הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 20282-04-20

לפני
כבוד ה שופטת עינת רביד

המבקשת

הרייטה חנס בבצ'צי'

נגד

משיבה

ג'ני ירושלמי

החלטה

החלטה זו עניינה בבקשת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, מיום 27.2.2019 (כבוד השופטת איילה גזית, בת"א 52206-06-19), וכפועל יוצא מכך על עיכוב הליכים ביחס להליך משפטי המתנהל בתא"ח (שלום הרצליה) 47721-08-19, שהיא תביעה לסילוק יד שהגישה המשיבה נגד המבקשת.
רקע ותמצית פסק הדין
ביצ'צי קמל ז"ל (להלן: המנוח), היה הבעלים של מחצית מהזכויות בדירה ברחוב רבנו תם 29 בהרצליה (להלן: הדירה), יחד עם אחותו, אמה של המשיבה, סטלה בבצ'צ'י ז"ל (להלן: סטלה). כיום רשומה הדירה במלואה על שם המשיבה, אחייניתו של המנוח.
המבקשת טענה כי נישאה למנוח דרך "משפחה חדשה" וקיימה עמו משק בית משותף כעשור, וזאת עד לפטירתו בשנת 2018.
לטענת המבקשת במהלך אשפוזו של המנוח במכון גמילה מאלכוהול החתימה אותו סטלה ז"ל ביום 9.2.1993 על הסכם למכירת מלוא זכויותיו (מחצית) בדירה לידיה (להלן: ההסכם). מאז חתימת ההסכם, במשך 25 שנה, ובעשור האחרון יחד עם המבקשת, המנוח התגורר בדירה ללא כל דרישה מסטלה ז"ל או מי מטעמה באשר למעמדם של המבקשת והמנוח בדירה. רק בשנת 2017 שלחה המשיבה מכתבים למנוח והמבקשת המורים על ביטול הרשות לעשות שימוש בדירה ודרישה לפנותה.
המבקשת הגישה תביעה לבית המשפט קמא לסעדים כספיים והצהרתיים, לפיהם למבקשת זכות להתגורר בדירה וזאת עד אריכות ימיה, בכפוף לתשלום ההוצאות השוטפות הכרוכות בשימוש בדירה. לחילופין עתרה המבקשת לאכוף את הסכם המכר ולחייב את המשיבה בתשלום יתרת התמורה הקבועה בהסכם המכר , לחילופין לפצות את המבקשת כנגד פינוי הדירה.
בהחלטה מיום 9.1.2020 הורה בית המשפט קמא על סילוק התביעה הכספית, בנימוק כי עד למועד מתן החלטתו לא צירפה המבקשת צוואה או צו קיום צוואה של המנוח.
ביום 27.2.2020 , ניתן פסק דינו של בית המשפט קמא מושא הערעור (הנושא כותרת "החלטה" ), המורה על מחיקת התביעה לסעד הצהרתי. בית המשפט קבע , כי הגשת תביעה על ידי המשיבה לסילוק יד המבקשת בתא"ח (שלום הרצליה) 47721-08-19 (להלן: התביעה לסילוק יד) מעידה, שהמשיבה לא ויתרה על זכויותיה כבעלים בדירה ואין לראותה כמי שמושתקת או מנועה מלנקוט הליך של פינוי מכוח היותה הבעלים הרשום. גם אם הייתה המבקשת בת רשות בדירה הרי שרשות זאת באה אל קיצה עם הגשת התביעה לסילוק יד. עוד נקבע כי אין בטענת המבקשת להיותה קשישה ערירית ללא נכסים, כדי לחייב את המשיבה למדור כלפי המבקשת.
בית המשפט קמא קבע שהעובדה שהמנוח הוריש את זכויותיו למבקשת בצוואתו אין בה כדי להועיל למבקשת שכן בעת פטירתו לא היה המנוח הבעלים של הדירה, שכן מכר את זכויותיו ב דירה בהסכם מכר מיום 9.2.1993 ורישום הבעלות על שם המשיבה הושלם בלשכת רישום המקרקעין.
נוכח האמור לעיל נקבע כי המבקשת לא הצביעה בכתב תביעתה ובהודעתה לתיק על כל עילה בדין המקימה לה זכות למדור בדירה. על כן התביעה נמחקה, וכך אף התביעה שכנגד שהגישה המשיבה, וזאת ללא צו להוצאות.
הבקשה לעיכוב ביצוע
בבקשתה עותרת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט קמא, וכפועל יוצא מכך לעיכוב ההליכים בתביעה לסילוק יד.
לטענת המבקשת, עם מתן פסק דינו של בית המשפט קמא חודשו ההליכים בתביע ה לסילוק יד, ובקשת המבקשת בתביעה לסילוק יד לעיכוב ההליכים עד להכרעה בערעור, נדחתה, תוך שהמשיבה טענה כי על המבקשת להגיש הבקשה לעיכוב ביצוע לבית משפט זה.
לטענת המבקשת, 26 שנים לקח למשיבה לפעול לסילוק ידה של המבקשת מן הדירה, וזאת לאחר שלדבריה הופעל עליה לחץ מצד גורמים המעוניינים בקידומו של פרויקט התחדשות עירונית בעיר. לטענת המבקשת בגילה, 68, ובהתחשב במצבה הפיזי והכלכלי היא תיזרק לרחוב בעוד ערעורה תלוי ועומד.
תשובת המשיבה
לטענת המשיבה יש להורות על דחיית הבקשה שכן תביעת המבקשת אינה נושאת סעד אופרטיבי אשר בגינו נדרש "עיכוב ביצוע" או "עיכוב הליכים", שכן משהובהר כי למבקשת אין כל זכות שבדין לתפוס חזקה בדירה מתקיים הליך לסילוק ידה של המבקשת בדירה.
עוד מפנה המשיבה, שבמסגרת התביעה לסילוק יד הגישה המבקשת בקשה לעיכוב הליכים בטענה כי הגישה ערעור לבית משפט זה, בקשה אשר נדחתה בהחלטה מיום 14.5.2020. על החלטה זאת לא הוגש ערעור ולמעשה קביעתו של בית המשפט בעניין זה היא חלוטה.
עוד מוסיפה המשיבה באשר לבחינת הטעמים המצדיקים עיכוב ביצוע, הרי שאלו מתייתרים שכן טרם ניתנה החלטה או סעד המורה על סילוק ידה של המבקשת מדירת המשיבה. זאת ועוד, ואף אם יתקבל ערעור המבקשת אין משמע כי קמה לה הזכות לחזקה בדירת המשיבה, שכן ככל שיתקבל הערעור בנוגע לסעד הכספי מושא התובענה, הרי שאין בין רכיב זה, לסילוק ידה של המבקשת מהדירה, דבר וחצי דבר.
דיון והכרעה
לאחר עיון בטענות הצדדים אני קובעת כי דין הבקשה להידחות.
עיכוב הביצוע המבוקש הוא אינו עיכוב ביצוע בהתאם לתקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, שכן פסק דינו של בית המשפט קמא דחה את תביעת המבקשת, שהיא תביעה להצהיר על זכותה למדור בדירה, כמו גם תביעה כספית לתשלום התמורה הקבועה בהסכם או לתשלום פיצוי בגין הפינוי, ומכאן שבית משפט קמא לא קיבל סעד שיש להורות על עיכובו.
בבקשה דנן עותרת המבקשת לעיכוב ההליכים המתנהלים בתביעה לסילוק יד, עיכוב אשר אינו מצוי בסמכותו של בית משפט זה (לעניין זה ראו החלטה בבקשה לסעד זמני במסגרת עע"מ 4897/06 רבקה בוקובזה נ' עיריית ירושלים אגף הרישוי הועדה המקומית (08.01.2007) , ות"א (מחוזי חי') 24557-05-19 יעל בראון ארד נ' רשם המקרקעין חיפה (29.07.2019)). זאת ועוד, עולה כי המבקשת הגישה לבית המשפט אשר דן בתביעה לסילוק יד בקשה לעיכוב הליכים, אשר נדחתה בהחלטה מיום 14.5. 2020, ומכאן שהדרך להשיג עליה אינה על ידי הגשת בקשה חדשה לבית משפט זה (אעיר, כי לא נעלם מעיני כי בתביעה לסילוק יד טענה המשיבה כי בית המשפט המוסמך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע הוא בית משפט קמא או בית משפט זה, אליו הוגש הערעור).
זאת ועוד, ואף אם לבית משפט זה הייתה הסמכות להורות על עיכוב ההליכים בתביעה לסילוק יד, הרי שבבחינת מאזן הנוחות, המדובר בבקשה המקדימה את עצמה, שכן בשלב זה התביעה לסילוק יד טרם הוכרעה, וטרם ניתן פסק דין המורה למבקשת לפנות את הדירה. אוסיף, כי ככל שיינתן פסק דין המורה על סילוק ידה של המבקשת, תוכל המבקשת לעתור בבקשה מתאימה בערכאה המוסמכת .
נוכח האמור לעיל אני מורה על דחיית הבקשה.
בנסיבות העניין לא מצאתי לפסוק הוצאות.

ניתנה היום, כ"ח תמוז תש"פ, 20 יולי 2020, בהעדר הצדדים.