הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 14108-04-19

לפני
כבוד ה שופט יונה אטדגי

המבקש:

יוסי יחזקאל

נגד

המשיב:
ל.ט. השקעות בנכסים בע"מ

החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע

1. המבקש שכר מהמשיבה נכס מקרקעין (מבנה וחצר) בהסכם שכירות חופשית.
הסכם השכירות נחתם ביום 1.10.17 ותוקפו נקבע עד יום 30.9.18.
המשיבה תבעה את פינויו של המבקש מהמושכר בשל הפרת ההסכם, בין היתר: אי תשלום דמי שכירות, שימוש במושכר בניגוד להוראות ההסכם ועוד.
בית המשפט קמא קיבל את התביעה, בין היתר משום שבמועד שבו ניתן פסק הדין (19.3.2019) חלפה ממילא תקופת השכירות הנקובה בהסכם וכן משום שההפרות הנטענות הוכחו, והורה על פינויו של המבקש מהנכס לא יאוחר מיום 8.4.19 (להלן – "פסק הדין").
בנוסף לכך, חייב בית המשפט את המבקש בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד.

2. המבקש הגיש ערעור זה על פסק הדין, ויחד עמו בקשה זו לעיכוב ביצועו.
הבקשה הוגשה יום אחד בלבד לפני המועד שנקבע לפינוי, ולפיכך קבעתי בהחלטתי כי הצו הארעי לעיכוב הביצוע עד לאחר קבלת תגובת המשיבה ועד למתן החלטה בבקשה מותנה בהפקדת ערבון כספי במזומן בסך 50,000 ₪ (החלטה מיום 7.4.2019).
העירבון הופקד והמשיבה הגישה את תגובתה.

3. המבקש טוען כי סיכויי הערעור "גבוהים במיוחד" ומפנה לכתב הערעור.
טענתו העיקרית היא, שהמשיבה הפרה התנהלות עסקית שהייתה ביניהם במשך שנים רבות "הן בעל פה והן בכתב", וכי הסכם השכירות שנעשה הוא "הסכם פיקטיבי" שנעשה כדי להתחמק מתשלומי מיסים.
לעניין מאזן הנוחות טוען המבקש כי דחיית הבקשה תסב נזק בלתי הפיך, הן לו והן לשוכרי המשנה השוכרים ממנו חלקים בנכס, חלקם למגורים וחלקם לצורך מסחרי.
4. המשיבה המתנגדת לבקשה תומכת את טענותיה בקביעותיו ובמסקנותיו של בית משפט קמא, טוענת כי סיכויי הערעור "קלושים ביותר עד כדי אפסיים" וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, שכן דחיית הפינוי תסב לה נזק רב.

5. באשר לסיכויי הערעור, אין לומר שהם נוטים לטובת המבקש.
מלבד זאת, שפסק הדין מבוסס על ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות, שערכאת הערעור איננה נוהגת להתערב בהם, הרי שטענתו העיקרית של המבקש כי הסכם השכירות, שתקופת השכירות הנקובה בה כבר חלפה לה, הוא פיקטיבי, זקוקה, מעצם טיבה, לביסוס ראייתי ראוי.
בית המשפט מצא שלא הוצג כל בסיס ראייתי הן להוכחת "פיקטיביות" ההסכם והן לכך שהיו הסכמים אחרים בכתב או בעל פה.

6. באשר למאזן הנוחות, שהוא העיקר לצורך הכרעה בבקשה לעיכוב ביצוע, הרי שגם הוא אינו נוטה לטובת המבקש.
בהקשר לבקשות לעיכוב ביצוע פינוי נכס מקרקעין, הפסיקה הבחינה היטב בין נכס המשמש למגורים, לגביו הנטייה היא להיענות לבקשה, לבין נכס המשמש לצורך מסחרי, לגביו הנטייה היא לפעול לפי הכלל שאין לעכב ביצועו של פסק דין בשל קיומו של ערעור, שכן המדובר בנזק כספי הניתן לפיצוי (ראו, למשל ע"א 1237/13 קונין נ' גפני, (7.4.2013)).
הנכס דנן משמש בידי המבקש לצורך מסחר, משום שהוא מושכר על ידו לשוכרי משנה.
כך בוודאי ביחס לשכירויות המשנה המשמשות לעסקים, אך גם ביחס לשכירויות המשנה המשמשות למגורים, כשהאינטרס של המבקש הוא עסקי: גביית דמי השכירות.
מנגד, ניצבת זכותה של המשיבה ליהנות מקניינה ולעשות בו ככל שהיא חפצה.

7. לא נמצא הצדקה, אפוא, לעיכוב נוסף של הפינוי.
לפנים משורת הדין, ובהתחשב בחג הפסח הקרב, יעוכב ביצוע הפינוי, עד יום 2.5.2019 שעה 12:00.
כמובן, שאין כל עיכוב ביצוע ביחס לחיוב הכספי שבפסק הדין.
המבקש ישלם למשיבה הוצאות בקשה זו בסך 3,000 ₪.

ניתנה היום, י' ניסן תשע"ט, 15 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.