הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים ת"צ 62971-03-15

לפני
כבוד ה שופט ארז יקואל

המבקש

דביר גליזר
ע"י ב"כ עוה"ד ש' אבני, ע' פלסר

נגד

המשיבות

1.עירית תל-אביב-יפו
ע"י ב"כ עו"ד ג' מונין

2.עיריית חיפה
ע"י ב"כ עו"ד ט' בלוך

פסק דין
בעקבות הודעת הסתלקות מתוגמלת

זוהי בקשה מוסכמת לאישור הסתלקות מתוגמלת מהבקשה לאישור תובענה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור") ולדחיית התובענה האישית שבכותרת. הכל, בהתאם להוראות חוק תובענות ייצוגיות התשס"ו – 2006 (להלן: " החוק").

בקשת האישור הוגשה ביום 30.3.15 לפי פרט 11 בתוספת בחוק. לטענת המבקש, המשיבות גבו בחוסר סמכות ו/או חוסר סבירות הוצאות גב ייה ואכיפה בניגוד לתקנות המסים (גבייה) (קביעת הוצאות מירביות) התשע"א - 2011 (להלן: "תקנות המסים "). זאת, בהקשר לחוב ארנונה והיטל שמירה (המשיבה 1) ולחוב קנסות חניה (המשיבה 2). המבקש הסתמך, בין היתר, על ת"צ 21832-02-12 ליבוביץ נ' מי אביבים 2010 בע"מ; ת"צ 21899-02-12 ליבוביץ נ' עיריית תל ביב – יפו ; ת"צ 1033-03-13 ליבוביץ נ' עיריית תל אביב – יפו .

הדיון בבקשת האישור עוכב עד להכרעה בערעור שהוגש בעניינים אלו ו ביום 1.9.19 ניתן פסק דין בערעור הנזכר. נפסק, בין היתר, כי ניתן לכלול בגדרי הוצאות האכיפה את שכר העובדים והמחלוקת הוחזרה לערכאה הדיונית. ביום 31.5.20 ניתן פסק דין במחלוקת על דרך קבלת בקשת הסתלקות מוסכמת ומתוגמלת. נפסק, בין היתר, כי בקשות האישור מיצו את עצמן לאחר שהמשיבות שם חזרו ובדקו את הוצאות האכיפה , כמו שאף תחזורנה ותבדוקנה מעת לעת את תחשיביהן על מנת לקבוע מהן ההוצאות "הישירות" שנגרמו להן בהתכתב עם אמצעי האכיפה מושאי תקנות המסים.

הצדדים ניהלו מגעים ממושכים שבסופם הניבו תועלת נטענת לקבוצה ולציבור, כפי הפניות אלו:

המשיבות הבהירו כי מבדיקות שערכו עולה שהוצאותיהן בגין כל עיקול אלקטרוני גבוהות יותר מהסכום המירבי בתקנות המסים שאותו גבו (8 ₪), בשימת לב אף לתקנות המסים (גבייה) (תשלום לצד השלישי שהומצא לו צו עיקול בדרך אלקטרונית), התשע"ה - 2018 .

המשיבה 1 הבהירה כי בתקופה שאחרי הגשת בקשת האישור וקודם לתקנות הנזכרות ולהתפתחות המשפטית בעניין ליבוביץ, נודעו הפחתות בסכומי הגב ייה מושא התובענה.

המשיבה 1 ביקשה להוסיף ולהבהיר כי בהתאם לבדיקות שנערכו, סמוך לאחר הגשת בקשת האישור הופחת סכום העיקול האלקטרוני בבנקים ב- 90 אג' לסכום של 7.1 ש"ח; מחודש 3/2016 הופחת סכום זה לסכום של 6.27 ₪; מחודש 04/2017 חויב סכום של 7.97 ₪; החל מחודש 05/2018 - מועד כניסתן לתוקף של התקנות הנזכרות, נעשית הגבייה בהתאם ומוערך כי בתקופה של כשנתיים עובר להגשת בקשת האישור ועד אז הופחתו סכומי העיקולים האלקטרוניים בבנקים בכ- 1,000,000 ₪. זאת, למרות שלטענת המשיבה 1, הוצאותיה בפועל בגין כל עיקול אלקטרוני על ו באותה תקופה על ס כום של 8 ₪.

המשיבה 2 הבהירה, כי הגם שלא הפחיתה את סכום הגביה בגין כל עיקול אלקטרוני, צומצמו באופן משמעותי היקפי העיקולים האלקטרוניים שנעשו בו זמנית בבנקים, קודם לאיתור התאגיד הפיננסי שבו מתנהל חשבון החייב . זאת , בהשוואה להתנהלות טרם הגשת בקשת האישור, בדמות משלוח עיקולים אלקטרוניים במקביל וגביית הוצאות אכיפה בגין כולם (כשכך חויב המבקש בגין שני קנסות חניה). צוין, כי הופחתו העלויות המוטלות על חייבים בגין עיקולים אלקטרוניים המוטלים במקביל. זאת, למרות שאף לטענת המשיבה 2, הוצאותיה בפועל בגין כל עיקול אלקטרוני עלו באותה עת על ס כום של 8 ₪.

המשיבות התחייבו כי לא תגבנה בגין עיקול אלקטרוני סכומים שהם מעבר לסכומים הקבועים בתקנות המסים ובכל דין.

הצדדים סבורים כי בהינתן נסיבות אלו, התובענה מיצתה עצמה ואין הצדקה להמשיך ולנהל את הליכי בקשת האישור תוך השקעת משאבים רבים , פרטיים וציבוריים. המבקש אף התחייב שלא להגיש כנגד המשיבות כל תביעה הקשורה בטענותיו בבקשת האישור.

בהינתן התועלת לקבוצה ולציבור בהפחתת סכומי העיקול האלקטרוני (המשיבה 1) והפחתת מספר העיקולים האלקטרוניים ( המשיבה 2), הומלץ כי המשיבה 1 תשלם למבקש גמול בסכום של 9,000 ₪ ושכ"ט לבא כוחו בסכום של 61,000 ₪ בתוספת מע"מ ואילו המשיבה 2 תשלם למבקש גמול בסכום של 5,000 ₪ ושכ"ט לבא כוחו בסכום של 37,000 ₪ בתוספת מע"מ.

הצדדים ביקשו להימנע מפרסום דבר הגשת הבקשה וממשלוח הודעה בגינה לגורמים המנויים בהוראת תקנה 11 (ב) בתקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע – 2010.

צורפו לבקשה תצהירי המבקש ובא-כוחו, בהתאם להוראת סעיף 16 (ב) בחוק.

לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי למסקנה כי יש מקום לקבלה. זאת, לאור הערכת הצדדים את סיכויי ההליך, הכרתם כי התובענה מיצתה את עצמה והתחייבויות המשיבות בהתכתבות ישירה עם האירוע ים מושא הדיון.

התרשמתי כי אכן מתייתר הצורך בדיון בבקשת האישור ובתובענה. אינני רואה טעם בהחלפת המבקש או בא-כוחו, בפרסום הודעה בדבר הבקשה ובקבלת תגובות לבקשה. מצאתי ממש בהפניית הצדדים בהקשר זה לנסיבותיו הייחודיות הנזכרות של המקרה, שאינן מתכתבות בהכרח עם תכלית הפרסום או משלוח ההודעות בעניין ההסתלקות (השוו ע"א 1362/12 היועץ המשפטי לממשלה נ' סלקום ישראל בע"מ (13.5.13); ת"צ 24356-04-10 הר-עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (22.12.10 ); ת"צ (ת"א) 13675-03-09 מישורי נ' דקלה חברה לביטוח בע"מ (28.12.10); ת"צ (ת"א) 29143-05-10 בן בשט נ' גילרו בע"מ (17.2.11) – כהפניית הצדדים).

ראיתי לנכון לאמץ את המלצת הצדדים לפיה ייפסקו גמול למבקש ושכר-טרחה לבא-כוח ו המייצג. הסכומים המומלצים ראויים וסבירים בנסיבות העניין. נעשתה התחשבות בטרחה ובמשאבים אליהם נדרשו המבקש ובא כוחו, בסיכונים אותם נטלו, בקידום הערכים הציבוריים הראויים הגלומים בבקשת האישור ובהגשמתם.

כפי שציינו הצדדים, בעת הגשת בקשת האישור נודעה עילת תביעה לכאורה שאף הביאה לתועלות לקבוצה ולציבור, באופן המצדיק פסיקת גמול ושכ"ט בסכומים המומלצים (ראו: סעיף 16(ב) בחוק; ע"א 8114/14 מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (22.8.18); ת"צ (ת"א) סורוצקין נ' עיריית ראש העין (31.12.19); ת"צ (ת"א) 53569-07-15 ג'עאן נ' עיריית נתניה (19.10.20); ת"צ (ב"ש) 13622-01-18 מוהנד נ' מי רהט בע"מ (24.6.18); ע"א 8905/15 עמית נ' דן בצפון (14.2.16) – כהפניית הצדדים) .

הסכומים המומלצים ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, בהעברה בנקאית לפקודת ב"כ המבקש וכנגד קבלה וחשבונית.

לאור המקובץ, אני מאשר את ההסתלקות המוסכמת מבקשת האישור ומורה על דחיית התובענה האישית. אין בדברים אלו כדי לייצר מעשה בית דין כלפי חברי הקבוצה הנטענת .

המזכירות תעביר עותק של פסק הדין למנהל בתי המשפט לשם עדכון פנקס התובענות הייצוגיות.

ניתן היום, כ"ד אב תשפ"א, 02 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.