הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים 23

לפני
כב' השופט ק ובי ורדי, סגן נשיא

המבקשים:

  1. מרדכי ברנס
  2. חיים חזן

נגד

המשיב:
2. משרד התחבורה- אגף הרכב
ע"י ב"כ עו"ד דינקנש תקלה מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

החלטה

בקשה למתן צו ביניים לפיו יונפק רישיון רכב זמני לרכב מסוג M1, מתוצר קרייזלר- לימוזינה, מס' שלדה 2C3CCARG5HH597040 מס' רישוי 90723201 (להלן: "הרכב"), לחילופין יינתן כל סעד מתאים אחר בנסיבות העניין לפי שיקול דעתו של בית המשפט, זאת עד להכרעה בעתירה המנהלית שעניינה תקיפת החלטת המשיב מיום 22.7.19 לביטול רישיון הייבוא מס' 32973-1 שניתן לרכב.
רקע עובדתי
המבקש 1, בעל רישיון מתווך בייבוא אישי, הגיש בקשה לרישיון ייבוא הרכב בשם המבקש 2. המבקש 2, מורה דרך פעיל, הוא בעל הרכב הנדון.
ביום 19.2.18 הגישו המבקשים בקשה מקוונת (מס' 32973) לרישיון ייבוא הרכב לשימוש אישי לפי סעיף 33 לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, תשע"ו- 2016 (להלן: "החוק"). בקשה זו אושרה על ידי המשיב ביום 15.3.18. אולם, טרם שחרור הרכב מהמכס ביטל המשיב את אישורו, זאת בהתאם לבקשת המבקש 2 אשר טען כי חלה טעות בתוצר הרכב.
ביום 26.7.18 הוגשה בקשה מקוונת חדשה (מס' 34060). הבקשה אושרה ביום 29.8.18. במסגרת בחינת הבקשה, נדרשו השלמות (הצגת טבלת זיהוי של יצרן הרכב; הבהרה בדבר פשר השינוי בתאריך הייצור של הרכב).
ביום 14.8.18 פנה המבקש 1 במכתב למשיב, במסגרתו הובהר פשר שינוי תאריך הייצור של הרכב והתבקש המשך הליך שחרור הרכב מהנמל.
ביום 19.10.18 הונפק לרכב רישיון רכב זמני אשר הוארך מעת לעת עד ליום 30.7.19.
לטענת המשיב, בין לבין, הועלו לרשת החברתית FACEBOOK תמונות הרכב מהן עולה לכאורה כי ברכב מותקן מושב בניצב לכיוון הנסיעה, בניגוד לנטען במכתבו של המבקש 1 מיום 14.8.18.
ביום 11.11.18 נערכה בדיקת תקינות, אשר במסגרתה התגלו ברכב, לטענת המשיב, חריגות ושינויים רבים אל מול תמונות הרכב שצורפו במסגרת הבקשה המקורית מיום 19.2.18.
ביום 31.12.18 נשלחה למבקש 2 הזמנה לשימוע בהתאם לסעיף 39(ב) לחוק, לאחר שהתעורר חשד לפיו רישיון הייבוא ניתן על יסוד מידע כוזב או מטעה וכי הרכב אינו ממלא אחר התנאים לקבלת הרישיון. במסגרת ההזמנה לשימוע, ניתנה למבקש 2 האפשרות להגיש טענות בכתב עד ליום 15.1.19.
ביום 21.1.19, לאחר שניתנה הארכה להגשת הטענות, התקבל מכתב מאת המבקש 1 בשם המבקש 2, המפרט את תשובותיו לחשדות המשיב.
ביום 20.9.16 התבקשה התייחסותו של המבקש 2 לסרטון שפורסם יום קודם לכן ברשת החברתית FACEBOOK, ממנו עולה כי הרכב שונה ממתכונתו המקורית, כך שמותקן בו מושב ניצב לכיוון הנסיעה, בניגוד למידע שסיפק המבקש 2 בהליך בקשת רישיון הייבוא.
ביום 3.7.19 מסר המבקש 1 בשם המבקש 2 את התייחסותו לסרטון כנדרש. במסגרתה, טען כי בדק פיזית את מצב הרכב ונוכח במו עיניו שוב כי אין בו מושב ניצב לכיוון הנסיעה כנטען על ידי המשיב.
ביום 22.7.19 החליט המשיב לבטל את רישיון הייבוא שהונפק עבור הרכב, בשל אי התאמה בין פרטי הרכב בגינו ניתן הרישיון לבין הרכב שיובא לישראל בפועל.
המבקשים לא השלימו עם החלטת המשיב וביום 2.9.19 הגישו את העתירה דנן ואת הבקשה מושא החלטה זו.
טענות הצדדים
המבקשים טוענים כי סיכויי ההצלחה בהליך גבוהים. זאת, משום שעניינה של העתירה דנן, בעיוות דין חמור שנגרם למבקש 2, היורד לשורשו של ההליך ופוגם בחוקיות החלטת המשיב. כך גם, משום שהגורמים המעורבים בקבלת החלטת המשיב נגועים בניגוד עניינים, כאשר חלקם פעלו משיקולים זרים (שתכליתם קידום האינטרסים הכלכליים של יבואן הלימוזינות המסחרי), כך שההחלטה התקבלה תוך נקיטת אפליה, משוא פנים, פרשנות שגויה של החוק והיא אינה סבירה או מידתית.
עוד טוענים המבקשים, כי רישיון הייבוא בוטל שלא כדין, בשיא עונת התיירות, כאשר לרכב עשרות נסיעות שהוזמנו ושולמו מראש, כך שנגרם למבקש נזק בלתי הפיך המוערך בעשרות אלפי שקלים.
לטענת המשיב, דין הבקשה סילוק על הסף. זאת משום ובמקרה דנן אין מדובר במקרה חריג המצדיק מתן צו עשה, שאינו משמר את המצב הקיים, בפרט כאשר ניתן למבקש 2 די זמן על מנת להוכיח כי הרכב אותו ביקש לייבוא הוא אכן אותו הרכב שיובא בפועל.
כך גם, משום שהבקשה הוגשה בשיהוי רב – החלטת המשיב ניתנה ביום 22.7.19 ואילו העתירה והבקשה הוגשו רק ביום 2.9.19. משכך, לשיטת המשיב, אין לקבל את טענת המבקשים לחיוניותו ודחיפותו של הצו, בפרט כאשר עומדת למבקש האפשרות לייצא את הרכב ובכך לצמצם את נזקיו הכלכליים.
לחילופין, טוען המשיב כי דין הבקשה להידחות לגופה. זאת, משום שהחלטת המשיב התקבלה כדין לאחר קיום בדיקות מקיפות ומעמיקות בטענות המבקש 2. לשיטת המשיב, ההחלטה סבירה, מידתית, מנומקת ולא נפל בה כל פגם המצדיק את התערבות בית המשפט.
המשיב טוען כי סיכויי ההצלחה בהליך נמוכים. זאת, משום שאינו מגלה עילה- לשיטת המשיב, אין מחלוקת כי הרכב שיובא בפועל אינו עומד בדרישות התקינה הישראלית וכי הוא שונה לחלוטין מהרכב שעליו הוצהר במסגרת הליך הייבוא.
לעניין מאזן הנוחות, טוען המשיב כי הוא נוטה בבירור לטובתו. שכן, במקרה דנן גובר האינטרס הציבורי המחייב למנוע את ייבוא הרכב, הן משום שאינו מקיים את דרישות תקנות התעבורה בישראל והן מטעמים כלליים של הקפדה על הוראות הדין ואכיפתן.
עוד טוען המשיב, כי העיכוב בקבלת החלטתו, נבע מהצורך לבחון את טענות המבקש 2 לעומקן ורישיון הרכב הזמני הוארך מעת לעת על מנת למנוע ככל האפשר נזק למבקש 2 וכי דין המבקשים ביחס להליך השימוע להידחות.
המשיב מבקש להורות על מחיקת המבקש 1 מהעתירה ומהבקשה, בהעדר זכות עמידה והעדר יריבות מולו.
בתגובתם לתשובת המשיב, חוזרים המבקשים על טענותיהם ומגיבים לטענות המשיב לגופן. המבקשים טוענים כי הבקשה לצו ביניים משמרת את המצב הקיים במשך תשעה חודשים, ולכן יהיה זה מן ההגינות לאפשר להם להמשיך להשתמש ברכב לצורך עיסוקם ופרנסתם.
כך גם, לשיטת המבקשים, העיכוב בקבלת החלטת המשיב, מנע מהם לתקן את הליקויים וגרם להם נזק, כאשר במקביל כשל המשיב מלפרסם נוהל לייבוא לימוזינות כפי שנדרש ממנו בפסק דין חלוט בעת"מ 65005-01-18.
המבקשים טוענים כי האופציה המוצעת על ידי המשיב, בדבר ייצוא הרכב, אינה אפשרית לאור הזמן הרב שעבר עד מתן החלטתו וכי תמונות וסרטונים ברשות חברתיות אינם מהווים ראיות. כמו כן, טוענים המבקשים כי בדיקת התקינות שנערכה ביום 11.11.18 לא עומדת בתקנות ולכן אינה תקינה.
באשר לסיכויי ההצלחה בהליך, טוענים המבקשים כי סיכויי גבוהים שכן ההחלטה שהתקבלה מעידה על אפליה ואכיפה בררנית. זאת, כאשר המבקשים מודים כי אכן היו ליקויים בהליך הוצאת הרישיון, אך אלו התרחשו בתום לב ונובעים בעיקר מכל המשיב שלא פרסם את הנוהל כאמור.
המבקשים מתנגדים למחיקת המבקש 1 מההליך.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים באשר לבקשה למתן צו ביניים, כמו גם בעתירה עצמה, אני סבור כי בנסיבות העניין דין הבקשה להידחות.
כידוע, שני שיקולים עיקריים עומדים על הפרק כאשר בית המשפט דן בבקשה למתן צו ביניים. השיקול האחד הוא סיכויי ההצלחה של העתירה, והשיקול השני הוא מאזן הנוחות. מבקש הצו נדרש איפוא להצביע על התקיימותם של שני תנאים מצטברים: האחד, כי סיכוייו בעתירה טובים, והשני כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (בר"מ 5776/13 עמותת מקום להיות- בית הספר "מעיין" נ' מנכ"ל משרד החינוך (26.8.13)).
בין שני השיקולים הללו מתקיימת מערכת יחסים של "מקבילית כוחות", על פיה ככל שסיכויי העתירה נמוכים, כך שיקול מאזן הנוחות מקבל משקל גבוה יותר, ולהיפך (בר"ם 5338/10 מנרב הנדסה ובניין בע"מ נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (8.9.10)). בנוסף נקבע כי אבן הבוחן המרכזית בשאלת הסעד הזמני היא מאזן הנוחות (בר"מ 6078/18 קלאב הוטל ניהול (1996) בע"מ נ' מדינת ישראל משרד המשפטים ועדת המכרזים המשרדית לענייני רכישות (20.8.18); בר"מ 2893/18 צחור- צדק, חופש, חינוך ורווחה בירושלים נ' עיריית ירושלים (24.4.18)).
באשר למאזן הנוחות, יבחן בית המשפט, בין יתר שיקוליו, אם אי מתן הצו יסכל את בירור ההליך העיקרי, וכן יבחן את הצורך לשמר מצב קיים לעומת יצירת מצב חדש בטרם התברר ההליך לגופו (בר"מ 301/03 אחים סקאל בע"מ נ' רשות שדות התעופה (18.3.03)).
בענייננו, הצו המבוקש הינו, הלכה למעשה, צו עשה, המשנה את המצב הקיים, המורה למשיב להנפיק רישיון רכב זמני. זאת, כאשר צו עשה הינו צו אשר לא יינתן בנקל ונראה כי בנסיבות העניין אף אין מקום לתתו. כך, בהתחשב בעובדה כי אי מתן הצו לא יסכל את יכולתו של בית המשפט לדון בעתירה וליתן סעד אופרטיבי.
בנסיבות אלו ובהתחשב בכך שביטול הרישיון נעשה לכאורה מטעמים של בטיחות ועמידה בתקני התעבורה בישראל, המבטיחים את בטיחות הציבור, מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת המשיב. כך גם, בהתחשב בעובדה כי הנזק שנטען על ידי המבקשים הוא נזק כלכלי בלבד. משמדובר בנזק כלכלי, הרי כי ניתן יהיה לכאורה לפצות בגינו ככל שתתקבל עתירת המבקשים בסופו של יום.
נוכח העובדה שמאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים ובהתחשב בכך שמאזן הנוחות מהווה את אבן הבוחן המרכזית בבקשות מסוג זה, אין צורך לחוות דעה בעניין סיכויי ההצלחה בעתירה.
לאור כל האמור, הבקשה למתן צו ביניים נדחית.
טענות הסף של המשיב וכך גם בקשתו למחיקת העותר 1 מההליך, שמורות במסגרת הדיון בעתירה גופה.
המזכירות תודיע לצדדים ותקבע את התיק לדיון בפני שופט מנהלי.
ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"ט, 23 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.