הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 15066-12-18

לפני
כבוד ה שופטת עמיתה שרה דותן

מערערת

בסט קאר חברה לשרותי רכב בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עוז אלדד
נגד

משיבים
1.ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אוליאל לירון
2.דוד רונן
3.הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט נ' סמארה) ב-תא"מ 58201-09-17, מיום 27.10.2018 לפיו חויבה המערערת לשלם למשיבה סך של 15,718 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב שהיה מבוטח על ידי המשיבה 1.

הרקע העובדתי
בתאריך 11.3.2016 נפגע רכב שהיה מבוטח על ידי המשיבה 1 על ידי רכב בבעלות התובעת העוסקת בהשכרת מכוניות, שהיה נהוג על ידי אדם בשם רונן דוד (להלן: "הנהג").
חבותו של נהג הרכב של המערערת לאירוע התאונה לא היתה שנויה במחלוקת בבית משפט קמא מאחר שהמערערת בחרה שלא לחקור את נהג הרכב הנפגע על תצהירו.
משיבה 3 שבערעור שלפני (להלן: "הפניקס") היתה המבטחת של רכב המערערת, אולם זו בחרה להודיע למבטחת, כי היא מעוניינת להתגונן בעצמה.

יצוין, כי על פי האמור בפסק הדין, הפניקס טענה ששני הנתבעים, המערערת והנהג הודיעו לה כי מעדיפים להתגונן בעצמם, אולם השאלה כיצד ומתי הודיע הנהג על כוונתו זו, לא הובררה בפסק הדין.
עוד נטען על ידי הפניקס, כי המערערת והנהג לא המציאו לה כל מידע על התאונה, וכך גם לא לגבי הנזק.

טענתה העיקרית של המערערת בהליך בבית משפט קמא היתה היעדר יריבות בינה לבין המשיבה 1 מאחר שאין להטיל עליה חבות נזיקין בגין מחדלו של אחר – הנהג.
על פי העובדות כפי שהובהרו בבית משפט השלום, המערערת עשתה כל שהיה ביכולתה כדי לסכל לאפשרות של שיבוב, ראשית נמנעה מלהציג הסכם שכירות של הרכב במועד הרלוונטי. למרות שהמסמך צוין בתצהיר גילוי המסמכים, טענתה החלופית, לפיה הרכב לא היה מושכר בעת אירוע התאונה, אלא שהה במוסך ומאן דהוא עשה בו שימוש שלא בידיעתה, נטענה בעלמא מבלי שהוצג על ידי המערערת מסמך המאשר טענה זו.
כעולה מטענות המערערת, עיסוקה השכרת כלי רכב. משכך, חזקה עליה שהיא מנהלת רישום עדכני המתייחס לתקופות בהן כלי הרכב מוחזקים על ידי שוכרים, או לחילופין, מושבתים מסיבה זו או אחרת, ולא ניתן להסתפק באמירה סתמית, לפיה ברכב נהג אחד בשם דוד רונן שלגביו לא נמסרו כל פרט המאפשר זיהויו וזימונו למשפט.
יתרה מכך, המערערת הגדילה לעשות וסיכלה במכוון את האפשרות לתבוע את המבטחת, הפניקס, מכיוון שלא הודיעה לה על התאונה ואם מסיבה זו או אחרת רצתה הפניקס להמשיך ולנהל את ההליך כנתבעת, הבהירה המערערת בשמה ובשם דוד רונן שמעולם לא התייצב לדיון, כי שניהם מעדיפים להתגונן בעצמם.

סבורה אני, כי התקיימה בענייננו החזקה העובדתית כפי שנקבעה בסעיף 27ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש) ואומצה על ידי הפסיקה להליכים האזרחיים. דהיינו, כי על בעל הרכב שהרכב היה בחזקתו וברשותו בתקופה שקדמה לתאונה "מוטלת היתה חובת ההוכחה להצביע על אדם אחר כנהג הרכב בזמן התאונה או לשכנע את בית המשפט כי הרכב נגנב ממנו. דבר זה לא נעשה על ידיו, וזאת למרות שבית המשפט קמא שוכנע, כי זהותו של הנהג ידועה לו. הוא לא הוכיח, מיהו האדם האחר שלטענתו נהג ברכב, וגירסת הגניבה שלו הופרכה, ובצדק. אשר-על-כן שומה עלינו לקבוע, כי טסה הוא אשר נהג ברכב בעת קרות התאונה, והוא הנושא באחריות לגרימת נזקם של המערערים." (ע"א 31/85 בדיר נ' טסה פ"ד מג חלק שני עמ' 81 בעמ' 87).

ראו גם ע"א 259/63 חיים נ' קלקשטיין ואח' פ"ד יח(3) 662, בעמ' 666: " יסוד החזקה הנ"ל הוא, כי בנוהג שבעולם אדם נוסע או ברכבו או ברכבו של מישהו אחר שהירשה אותו לכך. אם טענתו של הנתבע היא, כי הנהג השתמש בכלי הרכב שלא ברשות בעליו, הרי הוא טוען למשהו בלתי רגיל, יוצא מן הכלל, ועליו להוכיח את הדבר."

יודגש, כי בענין חיים ציין בית המשפט שהאמור לעיל מתייחס למקרים בהם הרכב הפוגע היה שייך לגוף אשר בבעלותו כלי רכב רבים, דבר המוסיף תוקף לחזקה.
למרות חלוף הזמן, יפים דברים אלה לענייננו.

בדיון שלפני ניסה ב"כ המערערת לטעון שפסק הדין בענין בדיר, כוחו יפה אך ורק לתביעות על פי חוק הפלת"ד, לא מצאתי תימוכין לגרסה זו, ראשית מן הטעם שפסה"ד בענין בדיר מתייחס למצב ששרר טרם חקיקתו של חוק הפלת"ד. וכן מן הטעם שאין בפסה"ד הנ"ל כל סייג אשר לחלותה של החזקה העובדתית המבוססת על ניסיון החיים והשכל הישר, על ס וג זה או אחר של עוולות אזרחיות.
יתר טענות המערערת מופנות נגד ממצאים עובדתיים שאין זו דרכה של ערכאת ערעור להתערב בהן.
אשר על כן, הערעור נדחה. המערערת תשלם הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ (כולל מע"מ).
העירבון שהופקד יועבר על ידי המזכירות למשיבה באמצעות בא כוחה.
המזכירות תודיע לצדדים על פסק הדין.
ניתן בלשכתי היום, י"ד חשוון תש"פ, 12 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.