הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים ת"צ 43567-11-17

לפני
כבוד השופט ארז יקואל

המבקש

משה לוין
ע"י ב"כ עו"ד ר' בר-אבן

נגד

המשיבה

עיריית גבעתיים
ע"י ב"כ עו"ד ל' דניאלי - שוסטר

החלטה

לפניי בקשת המבקש ובא-כוחו לפסיקת גמול ושכר טרחה בעקבות הודעת הסתלקות.

רקע

ענייננו בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, בגדרה נטען כי המשיבה, עיריית גבעתיים, עורכת שומות ארנונה תוך הגדלת שטח החיוב של נכסי המקרקעין ללא מדידה פנימית מדויקת. ביום 17.9.2020 אושר הסדר גישור שהציגו הצדדים וניתן לו תוקף של פסק דין (להלן: "הסדר הגישור").

בהסדר הגישור התחייבה המשיבה לגבש נוהל חדש למדידות שטחי נכסים בשטחה לצורך גביית ארנונה. הוסכם כי נוהל זה יכלול הנחיות מפורטות למודד לגבי אופן ביצוע המדידה; פרטים אודות אופן הדיווח למשיבה על ביצוע המדידות ואופן הפיקוח והבקרה שתבצע המשיבה על המדידות ודיווחי המודדים.

ביום 15.12.2020 הודיעה המשיבה כי גיבשה נוהל כמוסכם בהסדר הגישור ופרסמה אותו באתר האינטרנט העירוני. העתק מן הנוהל אף הוגש לתיק בית המשפט.

נותרה לדיון רק סוגיית הגמול ושכר הטרחה ו בעניין זה הגישו הצדדים טענות מפורטות.

תמצית טענות הצדדים

המבקש סבור שהוא ראוי לגמול בסכום של 30,000 ₪ ובא -כוחו לשכ"ט בסכום של 80,000 ₪ בצירוף מע"מ. בעניין זה טען המבקש כי הסדר הגישור והנוהל שגובש בעקבותיו יתרמו לכך שמדידות הנכסים בתחומי המשיבה לצורך שומת הארנונה תהיינה מדויקות יותר, ותותאמנה לסוג ואופי המבנה. כן עמד המבקש על המשאבים שהושקעו בניהול התביעה.

המשיבה, מנגד, סבורה כי יש לפסוק למבקש גמול בסכום של 500 ₪ ולבא כוחו שכ"ט בס כום של 5,000 ₪ בלבד. לשיטתה, בקשת האישור לא הייתה מוצדקת, שכן המבקש מיחזר טענות שפורסמו בתחקיר טלויזיוני, בדבר מחדל נקודתי אשר אירע בכ-700 דירות בלבד. באותו מקרה, חברת מדידה שנשכרה על ידי המשיבה הוסיפה באופן גורף 20% לשטח הדירות הרשום. נא מר כי הדבר התגלה למשיבה זה מכבר והיא פעלה לתיקון התקלה המדוברת - עוד קודם לבקשת האישור. חרף האמור, הסכימה המשיבה לקבוע נוהל כתוב למדידות בעיר, באופן שבו העקרונות המנחים אותה ושלאורם היא ממילא פועלת, יונגשו לתושבים באופן שקוף. לדידה, כתוצאה מבקשת האישור ומהסדר הגישור נוצרה אומנם תועלת לציבור, אם כי "מינורית".

דיון והכרעה

לאחר בחינת טענות הצדדים, ובשים לב לדין החל, ראיתי לפסוק למבקש גמול כספי בס כום של 4,000 ₪, ולבא -כוחו שכ"ט בסכום של 40,000 ₪ בצירוף מע"מ. להלן טעמיי.

השיקולים לפסיקת גמול ושכ"ט לתובע המייצג ולבא כוחו בעקבות הסתלקות מבקשה לאישור קבועים בסעיף 16(א) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, שזו לשונו:

"מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, לא יסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט, וכן לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט; בהחלטתו אם לאשר טובת הנאה כאמור, ישקול בית המשפט את אלה:
(1)   אם הבקשה לאישור ההסתלקות הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה;
(2)   התועלת שהביאה הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה".

על פי סעיף 16 הנ"ל, קיימים שני שיקולים עיקריים בקביעת "טובת הנאה", כלשון הסעיף, לתובע המייצג ולבא כוחו. האחד - האם הוצגה על ידם עילת תביעה לכאורה והשני - אם ההליך הייצוגי השיג תועלת עבור חברי הקבוצה. בגדרי ע"א 8114/14 ‏ מרקיט מוצרי ייעול בע"מ נ' סונול ישראל בע"מ (22.8.2018) ציין בית המשפט כי: " שיקולים אלה נועדו לסייע בידי בית משפט בבואו לוודא כי לא ייפסקו גמול ושכר טרחה לטובת מי שנקט בהליך סרק".

סבורני כי בחינת השיקולים האמורים בענייננו מטה את הכף לכיוון המבקש, אם כי לא במידה לה הוא טוען .

אשר לקיומה של עילת תביעה לכאורה. המשיבה עצמה מאשרת כי אירע מחדל בכל הנוגע למדידה של למעלה מ-700 דירות בתחומה (731 כמפורט בתגובתה לבקשה לאישור), כך שבאותם מקרים חושבה הארנונה על בסיס שטח גדול יותר משטח הנכסים בפועל. אף אם הדבר פורסם בתקשורת קודם להגשת התביעה והבקשה לאשרה כייצוגית, אין הדבר מוריד מקיומה של עילת התביעה לכאורה. יתרה מכך. הגם שלא הונחה תשתית לכאורית לכך שמדובר בתופעה שהינה רחבה יותר מאותו "מחדל נקודתי" כדברי המשיבה, עדיין מדובר בקבוצה גדולה מספיק של מקרים, גם לפי שיטתה.

אשר לתועלת שהפיקו חברי הקבוצה. סבורני כי בעקבות הנוהל שגיבשה המשיבה ופרסומו בקרב תושביה – בעקבות הסדר הגישור – יוטב במידת מה מצבם של כלל תושבי העיר גבעתיים (וקבוצה זו היא אף רחבה יותר מהקבוצה אשר הוגדרה בבקשת האישור). בעקבות הנוהל ופרסומו, תוסדר ההתנהלות בכל הנוגע לאופן ביצוע המדידות ותהיה בקרה מוסדרת מצד המשיבה על מדידת שטחי הנכסים, לבל יתרחשו בעתיד כשלים דומים לזה שאירע כמפורט בתביעה. לצד זאת, כפי שצוין בעניין מרקיט לעיל: " אחד הפרמטרים שעשויים לשמש את בית המשפט בבואו להעריך את התועלת שצמחה מבקשת האישור, הוא הפער שבין הסעדים שהתבקשו בבקשת האישור לבין הסעד שניתן לקבוצה בסופו של יום במסגרת ההסתלקות". בענייננו, אכן קיים פער בלתי מבוטל בין השניים. בעוד שבבקשת האישור עתר המבקש להשבה כספית, לצד חיוב המשיבה בביצוע מדידות פנימיות לנכסים שבשטחה, התמצה הסעד בגיבוש הנוהל ופרסומו, המסדיר את אופן ביצוע המדידות, כך שיתאפשר לבצע מדידות פנימיות בנכסים, לצד מדידות חיצוניות. בתגובתה עמדה המשיבה על כך שגם לאחר פרסום הנוהל, המדידות תוספנה להיות חיצוניות, בהתאם לצו הארנונה הנוהג בעיר ואולם במקרים המתאימים ייערך ביקור גם בפנים הנכס , לצורך אימות.

סוף דבר

לאור המקובץ, תשלם המשיבה למבקש גמול בסכום של 4,000 ש"ח ולבא-כוחו שכר טרחה והוצאות בסכום של 40,000 ש"ח בצירוף מע"מ, כנגד חשבונית מס כדין. סכומים אלה ישולמו לבא-כוח המבקש בתוך 30 יום ורק וככל שלא ישולמו במועד, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, כ"ח שבט תשפ"א, 10 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.