת הצורך – את הטעון תיקון. על כן, אין מנוס מלהחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי, על-מנת שיבחן את הראיות שהובאו בפניו, וייתן פסק-דין חדש, בנוגע לשתי השאלות האמורות."
פסק דינה של כב' השופטת ניב מבוסס על הערכה כללית של נזקם של המשיבים בגין לשון הרע, חדירה לפרטיות ונגישה, וחסר בו פירוט העילות שנתבעו, כמו גם חלוקת הפיצוי לראשי נזק:
"לטעמי, אין מקום לבחון כל אחד מסעיפי התביעה שפורטו ונאמד ע"י התובעים הפיצוי בגינם. גם אם אינני מקבלת מקצת מהאירועים כמצדיקים פיצוי (פרסומים דיבתיים החוסים תחת הגנת החוק ו/או אירועים אחרים שלא שוכנעתי כי הם מקימים עילת תביעה ), עדיין הרושם הקשה שנותר לאחר שמיעת עדותו של הנתבע 1 הוא, כי אין דין ואין דיין וכי בחסות אמונתו בצדקתו אין הוא שם כל גדרות ומחסומים למעשיו. גם אם לעתים נראה כי התובעים מעצימים את פגיעותיהם הנטענות, עדיין, מכלול האירועים והטענות שלא הוכחשו, מצביעים על פגיעה של ממש באיכות החיים, עד כדי נטישת הבית, חדירה לפרטיות ופיזור מכתבי דיבה שאינם הליכים משפטיים, והצקה משפטית- נגישה, המצדיקים מתן פיצוי שאיננו סימלי- לזכותם... לאור האמור לעיל, מצאתי לנכון לקבוע כי הנתבע , לו ייחסתי אף את כוונת הזדון, 1 ישלם לשני התובעים סכום כולל של 220,000 ₪, סכום הנמוך במידת מה מהתוצאה אליה הייתי מגיעה בבחינת כל עילה וטענה לגופה."

לדידי, מקרה זה נמנה עם המקרים בהם שומה על בית המשפט לפרט את ראשי הנזק ולפסוק פיצויים לאורם, בייחוד לאור הצהרתה של כב' השופטת ניב בפסק הדין לפיה הסכום שנפסק הינו "...סכום הנמוך במידת מה מהתוצאה אליה הייתי מגיעה בבחינת כל עילה וטענה לגופה."
סבורני, כי קביעה על דרך של אומדנא בנדון דידן יש בה כדי לפגוע בשני הצדדים, בעיקר לנוכח העובדה שבכתב התביעה פורטו עילות שונות שמן הראוי היה לקבוע אם בוצעו ומה הפיצוי שיש לפסוק בגינן.
מעבר לדרוש יצוין, כי פסיקה על דרך של אומדנא, כאשר נתבעות עילות אשר ניתן לבחנן לגופן, עלולה לפגום באמון שרוחש הציבור למערכת המשפט, בתפקידה לעשיית צדק פרטי.

סוף דבר
אשר על כן, הערעור מתקבל והדיון יוחזר לבית משפט השלום לצורך השלמת ההנמקה בפסק הדין. בית המשפט ישוב ויפסוק בסוגיית הנזק תוך התייחסות לעילות התביעה הנטענות ופסיקת פיצויים המחולקת לראשי נזק.
בנסיבות העניין אין אני עושה צו להוצאות.
המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב חשוון תשע"ח, 01 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.