הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 18619-02-20

לפני
כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המערערים:

1.דוד רוזנצוויג
2.שגיא קדם
ע"י ב"כ עו"ד דן סלע ועו"ד ניר ספיר

נגד

המשיבים:

1.ישראל טופר
2.עדי טופר
ע"י ב"כ עו"ד גיא קינן

פסק דין

1. לפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בתל אביב –יפו (כב' השופט יאיר דלוגין) בת"א 27029-05-18 מיום 24.12.19 ולפיו התקבלה תביעת המשיבים – התובעים נגד המערערים – נתבעים 4 ו-5.

2. המשיבים – אב ובנו, הגישו בתיק קמא ביום 13.5.18 תביעה בסך 200,116 ₪ נגד 5 נתבעים. נ תבעת 1 – חב' ג'י. טי. ג'י מרקטינג בע"מ, נתבעות 2 ו – 3 חברות זרות ( DRS MARKET LTD ו-LIMITED GENERAL TRADE GLOBAL, בהתאמה) ונגד המערערים.

ביום הגשת התביעה מונה מפרק זמני לחברת ג'י. טי. ג'י מרקטינג בע"מ (פר"ק 22792-05-18) ע"י כב' הנשיא אורנשטיין בביהמ"ש המחוזי בתל אביב וההליכים בתיק קמא עוכבו נגד הנתבעת 1.
בהתאם להחלטות בתיק הפירוק עוכבו ההליכים גם ביחס לחברות הזרות.

ההליך התנהל בתיק קמא אפוא רק במישור היחסים שבין התובעים והנתבעים 4-5.

3. השתלשלות העניינים לפי כתב התביעה:
נתבעות 1-3 מפעילות יחד תחת השם המסחרי "ג'נרל טרייד" פלטפורמה אינטרנטית המאפשרת סחר עצמאי ומקוון במכשירים פיננסים שונים בבורסות בארה"ב.
נתבעים 4-5 - המערערים שהינם שותפים עסקיים עומדים מאחורי קבוצת החברות של ג'נרל טרייד, מחזיקים במחצית מהאחזקות בג'נרל טרייד ומנהלים אותה בפועל.

התובעים התעניינו באפשרות לפתוח חשבון למסחר בג'נרל טרייד. לשם כך נפגש תובע 2 – משיב 2 עם נציגי ג'נרל טרייד שהציגו בפניו כי כספם של התובעים יופקד בחשבון בנק הנפרד מכספיה של ג'נרל טרייד, וניתן למשוך בכל עת את הכספים שיוחזרו תוך 10 ימי עסקים ממתן ההוראה.

ביום 15.1.18 שלח נציג המכירות של ג'נרל טרייד הודעת דוא"ל לת ובע 2 (נספח 3 לכתב התביעה) בה הודגש כי כספי הלקוחות מופקדים בחשבונות בנק הנפרדים מ כספי החברה. כמו כן נרשם הסבר לפתיחת חשבון מסחר משותף על שם התובעים.

גם באתר האינטרנט של ג'נרל טרייד צוין, בין היתר, כי קיימת הפרדה מוחלטת בין כספיו של הלקוח לכספי הברוקר, הברוקר מחויב לשמור על מלוא הערך הכספי של הלקוח בחשבון נפרד כמו חשבון נאמנות של עורכי דין וכי בדרך זו הופכת העבודה לנטולת סכנות כשכל כספו של הלקוח נמצא בחשבון בטוח ואפשר למשוך את הכספים בכל עת.

ביום 18.1.18 העבירו התובעים בהעברה בנקאית לחשבון הבנק של הנתבעת 1, בבנק דיסקונט, סניף נווה אביבים בת"א, סך של 200,000 ₪ ופתחו בג'נרל טרייד חשבון לשם מסחר מקוון בשוק ההון האמריקני .
באותו יום, אישר עו"ד אסף גונן, מנכ"ל ג'נרל טרייד, את פתיחת החשבון למסחר, והציג מצג כי כספם של התובעים מופקד בחשבון נפרד על שמם. צוין שהתובעים הינם בעלים של חשבון מסחר בחברת ג'נרל טרייד גלובל, שמספרו GTEQ4929. (נספח 6 לכתב התביעה)
כספם של התובעים הומר לדולרים והם ביצעו באמצעות חשבון המסחר פעילות סחר מינימלית שגרמה להם בתקופה הקצרה בה סחרו להפסדים (כ- 2,000 דולר).

בעקבות כתבת תחקיר ששודרה בסוף חודש פברואר 2018 בתוכנית הכלכלית של ערוץ 10 בה הוצגו טענות של משקיעים כי ג'נרל טרייד מרמים אותם, גורמים ללקוחות במכוון להפסד כספי ולא מחזירים ללקוחות את כספי ההשקעה, פנו התובעים לג'נרל טרייד בדרישה לסגור את החשבון והורו למשוך בחזרה את כספם.
תובע 2 התכתב בווטצאפ עם נציגי המכירות של ג'נרל טרייד.
עפ"י רישומי ג'נרל טרייד, נכון ליום 27.2.18, עמדה יתרת הזכות בחשבון התובעים ע"ס של 55,647.13 דולר אמריקני (נספח 8) .

לאחר שחלפו עשרה ימים, כספם של התובעים לא הושב, והם פנו פעם אחר פעם לנציגי ג'נרל טרייד. ביום 21.3.18 השיב להם אחד מנציגי המכירות, הסיר מעצמו אחריות והפנה אותם לנתבע 4.

התובע 1 פנה לנתבע 4. נתבע 4 התחייב לפעול בעצמו להחזרת הכספים ולהמציא לתובעים עד ליום 19.3.18 אישור על העברת הכספים לחשבונם.
ביום 19.3.18 נשלח לתובעים מסמך הנחזה להעיד כי ניתנה הוראה להעביר מטעמה של נתבעת 2 סך של 55,557 דולר ארה"ב אל חשבונו של תובע 1 בבנק אוצר החייל בישראל.
ביום 21.3.18 ג'נרל טרייד הבהירה להם כי ההעברה הבנקאית נעשית מחשבון בבנק ברקליס בלונדון לחשבונו של תובע 1 (נספח 12 לכתב התביעה).

בסופו של דבר ולמרות ההבטחות , כספי התובעים לא הושבו להם.
בעקבות כך הגישו התובעים ביום 1.5.18, תלונה במשטרת ישראל נגד ג'נרל טרייד ומנהליה.

בכתב התביעה טענו התובעים כי הם זכאים לקבל את ית רת הכספים בחשבון למסחר חזרה כאשר יתרת הסגירה בחשבון עמדה ע"ס של 200,116 ₪.
נטען כי הנתבעים נהגו במרמה וגזלו מהם את כספם. הטעו אותם והציגו בפניהם מצגי שווא כי כספם יופקד בחשבון נפרד, כספם מובטח ומופקד בנאמנות ויושב להם כל עת עפ"י דרישה. התובעים הסתמכו על המצגים.
הנתבעים שלחו יד בכספם ואינם משיבים אותו לתובעים בניגוד להתחייבותם.
נטען כי נתבעים 4 ו-5 - המערערים אחראים באופן אישי למעשי הגזל והמרמה.

עילות התביעה העיקריות הנטענות בכתב התביעה:
גזל לפי סעיף 52 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פקודת הנזיקין")
עיכוב נכס שלא כדין לפי סעיף 49 לפקודת הנזיקין
עוולת תרמית לפי סעיף 56 לפקודת הנזיקין.
הפרת חובת הנאמנות מכוח חוק הנאמנות, התשל"ט – 1979.
הפרת התחייבות חוזית והתנהלות בדרך בלתי מקובלת בחוסר תום לב.

4. בכתב ההגנה נתבעים 4-5 הכחישו את טענות התובעים. לטענתם, הם לא קיבלו כספים כלשהם מהתובעים ול א שלחו ידם בכספי התובעים, לא הופקד אצלם סך של 200,000 ש"ח והם לא פתחו חשבון בג'נרל טרייד לתובעים. הם לא הבטיחו לתובעים את אשר נטען , הם לא שלחו את אותו אישור על העברה בנקאית, והאישור אינו מזויף.
נטען כי הנתבעים אינם אחראים, לא אישית ולא בדרך אחרת , למעשים המיוחסים להם . הם לא נהגו במרמה ולא גזלו את כספם של התובעים , לא הטעו אותם ולא הציגו להם מצגי שווא.

5. התקיימו בתיק שתי ישיבות קדם משפט.
בישיבת קדם משפט שהתקיימה ביום 30.6.19 נקבע כי בימ"ש קמא מוסמך להכריע בתיק בטענות המופנות לנתבעים 4 ו -5 גם אם החברות נמצאות בהליכי פירוק.
בישיבת הוכחות שהתקיימה ביום 22.12.19 העידו התובעים ונתבעים 4 ו -5 וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ.

לאחר מכן ביום 24.12.19 ניתן פסה"ד לפיו התקבל התביעה והמערערים חויבו לשלם ביחד ולחוד למשיבים את סכום התביעה בסך 200,116 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית וכן אגרות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.

6. פסק דינו של בימ"ש קמא:

א. נקבע כי המשיבים הוכיחו שהעבירו לנתבעת 1 200,000 ₪ והכסף נעלם
כן הוכיחו המשיבים כי הו בטח להם שכספם ישמר בחשבון בנק נפרד מכספי ג'נרל טרייד וכי יוכלו לקבל את כספם בכל עת. לפיכך, עובר נטל הבאת הראיות לכתפי המערערים להסביר מדוע הכספים לא הוחזרו למשיבים לפי דרישתם.

נקבע כי לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת ע"י המערערים כיצד יתכן כי הכספים לא הושבו ואף נעלמו.

ב. למעלה מן הדרוש, נקבע כי הוכח ע"י המשיבים, בין היתר באמצעות דו"ח מס' 3 שהגיש המפרק הזמני של נתבעת 1 ושל שתי חברות נוספות בקבוצה, כי מדובר בפרשה חמורה ביותר של פשיעה כלכלית בשיטת הפירמידה וכי כספי הלקוחות לא הופקדו מעולם בחשבונות בנק נפרדים וכי בעלי השליטה העבירו ועשו בכספים שימוש לצרכים אחרים, כולל הקמת תאגידים חדשים שנרשמו על שמם, כי לכל המאוחר בשלהי 2017 החלו לקוחות רבים לדרוש לקבל את כספם, אך הדבר לא התאפשר, מאחר וכבר נעשה שימוש בכספם.
יתרה מכך, הדו"ח מתאר כי גם לאחר מכן, פעלו בעלי השליטה כדי לגייס כספים חדשים, המשיכו לעשות שימוש בכספי הלקוחות, המשיכו להציג בפני הלקוחות יתרות זכות שלא קיימות, עיכבו מכוון דרישות מצד לקוחות להשבת כספים וכו'.
הובהר כי גם אם הדו"ח הנ"ל אינו קביל ביחס לתוכנו, הוא קביל ביחס לעצם העובדה שנכתב על ידי המפרק וגם עובדה זו נושאת משקל ,בפרט כאשר המערערים לא הביאו בדל של הסבר מניח את הדעת לגבי היעלמות הכספים .

בנוסף, בימ"ש קמא הפנה לשאלות ותשובות בדו"ח מס' 43 של המפרק (ת/3) שהוצג לנתבע 5 בדיון ממנו עולה כי סך הכספים של הלקוחות שביקשו לקבל כספם חזרה עולה כדי בין 5 ל – 6 מיליון דולר , כאשר בתשובה לשאלה לאן הכסף נעלם, ענה נתבע 5: "למשכורות, להוצאות מיותרות, לבזבוזים, כי גם החברה באנגליה בלעה קצת, גם החברה בארה"ב". צוין כי הנתבע 5 אמנם ציין באותה נשימה, כי אם היה יודע בזמן אמת את המצב לאשורו, הוא מניח שהדבר לא היה קורה.

ג. בימ"ש קמא דחה את טענת המערערים לפיה הם לא ידעו כלום ולא היו מעורבים בכלום ולא ניהלו בפועל את החברות.
בימ"ש קמא לא נתן אמון בגרסתם וקבע כי עדותם לא אמינה לחלוטין.

ד. בימ"ש קמא הגיע למסקנה כי הוכח לפניו ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי כי המערערים ידעו שנעשה שימוש בכספי הלקוחות והם יזמו זאת ולא "פקידים קטנים" בחברות. הם עשו שלא כדין שימוש בכספים של הלקוחות במארג שהקימו.
נקבע כי הוכח שבכך פעלו המערערים בתרמית כלפי התובעים ועל כן קיימת עילה אישית לחייב אותם, להשיב לתובעים את כספם.
הסכום שהיה מצוי בחשבון התובעים הוכח באמצעות נספח 13 תדפיס פעולות התובעים בחשבון המסחר וגם ב"כ הנתבעים הודה כי מדובר בסכום של 200,000 ₪.

7. תמצית טענות המערערים :

א. משעוכבו בבימ"ש קמא ההליכים נגד נתבעות 1-3 בשל הליכי פירוק המתנהלים בביהמ"ש המחוזי, בימ"ש קמא שגה בכך שלא עיכב את ההליכים גם נגד המערערים בהתאם לבקשתם בקדם המשפט ביום 30.6.19 במ סגרתה ציינו כי ראוי לעכב את ההליכים גם נגד המערערים וכי הסמכות נתונה לבימ"ש של פירוק .
בכך אפשר בימ"ש העדפה של תביעת המשיבים על פני כל הנושים שהגישו תביעות חוב למפרק הזמני של נתבעת 1 , הענקת יתרון בלתי הוגן למשיבים על פני נושים אחרים, התדיינות כפולה ומיותרת ועקיפת הליכי הפירוק.

ב. בימ"ש קמא שגה בכך שהורה בפועל על הרמת מסך ההתאגדות של נתבעת 1 והחלת אחריות אישית על המערערים וייחוס חובות נתבעת 1 למערערים .
מסכת הראיות שהונחה בפני בימ"ש קמא מצביעה באופן ברור כי כל התנהלות המשיבים הייתה מול נתבעת 1 ולא מול המערערים.

ג. לא הונחה בפני בימ"ש קמא כל תשתית ראייתית המוכיחה קיומה של תרמית.
יסודות עוולת התרמית לא מתקיימים במקרה דנן.
המשיבים אישרו כי לא היה לה ם כל קשר עם נתבע 5 והקשר עם נתבע 4 נוצר רק חודשים לאחר התקשרות התובעים עם נתבעת 1.
קביעת בימ"ש קמא כי נציג ג'נרל טרייד שלח הודעת דוא"ל למשיבים, כמו גם העובדה שהמשיבים נסמכו על פרסומים מאתר האינטרנט של ג'נרל טרייד, מאיינת כל יסוד של כוונה מצד המערערים או הטעייה על ידם.
לא הובאה בפני בימ"ש קמא כל ראיה כי המערערים באופן אישי הציגו מצג שווא בפני המשיבים ואף המשיבים עצמם השיבו בחקירתם כי אין בידם מסמך המציין את הדברים.
לא הובאה כל ראיה המצביעה על כוונת מרמה מטעם המערערים וכל שהובא מצביע, לכל היותר, על ניהול רשלני שאין בו כדי להקים עוולת תרמית.

ד. בימ"ש קמא שגה בכך שהסתמך על דו"ח מספר 3 שהכין המנהל המיוחד שאינו קביל הואיל ועורכו לא התייצב לחקירה.
כמו כן, הסתמכות בימ"ש קמא על דו"ח המפרק, כאשר מצוין בו שלשיטת המערערים הכספים ירדו לטמיון כתוצאה מהשקעות כושלות ולא בשל הונאה או תרמית, הינה שגויה.
גם דו"ח מספר 43 של המפרק הזמני אינו קביל הואיל ולא הוגש באמצעות עורכו.

ה. המסמך הנחזה להיות פרסום באתר האינטרנט של ג'נרל טרייד אינו קביל ואין מקום לבסס עליו עילת תרמית אישית נגד המערערים. ג'נרל טרייד הוא שם מותג ולא ישות משפטית, בוודאי לא כזו שנשלטת ע"י המערערים. על כן לא ניתן להחיל עליהם אחריות אישית בגין מותג, אשר אינו מבעלי הדין.

8. תמצית טענות המשיבים:

א. בימ"ש קמא שמע את העדים (המערערים והמשיבים) בחן וניתח ביסודיות את הראיות שהונחו בפניו, וקבע בפסה"ד ממצאים עובדתיים המעוגנים בחומר הראיות ומהתרשמותו מהעדים.

ב. המשיבים לא ביקשו תרופה של "הרמת מסך". הם תבעו להטיל אחריות אישית על המערערים בשל הפעולות שביצעו – רימו את המשיבים וגזלו את כספם, הפרת חובת נאמנות ושימוש בכספים לצרכיהם האישיים, הפרת חובת השמירה, חוסר תום לב והתעשרות על חשבון המשיבים. לפיכך, הם אחראים לפצות ולהשיב למשיבים את כספם.

ג. בנוגע להחלטת בימ"ש קמא מיום 30.6.19 נטען כי ההחלטה הפכה חלוטה והסמכות לעכב הליכים נגד בעלי מניות או נושאי משרה של חברה בפירוק נתונה לביהמ"ש של פירוק. עוד נטען כי הבקשה לעיכוב הליכים הועלתה בע"פ בדיון כלאחר יד ונזנחה בסיכומים בע"פ.
לטענת המשיבים, אין בסעיף 267 לפקודת החברות (נוסח חדש), התשמ"ג – 1983 הוראה לעניי ן עיכוב הליכים נגד נושאי משרה או בעלי מניות בחברה ועפ"י ההלכה מתן צו פירוק נגד חברה אין בו כדי להגן על בעלי מניותיה מפני תביעות אישיות נגדם. מדובר בתביעה אישית ואין כפילות בין הליך הפירוק להליך דנן. המשיבים לא "ינגסו" מקופת הפירוק והרי על המערערים עצמם לשאת בתשלום החוב הפסוק. כמו כן התביעה הוגשה גם נגד חברות זרות שכלל לא נקלעו להליכי פירוק ובמועד בו הוגשה התביעה, המשיבים כלל לא ידעו על הבקשה לפירוק נתבעת ג'י. טי. ג'י מרקטינג – נתבעת 1.

9. לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות מהנימוקים כדלקמן:

10. סעיף 4 לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 קובע את הכלל הבסיסי בדיני חברות:
"חברה היא אישיות משפטית נפרדת הכשרה לכל זכות, חובה ופעולה המתיישבת עם אופיה וטבעה כגוף מאוגד, על כן קם מסך בין האישיות המשפטית של החברה לבין בעלי המניות".

העובדה שנתבעת 1 מצויה בהליכי פירוק וההליכים בתיק קמא עוכבו נגדה וגם ביחס לחברות הזרות (נתבעות 2 ו -3) אינה מהווה טעם שיש בו להצדיק עיכוב הליכים נגד נתבעים 4 ו-5 – יחידי אורגן שהתביעה נגדם היא בגין חבות אישית כלפי התובעים.

11. קיימות שתי אפשרויות לחייב אורגן בחברה בחיוב אישי.
האחת – הרמת מסך ו השניה – הטלת חבות אישית.

במקרה דנן, מכתב התביעה עולה כי עילות התביעה נגד נתבעים 4 ו-5 לא מבוססות על הרמת מסך.
התובעים ביקשו להטיל אחריות אישית על המערערים מכוח עוולות נזיקיות.
התובעים טענ ו כי נתבעים 4 ו-5 באופן אישי הפר ו התחייבויות שנת נו לה ם, וגרמו לה ם באופן אישי לנזקים.

אין בידי לקבל את טענת המערערים לפיה מסכת הראיות שהונחה בפני בימ"ש קמא מצביעה באופן ברור כי התנהלות המשיבים הייתה מול נתבעת 1 ולא מול המערערים.
בכתב התביעה הטענות מופנות לכלל הנתבעים, ונטען כי נתבע 4 התחייב להשיב לתובעים את הכספים לאחר שחרף פניות התובעים הכספים לא הוחזרו להם.

פסק דינו של בימ"ש קמא מבוסס על התרשמותו הישירה מהעדים אשר העידו בפניו וכן על ממצאים עובדתיים אליהם הגיע הערכאה הדיונית על סמך הראיות שבפניה, תוך פירוט השיקולים והנימוקים שהובילו למסקנות על בסיס אותן קביעות.

ערכאת ערעור מתערבת בממצאים עובדתיים ובממצאי מהימנות אליהם הגיעה הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים ויוצאי דופן בהם נפל פגם היורד לשורשו של עניין בממצאי הערכאה הדיונית  או כאשר מדובר בקביעות בלתי מבוססות או מופרכות על פניהן.
וראה לעניין זה: ע"א 8419/13 פלוני נ' עיריית ירושלים, פסקה 13 (9.3.2015), ע"א 117/15 שגיא נ' מנהל רשות המסים, פסקה 10 (13.7.2016), ע"א 918/15 פישמן רשתות בע"מ נ' פקיד שומה למפעלים גדולים, פסקה 11 (28.7.2016), ע"א 559/16 פרי יעקב שירותי ניהול בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב 1, פסקה 10 (6.11.2016) וע"א 7863/16 גורדו נ' ימין (19.7.18).
 
עניינינו אינו נכנס לגדר החריגים.
הקביעה בפסק הדין לפיה הוכח כי המערערים פעלו בתרמית כלפי התובעים מעוגנת בחומר הראיות.
בימ"ש קמא הגיע למסקנה לפיה הוכח לפניו שהמערערים פעלו בתרמית כלפי המשיבים ועל כן קיימת עילה אישית לחייב אותם להשיב לתובעים את כספם.

12. עוולת התרמית מעוגנת בסעיף 56 לפקודת הנזיקין:
"תרמית היא הצג כוזב של עובדה בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא איכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו, אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו וסבל על ידי כך נזק ממון".

עפ"י הפסיקה עוולת התרמית כוללת חמישה יסודות מצטברים: היצג כוזב של עובדה; אי אמונה באמיתות העובדה; כוונה להטעות; הטעייה בפועל; גרימת נזק ממוני למוטעה .
הנטל להוכחת עוולת התרמית הוא נטל כבד מזה הנדרש בתובענה אזרחית בדרך כלל ( ע"א 1206/16 חברת יהלומי סמואל - רוזנבאום (1992) בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, סעיף 27 לפסק דינו של כב' השופט ד' מינץ (9.10.18)).

בימ"ש קמא מצא כי עוולת התרמית הוכחה על סמך הראיות, העדויות, נטלי ההוכחה והדין החל.

בימ"ש קמא קבע כי המשיבים הוכיחו שהעבירו לנתבעת 1 200,000 ₪ והכסף נעלם באמצעות עדותם האמינה, נספח 10 לתצהיר (בקשתם לבנק להעברת 200,000 ₪ לנתבעת 1) והודאת בעל דין מטעם המערערים בקדם המשפט הראשון.
כן הוכיחו המשיבים כי הובטח להם שכספם ישמר בחשבון בנק נפרד מכספי ג'נרל טרייד וכי יוכלו לקבל את כספם בכל עת באמצעות עדותם האמינה, נספח 8 לתצהירם (הודעת מייל מיום 15.1.18 של נציג ג'נרל טרייד, נספח 9 לתצהירם (תדפיס אתר האינטרנט של ג'נרל טרייד).
לפיכך, הועבר נטל הבאת הראיות לכתפי המערערים להסביר מדוע הכספים לא הוחזרו למשיבים לפי דרישתם.
יובהר בהקשר זה כי הפרסום באתר האינטרנט הינו בגדר ראיה התומכת בכך שהובטח למשיבים שכספם ישמר בנפרד. אולם אין מדובר בראיה עיקרית אשר עליה ביסס ביהמ"ש את עילת התרמית, כפי שמנסים לטעון המערערים.

נקבע כי לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת ע"י המערערים כיצד יתכן כי הכספים לא הושבו ואף נעלמו. המערערים טענו טענות כלליות וסתמיות לפיהן הם לא טיפלו באופן אישי בכספים, כי החברות נוהלו ע"י מנהלים שכירים ויש לבוא בטענות אליהם.
נקבע כי מדובר בהסברים קלושים, אם לא מופרכים לחלוטין, שאין בהם כדי להרים את הנטל שהיה מוטל על המערערים ודי בכך כדי לקבל את התביעה.

נקבע כי המערערים נ יסו למנוע את חיובם בטענה אחת עיקרית לפיה הם לא ידעו כלום ולא היו מעורבים בכלום ולא ניהלו בפועל את החברות.
בימ"ש קמא דחה טענות אלה; טענות אשר מועלות בחוסר תום לב קיצוני.
עדות המערערים לא הייתה אמינה על בימ"ש קמא לחלוטין ו בימ"ש קמא לא נתן אמון כלשהו בגרסתם.
בימ"ש קמא קבע כי אין ספק בעיניו כי המערערים ידעו היטב שכספי הלקוחות נעשה בהם שימוש מאסיבי בניגוד להבטחה המרכזית שניתנה למשיבים.
בימ"ש קמא דחה את ניסיון המערערים להתחמק מלקחת אחריות באמצעות הטענה לפיה הם לא אחראים באופן אישי למעשים שנעשו בכספי הלקוחות.
נקבע כי הוכח שאין זה מתקבל על הדעת כי המערערים לא ידעו דבר, כאשר הם חולשים כבעלי מניות על קבוצת החברות ונתבע 5 שימש כדירקטור בנתבעת 1.

לא מצאתי טעם המצדיק התערבות במסקנת בימ"ש קמא כי המערערים ביצעו תרמית באמצעות כך שעשו שימוש שלא כדין בכספם של התובעים . לכן ניתן לחייב אותם כנושאי משרה, במלוא החיוב הכספי.

ה. בימ"ש קמא ציין מפורשות כי קביעותיו ביחס לדו"ח המפרק (דו"ח 3) ה ן למעלה מן הצורך וכי חשיבות הדו"ח היא אף בקבילותו ביחס לעובדה שנכתב ע"י המפרק (ולא ביחס לתוכנו). כך גם לגבי דו"ח 43.

13. לסיכום:

א. לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

ב. המערערים ישאו, יחד ולחוד בהוצאות המשיבים ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.
סכום זה יחולט מתוך הערבון ויועבר למשיבים באמצעות בא כוחם.
יתרת הערבון תוחזר למערערים באמצעות בא כוחם, ככל שאין מניעה בדין לעשות כן.

ג. המזכירות תשלח פסק דין לצדדים.

ניתן היום, י' חשוון תשפ"א, 28 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.