בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 30391-07-16

מספר בקשה:1
בפני
כבוד ה שופטת עינת רביד

מבקשים

1. ורדה אסקין
2. יצחק אסקין
3. רונן שפסה
4. פרידה מרזן
5. גבריאל מרזן
6. שלמה רנגינזר
7. מרדכי רנגינזר
8. גילית רנגינזר
9. יחיאל גולן
10. רבקה גולן
11. דני לס
12. אורה לוין
13. שלמה לוין
14. אלי סגית
15. שרה סגית
16. גיל וסר
17. שרון וסר
18. ניר צאן
19. עינת צאן יפרח
20. אבירן שריפט
21. אורית וינברג
22. מתי ויינברג

נגד

משיבים

1. רורברג קבלנות והשקעות (1963) בע"מ
2. מנחמי בוני מגדלי דוד ר"ג בע"מ

החלטה

החלטה זו עניינה בבקשת המבקשים לתיקון הודעת הערעור שהוגשה ביום 14.7.16 על פסק דינו של בית משפט השלום, כבוד השופטת רונית פינצ'וק-אלט, בת.א. 42472-01-11, מיום 30.5.16.

תמצית הבקשה
לטענת המבקשים לאחר שניתן פסק הדין הוגשה על ידם פסיקתה לחתימה, אשר בשל טעות, תוכנה אינו תואם את פסק הדין באופן המפחית את סכום הפיצוי שנקבע על ידי בית המשפט בפסק הדין וזאת בשל טעות טכנית. הפסיקתה נחתמה ביום 19.6.16.
לאחר גילוי הטעות, הגישו המבקשים ביום 19.7.16, בקשה לתיקון הטעות, אשר נפלה בפסיקתה, בקשה אשר נדחתה בהחלטת השופ טת פינצ'וק-אלט מיום 29.8.16 במסגרתה נקבע כי : "הפסיקתא שאושרה, נעשתה עפ"י שהתבקש ע"י המבקשים, לאחר קבלת תגובה ותשובה. המבקשים השתהו עם בקשתם לתיקון הפסיקתא באופן החורג מסד הזמנים אותו קבע המחוקק בסעיף 81 (א) לחוק בתי המשפט, המוגבל לעשרים ואחד ימים מיום נתינתם, וכשלא הוגשה בקשה להארכת מועד בעניין. כמו כן, הבקשה הוגשה ללא תצהיר, ולאחר ששני הצדדים הגישו ערעור בהסתמך על הפסיקתא שניתנה".
לטענת המבקשים ההחלטה הדוחה את הבקשה לתיקון הפסיקתה יצרה מצב בלתי ראוי לפיו קיימת סתירה וחוסר התאמה בין פסק הדין מיום 30.5.16 לבין הוראות הפסיקתה מיום 19.6.16, והכל בשל טעות קולמוס, אשר הצדדים או השופטת לא נתנו עליה את הדעת.
בנסיבות אלו בהן לא ניתן לתקן את הכשל באמצעות תיקון הפסיקתה עתרו המבקשים לתיקון הודעת הערעור.
עוד טענו המשיבים כי במועד בו הוגש הערעור, ביום 14.7.16, טרם הוכרעה הבקשה לתיקון הפסיקתה ועל כן הודעת הערעור לא עסקה בסוגיה זו.
לטענת המשיבים בתי המשפט נוהגים יד קלה בכל הנוגע לתיקון כתבי טענות על אחת כמה וכמה כאשר עסקינן בתחילתו של ההליך, וכאשר מדובר בעניין פרוצדוראלי גרידא, שכן אין מחלוקת כי משפחות , אשר על פי פסק הדין , זכאיות לפיצוי לא קיבלו אותו. לטענת המבקשים ההוראות האופרטיביות של הפסיקתה אינן יכולות ליצור יש מאין ואינן יכולות לקבוע הוראות או סכומים שלא נקבעו בפסק הדין, ואין הן יכולות לגרוע מהוראות פסק הדין. לעניין האמור הפנו המבקשים, בין היתר לפסק הדן בעניין ע"א 7069/14 אורות העמקים חברה לשיווק ויבוא חומרי חשמל בע"מ נ' גוויס. אס.פי.אי (12.11.14, להלן: "פסק דין אורות העמקים").

תגובת המשיבות
לטענת המשיבות יש לדחות הבקשה מהנימוק כי הבקשה נועדה להחליף בקשת רשות ערעור על "החלטה אחרת". לטענת המשיבים הנימוקים, שמבוקש להוסיף לכתב הערעור , עניינם בטעות , שנפלה , ל גרסת המערערים, בהחלטת בית המשפט מיום 29.8.16 אשר דחתה בקשתם לתיקון הפסיקתה מיום 19.6.16. ההחלטה הנ"ל היא "החלטה אחרת", אשר הדרך להשיג עליה כפופה לקבלת רשות ערעור ולא ניתן לעקוף פרוצדורה זאת בדרך של הגשת בקשה לתיקון הודעת ערעור.
אשר לפסק דין אורות העמקים, טענו המשיבות כי בפסק הדין נקבע שתיקון הודעת הערעור אינו יכולה לעקוף את סדרי הד ין ולהקנות לבעל דין זכות ערעור יש מאין, כאשר במקרה הנדון המבקשים כלל לא התייחסו לסיווגה של ההחלטה מיום 29.8.16, כאשר לשיטת המשיבים המדובר ב"החלטה אחרת". עוד טענו כי בפס דין אורות העמקים קבע בית המשפט, לאחר שבחן את סיווג ההחלטה, כי ההחלטה שם היא החלטה המהווה חלק מפסק הדין , אשר ניתן לערער עליה בזכות .
עוד טענו המשיבים כי מתן היתר לתקן את הודעת הערעור תפגע במשיבות גם מהטעם שאם היו המערערים כוללים את נשוא התיקון בהודעת הערעור המקורית הייתה עומדת להם הזכות להגיש ערעור שכנגד לעניין זה, בעוד זכות זו אינה עומדת להם כנגד הודעת ערעור מתוקנת.
תשובת המבקשים
לאחר הגשת תגובת המשיבים ניתנה למבקשים האפשרות להגיש תשובה מטעמם.
במסגרת תשובתם טענו המבקשים כי נפלה טעות בתגובת המשיבים, שכן המבקשים הבהירו בבקשתם כי הפסיקתה נשוא הבקשה על פניה אינה פסיקתה משקפת אלא פסיקתה מתקנת הממעיטה מסכום פסק הדין המקורי ובזכות המבקשים הזכאים לתשלום.
לטענת המבקשים הואילו ואין מחלוקת כי במקרה הנדון הפסיקתה היא פסיקתה מתקנת, ממילא הדרך להשיג עליה, היא הדרך בה משיגים על פסק הדין, כך שהדרך בה נקטו המבקשים מרגע שנדחתה בקשתם לתיקון הפסיקתה, כלומר הגשת בקשה לתיקון הערעור כך שזה ישמש גם ערעור על הפסיקתה היא הדרך הנכונה. לעניין זה מדגישים המבקשים כי בית המשפט לא קבע כי הפסיקתה אינה משנה את פסק הדין ולמעשה לא קבע בעניין דבר וחצי דבר, כאשר דחיית הבקשה לתיקון הפסיקתה נעשתה מטעם פרוצדוראלי והוא איחור בהגשת בקשת התיקון.
לטענתם המבקשים אוחזים בפסק דין בורר וחד משמעי ואין מקום כי בשל טעות פרוצדורלית כתוצאה ממנה הפחיתה הפסיקתה בטעות טכנית מהסכום הנקוב יקופחו זכויות שנפסקו בפסק הדין, זאת קל וחומר מקום בו מצויים ותלויים הליכי ערעור מטעם המבקשים והמשיבים.
דיון והכרעה
לאחר עיון בטענות הצדדים אני מקבלת את בקשת המבקשים לתיקון הודעת הערעור.
תקנה 417 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן:
"כתב ערעור ניתן לתיקון בכל עת שתיראה לבית המשפט, ורשאי הוא בכל עת להורות על מחיקתו או תיקונו של כל נימוק שבערעור שאינו דרוש לעניין, או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן או לסבכו או להשהותו".
לעניין אפשרות לתיקון הודעת ערעור נקבע כי "טרם הגשת סיכומים וטרם תחילת הדיון בערעור גופו, המדיניות בבקשות לתיקון כתב ערעור היא ליברלית- ובלבד שאין בתיקון כדי לפרוץ את גבולות המותר והאסור מבחינת מהותם של הנימוקים המועלים: אין להתיר תוספת או תיקון החורגים מהמסגרת העובדתית שהוכחה בבית משפט קמא. המערער אינו נדרש להראות טעם מיוחד לשם הוספת הנימוק הנוסף, ודי בכך שהבקשה הוגשה בסמוך לאחר הגשת הערעור, ולא היה במועד שבו הוגשה כדי לפגוע בצד השני או כדי להשהות את הדיון". ראו ספרם של חבקין ובן-נון, הערעור האזרחי, מהדורה שלישית, עמוד 293.
בנסיבות העניין, בהן הטענה היא, כי בפסיקתה נפלה טעות , כך שהיא אינה משקפת את שנקבע בפסק הדין וזכויות, אשר נקבעו ב פסק הדין, הופחתו בפסיקתה, דומני כי יש מקום כי עניין זה יוכרע במסגרת הדיון בערעור גופו.
בעניין דומה אשר נדון בע"א 11082/07 עו"ד יצחק יחיאל נ' יכין חק"ל בע"מ (28.8.08), קבע בית המשפט, כבוד רשמת בית משפט העליון (כתוארה אז) גאולה לוין, את הדברים הבאים היפים אף לעניינו:
"אין בידי לקבל את טענת המשיבות כי תקנתו של המערער הייתה להגיש בקשה לרשות ערעור על הפסיקתא ועל ההחלטה שלא לבטל את הפסיקתא, חלף תיקון הודעת הערעור. נכון הדבר, כי ההחלטה בבקשה לביטול הפסיקתא היא בבחינת " החלטה אחרת" המאוחרת לפסק הדין. אשר לפסיקתא, דומה כי בין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלה האם מדובר בפסיקתא " מתקנת" או בפסיקתא " משקפת" (ראו לעניין זה, ע"א 1050/01 גבעת כח נ' רוזנבלום (18.2.02); ע"א 5982/04 מדינת ישראל נ' טכורש ( 16.2.06)). לקביעה זו משמעות אופרטיבית לעניין סיווגה של הפסיקתא כ"פסק דין" או כ"החלטה אחרת". בנסיבות המקרה דנן, מחלוקת זו אינה טעונה הכרעה בשלב זה של הדיון, שכן גם בהנחה שמדובר ב"החלטה אחרת", סבורה אני כי יש להיעתר לבקשת התיקון.
נכון הדבר כי לכאורה הדרך לתקוף " החלטה אחרת" היא בדרך של בקשה לרשות ערעור. אין חולק כי באין ערעור תלוי ועומד על פסק הדין, ערעור על החלטות אחרות מאוחרות לפסק הדין יוגש רק לאחר נטילת רשות ערעור. אך בנסיבות המקרה שלפניי, בהן קיים ערעור תלוי ועומד המצוי בשלב מקדמי של הדיון, מצאתי כי טעמי יעילות מצדיקים לאפשר למערער להשיג על ההחלטות המאוחרות לפסק הדין במסגרת הערעור הקיים. אני סבורה כי בנסיבות העניין, אין מקום לפצל בין הערעור על פסק הדין, לבין ערעור ( או בקשת רשות ערעור) על פסיקתא ובקשת רשות ערעור על ההחלטה שלא לבטל את הפסיקתא. הסמכות לדון בשלושת ההליכים נתונה לבית משפט זה. מבחינה עניינית, אין מניעה שבית המשפט ידון במאוחד בהשגות על שלוש ההחלטות. בנסיבות העניין, איני מוצאת טעם טוב לפצל הליך ערעורי המתנהל באותו בית משפט, בין אותם צדדים ולגבי אותה פרשה, כך שחלקו ידון כערעור וחלקו כבקשה לרשות ערעור. התיקון נועד להציג לפני בית המשפט את המחלוקת המלאה. העניינים נשוא בקשת התיקון נולדו לאחר הגשת הערעור. הבקשה לתיקון הוגשה בשלב מקדמי ביותר של הדיון, בטרם הוגשו סיכומים. מדובר בסוגיה שולית ביחס לגוף הערעור ואין בה כדי להכביד על ניהול ההליך. דומה כי בשלב בו עסקינן, אין בהתרת התיקון כדי להביא לשיבוש כלשהי במהלך ההתדיינות, או להתארכותה. במצב דברים זה, סבורה אני כי ראוי לסיים את מלוא ההיבטים של הפרשה בהליך אחד.
יצוין בהקשר זה כי הרעיון למנוע פיצול עומד ביסוד הכלל לפיו במסגרת ערעור על פסק דין ניתן להשיג גם על " החלטות אחרות" שנתנו על ידי הערכאה הדיונית, למרות שלפי סעיף 41( ב) לחוק בתי המשפט [ נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לצורך הגשת ערעור על החלטה אחרת יש ליטול רשות והיא נדונה על ידי דן יחיד ( ראו, ע"א 7400/00 יוסי חסון חברה להשקעות נ' ועד הנאמנים לנכסי הווקף המוסלמי בת"א-יפו, פ"ד נז(6) 730 וכן תקנה 411 לתקנות). אכן, החלטות הביניים נבלעות אל קרבו של פסק הדין וניתן להשיג עליהן במסגרת הערעור על פסק הדין ( ראו, רע"א 7152/94 שידלוב נ' קיהן, פ"ד מט(5) 309). אמנם, תקנה 411 לתקנות ענינה בערעור על " החלטות אחרות" שניתנו לפני מתן פסק הדין ולא לאחריו ( ראו, רע"א 292/93 סרבוז נ' ע. אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177, 184; רע"א 2072/99 נחום נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ ( לא פורסם, 25.7.1999) וכן בש"א 7697/95 אבנר נ' אליהו חברה לבטוח בע"מ, פ"ד מט(5) 78). אולם לטעמי, העובדה שתקנה 411 לתקנות אינה מסדירה הגשת ערעור על החלטות הניתנות לאחר מתן פסק הדין, במובן זה שאין זכות קנויה העומדת לבעל דין באופן אוטומטי, אלא עליו לבקש רשות ערעור, אין בה כדי לשלול מבית המשפט סמכות לאפשר למערער, בנסיבות מסוימות, להוסיף לערעור השגה על החלטות מאוחרות לפסק הדין. משיושב בית המשפט לערעור על פסק הדין, הכוח עמו לפסוק בפרשה כולה. הדבר מגשים את התכלית בדבר ריכוז הדיון בכל הסוגיות בהליך אחד. כאשר היעתרות לבקשה אינה פוגעת בציפייה לגיטימית של בעל הדין שכנגד לסופיות הליכים, אינה מסרבל את הדיון ואינה מכבידה על בעלי הדין ועל בית המשפט, אין מניעה בדין לאפשר תיקון הודעת הערעור, כך שהערעור יתפרש גם על החלטות מאוחרות לפסק הדין". (ההדגשה הוספה – ע.ר.).
בנסיבות העניין וכאשר טענת המבקשים היא, כי הפסיקתה מושא הבקשה אינה פסיקתה משקפת כ י אם פסיקתה מתקנת, וכאשר השאלה העומדת לבחינה היא טעות בפסיקתה, אשר עומדת בניגוד לפסק הדין, וכאשר התוצאה הא ופרטיבית, אשר אמורה לחייב את הצדדים היא זו אשר נקבעה בפסק הדין, ולא זו שנפסקה בפסיקתה, ככל שנפלה בה טעות, הנני סבורה כי יש מקום להתיר את תיקונו של הערעור על ידי הוספת הטענה לעניין הטעות שנפלה בפסיקתה.
בנסיבות אלו אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ט' חשוון תשע"ז, 10 נובמבר 2016, בהעדר הצדדים.