הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים רע"מ 32166-01-19

לפני
כבוד ה שופט, סגן הנשיא קובי ורדי

המבקשת:

רשות האוכלוסין ההגירה- משרד הפנים.
ע"י ב"כ עו"ד שלומית ארבל מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

נגד

המשיבה:

אולגה מקסימובה
ע"י ב"כ עו"ד גבריאל ברוך

פסק דין

בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין לעררים מיום 1.1.19 בערר (ת"א) 6617-18 (כבוד הדיין דותן ברגמן), במסגרתה הורה בית הדין לחדש את רישיון הישיבה מסוג א/5 של המשיבה כך שיעמוד בתוקפו עד לאחר ההכרעה בערר.

הרקע העובדתי:
המשיבה, נתינת רוסיה, ילידת 1978, נישאה בשנת 2010 למר איוון מקסימוב (להלן: "מר איוון") אשר הינו בעל אזרחות ישראלית מכוח נישואים קודמים לזכאית חוק השבות .

ביום 25.4.10 נכנסה המשיבה לישראל ברישיון ב/2 שהוארך עד ליום 25.7.10.

ביום 23.5.10 הגישה המשיבה בקשה למתן מעמד מכוח נישואיה למר איוון.

ביום 21.7.10 החליטה המבקשת, רשות האוכלוסין וההגירה במשרד הפנים (להלן גם: "רשות האוכלוסין"), על מתן רישיון מסוג ב/1 למשיבה למשך חצי שנה, שהוארך מעת לעת עד ליום 20.11.12, בו שודרג לרישיון א/5 אשר הוארך גם הוא מעת לעת.

ביום 10.7.18 פנה מר איוון במכתב לרשות האוכלוסין בו הודיע על הפסקת הקשר הזוגי עם המשיבה.

ביום 17.7.18 נערך למשיבה ולמר איוון ראיון במסגרתו טען כי נפרדו והחלו בהליכי גירושין.

ביום 14.10.18 ניתנה החלטת רשות האוכלוסין בה הורתה על הפסקת הליך מדורג בהתאם לנוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי לגבי המשיבה ו כן נקבע כי נוכח ניתוק הקשר הזוגי בינה לבין מר איוון על המשיבה לעזוב את ישראל תוך 14 יום.

ביום 21.10.18 הגישה המשיבה ערר פנימי על החלטת המבקשת.

ביום 27.11.18 ניתנה החלטת המבקשת בערר הפנימי במסגרתה נדחה ערר המשיבה וכן קבעה כי בנסיבות המקרה המשיבה אינה עומדת בקריטריונים להעברת עניינה לדיון בפני הוועדה הבין משרדית למתן מעמד מטעמים הומניטאריים.

ביום 11.12.18 הגישה המשיבה ערר (ת"א) 6617-18 (להלן: ":הערר") כנגד החלטת המבקשת מיום 27.11.18 ובצידו בקשה למתן צו ביניים.

ביום 12.12.12 ניתנה החלטת ביניים בערר (כבוד הדיין דותן ברגמן) המורה על מתן צו ארעי לפיו תימנע נקיטת הליכי אכיפה כנגד המשיבה כאשר הערבות אשר הופקדה על ידיה במסגרת ערר (ת"א) 5952-18 תשמש להבטחת עזיבת המשיבה את ישראל ולתשלום הוצאות ההרחקה והערר במידת הצורך. כך גם נקבע כי רשות האוכלוסין רשאית שלא להגיב, שאז תיראה כמי שאינה מתנגדת למתן הצו והצו הארעי יירשם כצו ביניים ללא צורך בהחלטה נוספת.

ביום 20.12.18 הגישה המשיבה בקשה למתן צו ביניים המורה למבקשת להנפיק לה רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 כפי שהיה בידיה בעבר. כן ציינה בבקשתה כי רישיון הישיבה חיוני בעבורה בשל הודעה שקיבלה מהמוסד לביטוח לאומי לפיה אינה מבוטחת על פי חוק הביטוח הלאומי ועל פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי.

ביום 30.12.18 הוגשה תגובת רשות האוכלוסין לבקשה למתן צו ביניים במסגרתה התנגדה לחידוש הרישיון מסוג א/5.

ביום 1.1.19 ניתנה החלטת כבוד הדיין דותן ברגמן בה קבע כדלקמן: "1. בנסיבות העניין, מששהתה העוררת בישראל שנים ארוכות כשהיא אוחזת ברישיון ישיבה מסוג א/5, ומשהרישיון היה בידה עד ליום 14.10.18, ומשהמשיב אינו מתנגד להמשך שהות העוררת בישראל לעת הזו, ומשאין לשלול לחלוטין את סיכויי הערר (על אף שאינם נחזים להיות גבוהים), נוטה מאזן הנוחות לטובת קבלת בקשת העוררת (השווה, בשינויים המחויבים, עמ"נ (י-ם) 6759-06-17 דוקמן נ' משרד הפנים , 10.7.17, טרם פורסם). 2. משכך, מצאתי להורות למשיב לחדש לעת הזו את רישיון הישיבה של העוררת מסוג א/5, באופן בו יעמוד בתוקפו עד לאחר ההכרעה בערר". ביום 8.1.19 נדחתה בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע החלטה זו.

ביום 1.1.19 הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור כנגד החלטה זו ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע.

תמצית טענות הצדדים
לטענת המבקשת, לא התנגדה למתן הצו הארעי מיום 12.12.18, מאחר ומדובר היה בצו ששימר את המצב הקיים ומאחר והופקדה ערבות בתיק, שנועדה להבטחת יציאת המבקשת מהארץ במידת הצורך.

עוד טוענת המבקשת כי חידוש רישיון הישיבה של המשיבה אשר אינו בתוקף, משמעו מתן צו עשה אשר יש בו בכדי לשנות את המצב הקיים כאשר בעניינה של המשיבה לא מתקיימות הנסיבות החריגות המצדיקות מתן צו עשה. זאת כאשר לטענתה ההליך המדורג מכוחו ניתן למשיבה רישיון ישיבה ארעי מסוג א/5 הופסק כדין לאחר שהמשיבה ומר איוון הודיעו על הפסקת הקשר הזוגי ביניהם ועל הליכי הגירושין.

לטענתה, הנסיבות בפסיקה שאליה הפנה בית הדין בהחלטתו, שונות בתכלית מהנסיבות בעניינה של המשיבה, כאשר לשיטתה במקרה דנן לא מתקיימות נסיבות חריגות. בתוך כך טוענת כי שהייתה רבת השנים בישראל של המשיבה אינה מהווה כשלעצמה טעם הומניטרי ואינה מצדיקה כשלעצמה מתן מעמד בישראל כאשר המבקשת אינה יכולה להסדיר עוד את מעמדה בארץ לאחר סיום הקשר הזוגי מכוחו שהתה בישראל.

בנוסף טוענת כי בנסיבות המקרה דנן יש בהחלטת בית הדין כדי להוות מדרון חלקלק לעידוד נתינים זרים אשר רישיונם בוטל על ידיה, להגשת ערר סרק על מנת לחדש באופן זה את רישיונם עד להכרעה בעררם, כאשר סיכוייהם נמוכים.

לטענת המשיבה דין בקשת רשות הערעור להידחות. לטענתה, סוגיית עיכוב ביצוע ההחלטה נשקלה כדבעי על ידי בית הדין והנמקותיה אינן חורגות מהעקרונות המקובלים באופן המצדיק התערבות בבקשת רשות ערעור.

לטענתה, היא נמנית עם אותם מצבים בהם בהתאם לנהלי המבקשת, יש להעביר את התיק לבחינת הוועדה הבין משרדית לעניינים הומניטאריים, כאשר לשיטתה היא עומדת בכלל הקריטריונים הנדרשים, לרבות כנות הקשר בין בני הזוג, קיומו של קשר נישואין וקיומה של זיקה ממשית וחזקה למדינת ישראל יותר מאשר זיקתה למדינה זרה.

באשר לניתוק הקשר בינה לבין בין זוגה טוענת המשיבה כי למרות שהיא ובן זוגה נמצאים בהליכי התרת נישואין בבית משפט לענייני משפחה, נכון להיום הם מתגוררים שניהם יחד עם ביתה הקטינה בדירתם שבה התגוררו היא ובן זוגה משנת 2010, מנהלים משק בית משותף, חתומים שניהם על חוזה השכירות, סועדים יחד וכי בני משפחתו של בן זוגה הגיעו בעת האחרונה לדירתם והתגוררו עימם. לתמיכה בטענותיה צרפה המשיבה תמונות שלה יחד עם בן זוגה מהימים האחרונים וכן תמונות עם בני משפחתו. בהמשך לכך טוענת המשיבה כי טענותיה העובדתיות של המבקשת כפי שהוצגו, לוקות בחסר ואינן מחזיקות מים ומשכך עליהן להתברר בבית הדין לעררים.

בתגובתה לתשובת המשיבה חזרה המבקשת על טענותיה וכן טענה כי המשיבה אינה עומדת בקריטריונים הנדרשים על פי נהליה לשם העברת עניינה לבחינת הוועדה הבין משרדית, כאשר לטענתה יש להבחין את המקרה דנן ממקרה בו נותק הקשר הזוגי בשל פטירה, וכן ממקרה בו לבני הזוג יש ילדים משותפים, כאשר המקרה דנן אינו נמנה בין מקרים אלו. בתוך כך טענה כי הנוהל האמור מהווה פתרון לפנים משורת הדין ואינו מקים חובה להעניק לבן הזוג הזר מעמד בישראל אלא תכליתו לאפשר הבאת עניינו לפני הוועדה הבין משרדית לשם בירור האם מתקיימים טעמים הומניטאריים מיוחדים המצדיקים מתן מעמד כאמור.

באשר לקשר הזוגי בין המשיבה למר איוון טענה המבקשת כי בשימוע שנערך עלו ממצאים בדבר בעיות מהותיות בזוגיות השניים אשר יש בהם להעלות ספק ממשי בדבר כנות הקשר שהוצגה בפני המבקשת לאורך השנים האחרונות אשר מכוחה קיבלה המשיבה רישיון ישיבה בארץ. כן חזרה המבקשת על טענתה לפיה מטרת בקשת רשות הערעור דנן אינה בירור העובדות אשר יתבררו ויוכרעו במסגרת הערר אלא אופן יישומן של קביעותיו באשר לסיכויי הערר ומאזן הנוחות, כאשר לטענתה הצו שניתן על ידי בית הדין הינו מעבר לשימור המצב הקיים במקום בו אין מדובר בנסיבות חריגות.
דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, לדחות את הערעור ולהשאיר על כנו את הצו שניתן בבית הדין לעררים עד להכרעה בערר שהגישה המשיבה לבית הדין, שמצופה שיישמע ויוכרע בהקדם.

זאת, מאחר ולא ניתן לטעמי בשלב מקדמי זה של צו ביניים בטרם הדיון בערר בבית הדין לעררים, לשלול את סיכויי הערר ומאידך מאזן הנוחות מטה את הכף לדחיית הערעור ולהשארת החלטת בית הדין לעררים על כנה.

באשר לסיכויי הערר, אני סבור כי לא ניתן לשללם לחלוטין, בפרט נוכח טענת המשיבה והתשתית הראייתית הלכאורית אותה הניחה, שלא נסתרה על ידי המבקשת, כי היא מנהלת כיום קשר זוגי כזה או אחר עם מר איוון, וכן טענותיה לגבי עמידתה בקריטריונים הנדרשים על פי נהלי המשיבה לקבלת אישורי השהייה, מן הראוי כי טענות אלה תיבחנה לגופן במסגרת הדיון בערר בלא שיישלל מהמשיבה הרשיון הארעי א/5.

באשר למאזן הנוחות, לא ניתן להתעלם מכך שהעותרת שוהה בישראל שנים רבות (כתשע שנים) הייתה במהלך ביצוע הליך מדורג, קיבלה רישיון א/5 שהיה ברשותה כ-6 שנים עד שבוטל ולטענתה ללא רישיון זה לא תהיה מבוטחת בביטוח לאומי וביטוח בריאות.

כך גם העניין אם מדובר בצו עשה או לא תלוי "בזווית המתבונן" ובנסיבות, ובמקרה זה לא ניתן להתעלם מכך שבמשך כשש שנים היה לעותרת רישיון א/5 שנלקח ממנה רק לפני חודשיים וגם רישיון זה הושב לה בהחלטת בית הדין לעררים מיום 1.1.19 כך שהמצב הקיים לפי החלטה זו של בית הדין הינה שיש ליתן לה את הרישיון א/5 והמדינה היא זו המבקשת כיום לשנות מצב זה.

לאור כל האמור, כאשר לא ניתן בשלב זה לשלול את סיכויי הערר ומשמאזן הנוחות מהווה את אבן הבוחן המרכזית לעניין סעד זמני ונוכח נסיבותיו הייחודיות של העניין אני דוחה את הערעור.

יובהר ויודגש כי ההחלטה ניתנה בנסיבות הספציפיות והקונקרטיות המיוחדות והאנושיות של התיק דנן ואינה מהווה תקדים או "מדרון חלקלק" (כפי שחוששת המבקשת) לגבי מקרים עתידיים.

צו הביניים שניתן על ידי בית הדין לעררים ייוותר על כנו עד להכרעת בית הדין לעררים בערר (ת"א) 6617-18 כאשר מצופה כי הערר יישמע ויוכרע בהקדם האפשרי.

במידה ועד העת הזו טרם הונפק למשיבה רישיון הישיבה מסוג א/5, מצופה כי זה יונפק בהקדם.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים ולבית הדין לעררים בתל אביב.

בנסיבות, אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד שבט תשע"ט, 30 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.