הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים 27

לפני
כב' השופט ק ובי ורדי, סגן נשיא

המערערים:

  1. שילנסקי דוד
  2. מרינה דוידיוק

ע"י ב"כ עו"ד ליאת שטיינברג

נגד

המשיבה:
מדינת ישראל- משרד הפנים
ע"י ב"כ עו"ד יוסף קנפו מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

החלטה

בקשה לסילוק על הסף שהוגשה על ידי המשיבה, במסגרת ערעור שהוגש על ידי המערערים על פסק דינו של בית הדין לעררים בתל אביב בערר (ת"א) 2073-19 (כבוד הדיין דותן ברגמן) מיום 18.11.19, במסגרתו נמחק הערר נוכח התייתרותו במתכונתו הנוכחית, כפי שיפורט להלן.
תמצית העובדות
המערערים, לטענתם, פנו אל המשיבה להסדרת מעמדה של המערערת 2, כבר בשלהי שנת 2011, כאשר מאז ועד היום התקבלו החלטות שונות בעניינם ואף התנהל הליך נוסף בבית הדין לעררים (ערר (ת"א) 4758-17).
בחודש מרץ 2019 הגישו המערערים את הערר מושא ערעור זה (ערר (ת"א) 2073-19) לבית הדין לעררים בתל אביב כנגד התמהמהותה הנטענת של המשיבה מלקבל החלטה בבקשתם לשנות את מעמדה של המערערת 2, כך שחלף הרישיון מסוג ב/1 בו אחזה יוענק לה רישיון מסוג א/5.
ביום 11.7.19 התקבלה החלטת המשיבה בעניינם של המערערים לפיה נוכח הסתירות שעלו בראיון שיש בהן בכדי לשלול את הקשר בין המערערים וכן בקיומן של ראיות לאי קיום כל קשר בניהם, נראה כי אין מדובר בקשר כן אלא בהתקשרות מבוססת אינטרס ומשכך אין מקום לאשר את בקשת המערערים למתן מעמד למערערת 2 מכח הקשר הנטען ביניהם ובקשתם סורבה.
ביום 19.9.19 נדחה ערר פנימי שהגישו המערערים על החלטת המשיבה מיום 11.7.19. במסגרת ההחלטה בערר הפנימי, הובהר למערערים כי על המערערת 2 לצאת מישראל תוך 30 ימים וכי באפשרותם לערר על החלטה זו בפני בית הדין לעררים.
ביום 18.11.19 ניתן פסק הדין המורה על מחיקת הערר, זאת, משום שמשניתנה החלטת המשיבה, התייתר הדיון בו. כמו כן, בית הדין לעררים לא מצא מקום לאפשר למבקשים לתקן את הערר כך שיתקוף את ההחלטה העדכנית וציין כי ככל שמעוניינים המערערים לעשות כן, עליהם להגיש ערר חדש בתוך 30 ימים.
המבקשים לא השלימו עם פסק הדין וביום 2.1.20 הגישו את הערעור דנן (אשר, בין היתר, נימוקו הוא כי שעה שנתבקש על ידי המערערים במסגרת הערר סעד ספציפי של מתן אשרת א/5 למערערת 2 היה על בית הדין לדון בטענות לגופן ולא להורות על מחיקת ההליך) ולצדו בקשה למתן סעד זמני. ביום 5.1.20 ניתן צו המונע את הרחקת המערערת 2 עד למתן החלטה אחרת.
ביום 21.1.20 הגישה המשיבה את הבקשה מושא החלטה זו לסילוק על הסף מחמת שיהוי ואי מיצוי הליכים.
טענות הצדדים
לטענת המשיבה דין הערעור סילוק על הסף מחמת שיהוי ואי מיצוי הליכים, זאת, משום שלטענתה, אין בפסק הדין כל קביעה מהותית לעניינם של המערערים, כאשר השאלה היחידה הועמדת במחלוקת היא, האם צדק בית הדין עת הורה על מחיקת הערר או האם לחילופין היה עליו להמשיך ולנהל את הערר בעניינם, חרף העובדה שהמשיבה קיבלה החלטה בעניינם וזאת שעה שכל הערר נסב סביב התמהמהות הנטענת של המשיבה בקבלת החלטה בעניינם.
לשיטת המשיבה, פסק הדין משקף נאמנה את הכלל הנהוג בשיטתנו לעניין מיצוי הליכים ולא נפל בו כל פגם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה - ככל שהמערערים סבורים כי נפל פגם בהחלטתה, עליהם תחילה לתקוף אותה בפני בית הדין לעררים, שכן זו דרך המלך לתקיפתה של ההחלטה החדשה. שכן, לטענת המשיבה, המקרה דנן אינו מעלה טעמים יוצאי דופן המצדיקים סטייה מן הכלל בדבר מיצוי הליכים וממילא המערערים לא הצביעו על טעמים שכאלו.
כמו כן, לטענת המשיבה הערעור דנן הוגש בשיהוי ניכר, מה שמבציע כי מטרתו היא לעקוף את השיהוי בהגשת הערר לבית הדין לעררים.

לטענת המערערים דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות. זאת, משום שלטענתם היה על בית הדין לעררים להכריע בערר לגופו ולדון בטענותיהם לגופן. לשיטתם, החלטת המשיבה התלושה, המורה על יציאתה של המערערת 2 מן הארץ אינה יכול ה להביא למחיקתו של ההליך מבלי לדון כלל בטענות המערערים בערר לגופן. זאת, בפרט כאשר מדובר במערערים אשר נישאו עוד בשנת 2011 ו אשר במשך שנים חידשה המשיבה את אשרתה של המערערת 2 לאחר שבחנה והתרשמה מכנות הקשר ו אף אישרה את תחילת ההליך המדורג.
עוד טוענים המערערים כי הערעור הוגש במועד בהתאם לדין והיות וההחלטה הנתקפת הינה מחיקת הערר ולא החלטת המשיבה, הרי שכל טענותיה לעניין אי מיצוי ההליכים, דינן להידחות.
לבסוף טוענים המערערים כי סילוק על הסף הוא אמצעי חמור וקיצוני שיש להפעיל בזהירות רבה ורק במקרים חריגים ושיהא זה צודק וראוי ליתן להם את יומם בפני בית המשפט על מנת שיבחן טענותיהם וישים קץ לעינוי הדין עת ההליכים בעניינם נמשים ללא הגבלה.
בתגובתה לתשובת המערערים חוזרת המשיבה על טענותיה.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה לסילוק על הסף, בתשובה ובתגובה, כמו גם בערעור עצמו, אני סבור כי בנסיבות העניין דין הבקשה להתקבל כך שהערעור יסולק על הסף מחמת אי מיצוי הליכים.
כפי שקבע בית הדין לעררים, מדובר בערר שהתייתר משניתנה החלטת המשיבה, אשר העדרה היא זו שנתקפה במסגרת הערר. דרך המלך לתקיפת ההחלטה החדשה שניתנה בעניינם היא הגשת ערר חדש לבית הדין לעררים (ראו והשוו בג"ץ 7074/10 נהיא ג'בארין נ' משרד הפנים (30.3.11), שם נקבע כי משהתקבלה החלטה עדכנית בעניינו של העותר , ככל שמעונין הוא לתקוף אותה, עליו להגיש עתירה חדשה שתהלום את התשתית העובדתית והמשפטיות הנוכחית ולא להגיש עתירה מתוקנת).
לא נעלמו מעיני טענות המערערים על כך שראוי היה ליתן להם את יומם בפני המשפט על מנת לשים קץ "לעינוי הדין" בעניינם , אך איני מוצא בנסיבות העניין טעם המצדיק סטייה מן הכלל בדבר מיצוי הליכים.
לאור כל האמור, דין הערעור להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים בפני בית הדין לעררים.
לפנים משורת הדין, ועל מנת לאפשר למערערים לקבל יומם בבית המשפט ולכלכל צעדיהם, הצו אשר מונע את הרחקתה של המערערת 2 מן הארץ ימשיך לעמוד בתוקפו עד ליום 10.2.20.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, א' שבט תש"פ, 27 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.