הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 27177-05-20

לפני
כבוד ה שופטת עינת רביד

מבקשת

כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד רינה אגולסקי

נגד

משיבה

המחלקה הטכנית ליד תנועת המושבים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד צחי אוחיון

החלטה

החלטה זו עניינה בבקשת המבקשת (להלן: המבטחת) לעיכוב ביצוע פסק דינו החלקי של בית משפט השלום בבת ים, כבוד השופט עדי סומך, מיום 3.3. 2020, בת"א 61809-06-19 במסגרתו התקבלה תביעת המשיבה בדבר חבות המבטחת לתשלום תגמולי ביטוח על פי פוליסה לביטוח אחריות מקצועית, ונקבע כי הדיון בהליך ימשיך להתברר בכל הנוגע לסוגיית הנזק.
רקע ותמצית פסק הדין
המשיבה הגישה לבית המשפט תביעה כספית על הסך של 1,004,204 ₪, למתן כיסוי ביטוחי במסגרת פוליסת חבות, אשר מכסה את התנהלותה הרשלנית כלפי צד שלישי. בכתב התביעה טענה המשיבה כי המבטחת דחתה את טענת הכיסוי הביטוחי בהסתמך על סעיף דין השיפוט הקובע כי "הפוליסה מכסה תביעה שתוגש נגד המבוטח בבתי המשפט בישראל בלבד ותידון לפי הדין הישראלי".
בכתב הגנה לתביעה טענה המבטחת , בין היתר, כי ביום 2.6.2014 מסרה לה המשיבה כי הגישה תביעה בהליך בוררות נגד החברה לפיתוח חבל מודיעין בע"מ (להלן: החברה לפיתוח מודיעין), וכי החברה לפיתוח מודיעין הודיעה שבכוונתה להגיש נגד המשיבה תביעה שכנגד בטענה לרשלנות מקצועית. במסגרת הודעה זאת ביקשה המשיבה כי המבטחת תעמיד לה כיסוי ביטוחי, דרישה אשר נדחתה במכתב המבטחת מיום 6.7. 2014 ממנו עולה, כי אין כיסוי ביטוחי לניהול ההליך בבוררות . המבטחת טענה, שבין הצדדים התנהלו חילופי דברים בעניין כאשר היא עמדה על עמדתה כי אין כיסוי ביטוחי, אך כמחווה של רצון טוב הציעה השתתפות חלקית במימון שכר טרחת עו"ד המשיבה, תוך שהדגישה כי אין בהצעה זאת כדי להכיר בכיסוי הביטוחי.
ביום 3.3.2020 התנהל קדם משפט ראשון בהליך. בדיון זה ניתן פסק דינו החלקי של בית משפט השלום מושא הערעור , אשר קבע כי אף שהמדובר בשלב ראשוני של ההליך, הוא אינו מסכים לפרשנות המשפטית המוצעת על ידי המבטחת, ולפיכך קבע, שהפוליסה מכסה את נסיבות התביעה בפניו.
לאחר שבית המשפט הכתיב את החלטתו לפרוטוקול ביקשה ב"כ המב טחת להבהיר מה משמעות ההחלטה והאם המדובר בפסק דין, שכן ברצונה להגיש ראיות ולחקור עדים, עוד ציינה ב"כ המבטחת כי היא חוזרת בה מהבקשה שהעלתה לפסילתו של המותב, לאחר הקראת ההחלטה, בקשה שהועלתה לאחר שחשבה כי ניתן פסק דין חלקי.
בית המשפט ציין כי אף שהמדובר בהחלטה נדירה, אין מקום לנהל תיק ארוך ומייגע עת הוא רואה לעיניו את כל התמונה המשפטית המלאה, וכי נסיבות העניין הן פשוטות שכן המדובר בתיק שנפתח בבית המשפט המחוזי, הועבר לגישור, כפי שעולה מהחלטת כבוד השופטת שבח ולאחר מכן חזר לאישורו של בית המשפט. המדובר בעובדות להווייתן ואין מקום למלא את אשר לא נזקק למלא. נקבע כי כתבי בי הדין אשר הונחו בפני בית המשפט די בהם לצורך קבלת ההחלטה בסוגיית החבות וממילא המב טחת לא הציגה נתונים אחרים כפי שניתן היה לצפות במסגרת הגנתה, ועל כן החלטתו בעינה עומדת.
באשר לסוגיית הנזק הבהיר בית המשפט כי הצדדים יבואו בדברים ביניהם, ואם לא תקום הסכמה בית המשפט יידרש לכך במסגרת הגשת הראיות.
בהחלטה נוספת מאותו היום, ציין בית המשפט כי לאחר שהצדדים יצאו את האולם, בוצעה הגהה על ההחלטה, הכוללת אף את התייחסותו לשאלת ההתיישנות, אשר לא עלתה במסגרת הכתבת ההחלטה לקלדן, וכעת ההחלטה חתומה סופית.
בפרוטוקול החתום התייחס בית המשפט לטענת ההתיישנות שהעלתה המבטחת וקבע כי יש לדחותה שכן מבחן הולדת התביעה חל עם השלמתם של האלמנטים העובדתיים המאפשרים למבוטח להגיש תביעה לבית המשפט ולקבל סעד, ובמקרה הנדון התחיל מרוץ ההתיישנות מעת שניתן פסק הדין אשר אישר את פסק הבוררות במסגרת פסיקתה שנחתמה על ידי בית המשפט ביום 26.2.2018, שהוא מועד מאוחר למועד שהועלה על ידי המשיבה בכתב התשובה שלה.
הבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין
המבטחת הגישה הבקשה הנדונה ועתרה לעיכוב ביצוע פסק הדין החלקי וזאת עד להכרעה בערעור.
לטענתה, בפסק הדין החלקי הכריע בית המשפט בשאלת החבות בדיון מקדמי ראשון על סמך כתבי הטענות, ללא הגשת ראיות או שמיעת טיעונים ואף ללא התראה כי בכוונת בית המשפט ליתן פסק דין חלקי.
עוד טוענת המבטחת כי לאחר צאת הצדדים מהאולם הוסיף בית המשפט ותיקן את פסק הדין החלקי על ידי הוספת פסקה בה דחה את טענת ההתיישנות שהעלתה המבטחת, מבלי שנערך דיון בעל פה בטענה זאת, ובית המשפט אף סירב לבקשת המבטחת להתייחס לנושא זה בתום הדיון בו הוכתבה ההחלטה הראשונה.
במסגרת פסק הדין החלקי הורה בית המשפט לצדדים לקיים הידברות ולהודיע האם הגיעו להסכמה בסוגיית הנזק. בטרם חלף המועד שנקצב הוגש הערעור הנדון, והמב טחת עתרה לבית המשפט קמא כי יקבע תזכורת פנימית לחודש דצמבר 2020 לאחר שיתברר הערעור. בית המשפט קמא דחה את הבקשה וקבע מועדים להגשת ראיות.
בבקשה דנן, עותרת המבטחת לעיכוב ביצוע פסק הדין החלקי והפסקת בירור שאלת הנזק, באופן בו יעוכב ההליך ולא תינתן הכרעה בשאלת הנזק.
לטענת המבטחת המדובר בערעור אשר סיכוייו גבוהים, וזאת ממספר נימוקים: ניהול ההליך באופן שגוי תוך הפרת כללי הצדק הטבעי עת לא ניתנה התראה כי בית המשפט מתכוון ליתן פסק דין במסגרת קדם משפט, ועת לא נערך כל דיון בעל פה בסוגיית ההתיישנות, זאת ועוד החלטת בית המשפט הושתתה על טענות עובדתיות ומשפטיות, אשר לא נטענו על ידי המשיבה.
עוד טוענת המבטחת כי בית המשפט שגה ביישום ההלכה הנוגעת לטענת ההתיישנות. עוד היא טוענת, שהפרשנות שניתנה על ידי בית המשפט לפוליסה אינה עומדת במבחני הפרשנות על פי הדין והשכל הישר, ומנוגדת לכל היגיון חיתומי. מוסיפה וטוענת שבית משפט ערך הבחנה טכנית בין תביעה שהוגשה מלכתחילה כהליך בבית משפט ואחר כך הועבר לבוררות והוכרע שם, לבין תביעה המוגשת בהליך בוררות מלכתחילה. לבד מהעובדה כי בית המשפט שגא עובדתית בעניין זה, שכן התביעה הוגשה מלכתחילה לבוררות, הרי שאין כל היגיון בהבחנה בין שני המקרים.
לטענת המבטחת לא ייגרם למשיבה כל נזק, שכן הנזק היחיד שייגרם הוא שיעוכב ההליך בבית משפט קמא עד להכרעה בערעור זה. על כן ונוכח סיכויי הערעור הגבוהים קיימת סבירות גבוה כי המשך ההליכים יביא לבזבוז משאבים מיותר בשל המשך ההליך אשר ייתכן ויתייתר, שכן אם יתקבל הערעור יתכן והתביעה תדחה בשל טענת התיישנות או פרשנות הפוליסה.
עוד מוסיפה המבטחת כי שיקול נוסף לעיכוב ההליכים הוא מצבה הפיננסי הרעוע של המשיבה, אשר בעטיו הוגשה נגדה בקשת פירוק בבית המשפט המחוזי בת"א (פר"ק 34917-07-18).
תשובת המשיבה
לטענת המשיבה המקרה הנדון אינו המקרה הנופל בגדר החריגים המצדיקים עיכוב ביצוע פסק דין, ואין מקום להתערבות בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית המשפט קמא. בית המשפט קבע נחרצות כי חלה אחריות על המבטחת ועליה להעמיד למשיבה כיסוי ביטוחי. בפני בית המשפט נפרסו עובדות המקרה הן בכתבי הטענות והן במעמד הדיון, ועל בסיסם נקבע כי המב טחת חבה באחריות כלפי המשיבה.
לטענת המשיבה עיכוב ביצוע ההליך רק יכביד עליו. ככל שבית משפט קמא יקיים דיון בשאלת הנזק, ואף ייקבע את שיעור הנזק, הרי שהצדדים יתקדמו מספר שלבים קדימה. עיכוב ביצוע יביא להארכת ההליך מעבר למצופה מהליך פשוט כזה.
באשר לטענת ההתיישנות טוענת המשיבה כי נושא ההתיישנות כן עלה בדיון, וזאת כפי שציין בית המשפט בהחלטה הנוספת מאותו היום, ובפני בית המשפט עמדו מלא טענות המבטחת בעניין זה.
באשר לטענות המבטחת אודות מצבה הכלכלי של המשיבה נטען כי הדבר אינו נכון. אומנם הוגשה נגדה בקשת פירוק אך זו נמחקה מאחר והצדדים הגיעו להסדר אודות סכום החוב של המשיבה.
באשר למאזן הנוחות מוסיפה המשיבה כי דחיית בקשת המבטחת לא תפגע במבטחת, שכן אם יקבע כי עליה לשלם את סכום הנזק, עוד טרם יוכרע הערעור הנדון, תוכל המבטחת לדרוש כי הכספים יועברו תוך מתן כתב שיפוי. זאת ועוד המשיבה מסכימה כי הכספים יופקדו בנאמנות עד להכרעה בערעור.
דיון והכרעה
לאחר עיון בטענות הצדדים, אני קובעת כי דין הבקשה להתקבל.
בהתאם להלכה הפסוקה בעל דין זכאי, ככלל, ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר מתן פסק-הדין, ואין בהגשת ערעור על פסק הדין כדי לעכב את ביצועו. הגישה במקרים מסוג זה נוטה, אפוא, שלא לעכב את הביצוע, להוציא מצבים חריגים ויוצאי דופן. החריג מתממש כאשר עולה בידו של מי שחויב בביצועו של פסק הדין לשכנע כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכויי הערעור להתקבל טובים, והשני, כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתו, במובן זה שקיים חשש של ממש שאם המבקש יזכה בערעור הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו (ראו ע"א 5333/14 ‏נאות חן הנדסה וייזום בע"מ נ' לזרוב אדמונד, מיום 13.10.14, וכן ספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, 675 (מהדורה עשירית, 2009). בין שני השיקולים הנ"ל מתקיים יחס של מעין "כלים שלובים", או "מקבילית כוחות", משמע, ככל שסיכויי הערעור נראים מוצקים יותר, כך ניתן להקל בדרישה שמאזן הנוחות ינוע לכיוון המבקש, ולהפך, כאשר המדובר בתנאים מצטברים.
במקרה הנדון ובבחינת מאזן הנוחות כמו גם סיכויי הערעור עולה כי המדובר במקרה המצדיק עיכוב ביצוע זאת כמפורט להלן.
באשר למאזן הנוחות, אזי וככל שלא יעוכבו ההליכים בבית משפט קמא, הצדדים ימשיכו לנהל הליכים בסוגיית הנזק, ואף יידרשו להוציא הוצאות, אשר יתכן ויתייתרו כתוצאה מפסק הדין בערעור , ומכאן לבזבוז מיותר של הוצאות וזמן שיפוטי .
זאת ועוד, ובכל הנוגע לסיכויי הערעור, עולה לכאורה כי קיימות מספר סוגיות הדורשות דיון , ואין המדובר על פניו בערעור אשר סיכוייו קלושים. מעיון בטענות המבקשת עולה כי יש מקום להידרש לטענותיה בנושאים שונים ובכללם טענותיה כי פסק דין החלקי ניתן במסגרת קדם משפט ובטרם הוגשו ראיות הצדדים, ובטרם הובהר לצדדים כי בית המשפט עומד ליתן פסק דין; נושא ההתיישנות שנדון בפסק הדין, כאשר לא ברור אם לצדדים ניתנה האפשרות לטעון לגביו או להגיש ראיות בטרם הוכרע; וכן טענות המבקשת ביחס לטעות עובדתית שנפלה לשיטתה בהחלטה בשאלת פתיחת ההליך.
בנסיבות העניין אני סבורה, ובבחינת מאזן הנוחות כמו גם סיכויי הערעור, יש מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין, וכנגזרת מכך, עיכוב המשך ההליכים בבית משפט קמא, וזאת עד להכרעה בערעור הנדון.
בנסיבות העניין לא מצאתי לפסוק הוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

ניתנה היום, ט' תמוז תש"פ, 01 יולי 2020, בהעדר הצדדים.