הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 9280-03-20

לפני
כבוד ה שופטת גיליה רביד

עותרים

אחים חכם אימפריה למימון והשקעות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד זיו רוטמנש

נגד

משיבים

המפקח על השירותים הפיננסיים
ע"י ב"כ עו"ד אפרת קורנ צברגר ועו"ד אריאל אררט

פסק דין

עתירה זו מופנית כנגד שתי החלטות מיום 23.1.20 שניתנו על ידי המשיב, הוא הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון, אשר משמש גם כמפקח על נותני שירותים פיננסיים בהתאם לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), תשע"ו-2016 (להלן:" החוק"). בגדרן של החלטות אלה בעלות הנמקה זהה (שיכונו לצורך העניין: "ההחלטה") נדחו בקשות שהגישה העותרת בתאריך 26.12.19 לקבלת רישיון למתן שירותי אשראי וכן רישיון למתן שירות בנכס פיננסי (להלן: "הבקשות" או " הרישיונות").

1. העובדות הצריכות לענייננו

1.1 העותרת הינה חברה פרטית בע"מ אשר מוחזקת על ידי מר חכם עמאר ת.ז.XXXXXX277 מכפר קאסם (להלן: "מר עמאר").

1.2 המשיב עומד בראש רשות שוק ההון ביטוח וחיסכון (להלן: "הרשות") אשר משמשת כרשות המאסדרת, בין היתר, את תחום השירותים הפיננסיים נושא הבקשות דכאן.

1.3 במענה לבקשות שהגישה העותרת כאמור לעיל, שלח המשיב בתאריך 6.8.19 הודעות בכתב לעותרת לפיהן הוא שוקל לדחות את הבקשות (להלן: "הודעות השקילה"). המשיב נימק את הודעותיו על המלצה שלילית שהתקבלה ממשטרת ישראל על בסיס מידע חסוי הקושר את מר עאמר לביצוע עבירות פליליות של הלבנת הון, הכל כפי שפורט בפרפרזה שצורפה כנספח להודעות (ראו נספחים 1 ו-2 לעתירה). לעותרת ניתנה שהות עד ליום 6.9.19.להעלות את טיעוניה בכתב בנושא.

1.4 בתאריך 8.9.19 נשלחה התייחסות העותרת בכתב להודעות השקילה (ראו נספח 3 לעתירה), ובתאריך 23.1.20 הורה המשיב על דחיית הבקשות, כפי שפרט ונימק בהרחבה בכתב (ראו נספח 1 לעתירה). המשיב התייחס לטענותיה השונות של העותרת הן במישור הכללי/נורמטיבי והן במישור הפרטני, וקבע כי לאחר שנלקח בחשבון כל המידע שעמד לפניו, ובכלל זה המידע העולה מהפרפרזה המשטרתית וכן מחומר מסווג נוסף שהועבר מהמשטרה, הוא מצא כי נכון לדחות את הבקשות בהתאם לסעיף 15 לחוק.

1.5 אשר למידע המשטרתי שבבסיס ההחלטה: במהלך הדיון התייצב לפני קצין המודיעין של ימ"ר מרכז ובמעמד צד אחד שמעתי ממנו הסברים הנוגעים למידע שעמד לפני הממונה וכן הוצג לעיוני דו"ח סודי בנושא.

2. עיקרי טענות העותרת בקצרה

2.1 לגישת העותרת, בניגוד למידע שעליו נסמך המשיב, מר עאמר הינו איש משפחה, נשוי ואב לשני ילדים קטינים אשר עוסק בתחום יזמות הנדל"ן והכנסותיו מדווחות כדין לרשות המסים.

2.2 המידע שבגללו הוחלט על דחיית הבקשות לא פורט לפני העותרת אלא רק במסגרת פרפרזה קצרה ולאקונית, באופן שאינו מאפשר התייחסות והתמודדות של ממש. הדבר מהווה פגיעה קשה בזכות הטיעון המוקנית לעותרת. זאת ועוד, העובדה שהמשיב מנע מהעותרת עיון בחומרים אשר הובילו אותו להליך השקילה מהווה פגיעה קשה בזכותה החוקתית להליך הוגן.

2.3 לדברי העותרת, היא דרשה להיות מוזמנת לשימוע יעיל, תכליתי וענייני שבמסגרתו תוכל לטעון לגופם של דברים, ובקשתה נדחתה. לגישתה, טיעון כזה יכול להיעשות רק במסגרת שימוע על פה שאף יכלול את נציג המשטרה שהמלצתו היוותה נימוק להחלטה.

2.4 לטענת העותרת, החלטת הממונה התקבלה בחריגה מסמכות. סעיף 15 לחוק מפרט שיקולים שונים שבגינם לא יינתן רישיון לעיסוק בתחום מתן השירותים הפיננסיים ובסעיף זה לא נכללת כנסיבה פרטנית לדחיית הבקשה עובדת קיומו של מידע חסוי כזה או אחר מהמשטרה ביחס לבעל השליטה במבקש הרישיון. יוצא אפוא כי המשיב מבקש לפגוע בחופש העיסוק של עותרת ללא סמכות מפורשת בחקיקה ורק בהסתמך על "חוזר יושר ויושרה" המאוזכר בהודעת המשיב. חוזר זה מוסיף שלא כדין קריטריונים שלא נקבעו בחוק ומרחיב בצורה משמעותית את אמות המידה לדחיית בקשות לרישיון, דבר המהווה חריגה מובהקת מעיקרון חוקיות המנהל. כאשר המחוקק רצה לאפשר דחיית בקשה לרישיון על סמך מידע חסוי ידע לקבוע זאת מפורשות. החוזר אינו מעל לחוק והוא נתון לביקורת שיפוטית. לגישת העותרת, השיקולים שהוכנסו למסגרת החוזר יש בהם כדי לרוקן את דבר החקיקה הראשית ובאמצעות כך לפגוע בזכויות יסוד מוגנות.

2.6 החלטת המשיב חורגת ממתחם הסבירות באשר התקבלה על סמך המידע המשטרתי בלבד. פגיעה בזכות העיסוק ראוי שתתבסס על מסה קריטית של ראיות טובות ולא על סמך מידע מודיעיני עלום ובלתי מבורר שנמצא ברף הנמוך של ראיה מנהלית. זאת ועוד, אילו היה מדובר במידע משמעותי הוא היה מבשיל כדי כתב אישום או למצער חקירה פלילית.

2.7 קבלת המלצת המשטרה מחליפה למעשה את המשיב ופוטרת אותו מהצורך בהפעלת שיקול דעת. זאת ועוד, למשיב אין יכולת אמתית להפעיל שיקול דעת בהעדר אפשרות להעריך את המידע המודיעיני ואיכותו.

2.8 לטענת העותרת היא חולקת על עצם קביעת המשיב כי מדובר במידע שהוא חסוי. לראיה, המציאות מלמדת שלאחרונה נוהג המשיב להוציא לגופים רבים הודעות שקילה הנסמכות על מידע חזוי לכאורה, וזאת כדבר שבשגרה.

3. עיקרי תשובת המשיבה בקצרה

3.1 לגישת המאשימה מדובר בהחלטה מנומקת לעילא ולעילא שהתקבלה לאחר שימוע ובהתבסס על ראיות מנהליות משמעותיות. לצורך ההחלטה נשקלו טענות העותרת, נאספה תשתית עובדתית והופעל שיקול דעת ראוי ומאוזן.

3.2 לא נפל כל פגם בהתנהלות המשיב בעת בחינת בקשות העותרת, בוודאי לא פגם המצדיק התערבות בית המשפט. טענות העותרת בשימוע נבחנו בנפש חפצה תוך עמידה על כללי הצדק הטבעי והעותרת לא הצביעה אחרת.

3.3 אין בסיס לטענה שהליך השימוע חייב להיות על פה. חובתה של הרשות המנהלית לשמוע את הצדדים הנוגעים בדבר אך דרכי השמיעה הן רבות ובמגוונות ומשתנות על פי הנסיבות. במקרה שלנו ניתנה לעותרת הזדמנות להעלות את טענותיה והיא אף עשתה זאת. לא הייתה חובה על המפקח לאפשר לה גם טיעונים על פה, זאת על פי האמור בסעיף 154(ב) לחוק. גם מבחינת שיקולי יעילות אין מקום לצפות מהמפקח שייעתר לכל מי שמבקש לקיים שימוע על פה נוכח העובדה שלמפקח הוגשו כ-2,500 בקשות לרישיון.

3.4 ההחלטה ניתנה בהתאם לשינוי החקיקתי על רקע המשטר המשפטי החדש שנועד לאסדרת תחום נותני שירותי מטבע, ואשר במסגרתו הועלה משמעותית הרף לקבלת רישיון יחסית למשטר הישן. במסגרת החקיקה החדשה הושם דגש על יצירת סביבה אמינה ובטוחה למתן שירותים פיננסיים שלא על ידי גורמים בלתי לגיטימיים, הכול כמשתקף בתכליות שסעיף 3(1) לחוק. להעדר האסדרה בעבר היו תוצאות לא רצויות שהבולטת שבהן הייתה חדירה של גורמים עברייניים לענף ויצירת תשתית להעלמת מיסים ולהלבנת הון בהיקף נרחב, מציאות שהמשטר החדש בא לפתור.

3.5 מהסיבות דלעיל ומחמת הצורך לבחון את יושרו ומהימנותו של אדם המבקש לעסוק במתן שירותים פיננסיים, המחוקק העניק לממונה, במסגרת הוראת סעיף 4(ב) לחוק, סמכות מיוחדת ושיקול דעת רחב לקבוע הוראות לעניין אמות המידה, השיקולים והנסיבות שיובאו בחשבון בבחינת יושרו ויושרתו של המבקש. למפקח הוענקה סמכות מפורשת להתקין הוראות ביחס ליושרו וליושרה של הגורם המפוקח ולכן אין מדובר בחריגה מסמכותו של הממונה.

3.6 סעיף 15(ב) לחוק קובע שהממונה רשאי שלא לתת רישיון מקום בו סבר כי מבקש הרישיון אינו ראוי לעסוק במתן שירות בנכס פיננסי או אשראי וזאת מטעמים של שמירה על שלום הציבור או ביטחונו או טעמים אחרים שבטובת הציבור, גם אם מבקש הרישיון עומד בתנאיי הרישיון במובנם "הצר". לאור הרציונאליים שבבסיס חקיקת החוק ולשם קיום תכליותיו. אך טבעי שבסמכות הממונה להסתמך על חומרים שהועברו אליו מאת משטרת ישראל שהם הגוף הרלוונטי לעניין זה, לרבות חומרים חסויים.

3.7 בכל הנוגע למידע שעליו רשאית הרשות כרשות מנהלית להסתמך הרי שבית המשפט העליון קבע לא אחת שרשות מנהלית אינה כפופה בהכרח לדיני הראיות וכי היא רשאית לסמוך ידיה בין היתר על ראיות חסויות שאינן קבילות, ובלבד שמדובר בראיות שרשות סבירה הייתה סומכת ידיה עליהן. הפסיקה הכירה זה מכבר בשיקולים שלאורם דחה המשיב את בקשות הרישיון כשיקולים ראויים שבכוחם להוביל לדחיית בקשות לרישיון, וכן הכירה בראיות המנהליות שעמדו בבסיס החלטת המשיב כראיות מנהליות אשר לא רק שמן הראוי להסתמך עליהן במקרים רבים, אלא שהתעלמות מהן היא הפעולה הבלתי סבירה.

3.8 גם לאחר קבלת החומר ממשטרת ישראל ו/או המלצת המשטרה הפעיל הממונה את שיקול דעתו המנהלי ביחס לממצאים ומצא אותם חמורים, בהינתן שמדובר במעורבות בתחום של הלבנת הון. הניסיון לטעון כי הבאה בחשבון של ראיות מנהליות המגיעות מהמשטרה משמעותן "התפרקות" משיקול דעת עצמאי של הממונה דינן להידחות.

3.9 הזכות החוקתית לחופש העיסוק אינה זכות בלעדיה אין, והיא עלולה להיסוג מפני זכויות אחרות לרבות האינטרס הציבורי וההגנה על שלום הציבור וביטחונו. כנגד חופש העיסוק של מאן דהוא עומדות דרישות הדין למתן רישיון ונוהלי המשיב המשקפים את האינטרס הציבורי שגובר על הזכות לחופש העיסוק.

4. דיון ומסקנות

4.1 אומר כבר עתה כי לאחר בחינת טיעוני הצדדים ולאחר עיון בחומר הסודי ובהסברי קצין המודיעין, נחה דעתי כי דין העתירה להידחות, כפי שיפורט וינומק להלן:

4.2 כידוע, חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים משנת 2016 נועד לאסדרת הפיקוח על נותני שירותים פיננסיים וזאת מתוך הבנה שיש מקום לשנות את המציאות הקודמת שהתאפיינה בהעדר רגולציה מספקת. הדבר נועד להבטיח את אמינותם ויושרתם של העוסקים בנושא ולנטרל אפשרות לחדירת גורמים עבריינים לתחום העיסוק הנ"ל. תכליות החוק ומטרותיו נקבעו בצורה ברורה בסעיף 3 לחוק, ובין היתר "יצירת סביבה אמינה, בטוחה ויציבה למתן שירותים פיננסיים בידי נותני שירותים פיננסיים הפועלת בהתאם לכל דין " וכן "הגנה ושמירה על עניינם של הלקוחות של נותני השירותים הפיננסיים" .

4.3 לצורך מימוש תכליות החוק ניתנו ביד המפקח סמכויות רחבות, כלים ליישום סמכויותיו ושיקול דעת רחב. כך, בסעיף 4 לחוק נקבע כי המפקח רשאי לשם ביצוע תפקידו (לאחר היוועצות עם הוועדה) לתת הוראות שונות במטרה להבטיח את ניהולם התקין של המפוקחים. כמו כן, לענייננו, הוא הוסמך לתת הוראות לעניין אמות המידה, השיקולים והנסיבות שיובאו בחשבון בבחינת יושרו ויושרתו של אדם לפי החוק [ראו סעיף 4(ב)].
סעיף 15 לחוק קובע כי המפקח רשאי לתת לאדם או לגוף רישיון בסיסי למתן שירות פיננסי מקום שבו מתקיימים לגביו רשימה של תנאים, חלקם ספציפיים וחלקם כלליים, המנויים שם. רלוונטיים לענייננו תתי הסעיף הבאים שיצוטטו להלן:

"15 (א)(3) מבקש הרישיון, ואם הוא יחיד- גם בעל השפעה בו, לא הורשע בעבירה שמפאת מהותה, חומרתה או נסיבותיה מבקש הרישיון אינו ראוי לעסוק במתן שירות בנכס פיננסי או במתן אשראי, לפי העניין, וכן לא הוגש נגדו כתב אישום בעבירה כאמור שטרם ניתן בעניינו פסק דין סופי, ולא מתקיימות לדעת המפקח נסיבות אחרות המטילות דופי ביושרו וביושרתו לפי אמות המידה שעליהן הורה לפי סעיף 4(ב) לעניין זה ומבלי לפגוע מכלליות האמור".

15(ב) "מצא המפקח כי בשל טעמים של שמירה על שלום הציבור או ביטחונו או טעמים אחרים שבטובת הציבור מבקש הרישיון אינו ראוי לעסוק במתן שירות בנכס פינני או במתן אשראי רשאי שלא לתת רישיון למבקש אף אם מתקיימים לגביו התנאים שבסעיף קטן (א), ובלבד שנתן לו הזדמנות לטעון את טענותיו לפניו או לפני מי שהוא הסמיך לכך מבין עובדיו, בדרך שהורה".

4.4 מכוח ההסמכה שבסעיף 4(ב) הנ"ל הוציא המפקח בתאריך 9.7.18 מסמך הכולל הנחיות והוראות שכותרתו "יושר ויושרה", שבמסגרתו נקבעו הנחיות ואמות מידה לבחינת יושר ויושרה - הוא החוזר שעליו נסמך המפקח בהחלטתו הנוגעת לעותרת (להלן:"החוזר"). בחוזר נקבע מפורשות כי כחלק מאמות המידה, יש לקחת בחשבון מידע מסוגים שונים שמתקבל מרשויות מאסדרות או מפקחות, וכן מידע מרשות ביטחון [ראה סעיף 3(13)]. למיותר לומר, כי השימוש בביטוי הרחב "מידע" מעיד שאין הכרח להידרש לראיות קבילות על פי דיני הראיות.

4.5 לאור האמור לעיל, יש לדחות את טענת העותרת שלפיה החלטת המפקח נגועה בחוסר סמכות. לא זו בלבד שהחוזר הוצא מכוח הסמכה מפורשת בחוק לצורך ה מטרה שלשמה נועד, אלא שמעת הוצאתו , בהתאם לכללי המשפט המנהלי ועיקרון השיוויון, שומה על המפקח לפעול בהתאם להנחיות הגלומות בו בעת בחינת בקשות לרישיון.
אין חולק כי בהתאם לאמור בחוזר, מידע מהמשטרה הוא אחד מאמות המידה הרלוונטיות שיש לקחת בחשבון לצורך קבלת ההחלטה - ואין תמה בכך. מי אם לא המשטרה יכול לספק תשתית עובדתית רלוונטית כאשר על המדוכה עומד יושרו ואמינותו של מבקש הרישיון , ובפרט בהיבט של הלבנת הון.
בהקשר זה ובנוסף, העותרת העלתה טענות לגופן של אמות המידה שנקבעו בחוזה בטענה שהן חורגות ומרחיבות את הקריטריונים שנקבעו בחוק. לאור ניסוחו הרחב של סעיף 15 ובעיקר האמור בסעיף 15 (ב), נראה, לכאורה, שאמות המידה שנקבעו בחוזר הולמות את האמור בחוק ואת תכליותיו, ואולם במסגרת עתירה מנהלית זו אין מקום להידרש לנושא ולקבוע מסמרות. אין זה בסמכותו של בית משפט זה להעביר תחת שבט ביקורתו את החוזר גופו ואת ההנחיות הגלומות בו. יש להפנות בעניין זה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, תש"ס-2000, תוספת ראשונה סעיף 21(29) שם נקבעה סמכות בית המשפט לעניינים מנהליים לדון בהסדרת עיסוק על פי חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים "למעט החלטה של המפקח הקובעת כללים או הנחיות לפי החוק האמור".

4.6 כאמור, לטענת העותרת, בהחלטה נפל פגם מתחום המשפט המנהלי מחמת שלא מוצתה זכותה לשימוע, לאחר שנדחתה בקשתה לשימוע על פה בנוכחות נציג המשטרה. לא אוכל לקבל את הטענה.
אין חולק שהעותרת קיבלה הודעות שקילה שלאחריהן קיבלה שהות והזדמנות להעלות טיעוניה בכתב לפני הממונה. סעיף 15(ב) סיפא לחוק קובע כי מקום שבו דוחה המפקח בקשה לרישיון חרף העובדה שמתקיימים לגבי המבקש התנאים שבסעיף קטן א', עליו לתת לו הזדמנות לטעון את טענותיו לפניו או לפני אדם אחר שמינה וזאת בדרך שיורה. עינינו הרואות שאין תימוכין לדרישת העות רת שהשימוע יהיה על פה דווקא. החוק נתן ביד המפקח את הפררוגטיבה לקבוע את דרכי השימוע ובלבד שתהא לעותרת האפשרות וההזדמנות לשטוח את טענותיה.
החלטת המפקח לאפשר טיעון בכתב בלבד איננה חריגה במקומותינו. זו הפרקטיקה הנוהגת ברשויות מנהליות רבות. כך, לשם הדוגמה ניתן להפנות להנחיות פרקליט המדינה מס/14.21 מתאריך 8.9.19 המדבר על מימוש זכות השימוע בהליך הפלילי. כברירת מחדל נקבע שהשימוע יהיה בכתב אלא אם כן תמצא התביעה לנכון, בהתאם לשיקול דעתה, לערוך שמוע על פה. אם כך בהליך פלילי, מקל וחומר בנסיבותינו.
יש להפנות בהקשרנו גם לפסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 4706/02 סאלח ואח' נגד שר הפנים (17.7.02 ) שם נקבע מפורשות כי דרכי השמיעה הן רבות ומגוונות ומשתנות על פי הנסיבות, וכי משניתנה ההזדמנות הראויה לעותר להעלות את השגותיו (שם לפני שר הפנים) מוצתה זכות השימוע והטיעון של העותר, גם אם ניתנה בכתב.
בעניין זה אין להתעלם גם מהשיקול הפרקטי שעליו עמד ב"כ המשיב. בהינתן שעל שולחנו של המפקח כ-2,500 בקשות לרישיון, ה דרישה לקיים תמיד שימוע על פה תסרבל את ההליך ותעכב שלא לצורך את הטיפול ברישיונות.

במקרה שלנו העותרת מסרה תגובתה להודעות השקילה במענה ארוך ומפורט בכתב הכולל טיעו נים עובדתיים ומשפטיים, שבמסגרתו העלתה את מכלול טיעוניה והשגותיה (נספח 3 לעתירה). לא התחוור מה עוד ביקשה לטעון על פה שלא ניתן היה להעלות על הכתב, ובאיזה אופן קופחה זכות הטיעון של העותרת מעצם העובדה שלא ניתן לה לטעון על פה.
בכל מקרה, לא ניתן לקבל כסבירה את בקשת העותרת לקיים את השימ וע בנוכחות נציג המשטרה ו לא ברור מה הבסיס הנורמטיבי לבקשה כ זו. כך או כך, מאחר שעסקינן במידע חסוי או רגיש שהמשטרה אינה מעוניינת לגלותו, אין תכלית לקיום מפגש כזה.

4.7 אשר לעצם חסיון המידע ולטענת העותרת כי במצב כזה יש קושי להתגונן כנגדו ולתת הסברים ראויים:
ראשית אומר, כי לאחר עיון בחומר ושמיעת הסבריו של קצין המודיעין, נחה דעתי כי בדין סירבה המשטרה לחשוף את המידע בפני העותרת. הפרפרזה שהועברה לעותרת נותנת תמונה כללית לגבי טיבו של החשד ומהות המידע, וקשה לפרט מעבר לכך. חומר מודיעיני שנצבר במשטרה ואשר משמש אותה למלחמה בפשיעה הוא חומר מסווג מטיבו ומהותו, שגילויו עלול לחבל במאמצי המשטרה לחשיפת עבריינות - וכך גם במקרה הנוכחי. אכן, מדרך הטבע, קיים קושי להתייחס ולהתמודד עובדתית עם מידע חסוי, ואולם מדובר ב הכרח בל יגונה שאיננו ייחודי למקרה שלפנינו. במערכת האיזונים שבין חשיפת המידע בפני העותרת , למול הנזק שגילויו עלול להביא לאינטרס הציבורי שמגולם במלחמה בפשיעה – גובר האחרון.
עוד יש להבהיר: בניגוד לטענת ב"כ העותרת לא אוכל לומר כי מדובר במידע שמצוי ברף התחתון ו/או מידע שמשקלו נמוך. לא אוכל גם לקבל את טענת ב"כ העותרת כי הראיה לדלותו של המידע נעוצה בעצם העובדה שלא הוגש בעטיו כתב אישום. אין בכך להעיד דבר. כידוע, ההליך המשפטי מחייב הסתמכות על ראיות קבילות בלבד, כאשר נטל ההוכחה בהליך הפלילי הוא נטל מוגבר של "מעבר לספק סביר".

4.8 אין צורך להכביר מילים ולחזור על מושכלת יסוד לפיהן בית המשפט יתערב בהחלט ת הרשות המנהלית רק אם נפל בה פגם מתחום המשפט המנהלי , או אם מדובר בהחלט ה בלתי סבירה בעליל. בהקשר האחרון, כל שעל בית המשפט לשאול את עצמו הוא האם החלטת הרשות המנהלית היא החלטה שרשות מנהלית סבירה הייתה יכולה לקבל בנסיבות העניין. אין הוא אמור להעמיד עצמו לנעליה או להעמיד את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה [ראו למשל: בג"ץ 2324/91 התנועה לאיכות השלטון נגד המועצה הארצית לתכנון ובניה (23.6.91) וכן בר"מ 13186/06 מדינת ישראל נגד דור פ"ד נח(4) 754 ועוד].

במקרה שלנו, כפי שפורט קודם, לא מצאתי כי דבק בהחלטה פגם כלשהו מתחום המשפט המנהלי. נותרת אפוא לדיון השאלה האם מדובר בהחלטה אשר חורגת באופן קיצוני ממתחם הסבירות. לטעמי, נקל להשיב על שאלה זו בשלילה. הסתמכות המפקח על חוות הדעת המשטרתית ועל המידע שנמסר לו עולה בקנה אחד עם ההנחיות שבחוזר, והיא גם מחויבת המציאות בנסיבות העניין. אילו התעלם ממנה ניתן היה לטעון לאי סבירות החלטתו. אין פירושו של דבר שהמפקח "התפרק" משיקול דעתו העצמאי ופעל כ-"חותמת גומי" מבלי להעביר את המידע המשטרתי תחת שבט ביקורתו. כאמור, מדובר במידע משמעותי שנמצא במוקד העיסוק המפוקח, מידע שלא ניתן ולא ראוי להתעלם ממנו.
החלטת המפקח בנסיבות המקרה היא החלטה ראויה ו סבירה שמבוססת על ראיות מנהליות רלוונטיות. למצער, לא מדובר בהחלטה שיש עילה או הצדקה להתערב בה.

5. סופו של דבר, לאור האמור לעיל, אני דוחה את העתירה.

העותרת תשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום.

זכות ערעור תוך 45 יום.

המזכירות תשגר עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו סיוון תש"פ, 07 יוני 2020, בהעדר הצדדים.