הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 29203-04-18

לפני
כבוד השופטים שבח יהודית , סג"נ, שאול שוחט, סג"נ, יונה אטדגי

מערערים בע"א 29203-04-18 ומשיבים בע"א 16916-04-18

יצחק וסטמן
ווסט - אינווסט בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דוד קרטיס

נגד

מערערים בע"א 16916-04-18 ספינטק טכנולוגיות בע"מ
ומשיבים בע"א 29203-04-18 דניאל אריה שרוין
ע"י ב"כ עו"ד אהרון טטרו

נגד

משיבים

1. נתיבות יצירה - שמאות ייזום וניהול בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גיל קלר

2. אייל וסטמן
ע"י ב"כ עו"ד דוד קרטיס

פסק דין

השופט י. אטדגי:
1. שני ערעורים שהוגשו על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב – יפו (כב' השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט) בת"א 32542-04-13 (להלן – "פסק הדין").
למען הנוחות יכונו הצדדים כדלקמן: ספינטק טכנולוגיות בע"מ – "ספינטק"; דניאל אריה שרוין – "שרוין"; עו"ד יצחק וסטמן – "עו"ד וסטמן"; עו"ד אייל וסטמן – "אייל"; ווסט אינסווסט בע"מ – "ווסט"; נתיבות היצירה – שמאות ייזום וניהול בע"מ – "נתיבות".
יוסף פישלר ז"ל (להלן – "פישלר"), שנפטר לאחר הגשת התביעה לבית משפט קמא ולאחר הגשת תצהיר עדות ראשית, אך לפני תחילת ההוכחות, היה בעל השליטה בנתיבות.
עו"ד וסטמן ובנו אייל הם בעלי השליטה בווסט.
שרוין הוא בעל השליטה בספינטק, שעיסוקה פיתוח ושיווק מוצרים בתחום האופטי.

ההשתלשלות העובדתית
2. עו"ד וסטמן הציע לפישלר להשקיע, באמצעות נתיבות, בחברת ספינטק, סכום השווה ל-100,000 דולר (להלן – "סכום ההשקעה"), בתמורה לקבלת 2.5% ממניות ספינטק.
פישלר הסכים לכך, אך ביקש לשמור לעצמו את הזכות להשבת סכום ההשקעה במקום קבלת המניות.
הוסכם כי נתיבות תהא רשאית עד תום שנתיים להודיע על העדפתה (השבת סכום ההשקעה או קבלת המניות).
בחודשים ינואר ופברואר 2000 מסרה נתיבות לידי עו"ד וסטמן שני שיקים בסכום מצטבר השווה ל-100,000 דולר.
אין חולק כי סכום זה הועבר לספינטק, אך נרשם כהשקעה של ווסט.
נתיבות טוענת שלא ידעה על כך.
עו"ד וסטמן טוען שרישום זה נעשה בטעות, וכשידע על כך הוא פנה לשרוין כדי שיתקן את הרישום, אך זה סירב לכך.
ב"כ ספינטק אישר בדיון שנערך בפנינו (עמ' 6 לפרוטוקול) כי שרוין התנגד לתיקון הרישום, משום שסכום זה נכלל בסכום שווסט התחייבה להשקיע בספינטק כשבתמורה לכך היא קיבלה 10% ממניותיה, ולכן תיקון הרישום היה גורם ל"רישום כפל תשלומים".
יצוין כי בהתאם להסכם שנעשה בין שרוין ובין ווסט (נספח 7 למוצגי ספינטק), ווסט התחייבה להשקיע סכום של 200,000 דולר בתמורה לקבלת 10% ממניות ספינטק (סעיף 5.3 להסכם).

3. ההסכמות ביחס להשבת סכום ההשקעה או קבלת המניות, כאמור, באו לידי ביטוי בכתב במסמך הנושא את הכותרת: "שטר הון" (וכך הוא יכונה להלן).
המסמך חסר תאריך, אך מוסכם כי הוא נעשה במקביל או בסמוך למסירת השיקים של סכום ההשקעה.
בשטר ההון (נספח ח' למוצגי ספינטק) מופיעה חותמת של נתיבות וחתימה של פישלר.
כן מופיעה בו חותמת הנחזית כשל ספינטק וחתימה הנחזית כשל שרוין.
ספינטק ושרוין הכחישו כי אלו חותמת וחתימה שלהם, ועל כך יפורט בהמשך.
אין חולק ששטר ההון נמסר על ידי עו"ד וסטמן לפישלר.
למעשה, על פי הדברים שפורטו בפסק הדין ובעיקרי הטיעון, פישלר ושרוין לא פגשו זה את זה, וכל המגעים בין פישלר ונתיבות, מצד אחד, ובין ספינטק ושרוין, מצד שני, נוהלו באמצעות עו"ד וסטמן.
עו"ד וסטמן, טוען, כי ספינטק ושרוין הם שחתמו על שטר ההון.

4. בשטר ההון נכתב כי בתמורה לסכום של 100,000 דולר שספינטק קיבלה מנתיבות, תהא נתיבות זכאית לקבל "במועד הקבוע", שהוגדר כתאריך 31.12.2002, 2.5% ממניות ספינטק או את סכום ההשקעה.

כן נכתב בסעיף 4: "בחרה נתיבות לקבל את הון המניות הנרכש, הוא יועבר לנתיבות מתוך הון המניות המוחזק בספינטק ע"י חברת ווסט-אינווסט. לפי בחירת נתיבות, תמשיך חברת ווסט-אינווסט להחזיק בהון המניות הנרכש עבור נתיבות".

5. בהתקרב "המועד הקבוע", בסוף חודש נובמבר 2002, הודיעה נתיבות לספינטק שהיא מבקשת להשיב לה את סכום ההשקעה.
ספינטק התנגדה, משום שלטענתה, כאמור לעיל, סכום זה נכלל בסכום שווסט התחייבה להשקיע בספינטק ומשום שהיא התכחשה לחתימתה על שטר ההון.

6. במהלך השנים 2005-2008 התנהל הליך משפטי בבית המשפט המחוזי (ה"פ 1478/05) בין ספינטק ושרוין, מצד אחד, לבין ווסט, עו"ד וסטמן ואייל, מצד שני, אשר הסתיים בהסכם פשרה מיום 14.7.2008 (נספח 6 למוצגי ספינטק, להלן – "הסכם הפשרה").
בהתאם להסכם, ווסט העבירה את כל מניותיה בספינטק לשרוין, ונעשתה חלוקה מסוימת של הפטנטים והזכויות שספינטק החזיקה בהם.
בסעיף 2.6 להסכם הפשרה נקבע כך:
"הואיל וקיימת מחלוקת בשאלה האם זכאי מר יוסי פישלר לקבלת החזר סך של 100,000$ (קרן) מהחברה (להלן: "המחלוקת"), מוסכם בזאת כי האחריות לפתרון המחלוקת תחול אך ורק על החברה [ספינטק, על פי ההגדרה בראש ההסכם] ועל חשבונה, וכי החברה תשפה את יצחק וסטמן, אייל וסטמן ואינווסט, היה ומי מהם יימצא אחראי כלפי פישלר לתשלום הכספים שבמחלוקת. . . ".
עו"ד וסטמן טען כי פישלר ידע על הסכם הפשרה והסכים לו.
נתיבות טענה כי עו"ד וסטמן שלח לו טיוטה של הסכם הפשרה, אך פישלר התנגד לו.

7. בשנת 2009 הגישה נתיבות לבית משפט השלום בתל-אביב – יפו תביעה נגד ספינטק ושרוין, ת.א. 14959-10-09, שנדונה בפני כב' השופטת אושרי פרוסט פרנקל (להלן – "התביעה הראשונה").
הדיון בתביעה זו התמקד באוטנטיות של חתימותיהם של ספינטק ושרוין על שטר ההון, משאלו הוכחשו על ידם, כשלצורך זה הגיש כל צד חוות דעת מטעמו.
בית המשפט העדיף את חוות הדעת של המומחה מטעם ספינטק ושרוין וקבע, כי החתימות הנחזות כשלהם על שטר ההון זויפו. בהתאם לכך, הוא דחה את תביעתה של נתיבות וחייב אותה בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד (פסק דין מיום 4.9.2012, נספח 2 למוצגי ספינטק).

התביעה ופסק הדין מושאי הערעור
8. לאחר שהתביעה הראשונה נדחתה, הגישה נתיבות בחודש אפריל 2013 את התביעה מושא פסק הדין מושא הערעור.
התביעה הוגשה נגד עו"ד וסטמן, אייל וווסט, לחייב אותם לשלם לה סכום של 947,099 ₪, המורכב מהשבת סכום ההשקעה (משוערך ליום הגשת התביעה) וכן מתשלום כל ההוצאות שנגרמו לה במסגרת התביעה הראשונה (אגרה, שכ"ט המומחה וההוצאות ושכ"ט עו"ד בהם חויבה).
הנתבעים הכחישו את חבותם והגישו הודעת צד שלישי נגד ספינטק ושרוין.

9. בתחילת המשפט, ביקשו ספינטק ושרוין לקבוע, כי קביעת בית המשפט בפסק הדין שניתן בתביעה הראשונה, לפיה, חתימותיהם על שטר ההון זויפו, תחייב גם לצורך הליך זה.
בית המשפט (אז, כב' השופטת ר' ניב), דחה את הבקשה ואף מינה מומחה מטעמו, יונתן נפתלי.
נפתלי מצא בחוות דעתו, "כי קרוב לוודאי שחתימת המחלוקת נחתמה על ידי חותם הדוגמאות", כלומר על ידי שרוין.

10. בית המשפט (כב' השופטת פינצ'וק-אלט, כאמור) אימץ את חוות דעת המומחה וקבע כי החתימות של ספינטק ושרוין על שטר ההון לא זויפו.
עם זאת הוא חייב את עו"ד וסטמן ואת ווסט לשלם לנתיבות את הסכום הנתבע, מהטעם, ש"הנתבעים או מי מהם, כפי שיפורט להלן, ביצעו שורה של מחדלים ופעלו ברשלנות באופן שגרם לנזקה של התובעת, ולעניין זה יש משמעות כי הנתבעים הינם עורכי דין" (סעיף 17 לפסק הדין).
בין מעשי הרשלנות שיוחסו עו"ד וסטמן נמנו:
ההשקעה לא נרשמה באופן מיידי בספרי ספינטק כהשקעה של נתיבות, דבר שגרם לספינטק ולשרוין להתחמק מעמידה בהתחייבויותיהם; הוא לא פעל ששטר ההון ייחתם "כדת וכדין" כך שחתימתו של שרוין תאומת; היה עליו לדאוג שלא יהיה ניסוחו בעייתי; הוא ניסה להניא את נתיבות מהגשת התביעה בטענה שאין ממה לגבות, כאשר במקביל הוא הגיע להסכם פשרה עם ספינטק, מבלי להותיר דבר לנתיבות.
בית המשפט דחה את התביעה נגד אייל, "באשר הוא היה שכיר במשרד ומעורבותו בעניינה של התובעת בעניין ספינטק לא נעשו אלא בשליחות אביו".

כן קיבל בית המשפט את ההודעה לצד שלישי שהוגשה נגד ספינטק ושרוין וחייב אותם לשפות את עו"ד וסטמן ואת ווסט בתשלום שהם חויבו לשלם לנתיבות.
את חיובו האישי של שרוין הוא נימק כך (סעיף 133):
"גם שרוין נושא באחריות מלאה לשיפוי הנתבעים, הן משום שהוא זה שקיבל את כל ההחלטות נשוא התביעה בספינטק, והן משום שביצע באופן אישי את המעשים שגרמו להפרת ההתחייבויות של ספינטק לתובעת ולנתבעים, הוא שהורה לרואה החשבון כיצד לעשות את הרישום, והוא שהעיד כי לא חתם על שטר ההון למרות שחתם עליו".

הערעור ותמצית טענות הצדדים
11. עו"ד וסטמן וווסט ערערו על חיובם כלפי נתיבות.
טענתם העיקרית היא כי עו"ד וסטמן לא פעל כעורך דינם של פישלר ונתיבות בעסקה זו ולכן שגה בית המשפט ביחסו לו הפרת חובת זהירות כעורך דין.
גם לגוף העניין, טוענים הם, שלא התקיימו במעשיהם רכיבי עילת הרשלנות.
כן הם טוענים לאשם תורם של נתיבות, שלא נהגה בזהירות סבירה להגנת עצמה ולשמירה על רכושה, וכן הם שבים ומעלים טענת ההתיישנות.

12. נתיבות תומכת את טענותיה בממצאיו ובמסקנותיו של בית המשפט קמא.
לדבריה, מעשיהם של עו"ד וסטמן וווסט היוו הפרה חמורה של המוסכם בין הצדדים והפרו את האמון המוחלט שנתן פישלר בעו"ד וסטמן, הן כחברו הקרוב והן כמי ששימש כעורך דינו.
נתיבות לא ערערה על דחיית התביעה נגד אייל.

13. ספינטק ושרוין ערערו על קבלת ההודעה לצד שלישי.
בדיון בפנינו הם קיבלו את הצעת בית המשפט לצמצם את הערעור לחיוב כלפי שרוין בלבד (עמ' 8 לפרוטוקול).
בהקשר זה טען שרוין כי אין כל נימוק ממשי בפסק הדין להרמת מסך ההתאגדות בין ספינטק ובינו ולקביעת אחריותו האישית.
עו"ד וסטמן וווסט טענו כי יש הצדקה לחיובו האישי של שרוין, משום שהוא זה שגרם להפרת החוזה מצד ספינטק כלפי נתיבות.

דיון והכרעה

ערעורם של עו"ד וסטמן וווסט
14. בין נתיבות ובין עו"ד וסטמן וווסט אין מחלוקת ביחס להסכמות הקשורות להשקעה של נתיבות בספינטק:
ההשקעה בסך 100,000 דולר היא של נתיבות;
כנגד השקעה זו, תהא זכאית נתיבות "במועד הקבוע" לקבלת 2.5% ממניות ספינטק או להשבת סכום ההשקעה, בהתאם לבחירתה.
מאחר ששטר ההון שב ומאשר את ההסכמות הללו, הרי שבכל הקשור למערכת היחסים שבין נתיבות ובין עו"ד וסטמן וווסט, אין חשיבות ממשית לשאלת אמיתותן או אי אמיתותן של חתימות ספינטק ושרוין על שטר ההון.

15. אין מחלוקת בין נתיבות ובין עו"ד וסטמן וווסט גם ביחס לעובדות הבאות:
סכום ההשקעה נמסר על ידי נתיבות לעו"ד וסטמן;
עו"ד וסטמן העביר סכום זה לספינטק;
סכום ההשקעה נרשם על שם ווסט ולא על שם נתיבות (לטענת עו"ד וסטמן – בטעות, לטענת נתיבות, הנתמכת בגרסת שרוין, במעשה מכוון של עו"ד וסטמן);
ווסט קיבלה עבור כל ההשקעה הרשומה על שמה בספינטק (הכולל כאמור גם את סכום ההשקעה של נתיבות) 10% ממניות ספינטק;
בהסכם הפשרה העבירה ווסט את כל מניותיה בספינטק לשרוין.

16. די בכל המתואר לעיל כדי להוביל למסקנה אחת:
עו"ד וסטמן וווסט סחרו בכספי ההשקעה של נתיבות, כדי להפיק את טובות ההנאה שהוקנו לה בהסכם הפשרה (ובהקשר לדיוננו כאן אין זה משנה מה היו טובות ההנאה הללו, והאם הן ענו על הציפיות שהצדדים להסכם הפשרה ציפו להן).
סעיף 1(א) לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979 קובע:
"מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן – הזוכה) שבאה לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכייה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה – לשלם לו את שווייה".

דניאל פרידמן ואלרן שפירא בר-אור, דיני עשיית עושר ולא במשפט, מהדורה שלישית (להלן – "פרידמן ושפירא בר-אור"), כרך א', עמ' 432:
"מי שמתעשר על ידי שנטל את רכוש הזולת, שלא בהסכמתו, התעשרותו היא שלא על פי זכות, כאמור בסעיף 1 לחוק עשיית עושר. הדבר מובן מאליו והוא נובע ממושגי הקניין המקובלים עלינו שמכוחם שייך הרכוש לבעליו".
[המצב, שבו אדם מפיק תועלת כלכלית מנכס שאינו שלו, נדון במשפט העברי בסוגיית: "כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חברו?" (משנה, מסכת בבא מציעא, פרק ג, משנה ב).
ההלכה בסוגיה זו נפסקה כדעת ר' יוסי: "תחזור פרה לבעלים". לניתוח סוגיה זו ויישומה על מקרים דומים היום, ראו: פסק דינו של כב' השופט משה דרורי ב-ת.א. (מחוזי י-ם) 6344/04 חיים שושן, יבוא יצוא ומסחר בע"מ נ' א.ב.א. ויקטורי חברה לניהול אחזקות בע"מ, (15.3.2011), פסקאות 564 ואילך].

17. אין יסוד לטענתם של עו"ד וסטמן וווסט, כי פישלר ידע על כוונתם לחתום על הסכם הפשרה והסכים לכך.
ראשית, מה ההיגיון בכך? מדוע שפישלר יסכים שעו"ד וסטמן וווסט יעבירו לשרוין את זכויותיה של נתיבות בספינטק, בלא שניתנה להם כל בטוחה למימוש זכויותיה, במיוחד לאחר שספינטק כבר דחתה את בקשתה של נתיבות להשבת סכום ההשקעה?
שנית, בבית משפט קמא הוצג מכתב תשובתו של פישלר לטיוטת הסכם הפשרה ששלח אליו עו"ד וסטמן, ובו התנגדותו החד משמעית אליו (צורף כנספח יז' לתצהירו של דב פישלר, אחי המנוח, מוצג 2 למוצגי המשיבה):
"על פי מיטב הבנתי משמעות ההסכם הינה שאני נזרק ל'כלבים'" (סעיף 2), "בתאריך שנקבע בשטר ההון ביקשנו לקבל את הסכום בחזרה ומאז לא קיבלנו" (סעיף 4), "לא ברור לי בכלל כיצד ניתן לחתום על הסכר הפשרה – ללא החזר הכספים לי. וזאת בשעה שאתה, כמי שמייצג אותנו, חייב לנו חובת נאמנות" (סעיף 5).

18. "חובת הנאמנות" הנזכרת במכתב תשובתו של פישלר באה לידי ביטוי ברור בשטר ההון, שעו"ד וסטמן וווסט טענו בעקביות לאמיתותו (כנגד גרסת ספינטק), גם ללא קשר לשאלה האם עו"ד וסטמן פעל עבור פישלר ונתיבות כעורך דין.
בסעיף 4 נכתב, כאמור: "בחרה נתיבות לקבל את הון המניות הנרכש, הוא יועבר לנתיבות מתוך הון המניות המוחזק בספינטק ע"י חברת ווסט-אינווסט. לפי בחירת נתיבות, תמשיך חברת ווסט-אינווסט להחזיק בהון המניות הנרכש עבור נתיבות" (הדגשות שלי).
נמצא, שללא קשר לשאלה, האם רישום השקעת נתיבות כהשקעה של ווסט נעשה בטעות או במכוון, וללא קשר לשאלה, האם שרוין, או רואה החשבון מטעמו, סירבו לבקשת עו"ד וסטמן לתקן את הטעות, ברור היה שווסט מחזיקה בנאמנות ב"הון המניות" של נתיבות בספינטק, ובהעבירה את "הונה" של נתיבות לשרוין בהסכם הפשרה, ללא הסכמת נתיבות, היא הפרה את חובת האמון כלפיה.

פרידמן ושפירא בר-אור, עמ' 609-610:
"הדין מייחס לחובת האמון חשיבות מיוחדת ונוקט אמצעים מרחיקי לכת כדי למנוע הפרתה. . . חומרתה של חובת האמון משתקפת באיסור על הפקת רווח עקב הפרתה. מכאן גם חשיבותם המרכזית של דיני עשיית עושר ולא במשפט בתחום זה. את חובת האמון מייחדת מערכת כללי התנהגות נוקשה, שבמרכזה איסור על יצירת מצב של ניגוד אינטרסים. לכך מצטרף האיסור המוטל על מי שחב חובת אמון להפיק רווח ממעמדו. . . רווח שהופק עקב סטייה מכללים אלה ישלל מן המפר ויועבר לאדם שכלפיו הוא חב חובת אמון ("המוטב" או "הנהנה")".

19. ההסכמה לשיפוי שעו"ד וסטמן וווסט דאגו לכלול בהסכם הפשרה (סעיף 2.6) מבטיחה אותם, אם יידרשו להשיב את סכום ההשקעה לנתיבות, אך אינה מבטיחה, כמובן, שספינטק תשלם סכום זה לנתיבות.
אדרבא, זכות זו של נתיבות הוגדרה בסעיף זה כזכות "שבמחלוקת":
"הואיל וקיימת מחלוקת בשאלה האם זכאי מר יוסי פישלר לקבלת החזר סך של $100,000 (קרן) מהחברה. . .".
בצדק, נזעק פישלר במכתבו הנ"ל (בסעיף 3): "לא ברור לי באיזה מחלוקת באם הכספים אלו נתנו לספינטק מגיעים לנו בחזרה בכלל מדובר. הכספים הועברו ע"י . . . לספינטק באמצעותך וקיבלנו עבורם שטר הון עם מועד החזר. . .".
העברת הזכויות של נתיבות בספינטק, אשר הוחזקו על ידי עו"ד וסטמן ווסט, לשרוין, על פי הסכם הפשרה, העמידה בספק את אפשרות מימוש הזכות (אם באמצעות קבלת 2.5% מניות ואם באמצעות השבת סכום ההשקעה, כפי שנתיבות בחרה), כפי שאף הוכח למעשה כאשר תביעתה של נתיבות כלפי ספינטק ושרוין נדחתה.

20. מכל הטעמים הללו צדק בית המשפט במסקנתו לחייב את עו"ד וסטמן ואת ווסט בתשלום סכום התביעה שנתבע, ואשר כלל את סכום ההשקעה (בערכים משוערכים) ואת ההוצאות שנתיבות נאלצה להוציא בתביעה הראשונה.

21. מעבר לנדרש אוסיף, כי צדק בית המשפט בהטילו חיוב זה על עו"ד וסטמן, גם כיוון שהפר את חובת הזהירות והאמון שנדרשה ממנו כלפי פישלר ונתיבות, בכובעו כעורך דין.
לתצהירו של דב פישלר צורפה תכתובת רבה שהוחלפה בין פישלר (המנוח) ובין עו"ד וסטמן ובנו אייל, על נייר המכתבים של פירמת עורכי הדין של עו"ד וסטמן, ועניינה התייעצות תכופה ורציפה בשאלה, מהי הדרך הנכונה שעל נתיבות לנקוט כדי לגרום להשבת סכום ההשקעה.
כך למשל כותב אייל על נייר המשרד ביום 20.3.2003 (חלק ממוצג 2 למוצגי המשיבה):
"ספינטק עושה לנו שרירים. יצחק [אביו, עו"ד וסטמן] הנחה כי במידה והמאזנים החתומים לא יגיעו למשרדנו עד יום א'. . . תוגש תביעה לפירוק החברה, על פי שטר ההון".

במכתב של פישלר לעו"ד וסטמן, מיום 4.6.2003 נכתב:
"ניתנת לך בזאת הוראה לפעול כבא כוחנו למימוש זכויותינו על פי שטר ולגבות החוב, לרבות בדרך של מינוי כינוס החברה " [הדגשה שלי].
לא הוצגה כל אסמכתא מעו"ד וסטמן, שתראה כי הוא השיב לפישלר, שהוא אינו משמש בעניין זה כבא-כוחו.

22. כפי שראינו לעיל, לא זו בלבד שעו"ד וסטמן לא נקט בכל צעד כדי לגרום להשבת סכום ההשקעה לפישלר ולנתיבות, אלא הוא גם גרם להעברת זכויותיה של נתיבות אשר היו בידיה של ווסט לשרוין, ללא הסכמת נתיבות, וכן גרם לכך שנתיבות תתקשה לגבות סכום זה מספינטק ושרוין, ובכך הוא הפר את חובות הזהירות והאמון שהוא נדרש להם כמי ששימש, בין היתר, גם כעורך דינם של פישלר ונתיבות בעסקה זו.

23. יתר על כך, עו"ד וסטמן ייצג במקביל גם את ספינטק עצמה, שכן הוא היה עורך הדין שלה, כפי שנרשם בסעיף 3.6 להסכם המייסדים (מוצג 7 למוצגי ספינטק), וכך הוא גם אישר בדיון בפנינו (עמ' 2 לפרוטוקול, שורות 20-22).
בכך הוא גם העמיד את עצמו במצב של ניגוד אינטרסים, בניגוד לסעיף 14(ב) לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"א – 1986.

24. הפרת האמון וחובת הזהירות של עו"ד וסטמן מתחזקת, לאור זאת, שלאחר שהוא ניסה לשכנע את נתיבות להתייחס להשקעתה כאל "השקעה אבודה" (מכתביו מיום 25.11.2003 ומיום 27.5.2004), ולאחר שבנו אייל במכתב שנכתב כחודשיים בלבד לפני החתימה על הסכם הפשרה (ביום 16.5.2008) הוא כותב לפישלר שהוא נפגש עם בא-כוחו של שרוין בקשר לדרישתה של נתיבות, ובהדגישו: "אני עומד על המשמר", ולאחר כל זאת נחתם הסכם הפשרה, שהעביר לשרוין גם את זכויותיה של נתיבות שהיו מוחזקות בווסט, כאמור, בלא להבטיח בכל אופן שהוא את זכותה של נתיבות להשבת סכום ההשקעה.

25. אוסיף שגם אם לא ניתן היה להגדיר את פישלר ואת נתיבות כ"לקוח" מובהק של עו"ד וסטמן בקשר לעסקה הנדונה כאן, הרי שעדיין קיימת היתה אחריותו של עו"ד וסטמן כלפיהם כמי שהיו "מעין לקוח" באותה עסקה (ראו: אלי הַלם, רשלנות מקצועית של עורכי דין, עמ' 209-210).
עוד אוסיף, שבענייננו התקיימו לפחות ארבעה מתוך שמונת המאפיינים הבולטים לצורך זיהויים של פישלר ונתיבות כ"לקוח" של עו"ד וסטמן: זהותם היתה ידועה לו, משך היחסים בין הצדדים, רמת האינטנסיביות של היחסים ומידת ההסתמכות והאמון בין הצדדים (שם, עמ' 163-169).

26. טענת ההתיישנות נטענה בשולי עיקרי הטיעון של עו"ד וסטמן וווסט, וגם בדיון שבפנינו הוא לא הוסיף לטעון בעניין זה.
אין יסוד לטענה זו.
ראשית, "כח התביעה" של נתיבות כלפי עו"ד וסטמן וווסט נוצר רק לאחר שאלה העבירו את זכויותיה בספינטק לשרוין בהסכם הפשרה מיום 14.7.2008. עד לאותה עת, זכויות אלה הוחזקו בנאמנות על ידי ווסט.
שנית, כפי שמראה התכתובת הרבה בין פישלר ומשרדו של עו"ד וסטמן שצורפה לתיק המוצגים של נתיבות, זו פעלה כל העת בעצתם של עו"ד וסטמן ואייל. על פי עצתם זו הוגשה התביעה תחילה נגד ספינטק ושרוין ורק לאחר שנדחתה תביעתה זו, הגישה נתיבות את התביעה מושא פסק דינו של בית משפט קמא.
ומעבר לכך, תקופת התיישנות תביעה נגד נאמן מתחילה להימנות רק החל מהמועג בו כפר בנאמנותו.

בנסיבות אלה, מנועים עו"ד וסטמן וווסט לטעון להתיישנות העילה כלפיהם.
ערעור שרוין
27. הסכם הפשרה נעשה – כך נרשם בראשו – בין שרוין "מצד אחד", ספינטק "מצד שני" ועו"ד וסטמן, אייל וווסט "מצד שלישי", כלומר שיש הבחנה על פי ההסכם בין שרוין ובין ספינטק.
הבחנה זו נשמרת גם בגוף ההסכם, כשלעיתים מוזכרים שרוין וספינטק (המוגדרת "החברה") ביחד (למשל סעיף 3.3.2), לעיתים מוזכרת ספינטק לבדה (סעיף 3.3.1) ולעיתים שרוין לבדו (סעיף 2.1).

סעיף השיפוי הנדון כאן (סעיף 2.6) מטיל את חיוב השיפוי על ספינטק לבדה: ". . . מוסכם בזאת כי האחריות לפתרון המחלוקת תחול אך ורק על החברה ועל חשבונה, וכי החברה תשפה את יצחק וסטמן וכו'."
נמצא, שעל פי ההסכם חובת השיפוי הוטלה על ספינטק בלבד ולא על שרוין.

28. בפסק הדין אין כל נימוק ממשי להרמת מסך ההתאגדות כלפי שרוין.
חובת השיפוי היא חובה שספינטק נטלה על עצמה, משיקוליה.
אלמלא חובה זו ספק אם עו"ד וסטמן, אייל וווסט יכלו לתבוע ממנה את השבת הסכום שיחויבו כלפי פישלר או נתיבות.
ספינטק הייתה רשאית ליטול על עצמה את חובת השיפוי, והיא אף עשתה כן.
שרוין לא היה חייב ליטול על עצמו חובה זו, הוא לא עשה כן ולא נמצאה כל עילה לחיובו בכך.

מסקנה
29. לאור כל האמור לעיל, אמליץ לחברי לדחות את הערעור ב-ע"א 29203-04-18 ולחייב את עו"ד וסטמן ווסט לשלם ל נתיבות הוצאת משפט בסך 35,000 ₪, לדחות את ערעורה של ספינטק ב-ע"א 16916-04-18 ולקבל את ערעורו של שרוין בערעור זה.
לאור התוצאה ב-ע"א 16916-04-18 – כל צד יישא בתוצאותיו.

יונה אטדגי, שופט

השופטת י . שבח:
אני מסכימה.

יהודית שבח, שופטת, סג"נ
השופט ש. שוחט:
אני מסכים.

שאול שוחט, שופט, סג"נ

התוצאה
ע"א 29203-04-18 – נדחה בזאת על כל היבטיו. עו"ד וסטמן ווסט ישלמו לנתיבות הוצאות משפט בסך 35,000 ₪. העירבון שהופקד בערעור זה יועבר לנתיבות באמצעות בא כוחה על חשבון ההוצאות.
ע"א 16916-04-18 – נדחה ערעורה של ספינטק ומתקבל ערעורו של שרווין. אין צו להוצאות. הערבון בערעור זה יושב למפקידיו באמצעות באי כוחם.

ניתן היום, ה' ניסן תשע"ט, 10 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.

יהודית שבח, שופטת, סג"נ
אב"ד

שאול שוחט, שופט, סג"נ

יונה אטדגי, שופט