הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים ת"צ 3007-08-16

מספר בקשה:8
לפני
כבוד השופט הבכיר אליהו בכר

מבקש

אבי מלכה
ע"י ב"כ עו"ד חן שטיין ו/או ליאת שטיין

נגד

משיבה

עיריית ת"א – יפו
ע"י ב"כ עו"ד דנה רייס ו/או אילת וינר ואח'
מהשירות המשפטי עיריית ת"א-יפו

פסק דין
(בבקשה לאישור הסכם פשרה)

לפניי בקשה לאישור הסכם פשרה בתובענה ייצוגית נגד המשיבה (להלן גם: "העירייה") להשבת כספים שנגבו כהיטל שמירה (להלן: " הבקשה"). ביום 13.6.2018 הוריתי על פרסום פרטי ההסדר, לרבות האפשרות להתנגד לו ולצאת מן הקבוצה וכן על העברת הבקשה ליועמ"ש. ביום 17.1.2019 הודיעה נציגת היועמ"ש כי לא מצאה לנכון להתנגד לבקשה, וזאת מבלי להביע עמדה לגופה של הבקשה. כמו כן לא הוגשו בקשות לצאת מהקבוצה. עם זאת, להסדר הפשרה הוגשה התנגדות מטעם מר ינון איזקסון, שאינו נמנה על חברי הקבוצה ורואה עצמו בתור "אדם שפועל לטובת חברי הקבו צה". ביום 17.3.2019 התקיים דיון בבקשה ובהתנגדות, ולהלן הכרעתי.
עניינה של התובענה בתמצית
התובענה הוגשה לפי פריט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 (להלן: " החוק"). לטענת המבקש, חוק העזר לתל אביב-יפו (שמירה, אבטחה וסדר ציבורי), התשע"ה – 2014 (להלן: " חוק העזר"), מאפשר לעירייה לגבות היטל שמירה רק לאחר שהעירייה החלה בהפעלת השירותים (ס' 3 לחוק העזר). לטענת המבקש, העירייה החלה בהפעלת השירותים רק בחודשים ינואר-פברואר 2015, אולם החלה בגביית ההיטל החל מאמצע חודש נובמבר 2014. נטען כי בנסיבות אלו, במשך כחודש וחצי העירייה חייבה את הנישומים בהיטל שמירה בחריגה מהסמכות הנתונה לה ושלא כדין. להערכת המבקש מדובר בגביית יתר של כ -7 מיליון ₪, אותם על העירייה להשיב לקבוצת הנישומים , וכן התבקש פיצוי בגין עוגמת נפש וטרחה בסך של 1 מיליון ₪ והצהרה כי הגבייה לא חוקית . התובענה הוגשה בעילות של הפרת חובה חקוקה, עשיית עושר ולא במשפט, והצגת מצג שווא ורשלנות בנושא תקינות הגבייה.
לטענת העירייה היא פעלה כדין, כשביום 14.9.2014 התקבלה החלטת מועצת העיר על הפעלת השירותים ופורסמה הודעת ראש העירייה על הפעלת השירותים החל מיום 15.11.2014, זהו המועד החוקי לתחילת החיוב בהיטל שמירה (ס' 2 לחוק העזר). נטען כי "הפעלת" שירותי השמירה לא מתייחסת רק לתחילתם של סיורים בשטח, והיא כוללת, לכל הפחות, גיוס והכשרת סיירים המהווים תנאי הכרחי להפעלת השירותים – כש הסיירים גויסו ביום 16.11.2014 ויומיים לאחר מכן החלה הכשרתם שנמשכה זמן סביר של כחודש . נטען, כי אם תתקבל גישת המבקש, לא ניתן יהיה להפעיל את שירותי השמירה באופן עצמאי . לחילופין נטען כי מכל מקום סיורים בשטח החלו כבר מיום 17.12.2014.
ביום 26.4.2017 התקיים דיון מקדים בתיק, במהלכו הציע בית המשפט (כב' השופטת אלמגור) לצדדים לדבר ביניהם ולהגיע להסכמות, וכך היה. הצדדים הגישו כאמור בקשה לאישור הסכם פשרה.
הוראות הסכם הפשרה
הקבוצה – הוסכם כי הקבוצה עליה יחול ההסכם תהיה "כל מי אשר עיריית תל אביב-יפו גבתה ממנו תשלום חובה בגין היטל השמירה עבור התקופה שבין 15.11.14 ועד 16.12.14 במהלך התקופה שמיום 1.1.15 ועד מועד הגשת התביעה (2.8.2016 – א.ב.)" (להלן: " הקבוצה").
ההשבה – הוסכם כי העירייה תשיב לכל אחד מחברי הקבוצה את הסכומים שנגבו ממנו בגין היטל השמירה בתקופה הרלוונטית (15.11.14-16.12.14), בתוספת ריבית והפרשי הצמדה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), התש"ם – 1980, ממועד התשלום בפועל ועד מועד זיכוי החשבון .
עוד הוסכם כי העירייה תהא רשאית לקזז מסכום ההשבה לכל חבר קבוצה חוב בר קיזוז בגין ארנונה או היטל שמירה, אשר יש לחבר הקבוצה כלפי העירייה בעת ביצוע ההשבה, ולהשיב לו רק את היתרה שתיוותר לאחר הקיזוז, ככל שתיוותר. העירייה תיידע את חבר הקבוצה על ביצוע קיזוז, ככל שיבוצע.
הוסכם כי הכספים יושבו לתתי הקבוצות לפי החלוקה הבאה:
חבר קבוצה שבמועד ההשבה מחזיק נכס בעיר , קרי חשבון ארנונה פעיל – חשבון הארנונה הפעיל שלו יזוכה באופן אוטומטי בסכום ההשבה המגיע לו, בתוך 90 ימי עבודה מיום אישור הסכם הפשרה. העירייה תיידע את חברי תת קבוצה זו על ביצוע ההשבה והסכום בו זוכה חשבונו בחשבון הארנונה האישי, ואם לחבר לא נשלח תלוש ארנונה – באמצעות מכתב לכתובתו המצויה בעירייה.
חבר קבוצה שבמועד ההשבה אינו מחזיק נכס בעיר, יזכה להשבה רק בתנאי שהסכום שנגבה ממנו בתקופה הרלוונטית הוא בסך של 10 ₪ ומעלה (לרבות לאחר קיזוז כמפורט לעיל ), ובהתקיים התנאים הבאים:
לצורך קבלת סכום ההשבה, יפנה חבר הקבוצה באמצעות טופס ייעודי בתוך 45 ימים ממועד הפרסום הראשון על ידי העירייה (ר' בהמשך). בטופס יציין הפונה את שמו המלא, מספר מזהה (תעודת זהות/מספר תאגיד), כתובת, מספר טלפון נייד, פרטי חשבון בנק ואינדיקציה על כך שמדובר בחשבון הפונה (אישור בנק/שיק מבוטל). הטופס ייחתם על ידי הפונה ויצורף לו צילום ת.ז, ובמקרה של תאגיד הטופס ייחתם על ידי בעלי זכות החתימה בחברה ויצורף לו אישור שהחתומים הם אכן מורשי החתימה.
במקרה שבו קיימים מספר גורמים הזכאים יחד להשבה (שותפים), יחולו בנוסף ההוראות הבאות:
השותפים יחתמו כולם על הטופס או אחד מהם יחתום בשם כולם בצירוף ייפוי כ וח מתאים מטעם כל אחד מהשותפים. בטופס יצוין למי מבין השותפים הם מבקשים להעביר את סכום ההשבה, בצירוף פרטיו המלאים לרבות חשבון הבנק, ולחילופין איך לחלק את הסכום ביניהם בצירוף פרטים מלאים ופרטי חשבון בנק של כל אחד.
השותפים יהיו זכאים לפנות כל אחד בנפרד בטופס משלו.
בכל מקרה בו לא תוצג לעירייה הסכמה חתומה של כל השותפים למי להעביר את הכסף או איך לחלקו ביניהם, יחולקו הכספים שווה בשווה ביניהם. שותף שלא פנה לעירייה לא יקבל את חלקו, אך יתר השותפים שפנו יקבלו את חלקם היחסי.
פניות שיתקבלו לאחר 45 ימים מיום הפרסום יידחו והפונים לא יהיו זכאים להשבה.
פניות שיתקבלו במועד – הסכום יושב בתוספת ריבית והצמדה באמצעות העברה בנקאית לחשבון שצוין בטופס. השבת הכספים תסתיים בתוך 120 ימים מיום סיום קבלת הפניות. לאחר ההשבה תמסור העירייה הודעה בכתב למקבל ההשבה הכוללת התייחסות לסכום ההשבה ומועד ביצוע ההשבה. ההודעה תשלח לכתובתו הרשומה במשרד הפ נים או לפי מרשמי רשות התאגידים.
פרסום – הוסכם כי העירייה תפרסם בעצמה ועל חשבונה בתוך 45 ימי עבודה מיום אישור הסכם הפשרה על ידי בית המשפט, מודעה בשני עיתונים, האחד חינמון והשני עיתון בתשלום בתפוצה יומית, בדבר אישור הסכם הפשרה ( לעיל ולהלן: "הפרסום הראשון"). כמו כן, החל מהיום ה-46 מיום אישור הסכם הפשרה ובמשך 44 ימים תתפרסם מודעה באתר האינטרנט העירוני. במודעות שיפורסמו תודיע העירייה לציבור על ההסדר ועל השבת התשלום לחברי הקבוצה, כשלגבי חברי הקבוצה שבמועד ביצוע ההשבה אינם מחזיקים בנכס בעיר – על האפשרות לפנות לעירייה בבקשה לקבל את סכום ההשבה באמצעות טופס שנוסחו יאושר על ידי בית המשפט והוא יהיה חלק מהמודעה, לרבות באמצעות הפניה לקישור.
טענות הצדדים בבקשה לאישור ההסכם
נטען, כי הסדר הפשרה מגבש את הסכמות הצדדים ביח ס לכל עילות התובענה, וכן כל עילה נוספת שעולה מהתביעה, הבקשה או החוק, והסעדים שהתבקשו בגינן. לצרכי הפשרה הוסכם כי הסיורים החלו ביום 17.12.2014 כנטען על ידי העירייה. נטען כי הסדר הפשרה מבטא שקלול הגיוני , הולם ומידתי של טענות הצדדים ומגלם את הסיכונים והסיכויים לכל צד בהליך, וכי ההסדר מביא בחשבון שיקולים פרקטיים ומבלי שצד יודה בטענות משנהו, וכי מדובר בהסכם צודק ומאוזן החוסך במשאבים ובזמן יקר לביהמ"ש ולצדדים, ומביא לתועלת מיידית לחברי הקבוצה. לכך הוסף כי התובענה מתייחסת לתקופה קצרה ותחומה בזמן בעבר, כך שאין להכרעה השיפוטית חשיבות מעשית ביחס לתשלום החובה שנגבו לאחר התקופה, כמו גם ביחס לעתיד, ולכן יש טעם מעשי לסיום המחלוקת בהסכמה.
הצדדים התייחסו בנוסף לסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה מול היתרונות והחסרונות שבהסדר, וטענו כי מצד המבקש – אם הבקשה לאישור או התובענה ידחו, לא יפסקו לטובת חברי הקבוצה סכומים כלל, ומצד המשיבה –אם הבקשה לאישור והתובענה יאושרו, היא תחוב במלוא הסכומים הנתבעים. כן נטען כי המשך ניהול ההליך יוצר סיכון של עלויות לכל הצדדים ולקופה הציבורית. נטען כי בירור מלוא טענות הצדדים יהיה כרוך בהליך משפטי ארוך ומורכב שאין וודאות מוחלטת ביחס לתוצאותיו, ובשקלול זה החליטו הצדדים להתפשר. הצדדים שבו וחזרו על כך שהסדר הפשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת ביותר ליישוב התובענה, וטענו כי בנסיבות אין צורך במינוי בודק.
בנוגע לסכום ההשבה, נטען כי עבור כלל התקופה שנתבעה (15.11.2014-1.1.2015) הסכום עומד על כ-6 מיליון ₪ נכון לחודש נובמבר 2017, ולגבי תקופת הפשרה (15.11.2014-16.12.2014) הסכום עומד על כ-4.6 מיליון ₪ כולל ריבית והצמדה, נכון לחודש נובמבר 2017. [יצוין כי לא ברור האם הסכום של 6 מיליון ₪ חושב גם הוא בתוספת ריבית והצמדה].
אשר להגבלת סכום ההשבה לחברי תת הקבוצה שאינם מחזיקים בנכס בעיר במועד ההשבה, כך שיחול רק על סכום של 10 ₪ ומעלה לאחר קיזוז, נטען שכך הוסכם נוכח העלות האדמיניסטרטיבית הגבוה לקופה הציבורית הכרוכה בהשבה ביחס לסכום הנמוך, וכי כך נוהגת העירייה גם בתובענות ייצוגיות אחרות.
הצדדים הסכימו על שכר טרחה וגמול מומלצים, בשיעור של 15% מסכום ההשבה האפשרי הכולל ובסך של 690,000 ₪ בחלוקה הבאה – 75,000 ₪ למבקש ו-615,000 ₪ בתוספת מע"מ לבאי כוחו, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מיום אישור ההסכם על ידי בית המשפט, ובנוסף לסכום ההשבה. בהקשר זה נטען כי נשקלו השיקולים הבאים: המבקש הציף סוגיה חשובה; היקף ההשבה והתועלת שהביאה התובענה לחברי הקבוצה – עת מדובר בהשבה מלאה בפועל בתוספת ריבית והצמדה, כשהסעד ניתן לחברי קבוצה מדויקים ולא לקבוצה בלתי ידועה בדרך של תרומה או הטבה; שעות העבודה הרבות שהושקעו בתיק, לרבות הליכי מו"מ ממושכים, והסיכון וההוצאות שלקחו על עצמם המבקש וב"כ, והטרחה שטרחו; כי הושגה התכלית העיקרי של התובענה; נכונות המבקש וב"כ להביא את המחלוקות לכדי סיום בצורה יעילה ומהירה, והח יסכון בזמן ובמשאבים שהשיב ההסכם; השלב בו נמצא ההליך.
עיקרי ההתנגדות והתגובות לה
ההתנגדות הוגשה בנוגע לאי השבת כספים לחברי תת הקבוצה שאינם מחזיקים נכס בעיר – לגביהם לא תהיה השבה אם הסכום נמוך מ-10 ₪, וכן עליהם לעמוד בתנאים להשבה – ובהם משלו ח הטופס הייעודי במועד. נטען כי גם אם אין לבצע השבה במקרים אלו – בשל הקשיים והעלויות בהשבת סכומים קטנים ובאיתור חברי קבוצה שכבר אינם מחזיקים נכס בעיר, אין זה נכון שכספים אלו יוותרו בידי העירייה בבחינת "חוטא יוצא נשכר", ויש להעבירם לקרן שהוקמה מכוח ס' 27א לחוק על פי ס' 20(ג)(2) לחוק או להשיבם בדרך אחרת על פי ס' 20(ג)(1) לחוק. המתנגד הוסיף וטען כי הוא פועל לטובת חברי הקבוצה ואינו נכלל בה והוא רשאי להגיש התנגדות לפי ס' 18(ד) לחוק – סעיף שתוקן בתיקון מס' 10 והרחיב את רשימת המתנגדים הפוטנציאלים להסכם וכלל גם " כל אדם הפועל לטובת הקבוצה" גם אם הוא זר לה, וזאת בשל חשיבות מוסד ההתנגדות בתובענות ייצוגיות וכיוון שנמצא שרק לעיתים נדירות חברי הקבוצה מתנגדים להסכם. המבקש טען כי הוא אדם הרואה חשיבות רבה בפיקוח על בקשות לאישור הסכם פשרה ובמיוחד מקום בו אין השבה מלאה ומסבכים את מנגנון ההשבה, וביקש לפסוק לו גמול מכ וח ס' 18(ד1) לחוק.
המשיבה טענה שאין למתנגד מעמד להגשת התנגדות, בהיותו גורם זר להליך הייצוגי. לטענתה, "אדם הפועל לטובת חברי הקבוצה" אינו בבחינת "אדם כלשהו", וכי לו המחוקק היה מבקש לקבוע כי זכות התנגדות תינתן לכל אדם, הוא היה עושה כך באופן מפורש. נטען שאת הוראות ס' 18(ד) לחוק יש לקרוא ביחד עם יתר הוראות החוק, ובכלל זה ס עיפים 4, 5, 8, 15 ו-17, הקובע ים הסדרים ברורים וקפדניים לייצוג חברי הקבוצה ולהשתתפות בדיונים. עוד נטען , כי כדי לשמור על אינטרס הציבור והקבוצה מתבקשת עמדת היועמ"ש, וכן בית המשפט הו א המפקח על ההסכם, והתנגדות המתנגד מיותרת. נטען כי מתן אפשרת להתנגד במקרה זה יביא לתופעה של התנגדויות מהיקב ומהגורן מה שיביא לסרבול ההליכים ולעלויות מיותרות;
לגופו של עניין נטען כי ס' 20(ג) אינו חל על תביעות השבה, אלא רק על תביעות פיצויים, ובמיוחד כשמדובר בתביעת השבה נגד רשות, וכי הכרעה בשאלה זו תלויה ועומדת בפני בית המשפט העליון במסגרת מכלול הס וגיות שהעומדות להכרעה בעע"מ 2748/15 ליבוביץ נ' עיריית ת"א. בדיון מיום 17.3.2019 הוסיפה המשיבה וטענה כי אמנם לא כל הכספים מושבים לחברי הקבוצה, אולם הם יי וותרו בקרן השמירה אצל העירייה, ויוצאו למען מטרה ציבורית זו בלבד. נטען, שמדובר במטרה ציבורית הקרובה ביותר לנושא התובענה , וכל מטרה ציבורית אחרת לו הכספים יועברו לקרן תהיה בהכרח רחוקה יותר, ולפיכך אין כל פסול בכך שהכסף נותר בידי העירייה. נטען כי לבית המשפט שיקול דעת האם להעביר כספים לקרן, וכי העברה היא לא אוטומטית ויש הבדל גדול בין חברה פרטית המחזיקה בכספים המגיעים לקבוצה ובין רשות ציבורית הפועלת למען הציבור .
לטענת המבקש, נכון לסיים הליכים בהסדרי פשרה המספקים פיצוי ודאי לציבור, ובמסגרת ההסדר יש לשקלל סיכונים וסיכויים. נטען כי גם המבקש מעדיף כי כל הכספים יושבו לציבור, אולם כמו בכל הסדר פשרה, יש למצוא את דרך האמצע שתביא לתועלת המרבית לכלל המשתתפים. נטען כי בתי המשפט דחו את העמדה כי סכום הפיצוי בהסדר פשרה צריך להיות שווה לסכום שהיה נפסק אילו התביעה הייתה מתנהלת במלואה, וכי בקבלת עמדה זו תשמט הקרקע תחת המנגנון של הסדר פשרה. המבקש חזר על כך שבענייננו מדובר בהסכם ראוי, הוגן וסביר, הכולל הסדרה עתידית והשבה אמתית וממשית. לגופו של עניין, הותיר המבקש את ההכרעה בהתנגדות לשק"ד ביהמ"ש.
המבקש השיב בתשובה לתגובה וחזר למעשה על עמדתו.
דיון והכרעה
המתווה לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית מצוי בס' 19 לחוק, ואדון בתנאיו להלן.
הכרעה בהתנגדות (ס' 19(ג)(2)(ב) לחוק)
מצאתי לדחות את ההתנגדות לגופה. השתכנעתי כי אין מקום בענייננו להתערב בהסכמות הצדדים בכל הנוגע עם אי-השבת יתרת הכספים לחברי תת הקבוצה שלא מחזיקים נכס בעיר (סכומים הנמוכים מ-10 ₪ וכספים שלא התבקשה לגביהם השבה במועד). מקובלים עלי דברי ב"כ העירייה כי בענייננו הכספים שיוותרו ישויכו רק לקרן השמירה, ולפיכך יוקצו למטרה ציבורית בתחום הקרוב ככל האפשר לנושא התובענה הייצוגית , ומדובר לדידי בהסדר הוגן וסביר, ובמיוחד מקום בו מדובר בפשרה במסגרתה מקבלים יתר חברי הקבוצה השבה ודאית וממשית.
בנסיבות אלו, לא מצאתי להכריע במחלוקות בעניין מעמד המתנגד. עם זאת, אציין מבלי לקבוע מסמרות , כי מקובלת עלי עמדתו של המתנגד בעניי ן זה. כידוע, בעת פשרה בהליך ייצוגי מתעוררת בעיית הנציג, כך שלמבקש וב"כ אינטרסים עצמאיים ומנוגדים לאינטרס הקבוצה (להרחבה ר' רע"א 3832/17 לוין נ' פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ , פס 12 וההפניות שם (04.07.2017) ). אמנם, כפי שטענה המשיבה, עמדת היועמ"ש ואישור הפשרה על ידי ביהמ"ש נועדו להגן על אינטרס הציבור והקבוצה, אך אין מניעה כי גורם חיצוני שטובת הקבוצה לנגד עיניו יסייע לבית המשפט בעניין זה, ויפנה את ת שומת לבו לקשיים העולים מן ההסכם, והדברים עולים גם מלשון ס' 18 (ד) לחוק קובע כי "אדם הנמנה עם הקבוצה שבשמה הוגשה בקשה לאישור הסדר פשרה, אדם הפועל לטובת עניינם של חברי הקבוצה, רשות ציבורית הפועלת לקידום מטרה ציבורית בקשר לענין שבו עוסקת הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית, ארגון הפועל לקידום מטרה ציבורית כאמור, וכן היועץ המשפטי לממשלה, רשאים להגיש לבית המשפט, בכתב... התנגדות מנומקת להסדר ... ". בענייננו לא מצאתי שהמתנגד העלה טענות "מן הגורן ומן היקב" או שמדובר בהתנגדות לא עניינית שהביאה לסרבול ההליך, אלא שמדובר בהתנגדות שבין מטרותיה הייתה שמירה על אינטרס הקבוצה והציבור – כך שלא יוותרו כספים שיש להשיב בידי הגורם שגבה אותם . בהקשר זה, ולאור חשש המשיבה כי אישור הגשת ההתנגדות יביא להצפת בתי המשפט בהתנגדויות מיותרות, הרי שלכך יש מענה בפסיקת הוצאות, ומכל מקום לדידי התועלת בפיקוח על הסכמי הפשרה לאור בעיית הנציג, עולה על הנ זק האפשרי מעיכוב הליכי הפשרה, כשלא מן הנמנע שבכל מקרה יהיה דיון בהסתייגויות להסכם מצד מי שבאופן מובהק עומד בתנאי ס' 18(ד), כמו גם מצד היועמ"ש או מצד בית המשפט עצמו.
מינוי בודק (ס' 19(ב) לחוק)
בענייננו טענו הצדדים שאין צורך במינוי בודק, וכך סבור גם אני. מדובר כאמור בתקופת השבה קצרה ומוגדרת לגבי כספים שנגבו בעבר. סכום ההשבה ניתן לחישוב בקלות על ידי העירייה – רשות ציבורית – והוערך על ידה בסך של כ-4.6 מיליון ₪ . לגבי תת הקבוצה של מי שמחזיק נכס בעיר מושבים הסכומים באופן מלא ואוטומטי. לגבי תת הקבוצה השנייה, יושבו סכומים בסך 10 ₪ ומעלה לכל חבר קבוצה שיגיש בקשה במועד. בנסיבות אלו, לא מצאתי שיש טעם במינוי בודק שיבחן את הסכם הפשרה, מינוי שיוסיף עלויות להליך ויעכב את הוצאתו לפועל של הסדר הפשרה.
אישור הסדר הפשרה (ס' 19(א) ו-19(ג) לחוק)
מצאתי כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, כי התובענה שהוגשה עומדת, לכאורה, בתנאים לאישור תובענה ייצוגית הקבועים בסעיפים 3, 4 ו-8(א) וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין.
בכל הנוגע לסעד ההשבה התובענה הוגשה כדין על פי פרט 11 לתוספת השנייה לחוק, למבקש עילה אישית המעוררת שאלות מהותיות של עובדה ומשפט – ובכלל זה מה משמעות המונח "הפעלת" שירותי שמירה לפי חוק העזר ומה המועד בו החלה העירייה להפעיל את שירותי השמירה, וקיימת אפשרות סבירה כי שאלות אלו יוכרעו לטובת הקבוצה.
בענייננו, הסכם הפשרה מעניק לחברי הקבוצה (למעט מי שכבר לא מחזיק נכס בעיר וסכום ההשבה המגיע לו פחות מ-10 ₪ ולמעט מי שלא מחזיק נכס בעיר ולא יגיש בקשה במועד) השבה מלאה וממשית של הסכומים ששולמו על ידם , כאשר חברי הקבוצה המחזיקים בנכס בעיר יקבלו השבה אוטומטית ללא צורך בכל פעולה מצדם. כך גם, הסכם הפשרה מעניק השבה על תקופה של כשני שליש (חודש) מתקופה ההשבה שנתבעה (חודש וחצי), כשלגבי מחצית החודש שלא נכללה בתקופת ההשבה בפשרה לעירייה טענות עובדתיות טובות לכאורה – ומדובר בפער סביר והגיוני בין הסעד המוצע בהסכם הפשרה ובין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבל לו התובענה הייתה מוכרעת לטובתם . זאת ועוד, מקובלת עלי עמדת הצדדים כי התובענה מתייחסת לתקופה קצרה בעבר, ואין בעניינו חשיבות מעשית ביחס ל היטל השמירה שנגבה לאחר תקופה זו או להסדרה עתידית, ולפיכך יש טעם מעשי לסיום המחלוקות בהסכמה, במקום בירור ההליך עד תומו וקבלת הכרעה שיפוטית בשאלות שבמחלוקת. בנסיבות אלו, ומקום בו ההליך נמצא בראשיתו בלבד, בטרם התבררה הבקשה לאישור לגופה ובטרם הוכרעה, ובהינתן הסיכויים והסיכונים של כל צד הנובעים באופן טבעי מבירור ההליך המשפטי גופו, כמו גם המשאבים והזמן הנדרש ל מיצוי ההליך, מצאתי כי הסדר הפשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקות בנסיבות העניין.
עם זאת, ובהתאם לסמכותי על פי סעיף 19(ד)(1) מצאתי לקבוע תנאים מסוימים כמפורט להלן, המהווים תנאי לאישור ההסכם. למעט תנאים והבהרות אלו, יתקבל הסכם הפשרה כמפורט לעיל.
תנאים והבהרות להסכם הפשרה כפי שתואר לעיל
הגדרת תת הקבוצה של מחזיקי נכס בעיר: למען הסר ספק ולאור האמור בס' 4 לתגובת המבקש להתנגדות , שנקט בלשון "התחלף המחזיק בנכס" – מובהר בזאת כי האמור בס' 6 להסכם הפשרה המתייחס לחבר קבוצה " אשר במועד ביצוע ההשבה מחזיק בנכס בעיר, קרי חשבון ארנונה פעיל", כולל גם את מי שהחזיק בנכס שחויב בהיטל שמירה בתקופה הרלוונטית , כבר אינו מחזיק באותו נכס בגינו חויב, אולם מחזיק ומשלם ארנונה בגין נכס אחר בתחום העיר . יובהר שגם לגבי מחזיקים אלו יזוכה חשבונם באופן אוטומטי.
מועדים: ההסדר מתייחס בחלקו ל"ימי עבודה". כדי להקל על חברי הקבוצה ועל יישום ההסכם, העירייה תנקוב במועד מדויק להגשת בקשות השבה, ובהתאם במועד מדויק לסיום ההשבה על ידה לכל מי שהגיש בקשה. יובהר כי במצב בו לא ניתן לנקוב במועד מדויק, תנקוב העיריה במספר הימים הכולל – ולא במספר ימי עבודה.
פרסום מודעה על ידי העירייה: לא ברור מדוע נדרשים לעירייה 45 ימי עסקים כדי לפרסם הודעה לציבור בדבר אישור הסכם הפשרה. אינטרס הקבוצה הוא יישום הסכם הפשרה במהירות האפשרית. לפיכך, נוסח הודעה ונוסח הטופס המיועד יוגשו לאישור בית המשפט בתוך 10 ימים מהיום, ופרסום המודעה יבוצע בתוך 10 ימים לאחר אישורם; כך גם, לא ברור מדוע הפרסום באתר האינטרנט של העירייה מבוצע רק כעבור 46 ימים , ומצאתי כי נכון יהיה שהפרסום באתר האינטרנט יבוצע במקביל לפרסום בעיתונות ויוותר באתר העירייה במשך כל פרק הזמן בה ניתן להגיש בקשות להשבה.
משך הזמן להגשת בקשות השבה לחברי תת הקבוצה שאינם מחזיקים נכס בעיר: המועד יוארך ל-60 ימים מיום פרסום המודעה.
בנוסף, הצדדים לא התייחסו למקרה בו מוגשת בקשה להשבה במועד, אך נפלה טעות במילוי הטופס. במצב זה, תודיע העירייה על כך למבקש ויינתנו לו 30 ימים להגשת טופס מתוקן. מועד ההשבה למבקשים אלו ידחה בהתאם (120 ימים מתום התקופה להגשת טופס מתוקן).
אופן הגשת בקשות השבה: הצדדים לא התייחסו לנושא זה. כדי להקל על חברי הקבוצה ויישום ההסכם, העירייה תאפשר הגשת בקשות השבה בכל אחת מהדרכים הבאות – דואר, פקס ואמצעי אלקטרוני (בדוא"ל ו/או בטופס מקוון באתר).
גמול ושכ"ט
השיקולים שעל בית המשפט לשקול בעניין זה מצויים בסעיפים 22-23 לחוק, וביניהם הטרחה שטרחו התובע ובא כוחו, התועלת שהביאה התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה, מידת החשיבות הציבורית של התובענה, האופן שבו ניהל ב"כ המייצג את ההליך והפער בין הסעדים הנתבעים בבקשה לאישור ובין הסעדים שפסק בית המשפט בתובענה. אין מדובר ברשימה ממצה של שיקולים.
פסק הדין המנחה לעניין זה הוא ע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' רייכרט, סה(2) 681 (2012) (להלן: " עניין שמש"). באותו ענין נפסק כי ככלל יש לאמץ את שיטת האחוזים כשיטה המובילה לפסיקת שכ"ט בתובענות ייצוגית – הן כאלו המסתיימות בפשרה והן כאלו המסתיימות בפסק דין. בית המשפט הוסיף והבהיר כי " שכר טרחתו של עורך הדין ייגזר מהסכום שנגבה בפועל על ידי הקבוצה ולא מהסכום שנפסק. זאת, שכן לעיתים ייתכן פער, ואפילו משמעותי, בין הסכום אותו קובע בית המשפט בפסק דין, או הסכום אליו מגיעים הצדדים בפשרה, לבין הסכום אשר בסופו של דבר מגיע אל חברי הקבוצה " (שם בפס' 8, ההדגשה במקור). עוד נקבע כי "קביעת שכר הטרחה נגזרת מנתוניו הפרטניים של כל מקרה ומקרה ", עם זאת נקבעו מספר כללים מנחים ובכלל זה ששיעור שכר הטרחה בהליך שהסתיים בפסק דין יהא גבוה משיעור שכר הטרחה בהליך שהסתיים בפשרה, ובכלל זה גם יש לשקול את השלב שבו נמצא ההליך; וכי יש לקבוע שיעור שכ"ט מדורג (ככל שסכום הגבייה גדל, סכום שכה"ט קטן).
כאמור לעיל, הצדדים הסכימו על גמול ושכ"ט מומלצים בשווי של 15% מסכום הפשרה הפוטנציאלי, בהנחה ותהיה השבה מלאה (4.6 מיליון ₪) [מתוכם כ-1.5% גמול למבקש (75,000 ₪) וכ-13.5% שכ"ט לבאי כוחו (615,000 ₪ בתוספת מע"מ)].
עם זאת, בפועל וכמפורט לעיל, כבר כעת ברור וידוע שיהיו סכומים שיוותרו בידי העירייה ולא יושבו לחברי תת הקבוצה של מי שאינו מחזיק בנכס בעיר. יצוין כי על אף שב"כ הצדדים נשאלו בדיון מה הסכום המוערך שיוותר בידי העירייה לכל הפחות בעניין הסכומים הקטנים מ-10 ₪, לא נתקבלה תשובה פרט להערכה כללית כי מדובר בסכומים נמוכים. מכאן, הגם שברור כי התובענה והסכם הפשרה הביאו תועלת לקבוצה, הרי ש באופן אינהרנטי בהסדר חלק מחברי הקבוצה לא יזכו להשבת הכספים, ומספרם כמו גם היקף הסכומים המגיעים להם, אינו ידוע בשלב זה. כמו כן, לקחתי בחשבון שהתובענה מראש כוונה להשבה לתקופה מוגבלת של חודש וחצי, ואין היה ב תובענה או בהסדר הפשרה כוונה להסדרה עתידית או תועלת נוספת לקבוצה.
אשר לטרחה והסיכונים שנטלו על עצמם המבקש ובאי כוחו , אין ספק כי ניהול ההליך והמו"מ לפשרה היו כרוכים בהשקעת זמן ומשאבים, כך גם כבכל הליך משפטי, יש סיכון שהתובענה לא הייתה מאושרת. עם זאת, בענייננו, אין מדובר בסוגיה סבוכה וייחודית , אלא בסוגיה הנוגעת בפרשנות חוק העזר ובפרט השאלה האם התחלת מתן שירותי השמירה כוללת גיוס והכשרת סיירים, או רק את תחילת סיורים בפועל. המבקש לא הגיש חוו"ד (לרבות לא לעניין הערכת הנזק), ולא מצאתי שנדרשה השקעה משמעותית או סיכון יוצא דופן בהגשת התובענה. יצוין בהקש ר זה כי המבקש הקדים פנייה לעירייה וקיבל לידיו קודם להגשת התובענה מסמכים רלוונטיים שונים לרבות דו"ח משמרת סיור מיום 17.12.2014, וכי בקשת האישור הסתמכה בין היתר על פוסט בפייסבוק, כתבות מהעיתון והערכה כללית של הכספים שנגבו ביתר, ללא תימוכין.
כמו כן, התחשבתי בכך שאמנם סכומי הגמול ושכה"ט משולמים בנוסף לסכום ההשבה, ואינם באים על חשבון חברי הקבוצה, אולם בענייננו מדובר בכספים היוצאים מכיסה של הרשות המקומית, ולפיכך מדובר בכספי ציבור. ובנוסף, התחשבתי בכך שמדובר בהליך שהסתיים בפשרה לאחר דיון מקדמי אחד בלבד ובעקבות המלצת בית המשפט.
בהתחשב בכלל השיקולים המפורטים לעיל, מצאתי ששיעור האחוזים עליו הסכימו הצדדים לתשלום שכר הטרחה (לענייננו 13.5%) הוא סביר ואין מקום להתערב בו. עם זאת, סכום התשלום ייגזר מסכום ההשבה בפועל, ולא מהסכום הרעיוני להשבה כמבוקש. כך גם, מצאתי כי לא נכון שהתשלום יבוצע באופן חד פעמי בתוך 30 ימים מיום אישור ההסכם כמבוקש , אלא שיש לשלם מחצית מהסכום רק לאחר סיום ביצוע ההשבה , בכדי לעודד את ב"כ המבקש להמשיך ולפקח על יישום ההסדר – כפי המצופה מהם.
פועל יוצא – העירייה תשלם לב"כ המבקש, בתוך 30 ימים מיום פרסום המודעה, 7% מסכום ההשבה הרעיוני (7% מ-4.6 מיליון ₪, קרי שכ"ט בסך של 322,000 ₪ בתוספת מע"מ ). בתוך 30 ימים לאחר סיום ביצוע ההשבה, תשולם יתרת הסכום, כך שסך הכ ול ישולם לב"כ המבקש 13.5% מסכום ההשבה בפועל (קרי אם הושבו בפועל רק 3 מיליון ₪, סה"כ שכה"ט יעמוד על 405,000 ₪, ו תשולם לב"כ המבקש היתרה בסך 83,000 ₪ בלבד בתוספת מע"מ ).
סכום הגמול המבוקש בסך 75,000 ₪ מאושר והוא ישולם למבקש בתוך 30 ימים מיום פרסום המודעה.
סוף דבר
ההתנגדות נדחית. אין צו להוצאות.
הסדר הפשרה מאושר בכפוף להבהרות והתנאים כמפורט לעיל. בתוך 10 ימים מהיום תגיש המשיבה לאישורי נוסח מודעה ונוסח טופס בקשה להשבה.
הגדרת הקבוצה עליה חל הסדר הפשרה: כל מי אשר עיריית תל אביב-יפו גבתה ממנו תשלום חובה בגין היטל השמירה עבור התקופה שבין 15.11.14 ועד 16.12.14 במהלך התקופה שמיום 1.1.15 ועד מועד הגשת התביעה (2.8.2016).
עילות התובענה: הפרת חובה חקוקה, עשיית עושר ולא במשפט והצגת מצג שווא ורשלנות.
השאלות המהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה: האם המשיבה גבתה היטל שמירה שלא כדין עבור התקופה שמיום 15.11.2014 ועד 1.1.2015, ובכלל זה האם לעירייה סמכות לגבות היטל שמירה לפני תחילת סיורי השמירה, אך לאחר גיוס סיירים ותחילת הכשרתם.

ניתן היום, י"ב אדר ב' תשע"ט, 19 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.