הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 9717-03-20

לפני
כבוד ה שופטת גיליה רביד

עותרים

גטהון קיבה
ע"י ב"כ עו"ד דוד חכמוב

נגד

משיבים

משרד השיכון .
עו"ד איריס גילברג- יודשקין, פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)

פסק דין

עתירה זו מופנית כנגד החלטת הוועדה הציבורית של משרד השיכון (בשבתה כוועדת חריגים) מתאריך 25.12.19, בגדרה נדחתה בקשת העותרת לקבלת דירה בדיור ציבורי בעיר מגוריה (ראשון ל ציון), ותחת זאת אושרה לה זכאות, לפנים משורת הדין, לדיור ציבורי בעיר עפולה (להלן: "ההחלטה").
במסגרת עתירה זו עותרת העותרת לקבוע שהיא זכאית לדיור ציבו רי באזור מגוריה בהתאם לנהלי המשיב וכן, להורות למשיב להעניק לעותרת סיוע מוגדל בשכר דירה שלא יפחת מ-2,500 ₪, כך שסיוע זה יוענק למפרע החל ממועד הגשת הבקשה.

1. תמצית עובדות הרקע הרלוונטיות

1.1 העותרת, בשנות ה-40 לחייה, היא גרושה והורה עצמאית לשלושה ילדים קטינים, ביניהם פעוטה כבת 3 המוכרת על ידי המוסד לביטוח לאומי כנכה בשיעור של 50 אחוזים בשל אלרגיה חריפה לחלב.

1.2 בתאריך 21.11.17 פנתה העותרת לראשונה לוועדה האזורית העליונה של המשיב בבקשה להקצאת דירה בדיור ציבורי. במסגרת בקשתה טענה כי היא מצויה במצוקה כלכלית קשה, ללא מקורות תמיכה ואף מתקשה לשבץ את בתה הקטנה במסגרת. בתאריך 30.11.17 דחתה הוועדה העליונה את בקשתה בנימוק ש היא אינה עומדת בתנאי נוהל "הקצאת דירות בשכירות בשיכון הציבורי" (להלן- "הנוהל" או "נוהל הקצאת דיור ציבורי") בהינתן שהיא אינה מתקיימת מקבצת השלמת הכנסה בנוסף להכנסות אחרות. הוועדה קבעה כי למרות הנסיבות האישיות שפורטו בבקשה, לא ניתן להיענות לבקשתה ולחרוג מהוראת הנוהל (ראו נספח א' בכתב התשובה).

1.3 על החלטה זו הגישה העותרת ערעור לוועדה הציבורית בשבתה כוועדת חריגים , ובנוסף הגישה בקשה להגדלת הסיוע בשכר דירה. בתאריך 27.6.18 דחתה הוועדה הצ יבורית את ערעורה של העותרת בקובעה שלא מצאה הצדקה לחרוג לגביה מהנוהל. כמו כן, דחתה הוועדה את בקשת העותרת להגדלת הסיוע בשכר דירה בנימוק שכבר אושרה לעותרת הגדלת הסיוע כחריג במסגרת החלטת ועדת האכלוס העליונה, וכי לא נמצאה סיבה המצדיקה הגדלה נוספת (ראו נספח ב' בתשובה).

1.4 בתאריך 23.12.18 הגישה העותרת לוועדה האזורית העליונה בקשה שנייה לדיור ציבורי ולחלופין, להגדלת הסיוע בשכר דירה. העותרת צירפה לבקשתה מסמכים שלא עמדו לעיונה של הוועדה בבקשה הקודמת, ובכללם: הסכם גירושין, דפי עו"ש, אישור ביטוח לאומי בדבר מצבה הרפואי של בתה, וכן דו"ח של המשרד לקידום מעמד נשים על פיו העותרת שרויה במצוקה כלכלית וסוציאלית קשה. נאמר שם, שהעותרת איננה עובדת בשל מצבה הרגיש של בתה הדורש השגחה צמודה, האב אינו מסייע בטיפול בה ובתשלום המזונות וכי היא מתמודדת עם חובות כבדים לרשויות ולגורמים שונים. לאור מכלול הנתונים החדשים שהובאו בפניה, קיימה הוועדה האזורית העליונה דיון נוסף בעניינה של העותרת שבסופו קבעה שעל אף הנסיבות המיוחדות של הבקשה אין מקום לקבלה. הוועדה ציינה בנימוקיה שלא מצאה סיבה לחרוג מהוראות הנוהל (שהעותרת אינה עומדת בתנאיו) , נוכח המקרים הקשים האחרים המובאים לפניה ובהינתן שהדיור הציבורי הוא משאב מוגבל (ראו החלטתה הוועדה מתאריך 26.12.18 - נספח ג' בתשובה).

1.5 בכל הנוגע לבקשה להגדלת הסיוע בשכר דירה, הרי שביחס לשנת 2019 אישרה הוועדה העליונה לעותרת סיוע בשכר דירה על סך כולל של 1850 ₪ (נספח ד בתשובה). ואולם, בהמשך, בעקבות סיכום תקציבי בסיוע בשכ"ד לאוכלוסיות מיוחדות, החליט המשיב לאשר לעותרת הגדלה נוספת בסך של 650 ₪ נוספים וסה"כ 2500 ₪ - זאת מחודש אפריל 2019 ועד דצמבר 2019 (ראו נספח ה' בתשובה).

1.6 כנגד החלטת וועדת החריגים מיום 27.6.18 הגישה העותרת בתאריך 14.3.19 עתירה לבית המשפט המחוזי מרכז בעת"מ 35611-03-19 (להלן:"העתירה הראשונה"). מדובר בעתירה שלקתה הן בשיהוי ניכר והן באי מיצוי הליכים שהרי , כאמור, קודם להגשת העתירה פנתה העותרת בבקשה חדשה לוועדה העליונה שבעקבותיה התקבלה לגביה החלטה חדשה (שעליה קיימת זכות ערעור נוספת לוועדה הציבורית). לפיכך, הורה בית המשפט על מחיקת העתירה על הסף ו יחד עם זאת, בשולי פסק הדין קבע : ”להתרשמותי, ראוי שמסגרת הערעור תשקול הוועדה הציבורית בכובד ראש את נסיבותיה הקשות של העותרת, לרבות שקילת האפשרות להחריגה מהכללים הקבועים בנוהל. לעניין זה ראוי להדגיש כי העותרת הביעה נכונות לקבל דיור ציבורי גם בפריפריה, ובלבד שתמצא קורת גג לה ולילדיה, לרבות מתן טיפולים לבתה הנכה" (ראו פסק דין מתאריך 29.5.19 – נספח ע/3 בעתירה).

1.7 בעקבות מתן פסק הדין, הגישה העותרת ערעור לוועדה הציבורית בשבתה כוועדת חריגים. בתאריך 25.12.19 החליטה הוועדה, לפנים משורת הדין ובאופן חריג , לאשר לעותרת דיור ציבורי בעיר עפולה. הוועדה נימקה את החלטתה בזו הלשון: "הוועדה מאשרת דיור ציבורי בעיר עפולה וזאת כחריג ולפנים משורת הדין ובהתחשב בנכות הילדה ובקצב התפנות הדירות בישוב וקרבתו למוסד רפואי. הוועדה דוחה הבקשה לקבלת דירה בראשון לציון ויישובי המרכז. הוועדה בחנה את מכלול הנסיבות הנוגעות לבקשה ... והחליטה לדחות הבקשה נוכח היות הדיור הציבורי משאב מוגבל בכלל ובפרט בישוב המרכז ובהם ראשון לציון וקצב התפנות הדירות בדיור הציבורי, ובשים לב למקרים אחרים המובאים בפניה במסגרת בקשות לדיור ציבורי בחריגה מהכללים. ביישוב ראשון לציון 87 ממתינים לדיור ציבורי" (ראו נספח ו' לכתב התשובה).

1.8 יצוין, כי לאחר מתן ההחלטה נע שו חילופי תכתובות בין ב"כ העותרת למשיב, ובהמשך הגישה ה עותרת בקשה לעיון מחדש בהפנותה ל פסק הדין שניתן בעת"מ 28922-03-17 דבורה אלבז נ' משרד הבינוי והשיכון (1.4.19) (להלן – "עניין אלבז"). נטען, כי על פי פסק הדין, המבקשים דיור ציבורי, לרבות נשים המקבלות קצבת מזונות, יוכלו להוכיח מיצוי יכולת השתכרות לא רק באמצעות קבלת קצבת הבטחת הכנסה כתנאי בלעדי. בתאריך 3.2.20 התקבלה תשובתו של המשיב כדלקמן: "החלטת הוועדה בבקשתה של מרשתך מתאריך 25.12.19 שהתקבלה לאחר הדיון בבית המשפט, התייחסה מפורשות לבקשה ליישובי המרכז, ודחתה אותה. בהתאם לנוהל הועדה הציבורית לערעורים בנושא אכלוס, לא ניתן לערער על החלטת ועדה ציבורית משך 12 חודשים. אבקש להביא לתשומת לבך, כי בקשתה המפורשת של מרשתך לפיה היא מעוניינת בדירה בכל מקום בארץ בו יש בית חולים קרוב, הובאה בפני הוועדה, אשר בהתאם לכך, לנסיבותיה ולמלאי הדירות אישרה לה זכאות לדיור בעפולה". צוין, כי העותרת זכאית לסיוע בשכר דירה בהתאם לעיר עפולה שבה אושרה לה הדירה. עוד הופנתה תשומת הלב לכך כי הוצעו לה בעפולה שתי דירות – היא סירבה להן, וחזרה לתור הממתינים לדיור (ראו אסופת תכתובות ע/7 בעתירה).

2. תמצית טענות העותרת

2.1 העותרת הפנתה לסעיף 5.1 לנוהל הקובע כי זכאות לדירה בשכירות, לחסרי דירה, תהיה ביישוב המגורים של מבקש הסיוע. לגישת העותרת, הוועדה לא נימקה מדוע היא אינה זכאית לדיור ציבורי ביישוב מגוריה ולא נימקה מדוע הוקצתה לה דירה דווקא בעיר עפולה. כל שצוין בהחלטה כי מדובר במלאי מוגבל של דירות.

2.2 לגישת העותרת, מרגע שהמשיב הכיר בכך שהעותרת זכאית לדיור ציבורי, גם אם במסגרת ועדת חריגים, לא היה מקום לפעול "שלא על פי הנוהל" ולהקצות לה דיור במקום מרוחק ממקום מגוריה, לא כל שכן בעיר עפולה. נטען, כי היות והעותרת הוכרה בוועדת החריגים כזכאית לדיור ציבורי, יש להכליל אותה בתור הממתינים לדירה בעיר מגוריה, כאשר עד למציאת דירה, ראוי כי תמשיך לקבל את הסיוע המוגדל בהתאם לעיר מגוריה (ולא בהתאם לעיר עפולה). ב"כ העותרת הפנה בעניין זה לעת"מ 53183-11-10 קציר נ' משרד הבינוי והשיכון (19.1.2012), שלפיו מרגע שאושר דיור ציבורי לאדם, הרי שיש לראות בו כזכאי כשאר הזכאים. עוד הפנה ב"כ העותרת לעת"מ 7835-05-15 אשורובה נ' משרד הבינוי והשיכון (8.3.16), שבו נקבע כי הגבלת זכות העותרת לדיור ציבורי לאזור הצפון (בעוד היא מתגוררת בנתניה) איננה סבירה, לא מידתית ויש בה כדי לשמוט את היסוד למימוש הזכות ויישומה.

2.3 לא זו אף זו, בשים לב לכך שלמעשה העותרת ממצה כושר השתכרות, באשר ההכנסה שלה מסתכמת בקצבת נכות של הבת ובדמי מזונות, הרי שבהתאם לעת"מ 28922-03-17 (דבורה אלבז) גם אם אינה מקבלת בפועל קצבת הבטחת הכנסה, היא בעלת זכאות לכך בפוטנציה, ולכן גם זכאית לדיור הציבורי בהתאם לנוהל ולא כחריג.

2.4 לגישת העותרת, העדר הנמקה מספקת של החלטת וועדת החריגים מלמדת לא רק שנפל רבב בהליך המינהלי אלא שהסמכות הופעלה בפזיזות וללא שיקלת כל השיקולים הרלוונטיים כמתחייב על פי הדין. הימנעות משקילת כל השיקולים הרלוונטיים הופכת את החלטת הוועדה לכזו החורגת ממתחם הסבירות.

2.5 לטענת העותרת, התנהלות המשיב מפלה, אינה שיוויונית בהקצאת משאב ציבורי ולוקה בחוסר הגינות. חוסרת הס בירות והפרת חובת ההגינות מתעצמים נוכח כשלי המשיב במשך שנים רבות בניהול מאגרי הדיור הציבורי, כשלים שנדונו בהרחבה בדוחות מבקר המדינה.
בהקשר זה הפנה ב"כ העותרת להחלטת ביניים שהתקבלה בעת"מ 47545-01-18 לוי נ' משרד השיכון) במסגרתה הורה בית המשפט למשיב לפרט על אודות מקרים בהם אושרה זכאות שלא על פי נוהל ועל אודות מקרים שבהם לא אושרה זכאות כזו. לדבריו, עיון בנתונים שסופקו מלמדים, לגישתו , על כך שגם דירות בוועדות החריגים ניתנות לרוב ביישוב המגורים ( ראו גם ע/9 בעתירה).

2.6 עוד נטען, כי בהחלטת המשיב לא התקיים דיון ענייני בצורך להעניק סיוע מוגדל לעותרת בסכום של 2 ,500 ₪ לתקופה ממושכת.

3. תמצית טענות המשיב

3.1 לגישת המשיב דין העתירה להידחות על הסף מחמת חוסר תום לב ובהעדר ניקיון כפיים. כך, בניגוד לדין ולהלכה הפסוקה, העותרת לא ציינה בעתירתה כי במסגרת העתירה הראשונה שנמחקה, היא הביעה רצון ונכונות לגור בכל מקום בארץ וכן, כי במסגרת פסק הדין המליץ בית המשפט לשקול את האפשרות נוכח הסכמתה האמורה לקבל דיור ציבורי גם בפריפריה תוך החרגתה מה נוהל. נתונים אלה הם שעמדו בבסיס החלטת וועדת החריגים. הצגת מצג שלפיו כעת, עם קבלת ההחל טתה, העותרת זכאית בעצם לדיור ציבורי בעיר מגוריה, מעידה על חוסר תום לב וחוטאת לעובדות. אין מקום אפוא לקבל את הטענה עליה נסמכת העתירה שלפיה העותרת מלכתחילה זכאית על פי הנוהל.

3.2 הסתמכות העותרת על פסק הדין בעניין אלבז מתעלמת מכך שעל פי פסק הדין עוכב ביצועו למשך שנה. זאת ועוד, על פסק הדין הוגש ערעור המדינה, וכתוצאה מכך בוטל פסק הדין על ידי בית המשפט העליון.

3.3 לגופו של עניין, טוענת המשיבה כי לא נפל פגם בהליך באופן שמצדיק את התערבותו של בית המשפט. ב"כ המשיב הטעימה, כי השיכון הציבורי נועד לסייע בפיתרון מצוקת הדיור למבקשים בעלי נתונים סוציואקונומיים קשים. מאגר הדירות שבדיור הציבורי מוגבל וקיים תור ארוך של ממתינים שרובם ככולם בעלי רקע אישי וכלכלי קשים ביותר. על כן על המשיב מוטלת חובה לפעול בשיוויון ובהגינות כלפי כל האזרחים בהקצאת הדירות (ראו למשל עע"מ 2877/07 חיות נגד משרד הבינוי והשיכון (2.7.07 ). קביעת הזכאות נקבעת אפוא על פי עמידה בקריטריונים הקבועים בנוהל, כאשר תנאי מקדמי לקבלת דיור ציבורי הוא שהמבקש עונה על הגדרת "חסר דירה" המעוגנת בסעיף 2.3 לנוהל וכן עונה על התנאים המצטברים הנדרשים לקביעתה כאות בהתאם לסעיף 5 לנוהל. הפסיקה קובעת כי יש לעמוד בתנאי הזכאות לדיור ציבורי בדווקנות על מנת שלא לפגוע בשוויון בין מבקשי הדיור ולעשות שימוש לקוי במשאב [עע"מ 4445/16 מעיין רקפת שני שטיין נ' משרד הבינוי והשיכון (04.12.2017)].

3.4 נקודת המוצא בענייננו היא שהעותרת אינה זכאית להקצאת דירה בהתאם לנוהל, באשר לא מתקיימים לגביה התנאים שהיא ממצה כושר הסתכרות ומקבלת קצבת הבטחת הכנסה או השלמת הכנסה. זאת הסיבה שבגללה בקשתה הועברה לוועדת חריגים. בהקשר זה הדגישה ב"כ המשיב כי הגם שוועדת חריגים מוסמכת לחרוג מן ה נוהל, הרי שאין המשמעות שעליה לחרוג בכל מקרה המובא לפניה אלא עליה לבחור בקפידה מתי ניתן לחרוג מהנהלים.

3.5 הטענה לפיה משהכיר המשיב בכך שהעותרת זכאית לדיור ציבורי, הרי שלא היה מקום לעשות כן שלא על פי האמור בנוהל – אין לה על מה לסמוך. הדיון בוועדת החריגים תלוי נסיבות כל מקרה ומקרה, תוך השוואה עם נסיבות המבקשים האחרים במקום המבוקש ועם מלאי הדירות הקיים באותו מקום. בהחלט אפשרי אפוא שוועדת החריגים תאשר זכאות לאדם שאינו זכאי על פי הנוהל לגבי ישוב שיש בו היצע גדול יותר של דירות.

3.6 אין בסיס עובדתי לטענה שהעותרת ממצה כושר השתכרות וכי היא עומדת בנהלי המשרד מבחינה זו. העותרת לא הוכיחה טענה זו. זאת ועוד, הערכת מצבו הכלכלי של תא משפחתי ובפרט מיצוי כושר השתכרות של מבקש היא מיומנות מקצועית המתבצעת כיום על ידי גופים סטטוטוריים.

3.7 יש לדחות את טענת העותרת להיעדר הנמקה מצד המשיב. החלטת הוועדה, כפי שהוצגה לעיון בתיק זה, מפורטת ומנומקת וניתנה לאחר בחינה מעמיקה של מכלול הנסיבות, לרבות נסיבות חייה של העותרת. כפי שנקבע בפסיקה, גם הנמקה קצרה ותכליתית יכולה לעמוד בחובת ההנמקה המתבקשת כל עוד היא מבהירה כנדרש את הטעמים הוסיבות להחלטה [(עת"ם 10945-05-19 (נצ') אמורה נ' משרד השיכון (31.10.19); עת"ם (ת"א) 8661-08-18 זיתון נ' משרד השיכון (2.10.19)]

3.8 יש לדחות את טענת העותרת ביחס לסיוע בשכר דירה. הובהר כי החל מינואר 2020 ועד לחודש דצמבר 2020, מממשת העותרת סיוע בשכר דירה על סך 1,850 ₪, וזאת עבור דירת שלושה חדרים בשכירות חופשית. ב"כ המשיב הסבירה כי משאושרה לעותרת דירה ציבורית בעפולה היא מקבלת סיוע מוגדל כממתינה לדירה בגובה המותאם לעיר אליה היא ממתינה. ואולם לא נשללה מן העותרת האפשרות לדרוש סיוע גדול יותר מוועדת החריגים והדבר הובהר בהתכתבות בין הצדדים על ידי ב"כ המשיב.

3.9 בהתייחסות לטענת העותרת בדבר קיומן של דירות פנויות בדי ור הציבורי בהתאם לדו"ח משנת 2015 : לגישת המשיב, נקל לראות שמתוך כלל הנכסים שהיו פנויים חלק מהדירות סומנו כלא ראויות למגורים וחלק גדול היה בישובים לא מבוקשים. בדומה, יש לדחות את הטענה לאפליה כלפי העותרת. לגישת המשיב ההפניה מצד העותרת לעת"מ בעניין סיגלית לוי היא טענה בעלמא באשר לא זו בלבד שמדובר בפסק דין תלוי ועומד שטרם הוכרע, אלא שאין לקבל את הטענה שלפיה המקרים שהוצגו בפני בית המשפט שם היו של מבקשים במצב משופר לכאורה משל העותרת. אין ללמוד מהנתונים שהובאו מטעם המשיב במסגרת העתירה שם כי המשיב פעל באופן המפלה את העותרת.

4. דיון ומסקנות

4.1 יאמר כבר עתה כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את החלטת הוועדה והשתלשלות האירועים, לרבות הפסיקה הרלוונטית, נחה דעתי כי דין העתירה להידחות , הכל כפי שינומק להלן:

4.2 מושכלות יסוד הן כי בהליך מנהלי בית משפט רשאי להתערב בהחלטות הרשות המנהלית רק אם נפל בהן פגם מתחום המשפט המנהלי, או אם מדובר בהחלטות בלתי סבירות בעליל.
כל שעל בית המשפט לשאול את עצמו הוא האם החלטת הרשות המנהלית היא החלטה שרשות מנהלית סבירה הייתה יכולה לקבל בנסיבות העניין. הדבר נכון ביתר שאת כאשר מדובר בהחלטות שנוטלים גורמים מקצועיים הבקיאים במגוון השיקולים והנתונים הרלוונטיים להחלטה [ראו בר"מ 3186/03 מדינת ישראל נ' עין דור פ"ד נח(4), 754 (2004); בג"צ 1/81 שירן נ' רשות השידור פ"ד לה(3) 365].

4.3 אין זה סוד שמאגר הדירות בדיור הציבורי מוגבל ואנו מצויים במציאות שבה תור ארוך של ממתינים הנזקקים לדיור הציבורי אל מול היצע נמוך של דירות. מדובר במשאב מוגבל אשר יש לחלקו באופן שוויוני ועל פי קריטריונים ברורים. החלטת הרשות, המחייבת התייחסות למגוון רחב של שיקולים, צריכה להיעשות בהתאם לאמות מידה ענייניות ושוויוניות ובכפוף למגבלות תקציביות. על הוועדה להקפיד על צדק החלוקתי, ועל בתי המשפט להכיר במדיניות זו תוך בחינת כל מקרה לגופו. זאת ועוד, המשיב אמון על כך שמשאבי הדיור הציבורי המוגבלים יינתנו לנזקקים ביותר לסיוע בדיור. [עע"מ 7582/03 מדינת ישראל נ' רבוח פ"ד נט (4) 481 (2004) ; עע"מ 4445/16 שטיין נ' משרד הבינוי והשיכון (4.12.17)].

4.4. קביעת זכאות לדירה בדיור הציבורי נעשית אפוא בהתאם לקריטריונים הקבועים בנוהל "הקצאת דירות בשיכון הציבורי", כאשר על המבקש לקבל דירה לענות על הגדרת "חסר דיור" בהתאם לסעיף 2.3 לנוהל, ובנוסף על שלושת הקריטריונים המצטברים הבאים: עם שלושה ילדים לפחות, ממצה כושר השתכרות ומקבל קצבת הבטחת ה כנסה המפורט בנספח א' סעיף 1 ו-2.

4.5 בעניינו, ברי שלגבי העותרת לא מתקיים התנאי השלישי, דהיינו שהיא מקבלת קצבת הבטחת הכנסה של הביטוח הלאומי. בנוסף , לא הוכח על ידה שמתקיים לגביה התנאי השני, דהיינו שהיא ממצה כושר השתכרות. אין חולק שענינה של העותרת בהקשר אחרון זה זה לא נבדק על ידי הגורמים האמונים על כך בביטוח הלאומי. גם מטעמה לא הובאו ראיות המוכיחות במידה מספקת טענה כזו. מכאן, שבדין קבע המשיב שלא מתקיימים לגבי העותרת התנאים המצטברים אשר מזכים על פי הנוהל בקבלת דיור ציבורי - ולא בכדי היא פנתה ו/או הופנתה לוועדת החריגים אצל המשיב. וועדת החריגים כשמה כן היא, מוסמכת לחרוג מהקבוע בנוהל, ואולם גם היא אמורה לבחור בקפידה ובמשורה את המקרים שראוי בגינם להעניק סעד מיוחד בחריגה מהכללים השיוויוניים.

4.6 במקרה שלנו, החלטת וועדת החריגים מיום 25.12.19, היא ההחלטה מושא דיוננו, היא החלטה ברורה שהנמקתה בהירה (גם אם קצרה). החלטה זו משתלבת עם פרוטוקול הדיון (נספח ו' לתשובה) שממנו ניתן לראות כי לפני הוועדה עמדו כל הנתונים הרלוונטיים הנוגעים לעותרת ולנסיבותיה, לרבות מסמכים שצירפה העותרת, החלטות קודמות שהתקבלו ופסק דינו של בית המשפט המחוזי. נתונים אלה מפורטים בפרוטוקול בהרחבה. בשום אופן לא ניתן להתרשם כי הוועדה עשתה מלאכתה קלה או בחנה את עניינה של העותרת כלאחר יד ו באופן רשלני.

4.7 כאשר אנו באים לבחון את סבירות החלטת ועדת החריגים לא ניתן להתעלם ממכלול הנסיבות שקדמו לה. את סבירות ההחלטה יש כמובן לבחון לאורו של פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בעתירה הראשונה וטיעוני העותרת לפני בית המשפט. לא ניתן להתעלם מכך שבית המשפט, עת הזמין את ועדת החריגים לשקול בכובד ראש לחרוג לגבי העותרת מהוראות הנוהל (למרות ה סירוב הקודם), הדגיש את העובדה שהעותרת הביעה נכונות לקבל דירה בכל מקום בארץ. נכונותה של העותרת לוותר על הזכות לדיור באזור מגוריה היוותה שיקול בעיני בית המשפט עת פנה בהמלצה לוועדה, והיוותה גם נסיבה או נימוק עיקרי עבור הוועדה לבחון אופציות דיור נוספות עבור העותרת תוך התחשבות בצרכיה ונסיבותיה. נכונות העותרת, כאמור , היא זו שפתחה בפניה אפשרויות דיור נוספות ואיפשרה גם לוועדה - על רקע כמות ומיהות הממתינים לדיור באזור עפולה למול מלאי הדירות הקיים שם - להעניק לה סעד בעפולה. עפולה נמצאה חלופה הולמת גם לנוכח קיומו של בית חולים בסביבה. לראיה, העותרת לא הוכרה זכאית לדיור בראשון לציון לא בהחלטות קוד מות של המשיב ולא בהחלטה אחרונה זו. גם הפעם הוועדה קבעה מפורשות שהעותרת אינה זכאית לדירה בראשון לציון, בבחינת שהוועדה לא מצאה שיש די בנסיבותיה הספציפיות של העותרת, בהשוואה לממתינ ים אחרים באזור ראשון לציון ומלאי הדירות הקיים שם, כדי לזכות אותה בדירה באזור זה.

4.8 לא ניתן לקבל את טיעוני ב"כ העותרת לפיהם מרגע שהוכרה זכאותה של העותרת על ידי ועדת החריגים, יהא הנימוק לכך אשר יהא, יש להחיל לגביה את כל כללי הנוהל, לרבות הכלל שהוועדה חרגה ממנו לצורך הענקת סעד. טיעון כזה לא רק חותר מתחת לסיבה העיקרית, אם לא היחידה, שבגללה אושרה לעותרת דירה לפנים משורת הדין, אלא הוא ניסיון לא הולם מצד העותרת לאחוז בחבל משתי קצותיו. אחרי הכל, העותרת לא נמצאה זכאית לדיור על פי הנוהל, כאשר הסעד החריג שהועניק לה היה פועל יוצא מנכונותה לסטות מהנוהל ולהרחיב את מעגל אזורי הדיור הרלוונטיים לגביה.
קבלת הטענה באופן הגורף שבו היא הוצגה על ידי ב"כ העותרת, לא כל שכן במקרה כמו שלנו, עלולה לכרות את הענף שעל בסיסו פועלת הוועדה כדי להעניק סעד חריג למי שאינו זכאי לכך על פי הנוהל. הנה כי כן, במקרה שלנו, כעולה מהנמקותיה הברורות של הוועדה, רק נכונותה של העותרת לקבלת דירה ב פריפריה, תוך הבעת הסכמה מפורשת לחריגה מהנוהל בנושא זה, היוותה שיקול ונסיבה להיעתר לבקשה. האם יעלה על הדעת לומר שכעת, לאחר שהעותרת הסכימה לגור בכל מקום בארץ, והכשירה בכך את הקרקע לחרוג לגביה מהנוהל, "תקום לתחייה" הוראת הנוהל שנחרגה, ובית משפט יורה על זכאותה בראשון לציון?
פסקי הדין אליהם הפנה ב"כ העותרת בעניין קציר ובעניין אשורובה שונים בנסיבותיהם מאלה של העותרת, לרבות מבחינת הרציונאל הגלום בהם - ואין להקיש מהם לעניינו. שומה על בית המשפט לבחון כל מקרה לגופו. יש ובית המשפט יסבור שלמרות שהוענק סעד בחריגה מהנוהל, אין זה סביר ומוצדק לסטות מהוראות אחרות הכלולות בנוהל (כפי שקרה בפסקי ה דין שאליהם הפנה ב"כ העותרת), ואולם ברי לטעמי , שאין לומר זאת במקרה כשלנו שבו מבקשת העותרת לקיים את אותה הוראת נוהל שבזכות הסטייה ממנה הוענק לה הסעד החריג.

4.9 לעניין הסיוע בשכר דירה: כפי שהובהר, עם כניסתה של העותרת לתור הממתינים בעיר עפולה, היא הוכרה בהתאמה כזכאית לסיוע מוגדל בשכר דירה לפי היישוב שבו אושרה לה הדירה, וזאת בגובה של 1850 ₪. תחילה, סירבה העותרת להצעות הדיור בעיר עפולה נוכח רצונה לדירה במרכז, ואולם לאחר מכן ביקשה להישאר בתור הזכאים לדירה בעפולה ולכן המשיכה לקבל את הסיוע בהתאם לעיר זכאותה. מרגע שהעותרת מבקשת להמשיך ולהיכלל כזכאית לדירה בעפולה, היא איננה יכולה לאחוז בחבל משתי קצותיו ולהוסיף ולטעון כנגד גובה הסיוע שניתן לה בהתאם לעיר זכאותה. הוסבר לעותרת, כי במצב הזה היא יכולה להגיש בקשה לוועדת החריגים להגדלת הסיוע בעיר בעפולה , או לחלופין לוותר על הדירה בעפולה ולהגיש בקשה חדשה בהתאם למקום מגו ריה במרכז.

4.10. אין מקום במסגרת עתירה זו להידרש לטענות העותרת ביחס ל התנהלות כללית כושלת, לכאורה, של המשיב במשך שנים . מדובר בטענות שאינן נוגעת במישרין לעתירה דכאן ולעניינה של העותרת, ואין ז ה ההליך הנכון להידרש לבחינתן.
הוא הדין לגבי טענה לקיפוח או לאפלייה כביכול. לא הובאו לפני בעניין זה נתונים רלוונטיים ומספקים. ההפניה למקרה בעניין סיגלית לוי אין בה כדי להועיל, שכן לא זו בלבד שמדובר בהחלטת ביניים בהליך שעדיין תלוי ועומד , אלא ש לצורך ענייננו, לא ניתן ללמוד די הצורך מהטבלה שהוגשה שם.

4.11 בשולי הדברים יצוין, כי אגב ניהול ההליך, בניסיון למצוא פתרון עבור העותרת, הוצע לה לפנות לפיילוט המתקיים בעת הזאת אצל המשיב בעקבות פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין אלבז. במסגרת הפיילוט המשרד בודק בעצמו , שלא באמצעות הביטוח הלאומי, את נושא מיצוי ההשתכרות ואת האפשרות להכיר בזכאות פוטנציאלית לקצבת הבטחת הכנסה. למרות שחלפו חודשים רבים מאז הדיון המקדמי (בגלל מגפת הקורונה והעובדה שבית המשפט פעל במצב חירום) , העותרת לא פעלה בכיוון זה ולא פנתה למשיב. ב"כ העותרת ציין כי הגשת בקשה בהתאם להוראת השעה הנ"ל משמעותה שהעותרת תהא משך שנה תחת בדיקה קפדנית של כושר השתכרות. לדידו, מאחר שהעותרת הוכרה כבר כזכאית לדיור ציבורי (במסגרת ועדת החריגים), הרי שאין היא מעוניינת לפעול בהתאם לאותו מסלול.

4.12 לסיכום, לאור כל האמור לעיל, מסקנתי היא שלא ניתן לומר כי נפל פגם בהחלטת הוועדה מושא העתירה ו/או שהיא נגועה בחוסר סבירות המצדיק התערבות בית משפט זה.
דין העתירה להידחות אפוא - וכך אני מורה.

לפנים משורת הדין ומתוך התחשבות במצבה של העותרת – אין צו להוצאות.

המזכירות תשגר עותק פסק הדין לצדדים .

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ח חשוון תשפ"א, 15 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.