הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 29228-08-19

לפני
כבוד ה שופטת עמיתה שרה דותן

מערערת

אסתר דרעי
ע"י ב"כ עו"ד יצחקניא ועו"ד סובל
נ ג ד
משיב
עו"ד עמיקם חרל"פ
ע"י ב"כ עו"ד אלי לוי

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת שרון הינדה) ב-ת"א 56969-01-15 מיום 5.7.2019 לפיו נדחתה תביעת המערערת להשבת חלק משכר הטרחה אותו שילמה למשיב, עורך דין במקצועו.

הרקע העובדתי:
בתאריך 19.10.93 נפגעה המערערת באורח קשה בתאונה במעלית.
בתאריך 3.11.93 בעודה מאושפזת בבית החולים בשל פגיעתה, חתמה המערערת על הסכם שכר טרחה עם המשיב, לפיו תמורת ייצוגה בתביעת הנזיקין תשלם לעורך הדין "20% + מע"מ מהגביה שתהיה". תביעתה של המערערת בשל נזקי הגוף שנגרמו לה התנהלה במשך 14 שנים בבית משפט השלום.
בתאריך 30.12.2007 ניתן פסק הדין, במסגרתו נפסקו למערערת פיצויים בסך 1,986,278 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בשיעור של 20% בתוספת מע"מ והוצאות בסך 37,405 ₪.
המשיב גבה את שכר טרחתו מתוך כל הכספים ששולמו על פי פסק הדין, שכללו פיצוי בשל הנזקים שהוכחו, שכר טרחה והוצאות.

על פסק הדין הוגש ערעור והמערערת ביקשה מהמשיב שייצגה גם בהליך הערעור. המשיב דרש תמורת הייצוג שכר טרחה נוסף בסך 40,000 ₪ בתוספת מע"מ. עקב דרישה זו נתגלעה מחלוקת בין הצדדים, אולם למרות טענותיה של המערערת נגד הדרישה, נחתם בין הצדדים הסכם שכר טרחה והמשיב המשיך לייצג את המערערת, וגבה את שכר הטרחה המוסכם.

בכתב התביעה מושא הערעור שהוגש בסדר דין מקוצר, תבעה המערערת השבת 162,282 ₪ שנגבו, על פי הנטען, ביתר על ידי המשיב.
לטענת המערערת, מקום בו הותנה תשלום שכר הטרחה בתוצאות המשפט, רשאי היה המשיב לגבות את שכרו אך ורק מתוך סכום הפיצויים, ואילו המשיב גבה שכר טרחה גם מסכום ההוצאות ושכר הטרחה שנפסקו לזכותה. ההפרש מסתכם על פי הנטען ב- 119,788 ₪.
עוד נטען על ידי המערערת, כי על פי הסכם שכר הטרחה המקורי, לפיו שכרו של עורך הדין הותנה בתוצאות, לא היה המשיב רשאי לדרוש שכר טרחה עבור הייצוג בערעור, מאחר שהסכם שכר הטרחה כלל גם ייצוג בערעור.

פסק דינו של בית משפט השלום
כב' השופטת הינדה בחנה באופן יסודי את טענות הצדדים והמוצגים שהוגשו על ידם, והחליטה לדחות את התביעה.
אשר לאופן חישוב שכר הטרחה מתוך הסכום שנגבה, נקבע על ידה כי המערערת הבינה את אופן החישוב בו נקט המשיב והביעה הסכמתה לכך, וכי אלמלא המחלוקת שפרצה בין הצדדים ביחס לייצוג בערעור, לא היתה תובעת השבת הכספים שנגבו.
בהתייחס לשכר הטרחה בערעור נקבע, כי המערערת חתמה על הסכם שכר הטרחה למרות שבתחילה הביעה אי שביעות רצון מן הדרישה, ואף מחאה אולם, משקיבלה את הייצוג עבורו שילמה, אין היא יכולה להישמע בטענה כי לאחר קבלת התמורה היא זכאית להשבת מחירה.

הערעור
לטענת המערערת בערעורה במועד החתימה על הסכם שכר הטרחה, היתה מאושפזת בבית החולים ונתונה להשפעת משככי כאבים ולא היתה מסוגלת להתעמק במשמעות הסכם שכר הטרחה והמלים "מהגביה כפי שתהיה". לגרסתה, המשיב לא הרחיב בהסברים על תוכן ההסכם, ועל פי עדותה בבית המשפט לא היתה לה כוונה שמתוך ההוצאות שהוציאה לצורך ניהול התביעה, ייטול המשיב את חלקו כשכר טרחה.
אשר לדרישת שכר הטרחה בערעור, נטען על ידי המערערת, כי הסכום שולם תחת מחאה בשל האילוץ שנוצר מבחינתה, עת חששה שבזמן הקצר שנותר לבירור הערעור, לא תוכל לקבל ייצוג מתאים. כן היא מפנה לאמירותיה לפיהן בלית ברירה ותחת מחאה היא מסכימה לדרישת המשיב.
המשיב תומך בממצאי בית משפט קמא ובמסקנות המשפטיות ומבקש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה
בפסק דינה דנה כב' השופטת קמא באופן מקיף ויסודי בלשון ההסכם, נסיבות החתימה עליו ואומד דעתם של הצדדים בעת כריתתו.
אשר לדברים שהוחלפו בין הצדדים במעמד החתימה על ההסכם, נקבע על ידי השופטת, כי לפניה שתי גרסאות שלא ניתן להכריע ביניהן. יחד עם זה, קיבלה את גרסת המשיב לפיה ההסכם עליו חתמה המערערת הוא הסכם סטנדרטי, הנהוג במשרדו שהושלמו בו בכתב יד מספר נתונים.
עוד צוין על ידי כב' השופטת קמא, כי המשיב הציג תרשומת שנערכה על ידו בזמן אמת בה נרשמו מפי המערערת פרטים עובדתיים, המתייחסים לאירוע, שהמשיב לא היה יכול לדעת אלמלא נמסרו לו מפי המערערת. יחד עם זאת, המשיב לא יכול היה לזכור, לנוכח חלוף הזמן מה בדיוק נאמר על ידו אשר לאופן חישוב שכר הטרחה, למרות שלטענתו הוא נוהג להסביר זאת כדבר שבשגרה.
המערערת טענה אמנם, כי לא זכור לה שאופן חישוב שכר הטרחה הוסבר לה, אבל גם על דברים אלה לא ניתן היה לסמוך לנוכח הנסיבות והזמן שחלף.
לאור האמור לעיל, נפנתה כב' השופטת קמא לבחון את לשון ההסכם והגיעה למסקנה, לפיה המשפט "20% + מע"מ מהגביה כפי שתהיה" ניתן לשני הפירושים המוצעים על ידי הצדדים.

על אומד דעתם של הצדדים למדה כב' השופטת קמא מנסיבות חיצוניות מאוחרות למעמד החתימה, ובעיקר ממסמכים שנכתבו על ידי המערערת ובא כוחה.
הוצגו על ידי המערערת והמשיב מכתבים שנכתבו על ידו (בתאריכים 2.11.08, 1.1.09, 7.3.10), בהם פירט את הגביה ושכר הטרחה, אותו גבה אולם המערערת לא הציגה אף מסמך בו היא מסתייגת מאופן חישוב שכר טרחתו של המשיב. ההפך הוא הנכון. במכתבה של המערערת מיום 24.12.09 שנשלח ממכשיר הפקסימיליה של בא כוחה דאז והיום, לעורך דין טל שליט ממשרדו של המשיב מבקשת המערערת הבהרות לסכומים שנפסקו בבית משפט השלום, לדוגמא: כיצד חושבה הנכות הרפואית, וכיצד חושב הפסק בשכר לעתיד.

יצוין, כי המערערת יורדת לפרטי פרטים של אופן חישוב הפיצויים בראשי הנזק השונים, לאחר בקשת ההבהרות מציינת המערערת "עוד אבקש לקבל את אופן החישוב של הסכומים ששולמו לי באמצעותכם, עד כה (את אופן חישוב שכר טרחתכם שהופחת מן הסכומים ששולמו לי – הבנתי)". דהיינו, המערערת היתה מודעת היטב לעובדה ששכר הטרחה נגבה מכל הסכומים ששולמו ולא חלקה על כך.
גם בא כוחה של המערערת, עורך דין אמנון יצחקניא אשר חלק על זכותו של המשיב לגבות שכר טרחה עבור ייצוגה בערעור, ותמך את דעתו באסמכתאות שונות, מציין במכתבו למשיב מיום 13.9.09: "בשיחתי הטלפונית עימך הוספתי והבעתי את עמדתי כי אף אין זה ראוי, על רקע התנהלותו רבת השנים של התיק בערכאה ראשונה, לדרוש שכר נוסף מידי אסתר בגין ייצוגה בערעור, ודי בשכר הנכבד (מעל 600,000 ₪) שזכאי לו משרדך בעקבות פסק הדין שניתן לזכות אסתר. " (ההדגשה שלי- ש.ד.).
דהיינו, גם עורך דין יצחקניא אינו חולק על כך שעל פי הסכם שכר הטרחה, המשיב היה זכאי לגבות 20% מכל סכום שייגבה, כולל הוצאות ושכר טרחה. שאלמלא כן, לא היה מציין כי משרדו של המשיב זכאי לשכר הטרחה שגבה, או לפחות היה מעיר על כך שנגבו ביתר כ- 119,000 ₪.

ממכלול הראיות שהוצגו לפני בית משפט קמא, אשר הצביעו על מעורבותה של המערערת בהליך, ועל הייעוץ שקיבלה מעורכי דין עימם עבדה, בדין הסיקה כב' השופטת הינדה שהוסכם על דעת שני הצדדים שהמשיב יהיה זכאי לגבות את שכר טרחתו ממלוא הסכום שייגבה כפי שאכן עשה.
שאלה נוספת שנבחנה היתה, האם המשיב היה רשאי לגבות שכר טרחה מכל הסכום שנגבה.

ב-ע"א 9648/16, 9754/16 אור הייטק GIS בע"מ נ' חן אביטן משרד עורכי דין (מיום 28.2.18), אשר דן בכללי פרשנות חוזה כל אימת שלשונו אינה חד משמעית וברורה, ושנסיבות כריתתו לוטות בערפל, ובכללי הפרשנות הייחודיים של הסכם שכר טרחה בין עורך דין ללקוח נקבע על ידי כב' השופט אלרון:
..."עם כללים אלה נמנית ההלכה שלפיה מוטל נטל הראיה וההוכחה לקיומן של הסכמות בין הצדדים על שכמו של עורך הדין, ומשלא השכיל לנסח הסכם שכר טרחה סדור כדבעי – ייזקף עניין זה לחובתו. כפיש נקבע בעבר, "האחריות לעריכת הסכם שכר טרחה, ובכלל זה האחריות לנסח את הסכם שכר הטרחה באופן ברור [...], מוטלת על עורך הדין" (ע"א 9282/02 יכין דקל בע"מ נ' עו"ד יחיאל, פ"ד נח(5) 20 (2004)). טעמו של כלל זה נובע מתוך הציפייה הטבעית מעורך הדין, בהיותו גורם מקצועי, החב חובת אמון וזהירות כלפי לקוחו, להסדיר את ההתקשרות בין הצדדים, ובמידת הצורך להאיר את עיני הלקוח בכל ספק, עמימות ואי-בהירות המתעוררים מההסכם (ע"א 224/76 חברת נופש ערד בע"מ נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, פ"ד לא(1) 449, 458 (1976)).
...
אומנם, בהיעדרה של הוראת חוק המגבילה את חופש ההתקשרות, אין כל מניעה כי יגיעו הצדדים להסכמה שלפיה רשאי עורך הדין לגבות את שכר טרחתו מכל רכיבי פסק הדין – לרבות הוצאות המשפט.", מכאן שחופש ההתקשרות מתיר לעורך דין לגבות שכר טרחה מכל רכיבי פסק הדין, כל עוד הובהר, כי תנאי החוזה היו ברורים ומוסכמים.

בענייננו, הוכח, כאמור, שהמערערת הבינה את תנאי החוזה והסכימה להם. לפיכך, בדין נדחתה תביעתה להשבת הסכום שנטען כי נגבה ביתר.

אשר לשכר הטרחה שגבה המשיב עבור ייצוגה של המערערת בערעור.
לטענת המערערת היא נאלצה בלית ברירה ותחת מחאה להסכים לתשלום 40,000 ₪ מכיוון שהמשיב הכיר את התיק הסבוך, והיא חששה שמא עורך דין אחר שייאלץ להיכנס בנעליו בזמן כה קצר, עלול להיכשל בניהולו של ההליך.

מקובלת עלי מסקנת כב' השופטת קמא לפיה לאור העובדה שהמערערת חתמה על הסכם שכר הטרחה לייצוג בערעור, וקיבלה את מלוא השירות, היא מנועה מלהעלות טענה נגד דרישת התשלום מצד המשיב.
נושא שכר טרחת המשיב עבור הייצוג בערעור הועלה על ידו במכתבו מיום 2.11.08, בו פירט את סכומי הגביה ושכר הטרחה שניכה מהם, והוסיף "כפי שדיווחתי לך, הוגש ערעור על פסק הדין, ואם ברצונך, שאנו נמשיך יש לסגור את נושא שכ"ט הח"מ."
בהמשך להודעה זו התקיימה שיחת טלפון בין המשיב לבא כוח המערערת, ובמכתבו מיום 11.1.09 מבהיר המשיב, כי להשקפתו המשפטית, הוא זכאי לגבות שכר טרחה עבור ייצוגה של המערערת בערעור, ומצרף חוות דעת של מנכ"לית לשכת עורכי הדין בתגובה לפנייתו בעניין זה.
במכתבו מיום 13.1.09 מפנה עורך דין יצחקניא לאסמכתאות התומכות בגישתו, לפיה על המשיב להמשיך לייצג את המערערת ללא תמורה נוספת, ומסיים בדברים: "לפי שאין לי צל של ספק כי דרישה זו אינה נכונה ואינה מוצדקת, הרי שאם תודיעני כי הנך עומד על דרישתך, אמליץ לאסתר לשלם כנדרש, תוך שמירת כל זכויותיה לטעון נגד חיוב זה."
המשיב לא קיבל "הודעה" זו ובמכתבו מיום 21.1.19 הבהיר, כי נאמר למערערת שהטיפול בערעור יחל רק לאחר סיכום שכר הטרחה, ומאחר ששירותי משרדו לא התבקשו, היא רשאית לפנות לכל עורך דין אחר שתבחר לייצגה.
בתשובתו מיום 29.1.09 כותב ב"כ המערערת, כי בהתאם למכתבו הקודם המליץ למערערת לשלם למשרד המשיב 40,000 ₪ בצירוף מע"מ, על פי דרישתו בעבור הטיפול בערעור. עוד ציין כי המשיב יהיה רשאי לגבות את הסכום הנ"ל מן הכספים שייגבו עבורה.
המשיב לא הסתפק בהסכמת עורך הדין ובמכתבו מיום 4.2.19, ביקש את אישורה של המערערת לאמור שם, הן ביחס לסכום והן לאופן הגביה.
ביום 5.2.19 אישרה המערערת בכתב ידה, כי "כל האמור במכתב עורך דין יצחקניא, נעשה על דעתי ובהסכמתי."
אין באמור לעיל רמז לתשלום תחת מחאה, או הסתייגות מכל סוג שהוא. אם סברה המערערת שהסכמתה הוצאה מחמת אילוץ, היה עליה להודיע על ביטול ההסכם בתוך זמן סביר, ולהשקפתי, ביטול ההסכם לאחר שקיבלה את מלוא התמורה אינה עונה להגדרת "זמן סביר", מה גם שלא הובהר כיצד בכוונתה להשיב התמורה שקיבלה.
המערערת תומכת יתדותיה באמור ב-ע"א 989/03, 1345/03, א' חוטר-ישי – משרד עורכי דין ואח' נ' חיננזון (ניתן ביום 26.1.2005).
באותו עניין נקבע בהסכם שכר טרחה (שלא הוצג, ובית המשפט הסתמך על חוזה סטנדרט ממשרדו של עורך הדין), כי שכר הטרחה אינו כולל טיפול בערעור.
למרות האמור לעיל, התקבל ערעורו של הלקוח על חיובו בשכר טרחה בערעור, לאור העובדות שהוכחו שם, לפיהן עורך הדין לא דרש תשלום נוסף עד לשלב בו הוגשה על ידו התביעה, תביעת שכר הטרחה עבור הייצוג בערעור לא נזכרה במכתב הפירוט "המעודכן" ששלח עורך הדין ללקוחו וגם בבקשה לעיקול כספי הפשרה שהשיג הלקוח, לא נמצא זכר לדרישת שכר טרחה עבור הטיפול בהליכי הערעור.
בהסתמך על עובדותיו המיוחדות של המקרה, נקבע שיש מקום לסברה, כי שכר הטרחה בערעור כלול כבר בשכר הטרחה שניתן עבור הטיפול בערכאה הראשונה.
סבורה אני כי אין לראות באמור בעניין חוטר-ישי הלכה הקובעת, כי בכל מקרה יש לפרש הסכם שכר טרחה המותנה בתוצאה, ככולל שכר טרחה עבור כל הערכאות בהן יידרש עורך הדין להופיע, ויש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו.

בענייננו, הוכח כי המשיב דרש תשלום שכר הטרחה אותו מבקשת המערערת להשיב עתה.
גם האמור ב-רע"א 7204/06 ארליך נ' עו"ד ברטל (22.8.12), אין בו כדי לסייע למערערת מכיוון שעניין ארליך דן בהסכם שכר טרחה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, הכולל הוראות ספציפיות אשר לתקרת שכר הטרחה שרשאי עורך דין לגבות בהליך על פי חוק זה בשונה מענייננו, עליו חל הדין המעניק לצדדים אוטונומיה בהתקשרות החוזית.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות את הערעור.
המערערת תשלם למשיב הוצאות בסך 10,000 ₪ כולל מע"מ.
העירבון שהופקד בקופת בית המשפט על ידי המערערת, יועבר למשיב באמצעות בא כוחה.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.

ניתן בלשכתי היום, י"ג אייר תש"פ, 07 מאי 2020, בהעדר הצדדים.