הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים 24

לפני
כב' השופט ק ובי ורדי, סגן נשיא
המבקש:

משה יוסף בניטה
ע"י ב"כ עו"ד רונן צרפתי על פי מינוי הלשכה לסיוע משפטי מחוז תל אביב

נגד

המשיבה:

עיריית בת ים
ע"י ב"כ עו"ד מילי ויס-ורסנו

החלטה
בפניי בקשה להארכת מועד להגשת עתירה מנהלית בגין חיובי ארנונה, מים וביוב שהוטלו על המבקש על ידי המשיבה, עיריית בת-ים ( להלן: " המשיבה"), ביחס לדירת מגורים המצויה ברחוב מחרוזת 44 דירה 7, בעיר בת-ים ( להלן: "הנכס").
תמצית העובדות וטענות הצדדים
המבקש, נכה כבן 63, גרוש, אב לשני ילדים בוגרים, ולו 9 אחים ואחיות.

אמו של המבקש, שמחה בניטה ( להלן: "המנוחה") נפטרה בשנת 1991 והותירה עיזבונה ל- 10 ילדיה.

מאז פטירת אמו, ובסמוך לשחרורו מבית הכלא, מחזיק המבקש בנכס הרשום על שם אמו. המבקש מתקיים מקצבת נכות ונמצא בטיפולים ביחידה לטיפול בהתמכרויות ושיקום האסיר בעיר בת-ים.

בשנת 2014 פתחה המשיבה בקשה בתיק הוצל"פ מס' 01-XX338-14-9 בלשכת הוצל"פ תל-אביב, כנגד עיזבון המנוחה. בעקבות הליך זה טוען המבקש כי יצר קשר עם המשיבה בניסיון לבירור החוב ואפשרות הסדרתו אך זו נמנעה מלמסור פרטים לגביו. נוכח האמור ולאור מצבו הכלכלי פנה המבקש בשנת 2017 לקבלת סיוע משפטי מהאגף לסיוע משפטי במחוז מרכז.

ביום 10.1.2017 פנה בא כוח המבקש למשיבה בבקשה לקבל לידיו את פרטי החוב ופירוט בדבר פעולות הגבייה שננקטו לגביית החוב במהלך השנים.

ביום 3.9.2017, התקבלה תשובת המשיבה לפיה חוב עזבון המנוחה משנות ה-80 ועד ליום 31.10.17 עומד על סך 468,812 ₪.

ביום 26.10.17 נשלח מכתב נוסף מטעם בא כוח המבקש בו נטען כי בהתאם לתשובת המשיבה מיום 3.9.2017 עולה כי מרבית החוב בגין הנכס התיישן, וכי המשיבה לא פירטה בתשובתה את פעולות הגבייה שנעשו במהלך השנים.

ביום 21.8.18 הוגשה העתירה דנן לבית המשפט המחוזי מרכז, ובצידה בקשה זו ובקשה לעיכוב הליכים במעמד צד אחד . בו ביום נדחתה הבקשה לעיכוב הליכים במעמד צד אחד על ידי כבוד השופט (ס"נ) יעקב שפסר .

ביום 23.8.18 הוגשה בקשה מטעם בא כוח המבקש להעברת מקום דיון נוכח טעות בסמכות המקומית, הבקשה התקבלה והטיפול בתיק הועבר לבית משפט זה.

ביום 16.10.18 הוריתי למבקש לצרף את ההתכתבויות שבוצעו בינו לבין המשיבה, וכן להתייחס לסוגיית צירוף שאר בעלי הזכויות בנכס הנוגע לעתירה דנן.

לטענת המבקש, עד היום המשיבה נמנעה מהעברת המידע כפי שביקש במכתב מטעמו ביום 26.10.17, מה שמונע מהמבקש לפעול במטרה להגיע להסדר כספי מולה. לטענתו, אין בידו מידע מדויק בנוגע להליכי הגבייה המנהלית הננקטים כנגד עיזבון המנוחה ו\או כנגדו, פרט לבקשה למימוש משכון משנת 2014 בלשכת ההוצל"פ. נוכח האמור, ובהעדר הצגת מלוא המידע על ידי המשיבה באשר להליכי הגבייה טוען המבקש כי החוב התיישן ו\או דבק בו שיהוי ניכר המחייב את ביטולו.

עוד טוען המבקש כי יש לעדכן את סכום החוב, וזאת מכוח זכאותו להנחה בתשלומי הארנונה, עקב נכותו, המקנה לו הנחה בשיעור 80% מהתשלום.

לטענת המשיבה יש לדחות את העתירה על הסף וזאת מחמת שיהוי רב ביותר בהגשתה, בחלוף כשנה ממועד שליחת התשובה מטעמה למבקש. לטענתה, המבקש לא הביא כל טעם מדוע הגיש את עתירתו באיחור, במיוחד כאשר היה מיוצג על ידי הסיוע המשפטי כבר משנת 2017.

לטענת המשיבה, מתקיימים הליכים מנהליים רבים לגביית החוב. כך טוענת המשיבה שכל אחיו של המבקש מודעים להליכי מכירת הנכס המתבצעים על ידה, וחלקם אף משתפים פעולה עימה ועליו להסביר מדוע הגיש עתירה זו לבדו כאשר הוא יורש רק 1/10 מהנכס.

לטענתה, המבקש בחר למשוך זמן ולא לעשות דבר ורק כעת נזכר להגיש העתירה משהבין כי הליכי מימוש הדירה מתקדמים בהסכמת חלק מהיורשים.

בתשובתו לתגובת המשיבה טען המבקש כי המשיבה פעלה " בגבייה פאסיבית", לא פעלה לגביית החוב בזמן אמת, ודרשה אותו רק כאשר המבקש פנה לקבלת אישור או ביצוע פעולות למולה.

כך גם טען המבקש כי לאורך כל התקופה קיים פגישות וניהל התכתבויות ענפות אל מול המשיבה ונציגיה, בניסיון לשכנע בצדקת טענותיו ולהביא למחיקת החוב הנטען. בהקשר זה מוסיף וטוען המבקש כי כלל התנהלותו מול המשיבה נעשתה בתום לב, במטרה למצות את ההליכים בטרם פניה לבית המשפט כאשר המשיבה מנגד משיבה באופן חלקי ומתחמק לבקשותיו. לטענתו, גם בעקבות ההליך דנן יצר קשר עם המשיבה בניסיון לבירור החוב ואפשרות הסדרתו אך זו נמנעה מלפרט לגבי החוב והליכי הגביה הנוגעים למבקש והביעה רצונה למכור את הנכס.

באשר לאחיו ואחיותיו, היורשים הנוספים של דירת המגורים, טען המבקש כי אלו הסכימו בעל-פה לוותר על חלקם בירושה ובזכויותיהם בנכס לטובתו, נוכח מצבו הקשה. בתוך כך טוען המבקש כי מימוש דירת מגוריו עלול להוות עבורו " גזר דין מוות" תוך השלכתו לרחוב וחזרה לתוך מעגל הסמים הקשים והפשע.

עוד מוסיף וטוען המבקש בתשובתו כי לא ייגרם למשיבה כל נזק בעיכוב ( המוכחש) בהגשת העתירה ו\או לצדדים שלישיים, שהרי המשיבה עצמה לא נקפה אצבע לגבות את החוב שמקורו בשנת 1980, וכאשר החלה בפעולות הגבייה רק מאז סוף שנת 2014, וגם אז נעשו בקרטוב. משכך טוען המבקש כי הפגיעה היחידה בדחיית הבקשה בנסיבות העניין ולאור מצבו הכלכלי והבריאותי הקשה, הינה מניעת יומו בבית המשפט.

זה המקום לציין כי לתגובתו לבקשת ההבהרה צרף המבקש מסמך חתום על ידי מרבית אחיו לפיו בכוונתם להגיש בקשה לצו ירושה של המנוחה ולמסור תצהירי הסתלקות מחלקם בירושה לטובתו, בתוך כך גם טען המבקש שככל שיוחלט בהמשך ההליך דנן לצרף את כל בעלי הזכויות בנכס להליך דנן, יפעל להגשת בקשה מתאימה בעניין.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, החלטתי לקבל את הבקשה, כך שיוארך המועד להגשת עתירה מינהלית עד למועד הגשתה בפועל.
תקנה 3(ב) לתקנות קובעת כי יש להגיש עתירה ללא שיהוי, ולא יאוחר מ-45 ימים מהיום שבו נודע לעותר על ההחלטה (או מן היום בו ההחלטה פורסמה כדין), וזאת בכפוף להארכת מועד על-ידי בית המשפט על-פי תקנות 3(ג) ו-38 לתקנות.
החלטת בית המשפט בעניין זה אמורה להיות מונחית על פי דיני השיהוי הכלליים, המתחשבים בהיבט הסובייקטיבי והאובייקטיבי של השיהוי, ובחשיבות הנושא העומד על הפרק מבחינת שלטון החוק והאינטרס הציבורי (ע"א 6365/00 בר אור נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, מחוז צפון (פורסם בנבו, 26.3.2002); בר"ם 7885/13 מגל נ' משרד הביטחון האגף לשיקום נכים - קצין התגמולים (פורסם בנבו, 12.5.2014) (להלן – " עניין מגל"); בר"ם 3802/12 ארלט יזמות בנין והשקעות בע"מ נ' ועדת הערר מחוז דרום (פורסם בנבו, 12.09.2016)).
יישום דיני השיהוי על עניינו של המבקש מצדיקים מתן הארכת מועד בנסיבות העניין.
באשר לשיהוי הסובייקטיבי, אמנם, ישנו פער זמנים בין הפנייה ללשכה לסיוע המשפטי ועד למועד הגשת הבקשה דנן, אך כידוע, כאשר הנסיבות שגרמו לאיחור בהגשה אינן תלויות במבקש אלא היו חיצוניות לו, יטה בית המשפט לקבל את הבקשה להארכת מועד (ראו: עניין מגל, סעיף 16 והאסמכתאות שם; בש"א 8359/11 פלונית נ' פלונית (פורסם בנבו, 25.12.2011)).
יתרה מזאת, הגם שישנו פער זמנים כאמור, כפי שנטען על ידי המבקש, ומשלא נסתר הדבר על ידי המשיבה, נראה שהמשיבה נמנעת מלהעביר למבקש את המידע הדרוש לו לשם קידום ההליכים ו\או קידום הסדר כספי למולה, זאת על אף מאמציו וניסיונותיו להגיע להסדר כזה, כשבאותו העת הוא מתמודד בד בבד עם סוגיות בריאותיות וכלכליות מורכבות (השוו: בש"א 4719/93 Her Majesty the Queen in right of Canada נ' ריינהולד, פ"ד מז(5) 646 (1993) בנוגע להארכת מועד להגשת עתירה לדיון נוסף).
באשר לשיהוי האובייקטיבי, איני סבור כי נגרם במקרה דנן נזק כבד למשיבה, אם בכלל, בשל האיחור. זאת בפרט כאשר מדובר בחוב הקיים שנים רבות וספק באם נקטה המשיבה פעולות גבייה בגינו בשנים האחרונות. לגבי שאר היורשים, המבקש אינו מתנגד לצירופם לעתירה ככל שיידרש לכך.
באשר לאינטרס הציבורי, בהתחשב בכך שמדובר בבקשה על החלטה המונעת את האפשרות לנקוט בהליך, ובהתחשב בנסיבות המורכבות המפורטות בבקשה, וכן טענת ההתיישנות וההנחה המשמעותית בגובה החוב הנטענות על ידי המבקש, הרי שהכף מטה אל עבר קבלת הבקשה להארכת המועד להגשת העתירה.
אשר על כן, הבקשה להארכת מועד מתקבלת, כך שהמועד להגשת עתירה מנהלית יוארך עד למועד הגשתה בפועל.
המזכירות תודיע לצדדים.
ניתנה היום, ט"ו חשוון תשע"ט, 24 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.