הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 3088-01-19

לפני
כבוד השופטים יהודית שבח, סג"נ, יונה אטדגי, שלומית יעקובוביץ

מערערים

  1. נחום חדד
  2. איילה חדד

ע"י ב"כ עו"ד רן אורן

נגד

משיבה
חלמיש חברה ממשלתית עירונית לדיור לשיקום ולהתחדשות
ע"י ב"כ עו"ד שרון עזרא

פסק דין

השופטת י. שבח:
ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב יפו בת"א 67469-09-16 מיום 22.10.2018 (כבוד השופט עמית יריב) אשר הורה על דחיית תביעת הפינוי שהגישה המשיבה נגד המערערים, אף הורה כי "הרכיב הכספי בתביעה – נמחק", תוך חיוב המשיבה בהוצאות המערערים בסך 11,700 ₪.
הערעור שהגישו המערערים נסב על מחיקת הרכיב הכספי של התביעה חלף דחייתו, אף על שיעור ההוצאות הנמוך שנפסק לטובתם.

התביעה בבית משפט קמא
1. בתביעה שהגישה המשיבה (להלן-חלמיש) לבית משפט קמא ביום 28 לחודש ספטמבר 2016 היא עתרה לפינויים של המערערים מהדירה הנמצאת ברחוב אריאל בתל אביב, בה התגוררה בעבר אמו של המערער 1 כזכאית משרד הבינוי והשיכון במסגרת הדיור הציבורי (להלן- הדירה). נטען כי האם המנוחה נפטרה בשנת 2013 וכי המערערים מתגוררים בדירה עם ילדיהם ללא זכאות.
כן עתרה חלמיש לחייב את המערערים ב"דמי שמוש ראויים" בסך 83,838 ₪. נטען כי המערערים לא משלמים דמי שכירות החל מינואר 2015. סכום דמי השימוש שנתבעו נסמך על מסמך "מצב חשבון ₪" שנערך ע"י חלמיש שהתייחס לתקופה החל מיום 07.03.2012 ועד ליום 20.4.2016 (נספח ד' לתביעה).
יצוין כי ביום 06.06.2018 הגישה חלמיש, בצוותא חדא עם סיכומיה, בקשה לצו המתיר פיצול סעדים בה עתרה להתיר לה, ככל שתתקבל טענת המערערים לרצף מגורים, "למען לא יחסמו סעדיה הכספיים של התובעת", משדחיית תביעת הפינוי תצריך "התחשבנות חדשה באשר לגובה דמי השכירות".

פסק הדין

2. בפסק הדין נושא הערעור שניתן לאחר הליך הוכחת והגשת סיכומים, ואשר התייחס בחלקו הארי לסעד הפינוי (17 סעיפים מכלל 20 הסעיפים שבפסק הדין) דחה בית משפט קמא את תביעת הפינוי עת קבע "...כממצא שבעובדה, כי הנתבע 1 התגורר בדירה ברציפות משנת 1973 ועד פטירת אמו, בינואר 2013, ובין היתר בשנת 2009 כולה. משכך החלטות הוועדות להסדרת זכויות חוזיות מבוססות על תשתית עובדתית שאינה נכונה, ואינה יכולה לעמוד" (פסקה 17 לפסק הדין). כפועל יוצא נפסק כי "תביעת הפינוי נדחית אפוא".
בהתייחס להיבט הכספי של התביעה ציין בית משפט קמא כי "...הנתבעים אף אינם משלמים דמי שכירות כלל – על פי רישומי התובעת הם מחויבים מדי חודש בחודשו בדמי שימוש ראויים, אך אין חולק כי הם אינם משלמים גם את דמי השכירות החוזיים, שבהם הייתה מחויבת המנוחה..." (פסקה 2 לפסק הדין), וכי: "אין ספק כי הנתבעים מחויבים לשלם את דמי השכירות בגין הדירה. אין ספק, וגם הם מודים בכך, שהעובדה שהם מחזיקים בדירה ואינם משלמים מאומה מחודש ינואר 2013 – אינה תקינה".
חרף האמור לעיל קבע בית משפט קמא כי "...הסכום שנתבע אינו משקף את סכום החוב הנכון, בהתחשב בעובדה שלפחות ביחס לחלק מן התקופה, זכאים הנתבעים לשלם דמי שכירות מופחתים על פי נהלי משרד הבינוי והשיכון...", וכפועל יוצא פסק:
"מאחר שממילא הסדרת מעמדם של הנתבעים כדיירים ממשיכים בדירה תהיה מותנית בהסדרת חובם הכספי, מצאתי למחוק את הרכיב הכספי בתביעה, תוך הותרת אפשרות לתובעת להגיש תובענה כספית מתאימה, ככל שיהיה בכך צורך " (ההדגשה לא במקור).
התוצאה האופרטיבית בפסק הדין הייתה:
"תביעת הפינוי נדחית אפוא; הרכיב הכספי בתובענה – נמחק. לאור העובדה שהנתבעים נמנעו מלשלם דמי שכירות במשך שנים ארוכות, תישא התובעת בשכ"ט עו"ד לטובתם בשיעור מתון של 11,700 ₪ בלבד".
אף שבהחלטתו מיום 06.06.18 קבע בית משפט קמא כי "החלטה בבקשה- במסגרת פסק הדין", אין למצוא בפסק הדין התייחסות לבקשה לפיצול סעדים וזו לא הוכרעה.

הערעור

3. המערערים הם שהגישו את הערעור המונח לפנינו.
משיגים על שחלקה הכספי של התביעה "נמחק" ולא "נדחה", כמו גם על סכום ההוצאות, הנמוך לטעמם, שנפסק לזכותם.
לטענתם, מעת שכשלה חלמיש לבסס את זכאותה לסעד הכספי שתבעה, לאחר ניהול הליך הוכחות וטיעון מלא, אין ניתן עוד, להורות על "מחיקת" תביעתה, משל לא הייתה כלל, רק על מנת לאפשר לה להגיש תביעה חדשה מתוקנת שתכלול סעד שניתן היה לתבעו מלכתחילה, ולו כסעד חילופי. מהלך שכזה, כך נטען, משולל אדן משפטי.
המערערים מציינים כי חלמיש אכן הגישה נגדם ביום 14.03.2019 תביעה כספית חדשה לתשלום דמי שכירות, אשר נסבה הן על התקופה שנכללה בתביעה הקודמת, הן על התקופה שחלפה בין התביעות (תא 34844-03-19, להלן - התביעה החדשה), ואין על המערערים להתדיין בנושא פעם נוספת.
באשר שיעור הוצאות המשפט נטען כי המדובר בהליך סבוך שהתבטא בשמיעת 11 עדים, כי תצהירי עדות ראשית מטעם חלמיש החזיקו 169 עמודים, הדיון נפרש על 78 עמודי פרוטוקול ו-44 עמודי סיכומים. הסכום שנפסק כהוצאות משפט ושכר טרחת עורכי הדין, כך נטען, אינו עומד בהלימה להיקף האמור[.

עמדת חלמיש

4. חלמיש טוענת כי התביעה החדשה שהגישה "היא בגין עילה חדשה והסעד הכספי אחר", הנסמכת על תחשיב שכר דירה לפי כללי הדיור הציבורי, שלא ניתן היה לחשבו "טכנית" במועד הגשת התביעה המקורית " שכן במערכות חלמיש ומשרד הבינוי הדייר מוגדר כ'פולש' ולכן לא יכול להיות מחויב, טנטטיבית, לפי תעריף אחר", מה גם ש"כדי להתאים את הכנסותיו של המערער לכללי הדיור הציבורי, נדרש שיתוף פעולה ממנו והמצאת מסמכים שונים". לדבריה, המערערים אינם חולקים על חבותם העקרונית בתשלום דמי שכירות, ואף הודו בה בבית משפט קמא, ואין לאפשר להם לחמוק ממנה.
את האדן הדיוני להחלטת בית משפט קמא למחוק את התביעה ניתן לסמוך, לעמדת חלמיש, על עתירתה לפיצול סעדים.
יוער כי אף שבית משפט קמא לא הכריע בבקשתה למתן היתר לפיצול סעדים, אלא רק מחק את תביעתה הכספית, לא הגישה חלמיש ערעור על פסק הדין.

דיון והכרעה

5. בהודעה מוסכמת שהוגשה לבית המשפט ביום 16.04.20 הודיעו הצדדים לערעור כי הם מסכימים "למתן פסק דין על יסוד כתבי הטענות המונחים בתיק בית המשפט הנכבד",כפי הצעת בית המשפט, וויתרו על קיום דיון במעמד הצדדים.

6. "תפקידה של ערכאת הערעור הוא לבחון אם הממצאים שנקבעו בפסק הדין 'מעוגנים בחומר ראיות אמין, אם המסקנות שהוסקו עומדות במבחן ההוכחות, ההיגיון ומכלול הנסיבות, ואם התוצאה מתחייבת מבחינת הוראות הדין החלות על העניין'" (ע"א 2051/06 איטח נ' ש.פ. חברה לנאמנות ניהול ואחזקות בע"מ, פסקה 17 והאסמכתאות שם, ניתן ב-20.06.2018).

7. אף שאין זה מתפקידה של ערכאת הערעור להכריע בסוגיות משפטיות שהאכסניה להן מצויה בהליך אחר, הרי עיון בטיעוני הצדדים בערעור מעלה כי אלו מתמקדים בהשלכות פסק הדין על התביעה החדשה, ובשאלה האם יש בו כדי להקים מחסום השתק עילה על הסעדים או מקצתם שנתבעים ע"י חלמיש במסגרת אותה תביעה חדשה.
אלא שהשאלה הטעונה הכרעה בערעור שלפנינו היא האם היה מוסמך בית משפט קמא בנסיבות הקיימות להורות על מחיקת תביעתה הכספית של חלמיש להבדיל מדחייתה, ולא אם פסק הדין מהווה מעשה בית דין בהתדיינות החדשה.

8. תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מכירות בסמכותו של בית משפט הדן כערכאה ראשונה בעניין אזרחי "למחוק" תביעה במקרים כגון: כתב התביעה אינו מראה עילה, היות התביעה קנטרנית, שומת התביעה בחסר בלא תיקון, אי תשלום אגרה מספקת (תקנה 100); אי קיום הוראה לתיקון כתב הטענות (תקנה 91(א)); חוסר מעש בניהול התובענה בלא הצדקה (תקנה 156); אי קבלת היתר להמצאת התובענה אל מחוץ לתחום השיפוט (תקנה 501(ב)); אי התייצבות לדיון מצד התובע, וכנגזרת מכך, אי הגשת סיכומים על ידו (תקנות 157, 160).
המשותף למקרים המנויים לעיל הוא אי מיצויו של הדיון בין נוכח התנהלות פסולה של התובע, בין נוכח מניעה שהועמדה בפניו, ובכולם עסקינן במחיקה על הסף בטרם דיון הוכחות או השלמתו. בהינתן דיון הוכחות שהושלם, על בית המשפט להכריע בתביעה, בין במתן סעד, ובין בדחייתה (ע"א 175/64 מלכה נ' פרקש, פ"ד יח(2) 619, 621).
לאחר ניהול הוכחות, בית המשפט אינו יכול להתפרק מחובתו להכריע לגופה של תביעה, לכאן או לכאן, לקבל, אף חלקית, או לדחות.
מחיקה תוך הפניה להגשת תביעה חדשה אינה ההכרעה הנדרשת.

9. חלמיש הגבילה את הסעד הכספי בכתב תביעתה לסכום שחישבה כ"דמי שימוש ראויים" שאין חולק שדייר הזכאי לדיור ציבורי אינו חב בהם, לא עתרה לסעד חלופי, גם לא ביקשה לתקן את כתב תביעתה על דרך תוספת עתירה לסעד הנסמך על ההודאה הכללית שבכתב הגנתם של המערערים בדבר חובתם בתשלום דמי שכירות "בהתאם להוראות החוק ולמדרוג הרלוונטי החל עליהם בהתאם לשיעור הכנסותיהם בפועל" (סעיף 8 לכתב ההגנה).
ההתנהלות הדיונית מחירה בצידה, ולא תלין חלמיש אלא על עצמה בלבד.

10. חלמיש רואה, כאמור, את האדן הדיוני להחלטת בית משפט קמא למחוק את התביעה חלף דחייתה - בעתירתה לפיצול סעדים אף שלא הוכרעה.
אינני סבורה כך.
ראשית, גם לו קיבל בית משפט קמא את בקשת חלמיש, והיה מוציא תחת ידיו צו לפיצול סעדים המתיר לה לתבוע בתביעה נפרדת דמי שכירות "בהתאם לכללי המדרוג בדיור הציבורי" (סעיף 2 לבקשה), גם אז היה על בית משפט קמא להורות על דחיית התביעה הכספית "לדמי שימוש ראויים", במובחן ממחיקתה, אלא שאז היו מנועים המערערים להעלות טענת השתק עילה כנגד התביעה החדשה.
שנית, תביעת הפינוי שהגישה חלמיש נדחתה, תביעתה הכספית נמחקה, ובקשתה לפיצול סעדים לא הוכרעה. חרף היות חלמיש הצד המפסיד, במובחן מצד זוכה שאינו יכול לערער על פסק הדין אלא רק לתמוך בו מנימוקים אחרים, לא הגישה חלמיש ערעור על פסק הדין. אין די בהגשת בקשה לפיצול סעדים באין הכרעה בה ובאין ערעור המשיג על היעדר ההכרעה בבקשה.
אף כאן נזקפת התנהלותה הדיונית של חלמיש לחובתה (ראו: רע"א 9499/16 גיא אורלי נגד ריה חברה בע"מ, רע"א  6924/17 ניסים מטייב נגד שופרסל).

11. אין באמור לעיל כדי לרמוז שחלמיש אכן נדרשה להיתר לפיצול סעדים על מנת לתבוע בתביעה חדשה דמי שכירות בהתאם לכללי המדרוג בדיור הציבורי, לאחר שתביעתה לדמי שימוש ראויים הייתה נדחית , או שלא נדרשה.
השאלה לעיל, בזיקה לטענת השתק עילה, חורגת מהמסגרת הדיונית של הערעור, ויהא עליה להתברר בד' אמות התביעה החדשה.
אעיר בהקשר זה כי חלמיש עצמה ציינה בפני בית המשפט קמא כי בקשתה למתן היתר לפיצול סעדים מוגשת רק "למען הזהירות" מש"לדעת התובעת במקרה כאמור לעיל עסקינן בעילת תביעה חדשה שבכל מקרה איננה נחסמת במקרה של דחיית תביעה זו" (סעיף 4 לבקשה לפיצול סעדים).

12. למקרא פסק דינו של בית משפט קמא, בזיקה לכתב ההגנה שהגישו המערערים, עשייה לעלות תהיה מדוע לא חויבו הללו, לאור הודאתם לעיל, לפחות בסכום חלקי, אלא שחלמיש לא הגישה, כאמור, ערעור על פסיקתו של בית משפט קמא שלא נתן בידה את הסעד שתבעה; ואף בעיקרי הטיעון שהגישה בערעור ציינה כי על מנת ליתן הוראה אופרטיבית לחיוב המערערים בדמי שכירות על פי המדרג נדרשו נתונים וראיות שלא היו בפני בית משפט קמא.

13. אשר להשגת המערערים בנושא ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו בבית משפט קמא:
" הלכה מושרשת היא כי בידי הערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בנושא פסיקת הוצאות משפט, וכי התערבותה של ערכאת הערעור בכגון דא תיעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד" (עע"מ 10014/16 יש דין – ארגון מתנדבים לזכויות אדם נ' המינהל האזרחי איו"ש, פסקה 42 לפסק דינו של השופט אלרון, 16.05.2019).
בית משפט קמא נימק את פסיקתו בנושא שיעור ההוצאות שמצא לנכון לפסוק, ולא הובא בפנינו נימוק בגינו ניתן לכלול את הערעור המונח לפנינו באותם המקרים החריגים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בסכום ההוצאות שנפסק ע"י הערכאה הדיונית.

14. אמליץ לחברי לקבל חלקית את הערעור ולתקן את פסק דינו של בית משפט קמא כך שחלף ההיגד "הרכיב הכספי בתובענה – נמחק", יבוא: "הרכיב הכספי בתובענה – נדחה". כן אמליץ לחברי כי הערעור בנושא ההוצאות בבית משפט קמא - ידחה.

יהודית שבח, שופטת, סג"נ

השופטת ש. יעקובוביץ:
כחברתי השופטת שבח אני סבורה כי דין הערעור להתקבל ככל שעניינו במחיקת הסעד הכספי.
קביעתו של בית משפט קמא, לאחר שמיעת הראיות, כי "הסכום שנתבע אינו משקף את סכום החוב הנכון" כמוה, לדידי, כקביעה לפיה התובעת, היא המשיבה לפנינו, לא השכילה להוכיח את תביעתה הכספית - תביעה לדמי שימוש ראויים. קביעה זו מחייבת דחייתה של התביעה הכספית שהונחה מלפני בית משפט קמא, דחייה אשר יש בה להעניק לנתבעים, הם המערערים, הגנה מפני האפשרות כי ישובו ויתבעו בתביעה זהה.
אינני סבורה כי הליך זה הינו האכסניה לדיון והכרעה בהשלכותיה של דחיית התביעה לדמי שימוש ראויים על התביעה החדשה שהוגשה, לרבות בשאלה אם נזקקה התובעת - המשיבה להיתר פיצול סעדים, כעתירתה מלפני בית משפט קמא, עתירה אשר לא הוזכרה כלל בפסק הדין וממילא לא הוכרעה בו.
כל אלה צריכים לבוא לפני בית המשפט הדן בתביעה החדשה ולהידון לפניו.

כמו כן, אני מסכימה ומצטרפת לחוות דעתה של השופטת שבח בכל הנוגע לדחיית הערעור שעניינו בשיעור הוצאות המשפט שנפסקו למערערים בבית משפט קמא.

שלומית יעקובוביץ, שופטת

השופט י. אטדגי
חלמיש הגישה בקשה לפיצול סעדים כדי לאפשר לה להגיש תביעה חדשה לתשלום דמי שכירות אם תביעתה לפינוי ולתשלום דמי שימוש ראויים תידחה. בית המשפט קבע כי ההחלטה בבקשה לפיצול סעדים תינתן בפסק הדין.
בפסק הדין לא ניתנה החלטה בבקשה לפיצול סעדים, אך התביעה הכספית נמחקה כדי לאפשר את הגשת התביעה החדשה לתשלום דמי שכירות. אכן, כדי לאפשר זאת היה על בית המשפט להתיר פיצול סעדים ולדחות את התביעה הכספית שהתבססה על תשלום דמי שימוש ראויים, אך משבית המשפט לא נהג כך אין לשלול לדעתי מחלמיש את הזכות להגשת התביעה לתשלום דמי שכירות לאחר שהיא הגישה בקשה לכך ובהתחשב בכך שהמערערים לא חלקו על כך שהם היו צריכים לשלם אותם, כפי שצוין בפסק הדין. קבלת הערעור על דרך דחיית התביעה הכספית שהוגשה עלולה להכשיל את בירור התביעה החדשה משום שתביעה זו כוללת סעד כספי עבור התקופה שנדונה בתביעה הנוכחית (מבלי להביע דעה מוחלטת בשאלה זו).

אני סבור עוד כי מאחר שבתוצאה הסופית בית המשפט אפשר לחלמיש להגיש תביעה חדשה בגין תקופה זו, חלמיש לא הייתה צריכה ולא הייתה יכולה לערער על חלק זה של פסק הדין.
כן אני סבור כי אין כל חשש שחלמיש תגיש תביעה חדשה לתשלום דמי שימוש ראויים לאחר שנקבע שהמערערים זכאים להתגורר בדירה הנדונה בהתאם לחוק הדיור הציבורי.

יונה אטדגי, שופט

מתוך שיקולים אלה אני סבור שיש לדחות את הערעור, כדי שלא יהיה פקפוק בדבר זכותה של חלמיש לתבוע דמי שכירות עבור התקופה שנדונה בתביעה נושא ערעור זה.

התוצאה
בדעת רוב של השופטות שבח ויעקובוביץ, וכנגד דעתו החולקת של השופט אטדגי - הערעור מתקבל בחלקו.
פסק דינו של בית משפט קמא יתוקן כך שחלף ההיגד "הרכיב הכספי בתובענה – נמחק", יבוא: "הרכיב הכספי בתובענה – נדחה".
הערעור בנושא ההוצאות שנפסקו בבית משפט קמא - נדחה.
בשים לב להסכמה הדיונית - אין צו להוצאות בערעור.
העירבון שהפקידו המערערים, על פירותיו, יושב להם באמצעות בא כוחם.

ניתן היום, ב' אייר תש"פ, 26 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.

יהודית שבח, שופטת, סג"נ
אב"ד

יונה אטדגי, שופט

שלומית יעקובוביץ, שופטת