הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים ת"מ 5171-03-16

לפני
כבוד ה שופטת עמיתה יהודית שטופמן

תובעים

אלקטרה תשתיות חופרי השרון בע"מ
באמצעות ב"כ נשיץ, ברנדס, אמיר ושות', עורכי דין
מרחוב תובל 5, תל-אביב 6789717
טלפון: 03-XXX500; פקס: 03-XXXX005

נגד

נתבעים

נת"ע - נתיבי תחבורה עירוניים להסעת המונים בע"מ
באמצעות ב"כ יגאל ארנון ושות', עורכי דין
מרחוב הלל 31, ירושלים
טלפון: 02-XXXX240; פקס: 02-XXXX314

פסק דין

נושא העתירה:

ענייננו בתביעה, שהוגשה כתובענה מינהלית, נגד חברת נת"ע – נתיבי תחבורה עירוניים בע"מ (להלן: "נת"ע" או "הנתבעת"). בתביעה נטען כי התובעת השתתפה במכרז שהוצא על ידי הנתבעת וזכתה בו. לטענת התובעת, משנשלחה הודעת הזכייה במכרז לחברת אלקטרה תשתיות חופרי השרון בע"מ (להלן: "אלקטרה" או "התובעת"), בוצע קיבול ובכך השתכלל הסכם מחייב, אותו הפרה הנתבעת כשביטלה את ההסכם בשרירות, ובניגוד למוסכם ולדין.
עוד נטען בתביעה, כי הנתבעת הפרה את חובת תום הלב, ובכך גרמה לתובעת נזקים כלכליים. על כול אלה מבקשת התובעת כי ייפסק לה פיצוי, בגובה הרווח שצפויה הייתה לקבל, לטענתה, בגין ביצוע הפרויקט, בסך של 5,129,251 ₪ (כ-7.8% מהיקף הפרויקט כולו לפי חישוביה);
לחלופין מבקשת התובעת כי יפסקו לה פיצויי הסתמכות בסכום של 2,424,470 ₪, לכיסוי כול הוצאותיה ונזקיה בעקבות התקשרותה במכרז.

העובדות העיקריות הרלוונטיות לעתירה:

הנתבעת היא חברה ממשלתית האחראית על תכנון והקמת מערכות תחבורה ציבורית, אשר פרסמה מכרז לביצוע עבודות קבלניות עבור פרויקט B.R.T (מערכת אוטובוסים מהירה) בערים רעננה והרצליה (להלן: " המכרז" ו"הפרויקט" בהתאמה). המכרז פורסם עוד בטרם קיבלה התובעת את כלל ההיתרים והאישורים הנדרשים לתחילת ביצוע העבודה, ולכן נוספו למכרז תנאים מתלים, לפיהם (סעיף 1.8 למכרז):

"1.8 ... ביצוע העבודה הקבלנית מותנה בקבלת אישור תקציבי ובקבלת כל האישורים הנדרשים לנ.ת.ע לצורך ביצוע העבודות ...
1.8.1 מועד ביצוע העבודה בפועל מותנה בתנאי מתלה של קבלת כל ההיתרים והאישורים הדרושים על פי כל דין והסכם...".
(להלן: "התנאים המתלים")

התובעת, חברה פרטית העוסקת בביצוע עבודות תשתית, הגישה הצעתה למכרז במהלך חודש מאי 2013, וביום 24.11.2013 קיבלה הודעה בכתב מהנתבעת, לפיה הצעתה התקבלה, אושרה על ידי ועדת המכרזים של הנתבעת וכי היא הזוכה בביצוע העבודות נשוא המכרז. עוד נכתב בהודעת הנתבעת, כי הנתבעת תיצור קשר עם התובעת "בכדי להשלים את הליך ההתקשרות" (נספח מס' 4 לכתב התביעה).

לאחר קבלת מכתב הזכייה, שלחה התובעת 7 מכתבים לנתבעת, כדלקמן: המכתב הראשון, נשלח ביום 26.11.2013, בו מאשרת התובעת את קבלת מכתב הזכייה ומבקשת לקבוע עם הנתבעת מקום ומועד לחתימת חוזה. המכתב השני, נשלח ביום 2.1.2014, בו מבקשת שנית התובעת לקבוע עם הנתבעת מקום ומועד לחתימת החוזה, ומעדכנת כי תוקף הערבות להצעת המכרז עומד לפוג. המכתב השלישי, נשלח ביום 6.1.2014, ובו התובעת מיידעת את הנתבעת כי האריכה את תוקף הערבות להצעתה. המכתב הרביעי, נשלח ביום 5.13.2014, בו התובעת מיידעת את הנתבעת בעניין הארכה שניה של הערבות. המכתב החמישי, נשלח ביום 8.6.2014, בו התובעת מעדכנת את הנתבעת כי האריכה את ערבות הצעתה בשלישית. המכתב השישי, נשלח ביום 10.9.2014, בו שוב מעדכנת התובעת את הנתבעת על הארכת תוקף כתב הערבות, הארכה רביעית במספר. המכתב השביעי, ביום 29.10.2014, בו מבקשת התובעת עדכון לגבי השלב בו מצוי הפרויקט, ומועד משוער לתחילת ביצועו.

התובעת שלחה את המכתבים, למעט המכתב השביעי, למר ניקולאי גליקמן, מנהל פרויקט הביצוע של הקו נשוא המכרז, ולא קיבלה כ ו ל תגובה. המכתב השביעי נשלח למנכ"ל הנתבעת מר יהודה בראון, ונענה במכתב ממנכ"ל התובעת מר אייל גבאי ביום 2.12.14, אשר ביטל את זכיית התובעת במכרז והודיע לה על הקפאת הפרויקט, בשל העובדה שלא התקיימו התנאים המתלים.
עוד כתב מר גבאי במכתבו, כי טרם נחתם הסכם כלשהו בין התובעת לנתבעת, וכי התובעת לא נדרשה להאריך את תוקף הערבות (נספח מס' 12 לעתירה).

ביום 5.2.2015, לאחר שקיבלה התובעת את ההודעה בדבר הקפאת הפרויקט, שלחה התובעת באמצעות באי כוחה, מכתב נוסף לנתבעת ובו פירטה את טענותיה כנגד הנתבעת, ודרשה פיצוי בשיעור 10% מהיקף הפרויקט שסכומו, לפי חישוביה, הגיע לסכום של 3,756,000 ₪.
לחלופין, דרשה התובעת פיצויים בגין הוצאות ואובדן הזדמנויות, בסכום
של 3,285,500 ₪.

בתגובה למכתב זה, שלחה הנתבעת, באמצעות באי כוחה, מכתב ביום 5.3.2015, ובו דחתה את טענות התובעת ואת דרישתה לתשלום פיצויים, כאמור.

בתחילת ההליך המשפטי, פנו הצדדים בהמלצתי להליך גישור אשר, למרבה הצער, לא צלח.

טענות הצדדים:

התובעת:

התובעת טוענת כי נכרת הסכם מחייב בינה לבין הנתבעת, למרות שהצדדים לא נפגשו ולא חתמו על חוזה סופי. לשיטת התובעת, הודעת הזכייה היוותה קיבול, ולכן משהצעתה במכרז התקבלה ואושרה, השתכלל ההסכם המחייב (סעיף 36 לכתב התביעה). משכך, לדעת התובעת, חתימה משותפת על ההסכם, לאחר הודעת הזכייה, נדרשה רק באופן פורמלי ולמען הסדר הטוב (סעיף 3 לסיכומי התובעת).

בהמשך, טוענת התובעת, כי הנתבעת הפרה את ההסכם המחייב, כמו גם את חובת תום הלב וחובת ההגינות המנהלית. לדעת התובעת, ידעה הנתבעת, עוד טרם פרסום המכרז, כי תוואי הקו איננו וודאי אלא שנוי במחלוקת, אך היא הסתירה מידע זה, שלשיטת התובעת היה מידע מהותי שעדכונה לגביו עשוי היה למנוע את נזקיה. יתרה מכך, טוענת התובעת, כי אישור התוואי אינו אחד האישורים הנדרשים לקיומו של התנאי המתלה במכרז, המאפשר את ביטול זכיית התובעת. טוענת התובעת כי גם אם אישור התוואי אכן נכלל באישורים הנדרשים, לא פעלה הנתבעת בשקידה ראויה על מנת להשיג אישור זה.

עוד טוענת התובעת, כי בפרק הזמן שבין ההודעה על זכייתה המכרז לבין ההודעה על ביטול הזכייה, הייתה התובעת חייבת להאריך את ערבות המכרז על מנת שלא תחשב כחוזרת בה מהצעתה ומבטלת את הזכייה במכרז, בשל פקיעת תוקף הערבות (סעיפים 16, 40 לסיכומי התובעת).

זאת ועוד, לטענת התובעת, כשהגיש מר נעמן (קבלן המשנה של התובעת) את מסמכי הארכת הערבות לגב' קרואני (אחראית על חוזים אצל הנתבעת), אמרה לו האחרונה כי הוא הקדים את הנתבעת, שעמדה לבקש את הארכת כתב הערבות של התובעת (סעיף 23 לסיכומי התובעת). משכך, פעלה התובעת, לטענתה, על דעת הנתבעת, בהתייחס להארכת כתב הערבות.

התובעת טוענת כי הנתבעת התעלמה ממכתביה במשך למעלה משנה, ולא עדכנה אותה במצב הפרויקט והאישורים הנדרשים, ובכך, לשיטתה, הציגה "מצג שווא רשלני" על דרך המחדל (סעיף 54 לסיכומי התובעת. הנתבעת סטתה, לטענת התובעת, מסטנדרט ההתנהגות המצופה מרשות שלטונית.

התובעת טוענת כי נגרמו לה נזקים כבדים, מאחר שנאלצה להעסיק לשווא צוות עובדים ואנשי מקצוע, לתכנון העבודות נשוא הפרויקט. התובעת טוענת כי סעיף 1.8.1 במכרז קובע כי שבעה ימים ממועד קבלת הודעה על דבר קיומו של התנאי המתלה, על התובעת להתחיל בביצוע עבודות הקבלנות, ומאחר שלא ידעה מתי יתקבל הצו, נאלצה להחזיק עובדים רבים ב'כוננות' להתחלת העבודה. התובעת טוענת כי עובדים אלו הועסקו ללא אפשרות מיצוי הפוטנציאל שבהעסקתם (סעיף 73 לסיכומי התובעת), ולמעשה קיבלו שכר בטלה במשך 6 חודשים.

הנתבעת:

הנתבעת טוענת כי התובענה הוגשה בשיהוי של כשנה ושלושה חודשים, בהתחשב במועד מתן ההודעה לתובעת על דבר ביטול זכייתה במכרז, ביום 2.12.2014, והגשת התביעה ביום 2.3.2016. בשל שיהוי זה יש, לשיטת הנתבעת, לדחות את התובענה על הסף.

לדעת הנתבעת לא נחתם הסכם סופי מחייב בינה לבין התובעת. הנתבעת טוענת כי גם בסעיף 1.5 במכרז וגם במכתבים שהוחלפו בין הצדדים, ניתן למצוא עיגונים לכך שנדרשו הצדדים להיפגש ולחתום על הסכם סופי, לאחר הודעת הזכייה, על מנת שישתכלל הסכם מחייב. לטענת הנתבעת, ממילא משלא התקיים התנאי המתלה, לא ניתן היה להוציא את הפרויקט, נשוא המכרז, אל הפועל, ולכן לא הייתה כול הפרת חוזה מצד הנתבעת.

עוד טוענת הנתבעת, כי אישור התוואי הוא אחד האישורים הנדרשים לקיום הוראות התנאי המתלה על פי סעיפים 1.8 ו-1.81 למכרז. לטענתה, אם התובעת טעתה בחשבה שלא כך הדבר, הסיכון ב'אי ההבנה' ותוצאותיה מוטל עליה. הנתבעת מפנה לטופס 3 למכרז, עליו חתמה התובעת, ולפיו ויתרה מראש "על כל טענה שעילתה באי ידיעה או אי הבנה של דרישות, תנאים או נסיבות" (סעיף 50 לכתב ההגנה).

בנוסף טוענת הנתבעת, כי רק החל מחודש יוני 2014 התעוררו ספקות באשר להתקיימות התנאים המתלים (סעיף 28 לסיכומי הנתבעת), ובדיון שהתקיים במשרד התחבורה, ביום 8.9.2014, הוחלט על השהיית הפרויקט (סעיף 67 לסיכומי הנתבעת, סעיף 26 לכתב ההגנה), עד לאותו מועד, פעלה הנתבעת להשגת האישורים הנדרשים.

עוד טוענת הנתבעת כי טענת התובעת, לפיה העסיקה עובדים רבים רק כהכנה לפרויקט, היא טענת סרק. הנתבעת טוענת כי מדובר בהעמסת הוצאות על כתפיה, בעוד התובעת היא זו שצריכה הייתה להביא בחשבון את הסיכון שהיא אכן תתכונן לביצוע העבודות, אך התנאי המתלה לא יתקיים. עוד, לטענת הנתבעת, הוצאותיה של התובעת הוצאו לפני המועד בו עלו הקשיים המהותיים בעניין תוואי הפרויקט ומשכך, מתנתק הקשר הסיבתי בין העובדה שהנתבעת לא יידעה את התובעת על דבר הקשיים שצצו, לבין הוצאותיה של התובעת, בהתייחס להכנות לביצוע הפרויקט (סעיף 44 לסיכומי הנתבעת).

לטענתה הנתבעת, האריכה התובעת, שוב ושוב, את תוקף הערבות על דעת עצמה, בלא שהנתבעת דרשה זאת (סעיפים 74 –75 לסיכומי ההגנה).
לטענת הנתבעת, משלא התקיים התנאי המתלה, הייתה רשאית לבטל את ההסכם לפי שיקול דעתה הבלעדי (סעיף 1.8.2 למכרז וסעיף 17 לכתב ההגנה), ויתרה מכך, סעיף 16.8.4 למכרז, הקנה לה זכות לבטל את הצעת התובעת בכל עת, ולפי שיקול דעתה הבלעדי, וללא חשיפה לתביעה או כל טענה של המציעים במכרז (סעיף 18 לכתב ההגנה).

דיון והכרעה:
טענות הסף
שיהוי

מאחר שהנתבעת לא העלתה את טענת השיהוי לאחר הגשת כתב ההגנה, לא בדיונים בע"פ ולא בסיכומיה, אני מניחה כי איננה עומדת על טענתה זו.

מכול מקום, בידוע הוא כי טעמה המהותי של טענת השיהוי איננה במרוץ זמנים. גם בלא לנתח, בהתייחס לענייננו, את היסודות האובייקטיבי והסובייקטיבי של טענת השיהוי, נקבע בפסיקה כי טענת השיהוי אינה נשענת, בעיקרה, על התנהלות העותרת (או התובעת במקרה דנן), אלא על מידת הפגיעה באינטרסים הראויים להגנה (ראו בג"צ 7053/96 אמקור בע"מ נ' שר הפנים, נג(1) 193, 202 (1999)). הנתבעת לא הצביעה על פגיעה באינטרסים שנגרמה להם, או לצדדים שלישיים, בשל השיהוי בהגשת התביעה, וסבורה אני כי יש לדחות את טענת השיהוי ולבחון את טענות התובעת לגופן.

קיומו של הסכם מחייב, ואישור תוואי הקו כחלק מהתנאי המתלה

לאור התוצאה אליה הגעתי, לא ארחיב בסוגיות אלה. התובעת טוענת כי בעת קבלת הודעת הזכייה השתכלל הסכם מחייב. בעיקרון, עשויה הודעה של המזמין במכרז למשתתף, על דבר זכייתו, להוות קיבול על-פי סעיף 5 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. ואולם, זוהי רק אחת מאפשרויות הקיבול העומדות בפני מפרסם המכרז. כב' השופטת דליה דורנר קבעה כי "צורת הקיבול נקבעת על-ידיו [מפרסם המכרז – י"ש], ויכול הוא להחליט כי הקיבול ייעשה רק בחתימה על החוזה בין זוכה המכרז לבין מזמין המכרז" (ראו ע"א 3979/01 בניני ישקו ומקרקעין בע"מ נ' מינהל מקרקעי ישראל, נז(5) 423, 430 (2003)).

בענייננו, נראה שאין מחלוקת כי צריך היה להיחתם הסכם לאחר הודעת הזכייה. הן התובעת והן הנתבעת ידעו כי עליהן להיפגש ולחתום על חוזה. כך עולה ממכתביה של התובעת מיום 26.11.2013, יומיים לאחר הודעת הזכייה, ומיום 2.1.2014, כשפנתה לנתבעת וביקשה לתאם מועד לחתימת חוזה. התובעת מפנה לעדותו של העד מר שש לחיזוק טענתה, ומצטטת אותו באומרו כי "הודעת זכייה הינה אירוע מכונן במסגרת הליך ההתקשרות שבין הצדדים" (סעיף 3 לסיכומי התובעת, עמ' 8 בשורות 14 -15 לפרוטוקול). ברי כי הודעת זכייה מהווה צעד משמעותי בהתקשרות בין הצדדים, ואולם אין בה בהכרח כדי להצביע על שכלולו של הסכם מחייב.
אעיר כי אף אם מסקנתי הייתה אחרת, והיה משתכלל חוזה מחייב ברגע הודעת הזכייה, אזי בהתאם לסעיף 27(ב) לחוק החוזים, מדובר בחוזה על תנאי שטעון הסכמת צד שלישי, דהיינו חוזה מותנה. בהתאם לאותו סעיף, חוזה שתנאיו המתלים לא התקיימו, בטל.

לעניין אישור התוואי, מבלי לקבוע מסמרות, נראה שלשון המכרז אינה מאיינת את האפשרות שאישור התוואי מהווה חלק מכלל האישורים הנדרשים לצורך ביצוע העבודות והרי ללא הסכמה על התוואי לא ניתן להתחיל בביצוע עבודות הקבלנות. עם זאת, על אף קיומו של התנאי המתלה במכרז, אין בכך כדי להסיק שהמכרז פורסם ללא הסכמה סופית לפחות על תוואי הקו.

סוגיית תום הלב

במקרה דנן סבורה אני שהתנהגות כל אחד מהצדדים לא הייתה סבירה, בנסיבות העניין, ואולם פגם בהתנהגותם הכלכלית של הצדדים אינו עולה כדי חוסר תום לב בענייננו.
התובעת, המעידה על עצמה כ'מקצועית ורבת ניסיון' (סעיף 49 לסיכומי התובעת), לא הייתה צריכה להיסחף אחר הוצאות בעלות של מיליוני שקלים, בטרם ידעה כי מתקיים התנאי המתלה. זאת בעיקר בשל העובדה שציפתה כי האישורים יתקבלו במהירות, אולם חלפו חודשים בהם לא עודכנה כי האישורים התקבלו.

התובעת לא עשתה צעד נוסף לבירור מצב הפרויקט למעט שליחת מכתבים שלא נענו, בזה אחר זה, למר גליקמן. התנהלות זו תמוהה, בשל עמדת התובעת כי "לרוב, האישורים הכלכליים (הפורמאליים) מתקבלים ללא כל בעיה" (סעיף 49 לסיכומי התובעת),
בהמשך מציינת התובעת כי "צפתה כי הנתבעת תוציא צו להתחלת העבודות הקבלניות, בסמוך לאחר הודעת הזכייה" (שם).
דהיינו, המדובר בחברה שאנשיה בעלי ניסיון, ההליכים ידועים להם והם מכירים את התנהלות הדברים בדרך כלל. והנה, במקרה זה, חרג הפרויקט מהזמנים הסטנדרטיים והמקובלים. לא ברור מדוע לא ניסתה התובעת דרכים חלופיות ליצירת קשר עם הנתבעת, לקבלת מענה או עדכון אודות מצבו של הפרויקט. לא ברור כלל מדוע רק לאחר כ-12 חודשים מעת הודעת הזכייה, פנה מנכ"ל התובעת אל מנכ"ל הנתבעת.

התובעת ידעה, מלכתחילה, על הבעייתיות שבמכרז, לאור קיומו של התנאי המתלה. ולכן ניתן לייחס לתובעת קבלת הסיכון שהפרויקט לא יצא לפועל כלל. קשה גם לקבל טענתה של התובעת להשקעת כספים בפעילות אלטרנטיבית מניבת רווחים, שהרי יכולה הייתה, באותה המידה להפסיד כספה במלואו, בהשקעה לא מוצלחת.

ברם, למרות התנהלותה של התובעת, הנגועה באי סבירות מסוימת, אין הנתבעת יכולה להישמע בטענה שלא צריכה הייתה ליידע את התובעת אודות הקשיים שעלו במהלך התקופה, ובעיקר להקדים את ההודעה על דבר הקפאת הפרויקט וביטול הזכייה (המכתב לתובעת נשלח ביום 2.12.2014, בעוד שהחלטה על ביטול הפרויקט התקבלה ביום 8.9.2014).
קשה לקבל את עצימת עיניה של הנתבעת, לנוכח שבעה המכתבים שהתקבלו במשרדיה והארכות הערבות. הנתבעת יכולה הייתה להניח כי העובדה שאיננה מעדכנת את התובעת בהתפתחויות, מתעלמת ממכתביה ומאפשרת לה להאריך את תוקף הערבות הבנקאית, פעם אחר פעם, גורמת נזק לתובעת. גם הנתבעת חטאה בהתנהגות בלתי סבירה, ובהיותה חברה ממשלתית הכפופה למשרד התחבורה והבטיחות בדרכים, סטנדרט ההתנהגות המצופה ממנה גבוה מהרגיל.

סוף דבר:

הנה כי כן, נראה כי שני הצדדים האמינו וקיוו כי האישורים יתקבלו והפרויקט אכן ייצא לפועל. יחד עם זאת, נראה כי התנהלות שני הצדדים נגועה, במידה מסיימת, של חוסר סבירות.

הסוגיה העומדת, איפוא, להכרעה היא האם, בנסיבות שתוארו בפסק הדין, זכאית התובעת לפיצוי.

לא אוכל לקבל את טענת התובעת לפיה היה עליה לשריין עובדים ובעלי מקצוע, למשך כול התקופה הנטענת, ולשלם להם שכר על מנת שיהיו ערוכים להתחיל בעבודה, לאחר קבלת הודעת הנתבעת בדבר התחלת ביצוע הפרויקט. שהתובעת ידעה, כמובן, על קיומו של התנאי המתלה, ולא קיבלה מהנתבעת, בשום שלב, אישור לכך שהתנאי המתלה אכן התקיים. משתובעת ידעה ,מלכתחילה , על קיומו של התנאי המתלה, ניתן לייחס לתובעת קבלת הסיכון שהפרויקט לא ייצא, בסופו של דבר, לפועל.

מנגד, נראה כי התנהלות הנתבעת לא הייתה ראויה ונכונה, בנסיבות העניין. הנתבעת לא עדכנה, במשך כשנה, את התובעת על מצב הפרויקט והקשיים בהוצאתו אל הפועל. הנתבעת אפשרה לתובעת להאריך את תוקפה של הערבות, פעם אחר פעם, בלא כול הערה מצידה.

בכך, נראה לי, סטתה הנתבעת מסטנדרט ההתנהגות הראויה של רשות שלטונית.

בענייננו, סבורה אני כי על הנתבעת לשלם לתובעת את הוצאותיה בפועל בגין הערבות.
כלומר, ההוצאות הישירות שאינן כוללות את הערך הכלכלי של השקעת סכום הערבות בהשקעה אלטרנטיבית, אשר לא בהכרח הייתה מניבה רווח.
התובעת לא צרפה מסמכים רלוונטיים לחוות דעת המומחה מטעמה, למעט דף העמלות, בגין הערבויות, המעיד כי עמלת הערבות הגיעה לסכום של 9,850.68 ₪ (נספח 20 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת).
נראה לי כי בענייננו פיצוי בסכום של 100,000 ₪ יהווה פיצוי הוגן בגין הערבות, עמלותיה והוצאות נוספות הכרוכות בעניין, לרבות יצירת קשר ראשוני עם מבצעים פוטנציאלים, הזמן והממון שהושקעו בהערכות לביצוע הפרויקט, ההוצאות האדמיניסטרטיביות והאחרות, וכול כיוצא בזה.

אני מחייבת, איפוא, את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 100,000 ₪.
הסכום האמור ישולם, לא יאוחר מיום 1.12.19, וישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהמועד שנקבע, ועד מועד התשלום בפועל.
לאור התוצאה אליה הגעתי, אין צו נוסף להוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' חשוון תש"פ, 31 אוקטובר 2019, בהעדר הצדדים.