הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים ת"צ 18192-10-17

מספר בקשה:23
לפני
כבוד השופט ארז יקואל

המבקשים

  1. יואב בר
  2. טאהר דאר סיף
  3. יוסף חג'ר

ע"י ב"כ עו"ד ח' אבו חוסיין

נגד

המשיבה
הנהלת בתי המשפט
ע"י ב"כ עו"ד ג' אריאל קצ'קו
פרקליטות מחוז תל אביב – אזרחי

החלטה
לפניי בקשת הסתלקות מוסכמת מהבקשה לאישור התובענה שבכותרת כייצוגית. הצדדים חלוקים בשאלה האם יש להורות על הסתלקות מתוגמלת אם לאו. בהתאם, יש לבחון האם ובאיזו מידה הוביל פועלם של התובע ים ובא כוחם להטבה ולשיפור בזכויות חברי הקבוצה הנטענת ובשירות הניתן ל ה מצד המשיבה .
רקע
עסקינן בתובענה שהגישו המבקשים לצד בקשה לאישורה כייצוגית (להלן: " בקשת האישור"), בגין פיקדונות שהופקדו בקופת בית משפט על פי החלטות שיפוטיות בקשת רחבה של הליכים משפטיים. בכלל זה, תיקי מעצר; תיקים פלילים ; הליכים בבתי משפט לענייני משפחה לנוער, לעניינים מנהליים, לעניינים כלכליים, לעניינים מקומיים, לתביעות קטנות, לתעבורה, לימאות וכן בהליכים בערעורים אזרחיים ופליליים, בפירוקים ופשט"ר, ב בית דין לשכירות, בבג"ץ ובוועדות ערר.
המבקשים מפנים לפיקדונות כפי שהופקדו בין השנים 2010 – 2016 בידי המשיבה בתיקים סגורים מהסוגים הללו – בסכום של 232,893,449 ₪ בערכי קרן (להלן: "הפיקדונות"). לגישת ה מבקשים בבקשת האישור, הפיקדונות מהווים זכות קניינית של מי שהפקידם , שאין לפגוע בה מחוץ לפסקת ההגבלה . נטען, כי אותה זכות קניינית נפגעה משלא הושבו הפיקדונות לבעליהם, על אף שחדל התנאי שלשמם הם ניתנו כשנסגרו התיקים בהם הופקדו.
בדיון שהתקיים ביום 10.1.19 ובהינתן שנקבע נוהל חדש בנוגע להשבת פיקדונות בהליכי משפט שמספרו 06/20 (להלן: " הנוהל החדש"), הגיעו הצדדים להסכמה לפיה תוגש בקשת הסתלקות מוסכמת ויוצג טיעון מטעמם בכתב אשר לפסיקת גמול ושכר טרחה למבקשים ולבא כוחם. מכאן הבקשה שמלפניי.
תמצית טענות המבקשים
המבקשים טוענים, כי יש לפסוק ל זכותם גמול בסכום של 30,000 ₪ וכן סכום של 270,000 ₪ לזכות בא כוחם כשכר טרחה. לגישתם, הושקעו מאמצים ומשאבים רבים להכנת ההליך ולניהולו. נטען, כי מאמצי המבקשים ובא כוחם , הן בגדרי המגעים בינם לבין המשיבה עובר להגשת הבקשה לאישור והן במהלך ניהול ההליכים הייצוגיים - הובילו לשכלולו של הנוהל החדש ו לכינונו. בכך נטען, כי מאמציהם ומשאביהם של המבקשים ובא כוחם הניבו תועלת לקבוצה הייצוגית ולציבור בכללותו. המבקשים הפנו למכתבים שנשלחו מטעמם למנהל בתי המשפט דאז מהימים 24.4.17 ו- 26.4.17 (ר' נספחים ט' ו- י' לבקשה לאישור), בין היתר, בשאלות בדבר קיומו של נוהל החל על החזרת הפיקדונות ואופן יישומו. במקביל, פנו המבקשים ביום 25.4.17 לממונה על חופש המידע במשרד המשפטים בדבר מידע אשר למספר התיקים הכולל בהם הופקדו הפיקדונות (ר' נספח יא' לבקשה לאישור).
כתימוכין נוסף נטען לפועלם של המבקשים ובא כוחם בגדרי התובענה ו טרם הגשתה, משמע הוביל לעיצובו של הנוהל החדש, מפנים המבקשים לתשובת הלשכה המשפטית של המשיבה מיום 24.5.17 לפיה ובין היתר, החזר הפיקדונות מהווה חלק מתהליך העבודה השוטף בעת סגירת תיקים ולא קיים נוהל להחזרתם. כך, תוך שצוין קיומו של נוהל המסדיר את עבודת מזכירות בית המשפט בשלב סגירת תיק פלילי, לרבות לעניין כספים שקיימים בתיק כ כל שקיימים. המבקשים הוסיפו על כך והפנו לתקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (איתור עמיתים ומוטבים), תשע"ב – 2012, שנועדו להתמודד עם בעיה דומה במערכת קופות הגמל בדבר איתור עמית על מנת ליידע אותו על אודות זכויות או כספים שהוא זכאי להם. המבקשים הדגישו, כי בקשת האישור הוגשה ביום 15.10.17, בעוד שהנוהל החדש פורסם, כגישת המשיבה, ביום 15.11.17. נטען, כי על פי תצהירו של המבקש 1 – מתכנת במקצועו –בפועל פורסם הנוהל החדש רק ביום 3.4.18. עוד מפנים המבקשים להתכתבויות עם עו"ד גנדלמן מטעם המשיבה, כתימוכין נוסף ונטען בעמדתם ביחס להיעדר נוהל ברור ולמידת תרומתם בנושא.
תימוכין נוסף בעמדת המבקשים מצוי, כך נטען, בתוכן שנוצק לנוהל החדש, המלמד על מידת תרומת מאמצי המבקשים ובא כוחם לכינונו ולעיצוב תוכנו. המבקשים מפנים בהקשר זה, לחמישה נתונים. האחד - התייחסות הנוהל החדש גם להליכים אזרחיים, בניגוד לנוהל הקודם אליו הפנתה המשיבה, אשר התייחס להליכים פליליים; השני - התאמת הנוהל החדש להחזרת ערבות בנקאית בתיקים אזרחיים, ביוזמת מזכירויות בתי המשפט ובהתאם להוראות תיקון מס' 6 משנת תשס"א לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 (להלן: " התקנות"), בניגוד לנוהל הישן שלא תאם הוראות אלו; השלישי - הוספת הוראה בדבר סריקת ערבויות בנקאיות לתיק האלקטרוני, בנוסף לתיוק הערבות המקורית; הרביעי - הוספת חובה אקטיבית למזכירות להשיב פיקדונות בתיקי מעצרים, ללא צורך בהחלטה שיפוטית במקרים שבהם חלפו 180 ימים ממועד הפקדת הערבות ולא הוגש כתב אישום, או במקרה שהערבות לא חודשה בתום מועד זה. זאת, בניגוד לנוהל הקודם שהצריך הפקת דו"ח רבעוני, החלטה שיפוטית ואישור גזברות (ר' סעיפים 6.1.12(1) – (2) לנוהל החדש); החמישי - הוספת חובה אקטיבית לפעול להשבת פיקדון מצד מזכירויות בתי המשפט בתיקי נוער (ר' סעיף 6.1.1 לנוהל החדש).
עוד ציינו המבקשים, כי לא נמצא זכר לנהלי עבר אצל המשיבה, שכללו הנחיות לעובדי המזכירות לנקוט יוזמה להחזרת הפיקדונות . נטען, כי מתשובת המשיבה יוצא שאך במצב דברים בו קיימת החלטה שיפוטית להשיב את הפיקדון, המזכירות תפעל בהתאם . בהעדר החלטה שכזו, על בעל הזכות מוטלת אחריות להגיש בקשה תואמת , משאין זה מתפקידה של המזכירות לעשות זאת בשם המפקיד , או בשם גורם אחר. כך, למעט פיקדונות בתיק מעצר, המוחזרים כעבור 180 ימים.
תמצית טענות המשיבה
למול המבקשים, טוענת המשיבה, כי במקרה הנדון אין הצדקה לפסיקת גמול ושכר טרחה. לגישת המשיבה, הוראות הדין מחייבות עריכת אבחנה בין הסתלקות מתוגמלת הנערכת בגדרי הסדר הסתלקות הכולל הסכמה לעניין גמול ושכר טרחה , לבין הסתלקות רגילה הכוללת ברירת המחדל לפיה אין לפסוק גמול ושכר טרחה, למעט במקרים נדירים.
המשיבה מוסיפה על כך וטוענת, כי במקרה הנדון אין המדובר בהסתלקות מתוגמלת שהוסכם לגביה בגדר י הסדר הסתלקות אלא בהסתלקות רגילה , שאיננה מצדיקה פסיקת גמול ושכר טרחה. ביחס לקיומה של עילה לכאורה, טוענת המשיבה כי בקשת האישור הוצגה ככזו שבאה מכוח סעיף 3(א) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק"), ללא ייחוס לפרט כלשהו בתוספת השנייה בחוק (להלן: "התוספת") וכי הטענה שהבקשה נסמכה על פרט 11 בתוספת, איננה נכונה.
אשר לטענה כי בקשת האישור הובילה לכינונו של הנוהל החדש, טוענת המשיבה כי המבקשים לא הוכיחו תועלת קונקרטית ורלוונטית מצדם, משמע מאמציהם הם שהובילו לכינונו של הנוהל החדש, או לתכנו. המשיבה הבהירה כי עוד בשנת 2015 החל פיתוחו של מנגנון החזרת פיקדונות יעיל יותר וכי היא פעלה לצמצום יתרת פיקדונות העבר, בין היתר, בעקבות ת"צ 16299-05-15 סכסכ נ' מדינת ישראל – הנהלת בתי המשפט (להלן: " פרשת סכסכ"). פרשת סכסכ עסקה בפיקדונות שלא הושבו בתיקי מעצר ימים שבהם השתחרר עצור בתנאי ערובה ולא הוגש כנגדו כתב אישום בחלוף 180 ימים. הוגשה הודעת חדילה והמשיבה הפנתה להודעה שהגישה עוד ביום 10.5.16, בה נמסר כי יזמה מבצע להשבת פיקדונות, ללא קשר לבקשת האישור דנא (ר' נספח כ"א לטיעון המשיבה).
המשיבה הוסיפה על כך וטענה, כי מהדורה 6 של הנוהל החדש פורסמה ביום 1.10.16, מהדורה 7 פורסמה ביום 15.11.17, כחודש לאחר הגשת בקשת האישור ומהדורה 8 פורסמה ביום 4.3.18. עוד הפנתה המשיבה למכתבה מיום 1.10.17 (ר' נספח י"ח1 לבקשת האישור), שבו צוין כי: " נוהל הערבויות מתעדכן בימים אלה". הובהר, כי עו"ד גנדלמן, עמה התכתב ב"כ המבקשים עובר להגשת בקשת האישור, שלחה את הערותיה לעדכון הנוהל כבר בחודש ינואר 2017.
כך נטען, כי פניות המבקשים החלו במאי 2017 והתמקדו בדרישות כלליות ליוזמת החזר פיקדונות כללית ולהחזר פיקדונות מכוח סע' 58 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 ואלו נדונו כבר בפרשת סכסכ, שהיא זו שבעקבותיה חלו תמורות בנוהל – כפי שעולה מהוראת עבודה פרטנית מס' 271/16, מיום 15.5.16 (ר' נספח 3 לטיעון המשיבה). בנסיבות אלו, המשיבה סבורה כי לא ניתן ליחס למבקשים את השינויים שהוטמעו במהדורה השביעית של ה נוהל החדש (ר' נספח 20 לתשובת המשיבה לבקשת האישור). גם ביחס להתאמת מהדורה 7 של הנוהל החדש לשינוי בתקנות סדר הדין האזרחי נטען, כי היוזמה לעשות כן לא נבעה מהליכי בקשת האישור . הודגש, כי נוכח שבקשת האישור הוגשה ביום 15.10.17, אין זה סביר כי הגשתה תוביל לשינויו ולפרסומו של הנוהל החדש בתוך כחודש ימים, עת פורסמה המהדורה השביעית (15.11.17).
המשיבה הוסיפה על כך וטענה , כי עמדת המבקשים לא נתמכה בתצהיר ו כי התצהיר העוסק במועד פרסום הנוהל החדש אינו מתייחס למס פר המהדורה שפורסמה . המשיבה הפנתה אף לזהירות המתבקשת בעת פסיקת גמול ושכר טרחה בגדרי בקשת הסתלקות שאינה מוסכמת, על מנת שלא לעודד הגשת תובענות ייצוגיות שאינן מבוססת די הצורך.
שני הצדדים הפנו לאסמכתאות בתימוכין בגישתם.
דיון והכרעה
עיינתי בטענות הצדדים, בחנתי את מכלול נסיבות העניין והגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את בקשת ההסתלקות ולדחות את הבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה . אתייחס להלן לדין החל ולהתאמת הוראותיו לנסיבות המקרה שמלפניי , בראי טענות הצדדים.
הדין החל
הוראות סעיף 16(א) – (ב) בחוק, אשר תוקנה בתיקון מספר 10 (2016), שעניינה בהסתלקות מהליך ייצוגי, קובעת כזו הלשון:
"(א)  מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, לא יסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, אלא באישור בית המשפט, וכן לא יקבל, במישרין או בעקיפין, טובת הנאה מהנתבע או מאדם אחר בקשר להסתלקותו כאמור, אלא באישור בית המשפט; בהחלטתו אם לאשר טובת הנאה כאמור, ישקול בית המשפט את אלה:
(1) אם הבקשה לאישור ההסתלקות הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – האם התובענה הראתה עילת תביעה לכאורה;
(2) התועלת שהביאה הבקשה לאישור או התובענה הייצוגית לחברי הקבוצה.
(ב)  מבקש, תובע מייצג או בא כוח מייצג, המבקש להסתלק מבקשה לאישור או מתובענה ייצוגית, יצרף לבקשת ההסתלקות המוגשת לבית המשפט, תצהיר ובו יגלה, בגילוי נאות, את כל הפרטים המהותיים הנוגעים להסתלקות".
בע"א 8114/14 מרקיט נ' סונול בע"מ (5.8.18) (להלן: " עניין מרקיט"), כהפניית המשיבה, קבע בית המשפט העליון קווים מנחים לדיון בבקשה לאישור הסתלקות מתוגמלת, כך:
"על פי סעיף 16 לחוק תובענות ייצוגיות, בבוא בית משפט להכריע בבקשה לפסיקת גמול ושכר טרחה במסגרת של הסדר הסתלקות מבקשת אישור תובענה כייצוגית, שומה עליו לשקול שני שיקולים עיקריים: ראשית, אם עלה בידי התובע המייצג ובא כוחו להצביע על עילת תביעה לכאורה נגד הגוף הנתבע; ושנית, אם ההליך הייצוגי השיג תועלת עבור חברי הקבוצה. שיקולים אלה נועדו לסייע בידי בית משפט בבואו לוודא כי לא ייפסקו גמול ושכר טרחה לטובת מי שנקט בהליך סרק... התועלת שהניב ההליך הייצוגי צריכה להיות ממשית ורלוונטית לחברי הקבוצה".
יוצא כי בדיון בבקשה לאישור הודעת ההסתלקות, יש לבחון את קיומה של עילת תביעה לכאורה ו את מידת התועלת שהניבה בקשת האישור לחברי הקבוצה. ככל שתימצא הצדקה לפסיקת טובת הנאה לתובע הייצוגי או לבאי כוחו, יש להביא בחשבון גם את הטרחה שהייתה מנת חלקם, את ההוצאות שאליהן נדרשו, את הסיכון שנטלו על עצמם בהגשת ההליך, את מידת החשיבות הציבורית שגלומה בהליך וכן את האופן שבו ניהלו את ההליך (ר' אף ע"א 689/16 נסאר נ' עיר השעשועים בע"מ (7.5.18).
בעת פסיקת גמול ושכר טרחה בתובענה ייצוגית כנגד רשות, על בית המשפט להוסיף ולשקול שיקולים הקשורים בשמירה על הקופה הציבורית. זאת , תוך עריכת איזון בין האינטרס הציבורי הגלום בהמשך תפקודה התקין של הרשות ומתן שירותיה, לבין האינטרס הציבורי-כלכלי שבאכיפת הדין ובעידוד תובענות ייצוגיות ככלי לקידום אינטרסים ציבוריים וחברתיים . כוחן של הוראות אלו יפה, בהתאמה הנדרשת, גם ביחס לפנייה מוקדמת לרשות, ככל שזו הניבה תועלת לחברי הקבוצה (ר' עע"מ 2978/13 מי הגליל -תאגיד והביוב האזורי בע"מ נ' יונס (23.7.15) (להלן: "עניין מי הגליל")).
ובהתאמת אמות המידה המתוארות לנסיבות המקרה הפרטניות שהוצגו מלפניי; אני סבור כי מדובר בתובענה המגלה עילת תביעה ראויה, לכאורה. אולם, לא שוכנעתי כי ההליך הייצוגי הניב תועלת ממשית ורלוונטית לחברי הקבוצה. אין עוררין על כך שמהדורות 7 ו- 8 לנוהל החדש כללו בחובן מספר שינויים, תוספות ועדכונים המגלמים תועלת משמעותית לחברי הקבוצה הנטענת ולציבור הרחב. מנגד, התקשיתי לאתר ראייה המאפשרת קביעת ממצא עובדתי מושכל, לפיה פעולה כלשהי שבוצעה מצד המבקשים או בא כוחם, הובילה ולו בחלקה, לשינוי מסוים באותן מהדורות. וביתר פירוט .

עילת תביעה לכאורה
במקרה הנדון, עילת התובענה נעוצה בפיקדונות שהופקדו בקופות בתי המשפט בגדרי הליכים משפטיים ולא הושבו לבעליהם גם לאחר שפקעה התכלית שלשמה הופקדו. המבקשים מיקמו עילה זו בפרט 11 בתוספת, שעניינו:
"תביעה נגד רשות להשבת סכומים שגבתה שלא כדין, כמס, אגרה או תשלום חובה אחר".
עוד הסתמכו המבקשים על הוראת סעיף 5(ב)(2) בחוק הקובעת, כי:
"בקשה לאישור נגד רשות בתביעה שעילתה החלטה של הרשות ושהסעד המבוקש בה הוא פיצויים או השבה, לרבות השבת סכומים שגבתה הרשות כמס, אגרה או תשלום חובה אחר...".
המשיבה, מצדה, טענה כי הפיקדון אינו בגדר "תשלום חובה" לפי פרט 11 בתוספת, משאין המדובר בתשלום המיועד למימון תקציב והוצאות המדינה ולא ניתן לגבותו במרכז לגביית קנסות. עוד נטען, כי גביית הפיקדונות לא נעשתה בניגוד לדין ומכל מקום, אין המדובר בכשל בהשבת הפיקדונות ואין מחלוקת כספית בין הצדדים, אלא ביחס לאופן ההשבה ומשך הזמן הנדרש לשם כך. על פי טענה נוספת שהעלתה המשיבה , למבקשים לא קיימת עילה פרטנית, משננקטו כלפיהם פניות אישיות על מנת להשיב להם את פיקדונותיהם.
מבלי לקבע מסמרות בשאלות אלו, נחזה כי לא ניתן לשלול על אתר קיומה של עילת תביעה לכאורה. המחלוקת ביחס לקיומה של עילת התביעה נדונה בהקשר דומה בבר"מ 9100/15 עיריית פתח תקווה נ' מרדכי ואח' (26.6.18) (להלן: " עניין מרדכי"). בין היתר, נקבע בעניין מרדכי כי ככלל, אין מניעה לנהל הליך ייצוגי שעילתו בהשבת יתרות זכות הרשומות בספרי הרשות ובלבד שמדובר בתובענה כספית שמבוקש בה סעד כספי של השבה, במובחן מסעד הצהרתי. גם שם, כמו במקרה שמלפניי, הו באה טענה לפיה אין מחלוקת בדבר הזכות להשבה ולכן, למעשה, הסעד המבוקש הוא סעד הצהרתי במהותו, או צו עשה.
טענה זו נדחתה, בהתחשב בכך שהסמכות העניינית נקבעת על פי מבחן הסעד כפי שתואר בכתב הטענות הפותח. במקרה הנדון, תואר הסעד המבוקש כהשבת כספים שפקעה ההצדקה להחזיקם (ר ' פס קה 12ה' לבקשת האישור). עוד נקבע בעניין מרדכי , כי הטענה שאין המדובר בתשלום שנגבה שלא כדין, לא שוללת פרשנות המאפשרת לתבוע השבה של סכומים שהחובה להשבתם נוצרה לאחר שנגבו . הדבר מתיישב הן עם לשון החוק ו הן עם תכליתו שבקידום אכיפת הדין, הרתעה מפני הפרתו , השג ת צדק והגנה על זכות הקניין . הוא הדבר ביחס לטענה משמע הפיקדונות אינם עולים כדי "תשלום חובה", "מס", או "אגרה" ודברים בלשון אומרם:
"מרגע שהעילה החוקית שמכוחה בוצעה גביה מסוימת מפסיקה להתקיים, גביה זו נעדרת בסיס חוקי... הביטוי "רשות שגבתה שלא כדין" בפרט 11 לחוק... יכול להתפרש כמתייחס גם לסכומים שנגבו על ידי הרשות והעילה להשבתם נולדה לאחר שנגבו... לשונו של פרט 11 לחוק... וכן תכליתו תומכין בפרשנות לפיה ניתן לנהל תובענה ייצוגית להשבת סכומים גם כאשר אלה נגבו לכתחילה כדין במועד מאוחר יותר התברר כי יש חובה להשיבם" (שם, פסקאות 18 - 19 סיפא).
תועלת ממשית ורלוונטית לחברי הקבוצה
עיקר המחלוקת בסוגיה זו, במידת תרומתם של המבקשים לעיצובה של מהדורה 7 לנוהל החדש , מיום 15.11.17. עמדת המבקשים נסמכת בעיקרה על ההתכתבויות עם עוה"ד גנדלמן, בהן עלו התייחסויות לשינויים שיש להכניס לנוהל החדש . לעמדת המשיבה, עיקר השינויים שהוטמעו במהדורות השונות של ה נוהל החדש , נבעו מפעילות יזומה מצדה, או מ פרשת סכסכ והמבקשים לא הוכיחו שפועלם הוא זה שהוביל לשינויים מסוימים בנוהל החדש .
עיינתי בהתכתבויות בין הצדדים ולא איתרתי את המסד הנדרש לקביעה המתבקשת כי פועלם של המבקשים ובאי כוחם הוביל, או סייע באופן משמעותי , לעיצוב מהדורה מסוימת של הנוהל החדש .
עיקר עניינה של פניית המבקשים מיום 25.4.17 – בקשה לבירור אם קיים נוהל או הסדר להחזרת פיקדונות ובקשות לקבלת מידע (ר' נספח י"א לבקשת האישור). בתגובת המשיבה מיום 24.5.17 צוין , כנזכר, כי היא יזמה מבצע להשבת פיקדונות ישנים וכן כי השבת פיקדונות היא חלק מתהליך העבודה השוטף ולכן לא קיים נוהל עבודה. יחד עם זאת צוין, כי קיים נוהל המסדיר את סדרי עבודת המזכירות בסגירת תיק פלילי לרבות לעניין הכספים הקיימים בתיק. כמו כן , צוין האופן בו מתבצעת השבת פיקדונות בתיקים פליליים (ר' נספח י"ב לבקשת האישור) .
פנייה נוספת מצד המבקשים, מיום 24.5.17, עסקה בעיקרה בבקשה להשלמת מידע נוסף (ר' נספח י"ג לבקשת האישור). למכתב המ שיבה מיום 25.6.17, צורף נוהל מס' 05/10 סגירת תיקים: החזרת ערבויות ופיקדונות בתיקים פליליים.
במכתבם מיום 21.8.17, טענו המבקשים כי הנוהל אינו מספק מענה ביחס לעצורים המשתחררים בערבות או ביחס לפיקדונות שנועדו להבטחת התייצבות (ר' נספח ט"ו לבקשת האישור).
מכתב המבקשים מיום 24.8.17, התמקד בעיקרו בטענה כי הנוהל אינו מתייחס לתיקים שאינם פליליים וכן כי מהסכומים שהצטברו כפי שעלה מהמידע שנמסר להם, נחזה כשל מערכתי ביחס להשבת פיקדונות (ר' נספח י"ז לבקשת האישור). במכתבים נוספים שנשלחו מטעם המשיבה, צוין כי נוהל הערבויות "מתעדכן בימים אלה והוא עתיד להתפרסם בקרוב" ( ר' נספחים י"ח1-2 לבקשת האישור שנכתבו כשבועיים ימים עובר להגשת בקשת האישור). מהתצהיר שצורף לאותו נספח י"ח, אשר הוגש בגדרי פרשת סכסכ, עולה כי הקושי שנוצר בהשבת כספי ערובה עלה זה מכבר, שלא בקשר להתכתבות עם המבקשים, או לבקשת האישור שהגישו.
בנסיבות אלו, נוצר קושי לקבוע ולו ברמה לכאורית, כי פועלם של המבקשים ומאמציהם, הם שהניבו תועלת הממשית לקבוצה בדמות עיצובו של הנוהל החדש ובפרט מהדורה 7, שפורסמה בתכיפות זמנים ביום 15.11.17 ( כחודש ימים לאחר הגשת בקשת האישור). כפי עמדת המשיבה, עיקר ן של הפניות המתוארות בבקשות הוא, קבלת מידע וציון העובדה שהנהלים הקיימים אינם מספקים מענה ביחס להשבת פיקדונות בהליכים משפטיים מסוימים . עיקרם של המענים לפניות הנזכרות הוא, כי ההליכים לעיצוב הנוהל החדש היו בעיצומם עובר לפניותיו של ב"כ המבקשים.
המבקשים לא הוכיחו כי פניותיהם למשיבה מתבטאות בתצורה הסופית של הנוהל החדש. לא נמצא בפניות אלו ובהגשת בקשת האישור כדי לבסס תרומה משמעותית וברורה מצדם לכינונו של הנוהל החדש, המצדיקה פסיקת טובת הנאה, שכר טרחה, או גמול, בהתאם להוראות סעיף 16 בחוק.
קיים קושי לא מבוטל לאמץ את טענות המבקשים ביחס למועד פרסומה של מהדורה מס' 7 של הנוהל. מבלי לקבע מסמרות ביחס לניסיונו המקצועי הנטען של המבקש 1 בתחום המחשוב, אין בידי להכיר בתצהירו כחוות דעת שבמומחיות, בהיותו בעל-דין בתובענה זו. נוסף על כך, אין במועד הפרסום של מהדורה 7 לנוהל החדש , כשלעצמו, כדי ללמד בהכרח על תרומה משמעותית מצד המבקשים ביחס לעיצוב תוכנו.
ביתרת טענות הצדדים לא מצאתי ממש כדי לשנות ממסקנותיי. המבקשים וב"כ הגישו תצהירי הסתלקות כדין ולאור המקובץ – אני מורה כדלקמן:
בקשת ההסתלקות מאושרת בזאת.
התביעות האישיות נדחות.
המזכירות תסגור את התיק.
אינני עושה צו לפרסום הודעה ביחס להסתלקות מושא ההסדר הדיוני. אך אציין, כי פרסום הודעה, ככלל, הוא עניין המסור לשיקול דעתו של בית המשפט. על בית המשפט להתחשב, בין היתר, בשאלה האם יש בפרסום תועלת לקבוצה (ר' למשל: ת"צ 1539/09 מופקדי נ' סלקום ישראל בע"מ (2.10.11); ת"צ 13675-03-09 מישורי נ' דקלה חברה לביטוח בע"מ (28.12.10); ת"צ 25204-02-10 יסביץ נ' די.בי.אס שירותי לווין בע"מ (1.12.10); ת"צ 24356-04-10 הר-עוז נ' כלל בריאות חברה לביטוח בע"מ (22.12.10)). במקרה הנדון, ההסדר הדיוני אינו כולל התייחסות לנושא הפרסום. בנוסף, לנוכח הנוהל החדש, על מהדורותיו השונות, לא שוכנעתי כי קיימת תועלת משמעותית בפרסום הודעה ביחס להסתלקות מבקשת האישור.
אשר לסוגיית ההוצאות, על אף התוצאה אליה הגעתי, לא מצאתי לנכון לחייב את המבקשים בהוצאות. אני סבור כי בהתחשב במכלול נסיבות העניין, יש לבכר את האינטרס החברתי-ציבורי שבעידוד הגשת תובענות ייצוגיות שעילה לכאורה בבסיסן, ככלי לקידום מטרות חברתיות-ציבוריות. התחשבתי אף במשאבים ובהוצאות שנחזה כי אכן הושקעו מצד המבקשים ובאי כוחם וכן בכך שעיצוב מהדורה 7 לנוהל החדש ה יה בעיצומו בתקופה שקדמה להגשת בקשת האישור.
לידיעת הצדדים.

ניתנה היום, י' אייר תשע"ט, 15 מאי 2019, בהעדר הצדדים.