הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים רע"מ 54742-11-19

לפני
כבוד ה שופט, סגן הנשיא קובי ורדי

המבקשים:

1.דינקה מולה
2.אבבה אצ'נפה
ע"י ב"כ עו"ד מורן גור.

נגד

המשיבה:

1. מדינת ישראל- משרד הפנים
ע"י ב"כ עו"ד עמיקם אשל מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

פסק דין

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים מיום 24.10.19 בערר (ת"א) 4480-19 (כבוד הדיינת מיכל צוק-שפיר), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים למתן צו ביניים אשר יאפשר את המשך שהות המבקש בישראל עד להכרעה בערר.
רקע עובדתי
המבקשת 1 (להלן: "המבקשת"), אזרחית ישראלית. המבקש 2 (להלן: "המבקש"), בן זוגה הנטען של המבקשת, אזרח אתיופיה, אשר נכנס לישראל בשנת 2008. תחילה, נתנה המשיבה למבקש רישיונות זמניים לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.
ביום 18.10.09 הגיש המבקש בקשת מקלט פרטנית וביום 16.3.15 נדחתה בקשתו. ביום 7.2.16 נדחתה אף בקשת המבקש לעיון מחדש בהחלטה.
ביום 29.3.16 פג תוקף הרישיון הזמני שבאמצעותו שהה המבקש בישראל.
ביום 30.4.17 ניתן פסק דין של בית הדין לעררים בערר (י-ם) 1638-16, שהגיש המבקש כנגד החלטת המשיבה לדחות את בקשתו למקלט (להלן: "פסק הדין הראשון"). הערר נמחק בהסכמת המבקש ובית הדין קבע כי על המבקש לעזוב את הארץ לכל המאוחר תוך 60 ימים.
לטענת המבקשים, עוד במסגרת פרק הזמן אשר הוקצב למבקש בארץ, פנו המבקשים ללשכת המשיבה בכדי לקבוע תור להגשת בקשה להסדרת מעמדו של המבקש מתוקף היותו בן זוגה של המבקשת. תורם נקבע ליום 17.8.17.
ביום 29.6.17 נישאו המבקשים בנישואי אל-סלבדור.
ביום 3.7.17 ניתן צו ארעי המונע נקיטת הליכי אכיפה כנגד המבקש, זאת במסגרת ערר (ת"א) 3343-17 שהגישו המבקשים לבית הדין לעררים כנגד העדר מענה המשיבה לבקשתם להקדמת התור שנקבע להם.
ביום 24.7.17 נדחה הערר ונקבע כי על המבקש לצאת מישראל בתוך 7 ימים (להלן: "פסק הדין השני").
ביום 17.8.17 הגישו המבקשים בקשה לקבלת מעמד על סמך חיים משותפים לפי נוהל 5.2.0009 "טיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין" (להלן: "בקשה להסדרת מעמד").
בזמן הטיפול בבקשה להסדרת המעמד, האריכה המשיבה את רישיון הישיבה של המבקש, תחילה הוארך רישיון הישיבה שלו עד ליום 22.10.18 ולאחר מכן קיבל רישיון מסוג ב/2 עד ליום 13.4.19.
ביום 11.4.19 סירבה נציגת המשיבה להאריך את רישיונו של המבקש ואף הודיעה למבקשים כי תיק בקשתם נסגר. לטענת המבקשים, עוד באותו היום פנו למשיבה בבקשה לקבל בדחיפות את ההחלטה בכתב, אך פנייתם לא נענתה.
ביום 1.5.19, כך לטענת המבקשים, הם קיבלו מכתב (מתוארך ליום 14.4.19) מהמשיבה בו נמסר להם כי בהתאם לפסק הדין בעניינו של המבקש, הטיפול בבקשה להסדרת מעמד ימשיך רק לאחר יציאתו של המבקש מן הארץ.
בין לבין, ביום 29.4.19 הגישו המבקשים ערר פנימי כנגד החלטת המשיבה לסגור את תיק הבקשה ללא הנמקה וכן כנגד סירובה להאריך את רישיון הישיבה של המבקש.
ביום 8.9.19, לאחר מספר פניות מטעם המבקשים לגורמים שונים במשיבה, התקבלה החלטה אשר דוחה את הערר הפנימי וקובעת כי הבקשה תטופל רק לאחר יצאת המבקש מהארץ.
ביום 10.10.19 הגישו המבקשים לבית הדין לעררים ערר (ת"א) 4480-19 כנגד החלטת המשיבה לדחות את הערר הפנימי שהגישו, ולצדו בקשה למתן צו ביניים.
ביום 24.10.19 ניתנה החלטת בית הדין לעררים בבקשה למתן צו ביניים, אשר היא זו הנתקפת במסגרת ההליך דנן. ההחלטה קובעת כי דין הבקשה להידחות, תוך ציון כי על פניו ניכר כי החלטת המשיבה סבירה. זאת, משום שסיכויי הערר נמוכים - המבקש הפר את הוראות שני פסקי הדין בעניינו והוא עודנו שוהה בישראל. כך גם, צוין בהחלטה כי "מאזן הנוחות אינו נוטה במובהק לטובת העוררים, כאשר לצורך זה יש להתחשב גם באינטרס הציבורי המחייב מתן משמעות להפרת פסקי דין" וכי על המבקש לצאת את ישראל בתוך שבעה ימים.
ביום 29.10.19 הגישו המבקשים לבית הדין לעררים בקשה לעיון חוזר בהחלטתו, אשר לטענתם טרם הוכרעה.
ביום 24.11.19 הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.
טענות הצדדים
לעמדת המבקשים החלטת בית הדין שגויה ויש לבטלה. זאת, משום שלשיטתם, סיכויי ההצלחה בערר גבוהים, שכן בית הדין התעלם מהעובדה שהמשיבה טיפלה באופן מהותי ועקבי בבקשתם להסדרת מעמד, במשך תקופה ארוכה (מעל שנה וחצי). כמו כן, התנהלותה כאמור של המשיבה, אשר הסכימה באופן מלא ופעיל להישארותו של המבקש, מעידה כי המבקש לא עשה דין לעצמו.
כך גם, לעמדת המבקשים, התנהלותה של המשיבה, הקימה למבקשים טענת הסתמכות כבדת משקל.
עוד טוענים המבקשים, כי המשיבה לא הכחישה את התנהלותה בתגובתה במסגרת ההליך בבית הדין לעררים ואף במסגרת החלטתה בערר הפנימי , אך נמנעה מלהבהיר אותה.
זאת ועוד, לטענת המבקשים, קביעתו של בית הדין לעניין מאזן הנוחות סותרת את ההלכה לפיה מאזן הנוחות הוא אבן הבוחן המרכזית בבקשות מסוג זה.
לעניין מאזן הנוחות, טוענים המבקשים כי הוא נוטה לטובת קבלת הבקשה. זאת, בין היתר, משום שהמבקשת היא אזרחית ישראלית ואין באפשרות המבקשים לנהל את מערכת היחסים שלהם במקום אחר.
כמו כן, לשיטת המבקשים, לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמשיבה עצמה לא ראתה מניעה להמשך שהייתו של המבקש בישראל בזמן הטיפול בבקשתו להסדרת מעמד.
כך גם, טוענים המבקשים כי זכות המבקשת, אזרחית ישראלית, לקיים חיי משפחה עם בעלה בישראל, גוברת על דרישת המשיבה ליציאת המבקש מהארץ ואף על אינטרס ציבורי בדמות זר השוהה שלא כדין בישראל.
לבסוף טוענים המבקשים כי יש לשקול את התנהלות המשיבה ואת הימנעותה המכוונת מלפרט את מלוא עובדות התיק, המהוות חוסר תום לב בניהול ההליך המשפטי.
לעמדת המשיבה, דין הבקשה להידחות על הסף ולחילופין לגופה. זאת, בין היתר, משום שהחלטת בית הדין לעררים היא סבירה, ראויה ולא נפל בה פגם המצדיק את התערבות בית המשפט, שכן ישנם שני פסקי דין קודמים של בית הדין לעררים, אשר קבעו כי על המבקש לצאת מהארץ.
המשיבה טוענת כי אכן החלה בבדיקת הבקשה להסדרת מעמד של המבקשים, אך רק משום שבתום לב ובהיסח דעת נעלמו מעיניה קיומם של פסקי הדין הקודמים בעניינו של המבקש, ולפיכך אף הונפקו למבקש רישיונות שהייה זמניים. אולם, כאשר נודע למשיבה על טעותה, פעלה לתקנה. כך או כך, לשיטת המשיבה, הטיפול בבקשה לא ביטל (ולא יכול היה לבטל) את פסקי הדין שניתנו בעניינו של המבקש ואשר הוא היה מודע להם, לכן הסתמכותו על התנהלות המשיבה אינה לגיטימית.
כך גם, טוענת המשיבה כי הפרת שני פסקי דין והחלטה של בית הדין לעררים, המורים על יציאתו של המבקש מהארץ, מהווים עשיית דין עצמי וחוסר ניקיון כפיים, המצדיקים כשלעצמם את דחיית הבקשה על הסף.
לעניין סיכויי ההצלחה בערר, שתכליתו לחייב את המשיבה לבחון את הבקשה להסדרת מעמד בעוד המבקש שוהה בישראל, טוענת המשיבה כי הם נמוכים ביותר.

לעניין מאזן הנוחות, טוענת המשיבה כי הוא נוטה לדחיית הבקשה. זאת, משום שבפסיקה נקבע כי הנזק הכרוך בהרחקה מישראל אינו בלתי הפיך כאשר המבקשים יכולים לנהל את ההליכים גם כאשר המבקש שוהה מחוץ לישראל – באופן כזה שבמידה והערר יתקבל, יוכל המבקש לשוב לארץ. מנגד, האינטרס הציבורי מחייב מתן משמעות להפרת פסקי דין.
בתגובתם לתשובת המשיבה, חוזרים המבקשים על טענותיהם ומוסיפים כי לראשונה במסגרת תשובת המשיבה בהליך דנן היא מתייחסת להתנהלותה בנוגע לטיפול בבקשה להסדרת המעמד. זאת, כאשר לשיטת המבקשים להתנהלותה יש נפקות מבחינה משפטית וערכית.
כמו כן, טוענים המבקשים כי גם אם ייקבע שהמשיבה לא מוסמכת לטפל בבקשה, לא ניתן להתעלם מהמצג שיצרה בהתנהלותה ויש לדון בהשלכותיה, לרבות לעניין מאזן הנוחות בנקודת זמן זו.
כך גם, טוענים המבקשים כי התעלמותו של בית הדין מהעובדה שהמשיבה בעצמה העניקה למבקש רישיונות שהייה ולא דרשה את יציאתו מהארץ, אינה סבירה ומתעלמת מהסוגיה המשפטית שבמרכז ההליך.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה ולקבל את הערעור באופן כזה שהמבקש לא יורחק מהארץ עד להכרעה בערר.
עסקינן בערעור על החלטת ביניים של בית הדין לעררים, במסגרתה נדחתה בקשה למתן צו ביניים אשר יאפשר את שהות המבקש בישראל עד להכרעה בערר. על כן, השאלה הטעונה הכרעה היא האם בית הדין לעררים יישם כהלכה את הכללי החלים בכגון דא, קרי, בחן את סיכויי ההצלחה בערר וכן את מאזן הנוחות. שני אלה הם המבחנים החלים בבקשה למתן צו ביניים עד להכרעה בערר לגופו.
בפני בית משפט זה עומדות למעשה שתי חלופות: האחת – קבלת הערעור ומתן צו לפיו המבקש לא יורחק עד להכרעת בית הדין לעררים בערר; השנייה – דחיית הערעור באופן כזה שהמבקש יורחק מישראל עוד טרם הוכרע הערר בעניינו.
מבחינת סיכויי הערר, אסתפק בכך, שבשלב זה לא ניתן לשללם ומאזן הנוחות מטה את הכף לקבלת הערעור.
זאת, בהתחשב בנסיבותיו המיוחדות של המקרה. ראשית, לא ניתן להתעלם מכך שהמבקש שוהה בישראל שנים רבות (מעל עשר שנים), כאשר בחלק הארי של תקופה זו, שהה כדין, כך שמתן הצו נדרש לשם שמירה על המצב הקיים. זאת ועוד, הרי שהקשר (הלכאורי) בין המבקשים, אינו קשר טרי, כי אם קשר המתקיים מעל לשנתיים, כאשר בני הזוג אף טוענים שהם נישאו עוד בשנת 2017, ובנסיבות העניין יש להעדיף לאפשר למבקשים למצות את זכות הגישה לערכאות בטרם יורחק המבקש מישראל ותכפה פרידה, גם אם זמנית, על המבקשים.
כך גם, לא ניתן להתעלם מכך שהמשיבה בעצמה, הנפיקה (אף אם ב"היסח דעת") למבקש רישיונות השהייה, אף לאחר פסקי הדין, אשר הורו על יציאתו מהארץ- התנהלות אשר לכאורה יצרה מצג בו המבקש אכן שוהה כדין בארץ, בהתאם לרישיוניות השהייה שהונפקו לו.
אני סבור כי לאור נסיבות אלו, ראוי שיתאפשר למבקש לשהות בישראל עד להכרעה בערר.
לאור כל האמור, כאשר לא ניתן בשלב זה לשלול את סיכויי הערר, משמאזן הנוחות מהווה את אבן הבוחן המרכזית ונוכח נסיבותיו הייחודיות של העניין אני מקבל את הערעור באופן כזה שהמבקש לא יורחק מן הארץ עד להכרעה בערר.
המזכירות תשלח לצדדים העתק מפסק הדין.

ניתן היום, י"ב כסלו תש"פ, 10 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.