הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 17003-03-19

לפני
כבוד ה שופטת אביגיל כהן

המערער

משה רונן שריון
ע"י ב"כ עו"ד אליעזר גריסרו

נגד

המשיבה

הרקולס גורקביץ ייצור מראות ואביזרים לרכב בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גיא פן

פסק דין

1. לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ב הרצליה (כב' הרשם הבכיר צחי אלמוג) מיום 21/ 1/19 בתא"מ 12962-12-16.

2. בבית משפט קמא נדונו במאוחד (באישור בית המשפט העליון) תביעה שטרית שהוגשה לביצוע בלשכת ההוצל"פ בכפר סבא בגין צ'ק בסך 6,344 ₪, (תא"מ 19297-04-14) ותביעה כספית בסך 31,170 ₪ בבית משפט השלום בהרצליה.

במסגרת ההליך נבחנה חבותו האישית של המערער , בעל מניות יחיד ומנהל יחיד בחברת אקס פייב רוולושיין בע"מ ח.פ. 513797860 (להלן: "החברה"), לתשלום חובות החברה – כלפי המשיבה התובעת.

בכתב התביעה בתיק קמא הוסבר, כיצד סכום החוב הוא סכום התביעה (סעיף 7 לכתב התביעה) ומדוע קיימת עילה להרמת מסך בין החברה ובין הנתבע וכן מדוע קיימת אחריות נזיקית ואחריות חוזית אישית של הנתבע כאורגן בחברה לחובות החברה (להבדיל מעילת הרמת מסך), זאת מכוח סעיף 54 (ב) לחוק החברות.

3. לאחר שמיעת עדות מנהל התובעת - מר גורקביץ ושמיעת עדותו של הנתבע ושמיעת סיכומים, ניתן ביום 21/1/19 פסק דין מנומק כדבעי ובו פורט מדוע דין התביעות להתקבל.

4. בית משפט קמא בחן כיצד נוצר סכום החוב (מועדי הזמנות, מועדי מתן צ'קים עבור חשבוניות ובחינת כרטסת בכללה) והגיע למסקנה כי צ'ק שבוטל ניתן על ידי החברה רק ביום 30/1/13 עבור הזמנות מחודש אוקטובר 2012 וכי הנתבע בעדותו לא הוכיח כלל, כי היתה בעיה כלשהי עם אספקת אותה סחורה או כי הלין בפני מנהל התובעת על איכות הסחורה או כי לא קיבל אותה כלל.
הצ'ק הוצא כ- 3 חודשים לאחר קבלת הסחורה, ולו היתה בעיה עם הסחורה, אין זה סביר כי היה מוציא צ'ק במועד שבו הוצא.
בית משפט קמא קבע, כי לא הוכח שהיתה בעיה כלשהי ביחס לסחורה גם בשים לב לכך שהנתבע טען כי הוא לא ביצע את ההזמנות מהתובעת אלא רק מנהל המחסן, ואילו זה, לא הובא כלל לעדות על מנת שיעיד בנוגע לטיב הסחורה.
נקבע כי מאישור בנק הפועלים עולה, כי רק הנתבע היה מורשה חתימה בחברה. טענתו כי גם למנהל החשבונות היתה זכות חתימה לא הוכחה משזה לא זומן לעדות.

בית משפט קמא בחן את מבנה החברות השונות שהוקמו על ידי הנתבע. התרשם כי הנתבע הקים בשנת 2012 את חברת נייס דרייב בע"מ שפועלת באותה כתובת של החברה (שהוקמה בשנת 2006) על מנת שניתן יהיה להמשיך את פעילות עסקי החברה. שתי החברות פעלו באותה כתובת ובאותו תחום מסחרי.

בנסיבות העניין נמצא, כי השימוש באישיות המשפטית של החברה היה כרוך מצד הנתבע בתרמית או בחוסר תום לב ומהווה בסיס להטלת אחריות אישית וכי התנהלות הנתבע גם מצדיקה הרמת מסך (ראה עמ' 8-9 לפסק הדין).

בית משפט אישר לצרף את הנתבע כנתבע נוסף חוץ מהחברה בתיק הוצל"פ 500340-03-14 וכי הליך ההוצל"פ שנפתח לצורך ביצוע הצ'ק ימשך כנגד הנתבע.

5. הנתבע - המערער טוען כי יש לקבל את הערעור ולהורות על דחיית התביעות נגדו:
א) לטענתו סכום פסק הדין שגוי וגם המשיב אישר כי סכום התביעה אינו נכון.

ב) מסקנות בית משפט קמא כי המערער התכוון להקים רצף של חברות על מנת להשתמט מתשלומים לנושים - ככלל, ולמשיבה - כפרט, אינה נכונה. לא הוכחה כוונת מרמה. לא הוכח מימון דק. לא הוכח ביצוע הברחת נכסים או ריקון החברה מנכסיה באופן המצדיק עילה להרמת מסך. במשך כ- 26 שנה עבדה התובעת עם המערער באמצעות חברות שהיו בבעלותו ולא היתה בעיה עם התשלומים.

6. המשיבה - התובעת ביקשה לדחות את הערעור.
הדגישה, כי המערער צירף לערעור מוצגים שלא היו חלק מחומר הראיות בבית משפט השלום (נספח ד' / מוצג מע'18 ו- ה/ מוצג מע19) וזאת מבלי לבקש אישור בית משפט שלערעור וממילא מבלי שקיבל אישור בית משפט לכך.

עוד טען כי פסק דינו של בית משפט קמא מושתת על ממצאים עובדתיים שערכאת ערעור אינה מתערבת בהם. סכום פסק הדין נכון. פסק הדין חייב את הנתבע הן מכוח הרמת מסך והן מכוח אחריות אישית, ואילו בערעור יש רק טענות בנוגע להרמת המסך.

7. לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה יש לדחות את הערעור בהתאם לתקנה 460 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1 984:
א) בית משפט קמא השתית פסק דינו על סמך ממצאים עובדתיים שאין מקום להתערב בהם.

ב) הממצאים העובדתיים הם אלו שתמכו במסקנה המשפטית ואיין לגלות בפסק הדין טעות שבחוק.
ב"כ המערער בעיקרי הטיעון מציין פסקי דין שבהם לא התקבלו תביעות להרמת מסך או להטלת חבות אישית.

ההלכה המשפטית ידועה ונכונה ,אך המסקנות המשפטיות - האם יש להרים מסך או להטיל חבות אישית נגזרות מקביעות עובדתיות ,המתבססות על חומר ראיות בתיק הספציפי.
יובהר, כי סכום התביעה הוסבר על ידי מנהל התובעת בעדותו בישיבת ההוכחות (עמ' 4-3 לפרוטוקול מיום 27/12/18).
מטבע הדברים, נקיטת הליכי הוצל"פ מביאה לכך שסכום קרן חוב, הופך להיות "סכום חוב היסטורי" שאליו מתווספים סכומים נוספים ולא היה כל אישור מצד התובעת לכך שסכום התביעה שגוי, למרות הנטען בערעור.
עוד יצוין, כי יש לראות בחומרה "הגנבת" ראיות לערעור, אשר לא היו חלק מחומר ראיות בערכאה הדיונית וזאת מבלי לקבל אישור בית משפט לכך בהתאם לתקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי.

8. לסיכום:
א) לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

ב) המערער ישא בהוצאות המשיב ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

ג) הערבון יחולט ויועבר למשיב באמצעות בא כוחו.

ד) המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט אייר תשע"ט, 03 יוני 2019, בהעדר הצדדים.