הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים ת"צ 25301-08-18

לפני
כבוד ה שופטת אסתר נחליאלי חיאט

המבקש

שחר ארביב
ע"י ב"כ עו"ד עדי כהן

נגד

המשיבה
מועצה מקומית כפר שמריהו
ע"י ב"כ עו"ד עופרי מרוז ואח'

פסק דין
1. בקשה לאשר את הסתלקות המבקש, מר שחר ארביב, מהבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש נגד המשיבה , המועצה המקומית כפר שמריהו היא הבקשה דנא.

2. את בקשת האישור הגיש המבקש בטענה כי המשיבה גובה הוצאות אכיפה מעבר לאלה הקבועות בתקנות מסים (גביה) (קביעת הוצאות מרביות) תשע"א-2011. לטענת המבקש גובה המשיבה גביית יתר המתבטאת ב גביית הוצאות האכיפה מעבר להוצאה הישירה שהמשיבה הוציאה וכן בכך ש המשיבה גובה שלא כדין מס ערך מוסף המתווסף לסכומי הכסף המרביים הקבועים בתקנות.

3. הבקשה לאישור התובענה היא אחת מני בקשות נוספות שהגישו מבקשים שונים במספר בתי משפט והמשותף לכל הבקשות הללו היא הטענה כי הרשות גובה הוצאות אכיפה מעבר לקבוע בתקנות. שאלה זו, שעלתה גם בתובענות האחרות, הובאה לבית המשפט בתובענה דנא על בסיס החלטת בית המשפט המנהלי בתל אביב שקיבל שלוש תובענות ייצוגיות שעניינן בטענה משותפת של גביית יתר של הוצאות גבייה, ולכאורה הצדיקו הגשת בקשת האישור לטובת הקבוצה ממנה גבו הוצאות גבייה שלא כדין .

4. על החלטות בית המשפט המחוזי הוגשו ערעור ים ( עע"מ 2748/15; עע"מ 2927/15; עע"מ 3191/15), ומשהוגשו ערעורים אלה נעתרתי ביום 30.12.2018 לבקשת המשיבה לעכב את ההליכים עד מתן החלטה בבית המשפט העליון שדן בכל הערעורים במסגרת אחת, כי סברתי ש"הסוגיות העיקריות שידונו בבית המשפט העליון בעניין לייבוביץ רלוונטיות לענייננו".

5. הסתבר כי החלטת עיכוב ההליכים אכן היתה רלוונטית , שכן ביום 1.9.2019 קיבל בית המשפט העליון את הערעורים ו ביטל את פסקי הדין בחלק ם ופרש באופן שונה את התקנות ואף הוסיף רכיבים מותרים לתחשיב ההוצאות המותרות בגבייה.

6. לאחר שבית המשפט העליון אמר דברו, נראה היה לי כי נכון וראוי לסיים את ההליכים בין הצדדים בדרך שהתווה בית המשפט העליון, כדי למנוע התדיינויות מיותרות והשקעת משאבים וזמן , וכך המלצתי לצדדים לאחר שגם נמסרה הודעת חדילה אשר לגביית המע"מ. במסגרת ההדברות ולאחר שגם התקיים דיון קצר, הגיעו הצדדים לכלל הסכמה כי המבקש יסתלק מהבקשה, והצדדים יטענו לעניין גמול למבקש ושכ"ט לבא-כוחו.

7. במסגרת ההסתלקות הוסכם על הצדדים כי המשיבה תפחית את התעריפים שהיא גובה מתושביה בגין הפקת מכתבי דרישה לתקופה של 6 חודשים מאישור החלטה זו, כדלהלן:
- בגין משלוח מכתב התראה בדואר רגיל תגבה המשיבה סך של 14.5 ₪ (במקום 16 ₪);
- בגין משלוח מכתב התראה בדואר רשום תגבה המשיבה סך של 21 ₪ (במקום 23 ₪);

8. בהתאם למוסכם טען כל אחד מהצדדים לעניין הגמול ושכ"ט למבקש ולב"כ.
בקצירת האומר טענה המשיבה כי אין מקום לתגמל את המבקש ואת ב"כ לאור קביעת בית המשפט העליון כי המועצה רשאית לגבות את הוצאותיה הישירות הנגרמות לה בשל הפעלת הליכי אכיפה, קביעה השומטת את הבסיס לתובענה שהגיש המבקש, והודעת המבקש על הסתלקותו מתיישבת עם טענת המשיבה כי אין מקום לפסוק לו גמול ושכ"ט עו"ד, שכן למעשה לא צמחה כל תועלת לקבוצה הנטענת, למעט הפחתה מזערית לתקופה של 6 חודשים ו ממילא מלכתחילה היה מדובר בסכום זניח בשל ההיקף הנמוך של המכתבים ששולחת המשיבה לחייבים.
המבקש עתר לחייב את המשיבה בגמול המבקש בסך 5,000 ₪ ובסך של 18,000 ₪ כשכ"ט עו"ד. לטענתו הבקשה היתה מוצדקת, הביאה להפחתת תעריפים לתקופה של 6 חודשים, וממילא בהעדר ראיות לא ניתן לדעת את היקף ההפחתה, כי המבקש וב"כ השקיעו משאבים, זמן ואנרגיה שבסופם הביא ו להפסקת גביית היתר, שלטענת המבקש היתה שלא כדין. המבקש סבור כי יש לפסוק בעניין זה שכר טרחה המבוסס על שעות עבודה.
לאחר שנתתי דעתי לתובענה, לסוגיה שעלתה בתובענה ולהחלטת בית המשפט העליון שלמעשה הביאה את הצדדים לסיום ההליך בדרך ההסתלקות, ומאחר ש לטעמי יש להמשיך ולבסס את השימוש בכלי התובענות הייצוגיות ככלי המפתח את המודעות להתנהלות צרכנית ראויה ולאופן יישומה, ראיתי לקבוע, בהתחשב בנסיבות הפרטניות כאן, כי המשיבה תשלם למבקש גמול בסך 2,000 ₪ ו לב"כ סך כולל של 8,000 ₪.

9. ההסתלקות מהבקשה ראויה בנסיבות ולטעמי היא הדרך הנכונה, כפי שאף המלצתי כי סברתי שהבקשה מיצתה עצמה וכי זו הדרך הסבירה בנסיבות, ומשכך אני גם רואה לאשר אותה בהתאם לתנאים שהוסכמו.

10. אני דוחה את התביעה האישית של המבקש נגד המשיבה.

11. בנסיבות ההסתלקות לא ראיתי ליתן הוראות לפי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות.

ניתן היום, י"ח תמוז תש"פ, 10 יולי 2020, בהעדר הצדדים.