הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 2482-01-18

לפני
כבוד ה שופטת שרה דותן

מערער

משה כהן
ע"י ב"כ עו"ד

נגד

משיבים

1.עיריית רמת גן
ע"י ב"כ עו"ד
2.אברהם סנדרוביץ
ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט אודי הקר) בתא"מ 37313-06-17 מיום 21.11.17, לפיו נמחקה תביעת המערער ללא צו להוצאות תוך שהתובע (המערער) יהיה רשאי להגישה בשנית רק בכפוף להפקדת סך 1,500 ₪.
המערער "כרך" בהודעת הערעור הנ"ל ערעור נוסף על פסק דינו של כב' השופט אבי שלו מיום 5.9.17 לפיו סולקה תביעת המערער נגד נתבע (משיב) 2 על הסף בהעדר יריבות.

הרקע העובדתי
המערער הגיש נגד עיריית רמת-גן (משיבה 1) ונגד משרד עוה"ד משה ניסים, רנקוב סנדרוביץ (להלן: "משיב 2") תביעת נזיקין בסך 50,000 ₪ בגין לשון הרע פגיעה בפרטיות, מטרד, עגמת נפש התיישנות עונש וקנס (כך בהגדרות עילת התביעה).
משיב 2 הגיש בקשה לדחיית התביעה נגדו על הסף בשל העדר יריבות, בנימוק שכול העובדות הנטענות בכתב התביעה אינן מגלות עילת תביעה כלשהי נגדו, מאחר שהפעולות אשר יוחסו לו בכתב התביעה בוצעו במסגרת שליחותו כעוה"ד המייצג את העירייה בהליכי הגביה, וכתב התביעה אינו מצביע על פעולה כלשהי שבוצעה על ידי המשיב 2 ביוזמתו תוך חריגה מההרשאה.
בתגובתו לבקשה לא התייחס המערער למחלוקת לגופה ולא הצביעה על פעולות מצד המשיב 2 אשר מקימות עילת תביעה נגדו, והסתפק בהפניה לכלל לפיו לא בנקל יסלק בית המשפט הליך על הסף. לתגובתו הלאקונית צרף המערער תצהיר ארוך בו טען כנגד המשיב כי הלה פעל מאינטרסים אישיים כגובה חוב מטעם העירייה, ועוד כהנה וכהנה טענות שהקשר בינ ן לבין השאלה שבדיון לא הובהר.

בתאריך 5.9.17 ניתן על ידי כב' השופט אבי שלו פסק הדין הדוחה את התביעה נגד משיב 2 כמפורט לעיל.
יודגש, כי פסק הדין הוכתר בכותרת "החלטה (ופסק דין בעניינו של נתבע 2)".
בפסק הדין החלקי, אשר סיים את ההליך ככול שהוא נוגע למשיב 2, הבהיר כב' השופט שלו כי בכתב התביעה לא מיוחסת למשיב 2 אחריות אישית, ועילת התביעה נגדו מבוססת על היותו שליח של העירייה. עוד צוין כי אין בכת ב התביעה פירוט קונקרטי של פעול ות נתבע 2, וכול פעולות העירייה מיוחסות לו בהיותו שליח שלה. משכך, נדחתה התביעה נגד משיב 2 .
המערער אשר סבר כי בית המשפט התעלם מתצהירו מכיוון שהתייחס בהחלטה רק לתגובה הלאקונית שאינה מנסה להפריך את טענת משיב 2 ולבסס עילת תביעה, הגיש בקשה לביטול החלטה שנדחתה ביום 6.9.17, על פי האמור בהחלטתו ציין כב' השופט כי שב ועיין בתצהיר אשר לא היה בו כדי לסייע למערער, מכיוון שגם בתצהירו הרצוף התפלפלויות משפטיות אין הפניה לסעיפי כתב התביעה המק ימות עילת תביעה.
על פסק דין זה לא הוגש ערעור במועד הקבוע בחוק.
מאחר שלאור סכום התביעה אמור היה ההליך להתנהל בסדר דין מהיר הועבר התיק לטיפול לכב' השופט אורי הקר, אשר קבע דיון מקדמי בתביעה ליום 25.10.17 שעה 09:00.
מפרוטוקול הדיון עולה כי במועד הקבוע לא התייצב המערער עד לשעה 09:38, ומכיוון שעל פי המסמכים בתיק הוא היה מודע למועד שנקבע, נדחתה התביעה בהעדר הופעה והמערער חויב בהוצאות המשיבה 1 בסך 5,000 ₪.
תשומת לבו של המערער הופנתה לכך שזכותו להגיש בקשה לביטול פסק דין ככול שבידו עילת ביטול כדין וזאת בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי.
בו ביום הגיש המערער בקשה לביטולו של פסק הדין בטענה כי יצא מאשדוד בשעה 07:00, אך עקב עומס תנועה שנוצר כתוצאה מתאונת דרכים הגיע לבית המשפט בשעה 09:50.
לבקשתו לא צרף המערער תצהיר התומך בעובדות הנטענות.
המשיבה התנגדה לבקשה מכיוון שסברה כי מדובר בתירוץ בעלמא. בהחלטתו מיום 11.11.12 קבע כב' השופט בקר כדלקמן:

"אני מורה כדלקמן: פסק הדין מיום 25.10.17 יבוטל זאת בכפוף לכך שעד ליום 2.11.17 יפקיד התובע בקופת בית המשפט סך של 1,500 ₪ כתשלום בגין הוצאות הנתבעת, ללא תלות בתוצאות ההליך...".

בתגובה להחלטה הודיע המערער כי אינו מסוגל לעמוד בסכום ההפקדה, והוסיף "לטעמו של הח"מ פסק הדין ניתן בחופזה, ללא שקילת סיכויי התביעה הגבוהים ללא שקילת מסוגלותו הכלכלית של התובע לשלם הוצאות בסך 5,000 ₪ ומבלי ליתן לתובע הזדמנות נוספת להישמע בדיון נדחה".

עוד הלין המערער על סכום ההפקדה לגביה נטען כי למשיבה לא נגרמו הוצאות כלשהן. את פנייתו סיכם באמירה "התובע מודיע כי אין לו אפשרות להפקיד סך של 1,500 ₪ וגם לא סך של 100 ₪.

בהחלטתו מיום 11.11.17 אפשר כב' השופט למשיבים להגיב על האמור בבקשה והוצע על ידו לצדדים להסכים לכך שהתביעה תימחק (ולא תידחה) וכי התובע לא יהיה רשאי להגישה אלא בכפוף לתשלום ההוצאות בסך 1,500 ₪.

בתגובתו על החלטת בית המשפט כתב המערער "כב' בית המשפט לא הותיר בידי התובע כול ברירה, נוכח ההחלטות האחרונות, אלא להסכים למחיקת התביעה בתיק זה בלבד ללא הוצאות והגשתה מחדש של תביעה זו, יותנה בהפקדת סך 1,500 ₪".

המערער לא הסתפק בדברים אלה והוסיף טענות ומענות שונות המתייחסות להוצאות קודמות שנפסקו לחובתו, כמו גם אמירות בוטות נגד המשיבים הטפות מוס ר לבית המשפט והבהרה לפיה עוד לא נאמרה המילה האחרונה ביחס להתנהלות השופטים נוספים שטיפלו בדו"ח מושא ההליך.
בהמשך לאמור בתגובת הצדדים ניתן פסק הדין לפיו התביעה נמחקה ללא צו להוצאות וכי המערער יהיה רשאי לשוב ולהגיש בכפוף לתשלום הוצאות בסך 1,500 ₪.

על פסק דין זה הוגש הערעור שלפני.

הטיעונים בערעור
דיון והכרעה
כאמור לעיל, בהודעת הערעור שהוגשה לאחר פסק הדין מיום 21.11.17 כרך המערער גם את טענותיו ביחס לפסק הדין הראשון וחזר על עמדתו לפיה משיב 2 פעל בהליכי הגביה כגובה חוב והמעקלים שנשלחו לביתו פעלו בשליחותו.
עוד נטען כי משיב 2 הוא שפגע ישירות במערער מאחר שיש לו עניין אישי בגביית החוב. המערער מוסיף ומכביר בטענות מרמה מחדל והתרשלות שבוצעו על ידי המשיב 2, במסגרת הליכי הגביה המנהלית (מבלי להפנות לעובדה כלשהי בכתב התביעה המפרטת את הבסיס לטענותיו).

בהתייחס לפסק דינו של כב' השופט הקר טען המערער כי ראוי היה לבטל את פסק הדין ללא חיוב בהוצאות וכי ההסכמה להצעה לפיה התביעה תימחק והגשת תביעה חדש ה תותנה בהפקדת הוצאות נכפתה עליו.
המשיבים תומכים בפסקי הדין וגורסים כי אכן לא הוכחה יריבות בין המערער למשיב 2 וכי בדין נקבע שהגשתה של תביעה חדשה יהיה כרוך בהפקדה.
פסק הדין הדוחה את תביעתו של המערער נגד משיב 2 ניתן בתאריך 5.9.17, משכך היה על המערער להגיש את ערעורו בתוך 45 יום מהמועד שפסק הדין נמסר לידו. ונוכח העובדה שבו ביום או לכול המאוחר למחרת, הגיש המערער בקשה לעיון חוזר מלמדת שקיבל את פסק הדין מיד עם נתינתו.
למרות האיחור בהגשת הערעור, החלטתי לדון בו לגופו מכיוון שהמשיבים לא העלו כול טענה בעניין זה בעיקרי הטיעון.
לגופו של עניין, כתב התביעה יכיל את העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה, כקבוע בתקנה 9(5) לתקנת סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.
בהעדר העובדות המקימות את עילת התביעה ובכללן קיומה של יריבות בין התובע לנתבע תהיה התביעה פגומה והיא עלולה להידחות בהסתמך על הוראת תקנה 101(3) המאפשר ת דחייתה של תביעה נגד נתבע מסוים.

בדיון שלפני הפנה המערער לכתב התביעה בבית משפט השלום אשר לא צורף על ידו לתיק המוצגים.
ורק בחלוף כחודשיים הגישו לתיק. למרות החלטתי מיום 24.6.18 שלא לקבל את המסמך, ונוכח חשיבות העניין עיינתי בכתב התביעה והוא אכן אינו כולל עובדות המקימות עילת תביעה נגד משיב 2, מעבר להיותו בא כוחה של העירייה.
בניגוד לאמור בהחלטת כב' השופטת מ' אגמון-גונן בעת"מ 24459-03-13 המערער לא הצביע בכתב התביעה על פעולות החורגות מהליכי גבייה על ידי בא כוחו של בעל דין.
בתצהירו שצורף לתגובה לבקשת הסילוק על הסף הוסיף המערער טענות שלא בא זכרן בכתב התביעה ביחס למעמדו של המשיב 2 בהליך הגביה. בנסיבות אלה היה עליו לבקש תיקונו של כתב התביעה על מנת שיכלול את כול העובדות הרלבנטיות ומשלא נהג כך בדין נדחתה התביעה על הסף בהעדר יריבות.
יחד עם זאת, סבורה אני שמשעה שהתאפשר למערער להגיש מחדש את תביעתו בכפוף לתשלום הוצאות בסך 1,500 ₪, ראוי לאפשר לו גם לתקן את מחדלו הדיוני. משכך, אני מורה כי התביעה נגד משיב 2 תימחק ולא תידחה, וזאת על פי הוראות תקנה 100(1) לתקנות ואם יבחר לחדש תביעתו על פי החלטת כב' השופט הקר ולשלם הוצאות בסך 1,500 ₪ כפי שנקבע, לא יהיה כבול בעובדות שפורטו על ידו בכתב התביעה המקורי.
מכיוון שכתב התביעה כפי שהוגש אכן לא פרט את מלוא העובדות הרלבנטיות, אין אני מבטלת את החיוב בהוצאות כאמור בפסק הדין החלקי.

הערעור נגד פסק דינו של כב' השופט הקר
אין חולק כי המערער איחר להתייצב לדיון. הנימוק שהעלה יכול ויהיה נימוק סתמי ולא מבוסס ויכול ויהיה אמת צרופה, לשם כך מוטל היה עליו לתמוך בקשתו בתצהיר ביחס לעובדות הנטענות.
יפים דברים אלה מקל וחומר, שעה שלדברי המערער חברו הסיע אותו לבית המשפט וחזקה על אותו חבר שהיה יכול לתמוך את הטענות העובדתיות בתצהיר.
משבחר המערער שלא לצעוד בדרך המלך ולא הגיש בקשה ערוכה כדין, אין לו להלין אלא על עצמו.
יתר על כן, המערער הביע את הסכמתו לפסק הדין כפי שהוצע על ידי בית המשפט.
המערער היה רשאי לדחות את ההצעה ואזי פתוחה הייתה בפניו הדרך להגשת ערעור, אולם הוא בחר גם לקבל את ההצעה וגם להגיש ערעור, גם מטעם זה דין הערעור להידחות.

בשולי הדברים מוצאת אני לנכון לציין כי בערעורו העלה המערער רמיזות שלא במקומן על התנהלות בית המשפט. המערער טען שבית המשפט פטר כביכול את בא כוח המשיבה 1 מהתייצבות וכי עוה"ד ויסמן התייצבה בשעה 09:30 בהמשך לזימונה על ידי מזכירות בית המשפט.
לא ברור על מה מבסס המערער טענה זו. על פי האמור בהחלטה מיום 26.9.17 בית משפט פטר מהופעה את נציג הנתבעת, דהיינו, נציג מטעם העירייה. בית המשפט לא פטר את בא כוח העירייה מהתייצבות ואין בפרוטוקול הדיון זכר לתרחיש אותו מתאר המערער.

לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות הערעור בכפוף לתיקון פסק הדין מיום 5.9.17 בו יירשם כי התביעה נגד משיב 2 נמחקת ולא נדחית.

בנסיבות העניין אין אני עושה צו להוצאות.

אם הופקד עירבון על ידי המערער הוא יוחזר לו על ידי המזכירות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד תשרי תשע"ט, 03 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.