הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 20353-08-20

מספר בקשה:5
לפני
כבוד ה שופטת עינת רביד

מבקש

יצחק זאדה
ע"י ב"כ עו"ד לנטון

נגד

משיבה

מעין פיזק
ע"י ב"כ עו"ד בראון

החלטה
לפני בקשה נוספת של המבקש לעיכוב פינוי המקרקעין הידועים כחלקה 145 בגוש 6136 ברחוב שורשים 13-11 בתל אביב (להלן: הדירה).
בהחלטתי מיום 14.9.2020 נקבע שיש לדחות את בקשת המבקש לעיכוב הליכי הפינוי מהדירה מושא הערעור. יחד עם זאת נקבע באותה החלטה כי על מנת למנוע מצב בלתי הפיך, יינתן צו לאיסור דיספוזיציה בדירה, וזאת בכפוף להפקדת סך של 25,000 ₪ בקופת בית המשפט. על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור.
ביום 19.1.2021 הגיש המבקש בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 14.9.2020, אשר נדחתה בהחלטה מאותו היום. באותה החלטה נקבע כי טענות המבקש לפיה ן איתר לאחרונה מסמכים , אשר יש בהם כדי להשפיע על קבלת הערעור, הן טענות אשר ייבחנו במסגרת הערעור (ובמידה ש המבקש עותר להגשת ראיה חדשה עליו להגיש בקשה מתאימה), אך אין באמור כדי לשנות מסעיפים 20-19 להחלטה מיום 14.9.2020, לעניין מאזן הנוחות. באשר לטענות המבקש באשר לזכויותיה של אשתו בדירה נקבע שהללו לא הועלו בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין ואף לא במסגרת פסק דינו של בית המשפט קמא. גם על החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור.
ביום 2.3.2021 הגיש המבקש בקשה נוספת לעיון חוזר בהחלטה לעיכוב ביצוע פסק הדין; וכן עתר להשבת העירבון והשלמת עיכוב ביצוע וסעד זמני. ביום 3.3.2021 הגיש המבקש בקשה מתוקנת, לאחר שבקשתו מיום 2.3.2021 לא עמדה בתנאי תקנה 50(5) לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט-2 018.
המבקש עותר לעיכוב ביצוע פינויו מהדירה, אשר לשם ביצוע פתחה המשיבה הליכי הוצאה לפועל של פינוי , אשר נקבעו ליום 17.3.2021. עוד עותר המבקש להורות על השבת הסך של 25,000 ₪ שהפקיד בקופת בית המשפט ולהסתפק בהתחייבות עצמית ו/או בצירוף ערבות צד ג' שתופקד. לחילופין להורות על הפחתת העירבון באופן דרמטי והשבת היתרה. כן עותר המבקש כהשלמה לצו איסור דיספוזיציה שניתן בהחלטה מיום 14.9. 2020, לקבוע כי הצו יוטל גם על חלקה 125 בגוש 6136.
לאחר עיון בבקשת המבקש ובתשובת המשיבה, אני מורה על דחיית הבקשה.
עד עתה, ואף כי בהתאם לפסק הדין היה על המבקש לפנות את הדירה עד ליום 30.7.2020 ולמרות ששתי בקשות לעיכוב ביצוע שהגיש נדחו , עושה המבקש דין לעצמו וממשיך להתגורר בדירה.
בהחלטות מ- 14.9.2020 ומ- 19.1.2021 נדחו בקשות המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין, אך המבקש לא טרח להגיש ערעור על אותן החלטות, כך שהמדובר בהחלטות חלוטות.
המבקש טוען לראשונה בבקשה זו, כי בית משפט קמא שגה בפסק דינו עת קבע כי למבקש דירת מגורים בחריש, קביעה עליה נסמכה ההחלטה מיום 14.9.2020, עת נדחתה הבקשה הראשונה לעיכוב ביצוע פסק דין. אף אם אצא מנקודת הנחה כי המדובר בטעות, וכי למבקש אין דירה בבעלותו, אזי ועת ניתן צו לאיסור דיספוזיציה, הוסר החשש מפני אי השבת המצב לקדמותו היה ויתקבל הערעור , וממילא למבקש היה זמן מספיק, מיום פסק הדין 23.6.2020 ועד היום, בחלוף מעל שמונה חודשים, לשכור דירה אחרת למגוריו ומגורי משפחתו.
אף מהתנהלותו של המבקש ניתן ללמוד כי הוא אינו רואה בדירה כמקום מגורים שאין לו תחליף, שכן אין מחלוקת שהמבקש שכר דירת 5 חדרים בחריש, וגר בה לפחות כשנה (אעיר כי בהתאם להסכם השכירות עולה כי תקופת השכירות הייתה מיום 1.9.2018 עד ליום 31.8.2021), וזאת תמורת דמי שכירות חודשיים בסך של 2,800 ₪, אך לטענתו משיקולים שונים בחר לחזור לגור בדירה מושא הערעור.
נוכח האמור לעיל, באשר לאי הגשת בר"ע על החלטות הדוחות את בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק דין, בנוסף לכך שהמבקש פינה בעבר את הדירה ושכר מקום מגורים חלופי, כמו גם להצעתו החלופית של המבקש לשלם דמי שכירות למשך חודשיים עבור הדירה בסך של 1,500 ₪ לחודש, (המדובר בדירה בשטח של 30 מ"ר), עולה כי יש באפשרותו של המבקש לשלם דמי שכירות בגין דירה חלופית באותו הגודל ובאותו האזור, באופן שאינו מטה הכף לשינוי ההחלטה הדוחה את הבקשה לעיכוב ביצוע פינוי הדירה.
באשר לבקשה להשלמת צו איסור הדיספוזיציה ביחס לחלקה 125, אין מקום למבוקש, שכן צו איסור הדיספוזיציה מתייחס לדירה מושא ההליך ונועד למנוע מצב בו המשיבה תמכור אותו באופן שיהפוך את הערעור תיאורטי, ואין מקום למתן צווים ביחס למקרקעין נוספים.
באשר לבקשת המבקש להשבת העירבון, אזי לא מצאתי מקום להורות על השבתו ואף לא להפחתתו , עת הוא ניתן כתנאי למתן הצו לאיסור דיספוזיציה בדירה ואין המדובר בסכום גבוה .
על כן הבקשה לעיכוב ביצוע נדחית.
כפי שצוין בהחלטתי מיום 19.1.2021 על המבקש להמציא לבית המשפט אישור בית המשפט של הפש"ר לניהול הליך הערעור. אישור כאמור יומצא עד ליום 4.4.2021.
מעקב מזכירות בהתאם.

ניתנה היום, א' ניסן תשפ"א, 14 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.