הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 806-02-20

לפני
כבוד ה שופטת גיליה רביד

עותרים

אריה ליב רוטנשטרייך

נגד

משיבים

1.מחלקת רישוי כלי ירייה במשרד לביטחון פנים
2.משטרת ישראל - מחוז מרכז
3.מנהלת לשכה מחוז תל אביב-גברת פרח קוצרו
4.המשרד לביטחון הפנים

על ידי עו"ד יוסי צדוק, פרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)

פסק דין

לפניי עתירה מנהלית המכוונת נגד החלטתו של הממונה באגף כלי ירייה, מתארך 2.1.20, לדחות את עררו של העותר על החלטה הדוחה את בקשתו לחידוש רישיון כלי ירייה שברשותו.

1. העובדות הצריכות לעניין

1.1 העותר היה בעבר בעל רישיון לנשיאת כלי ירייה אשר החזיק באקדח מכוח "תבחיני עבר", וזאת החל משנת 1975.

1.2 בשנת 2005 תפסה משטרת ישראל את אקדחו של העותר (בנסיבות שלא הובהרו על ידי הצדדים) ובשנת 2012 הוא חולט לטובת המדינה לפי לסעיף 14א(ב) לחוק כלי הירייה, תש"ט-1949 (להלן: "חוק כלי ירייה" או " החוק").

1.3 בשנת 2016 פנה העותר בבקשה חדשה להנפקת רישיון כלי ירייה, בהתאם לסעיף 7ה' ל- "הוראות בדבר דרישות סף לרישוי כלי ירייה ותבחינים למתן רישיון פרטי" (להלן: "הנוהל") - שלפיו, מקום שבו חולט כלי ירייה כדין או הושמד על ידי המשטרה כדין, בקשה שיגיש בעל הרישיון תידון כבקשה חדשה ותותנה בעמידה בתבחין תקף (ראו נספח א' בתשובה).

העותר הגיש את בקשתו, כאמור, בהתבסס על תבחין שכותרתו "המלצה פרטנית של משטרת ישראל". המלצה כזו ניתנה לובנימוק שהוגדר "עניין ביטחוני" (קרי, הגנה עצמית והגנה על ילדי הקיבוץ). מכוח המלצה זו אושרה בקשתו על ידי מנהל האגף לכלי ירייה, ונופק לו רישיון כלי ירייה שתוקפו לשלוש שנים - מתאריך 18.5.16 ועד לתאריך 30.9.19 (ראו נספח ב' לכתב התגובה). במקביל חתם העותר על התחייבות לוויתור על הרישיון לכלי ירייה בתום תקופה זו (ראו נספח ג' לתגובה).

1.4 בתאריך 2.7.19, סמוך לתום תקופת הרישיון, נשלח לעותר מכתב מטעם האגף לרישוי כלי ירייה, בדרישה להוכחת עמידה בתבחין מזכה לצורך חידוש הרישיון. צוין במכתב כי אי הוכחת עמידה בתבחין מזכה תחייב את ביטול הרישיון והפקדת כלי הירייה במשטרה (ראו נספח ד בתגובה).

1.5 על רקע האמור, בתאריך 8.8.19 פנה העותר לחטיבת האבטחה במשטרת ישראל וביקש לקבל המלצה פרטנית (חדשה) לצורך חידוש רישיון כלי הירייה שברשותו, זאת בטענה שהוא משמש קצין בטיחות בתעבורה בקיבוץ שדות ים, מפקח על רכב תפעולי ובא במגע עם עובדים ערבים (ראו נספח ו' בתגובה).

1.6 בתאריך 12.8.19 סורבה בקשת העותר על ידי קצין אבטחה ורישוי של מרחב יפתח בנמקו"
"תבחין המלצה פרטנית של משטרת ישראל ניתן במקרים מיוחדים ובמשורה. בפנייתך לא עלה צורך או עמידה בקריטריונים המצדיקים מתן המלצה פרטנית של משטרת ישראל. בפנייתך צוין כי הינך מבקש רישיון לנשק בשל תפקידך כקצין בטיחות בתעבורה בקיבוץ שדות ים. תבחין המלצה פרטנית של משטרת ישראל אינו משמש כתחליף לתבחיני האגף לכלי ירייה שבמשרד לביטחון פנים. באפשרותך לפנות לאגף לכלי ירייה שבמשרד לביטחון פנים ולברר זכאותך בכפוף לעמידה בתבחינים..."
בקשה נוספת זהה שהגיש העותר בעקבות מכתב תשובה זה נדחתה אף היא בתאריך 27.8.19 על ידי תנ"צ מוריס חן ,ראש חטיבת אבטחה ורישוי במשטרה, (נספח ח' לתשובה). תנ"צ חן ציין כי העותר אינו עומד בתנאים הנדרשים לקבלת המלצה פרטנית, תוך הבהרה כי קבלת רישיון לכלי ירייה מכוח תבחין של המלצה פרטנית ממשטרת ישראל הוא זמני ותלוי בהערכת מצב עיתית. קבלת רישיון מכוח תבחין זה נתונה לבחינה שוטפת של הצורך בנשק, האינטרס הציבורי שבהחזקתו ועמידה במדיניות ובתנאי משטרת ישראל.

1.7 בתאריך 5.11.19, בהעדר המלצה פרטנית של משטרה ישראל - הוא התבחין שעליו נסמך העותר בבקשתו- נדחתה בקשת העותר לקבל רישיון לנשיאת כלי ירייה (נספח י"א בתגובה).

1.8 ערר שהגיש העותר נגד החלטה זו נדחה בתאריך 2.1.20 על ידי הממונה באגף הרישוי, גב' פרח קוצ'רו וזאת בנימוק שהעותר כשל מלהמציא המלצה פרטנית של המשטרה ואף לא עמד בכל תבחין מוכר אחר. עוד הודגש בהחלטה, כי קבלת רישיון לכלי ירייה בתבחין "המלצה פרטנית של משטרת ישראל" תקף ל-3 שנים בלבד ולקראת כל חידוש על בעל הרישיון להוכיח עמידה בתבחין מזכה, כפי שגם הובהר לעותר עובר לקבלתה רישיון בשנת 2016. (ראו נספח י"ב בתגובה).
על החלטת הממונה בערר הוגשה העתירה דכאן.

1.9 להשלמת התמונה יצוין כי בחודש אוגוסט 2019 הגיש העותר תביעה קטנה בגין נזקים שנגרמו לו לכאורה כתוצאה מהתנהלות המשיבים בהקשר לרישיון לנשיאת נשק (ת"ק 40454-08-19). בהעדר סמכות עניינית של בית המשפט לתביעות קטנות, התביעה נמחקה בהסכמה.
עוד יצוין, כי סמוך לאחר מתן תשובת הממונה בערר פנה העותר ללשכת מבקר המשרד לביטחון פנים והממונה על תלונות הציבור בתלונות נגד גב' פרח קוצ'רו, בטענה כי החלטותיה בעניינו ניתנו שלא בסמכות. העותר נענה כי הגב' קוצ'רו פעלה בסמכות לפי דין, בהתאם למינוי השר ולהסמכתה כפי שזו פורסמה בילקוט הפרסומים (ראו נספחים 5-6 בעתירה).

2. עיקרי טענות העותר בקצרה

2.1 במוקד עתירת העותר הטענה שנעשה לו עוול בכך שלא חודש רישיון הנשק שהיה ברשותו. העותר עמד על כך שהיה ברשותו רישיון לנשק מקדמת דנא, כאשר בפעם האחרונה, בשנת 2016, קיבל רישיון נשק מכוח המלצה פרטנית של משטרת ישראל, המלצה אשר באופן תמוה וללא הצדקה לא חודשה בתום תקופת הרישיון.
במהלך הדיון העלה העותר טענה חדשה (שלא נטענה בעתירה) לפיה מגיע לו רישיון נשק גם מכוח התבחין "הוראת מעבר".

2.2 העותר הבהיר, כי הנשק דרוש לו לצורך הגנה עצמית נוכח עבודתו כקצין תעבורה בקיבוץ שדות ים במסגרתה הוא בא במגע עם עובדים ערבים. במהלך ברור העתירה הוסיף העותר נימוק נוסף (שלא הועלה בכתב העתירה), כי הנשק דרוש לו גם מאחר שהוא מתגורר ביפו ד', מקום בו מתרחשים חדשות לבקרים אירועי ירי ברחוב, דבר שמוליד את הצורך להגן על עצמו ועל משפחתו.

2.3 עוד הדגיש העותר כי העובדה שרישיון הנשק שלו לא חודש, לאחר שנים ארוכות שהיה ברשותו רישיון כאמור, פוגעת בשמו הטוב בקרב אנשי הקיבוץ בו הוא עובד, הסבורים כעת כי רישיון הנשק נשלל ממנו בשל היותו "עבריין", כלשונו. לדברי העותר הוא אדם נקי מכל רבב, ונכה צה"ל, בעל רקע צבאי עשיר - בעטיים של אלו לא היה מקום לסרב את בקשתו [לתמיכה בטיעוניו הגיש העותר במהלך הדיון מסמכים משירותו הצבאי ותעודת נכה צה"ל – ראו במ/1] .

2.4 לגישת העותר יש לבחון את עניינו כמי שבוטל רישיונו, להבדיל מאדם המבקש לראשונה לקבל רישיון נשק. בהקשר זה, הפנה העותר לפסיקה שעניינה ביטול רישיון, אשר לפיה על מנת לבטל רישיון קיים נדרשת הנמקה מוצקה ל סירובם של המשיבים.

2.5 העותר צרף פסיקה האומרת שעל המשיב 1 להפעיל את שיקול דעתו ולא לקבל את המלצת המשטרה כלשונה מבלי לשקול את שיקוליו ולהפעיל שיקול דעת עצמאי.

2.6 לטענת העותר החלטת הממונה, הגב' פרח קוצ'רו, שאותה כינה "מתחזה" ניתנה בחוסר סמכות, שכן לדבריו ההחלטה בעניינו אמורה הייתה להתקבל על ידי ועדת ערר, להבדיל מ" ממונה בערר". העותר הפנה בהקשר זה לחוק יסוד הממשלה, אשר מכוחו הוא למד כי היה צורך לדון בעניינו במסגרת וועדה. כן הפנה לחוק הסדרת הביטחון בגופים ציבוריים, תשנ"ח-1998 הקובע כי על השר למנות ועדת ערר.

3. תמצית טענות המשיבים

3.1 לגישת המשיבים דין העתירה להידחות על הסף מחמת חוסר תום לב והעדר ניקיון כפיים של העותר, זאת משום שמדובר בעתירה רצופה טענות סרק, המבוססות על טעויות משפטיות בסיסיות. העתירה איננה ערוכה בהתאם לדרישות המנויות בסעיף 5 לתקנות בית המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), התשס"א – 2000, לרבות העובדה כי לא צורף לה תצהיר ערוך כדין. זאת ועוד, הנספחים שצרף העותר הם בעיקרם דברי חקיקה ופסיקה שאינם רלוונטיים לענייננו.

3.2 לטענת המשיבים, דין העתירה להידחות גם לגופה, שכן לא נפל כל פגם בהחלטת המשיבים ובוודאי שלא ניתן לומר כי מדובר בהחלטה החורגת ממתחם הסבירות. העותר לא מילא אחר התבחין שעל בסיסו הגיש את הבקשה, שהרי לא קיבל המלצה פרטנית ממשטרת ישראל. גם אם בעבר המליצה המשטרה לתת לו רישיון, הרי שרישיון זה היה זמני וקצוב בזמן. רישיון שניתן על בסיס המלצה פרטנית תקף לשלוש שנים ואינו מתחדש באופן אוטומטי. בחינתו נעשית בתום התקופה, כל פעם מחדש, על בסיס המלצה מחודשת של משטרת ישראל. למשטרת ישראל שיקול דעת רחב והמלצתה ניתנת או נמנעת על רקע נסיבות או שיקולים המשתנים מעת לעת. המשטרה בחנה את בקשתו של העותר בהתאם לתנאים הקבועים בנהלי המשטרה ובהתאם למדיניות המשטרה בעת הנוכחית ומצאה שאין להיעתר לה. תבחין "המלצה פרטנית של משטרת ישראל" הוא תבחין חריג שהשימוש בו שמור למקרים מיוחדים בלבד. ב"כ המשיבים הוסיף בעניין זה, כי הנוהל הנוכחי פורסם בשנת 2018 והוא הרחיב את רשימת התבחינים לצורך קבלת רישיון לכלי ירייה. כפועל יוצא מכך השימוש בתבחין "המלצה פרטנית של משטרת ישראל" הלך ופחת והוא מיועד למקרים חריגים בלבד.

3.3 הוטעם, כי במקרה שלנו לא מדובר בביטול רישיון כפי שניסה העותר לטעון, אלא ברישיון נשק שפקע, ואשר בהעדר המלצה חדשה מהמשטרה – לא חודש ואין אפשרות לחדשו.

3.4 נקודת המוצא לדברי המשיבים היא שלאזרח אין זכות קנויה להחזיק ולשאת כלי ירייה, ומדיניות המשרד לביטחון פנים היא מדיניות המאזנת בין הצורך להגביר את ביטחון הציבור, מחד גיסא, ולשמור על שלום הציבור מאידך גיסא. האיזון נעשה באמצעות רשימת התבחינים שנקבעו על ידי השר, ועל מבקש הרישיון לעמוד בתבחין מזכה, דבר שהעותר לא עמד בו .

3.5 המשיבים הטעימו כי לעותר הוסבר על ידי נציגי האגף לכלי ירייה, כי התבחין של המלצה פרטנית של משטרת ישראל אינו תבחין יחידי בלתו אין, וכי אם לא יקבל המלצה פרטנית מהמשטרה, עדיין הוא רשאי לנסות ולהוכיח עמידה בתבחין מזכה אחר. הדברים הוסברו לעותר יותר מפעם אחת על ידי נציגי האגף וחרף זאת, העותר לא המציא מסמכים המוכיחים עמידה בתבחין מזכה אחר. לפיכך זכאותו מכוח תבחין אחר כלל לא נבחנה.

3.6. כך או כך, ב"כ המשיבים התייחס לטענת העותר לפיה הוא זכאי לקבל רישיון לנשק מכוח "הוראת מעבר" והדגיש כי דינה להידחות. לא זו בלבד שעותר לא הגיש בקשה הנסמכת על תבחין זה, וזכאות שכזו לא נבחנה על ידי הגורם המנהלי הרלוונטי, אלא שעל פניו הוא איננו עומד בתבחין הנטען. "תבחין הוראת מעבר" קובע כי מי שביום 31.12.14 החזיק ברישיון אקדח כדין במשך 10 שנים או יותר ברצף יהיה רשאי האגף להאריך לאותו אדם את תוקף הרישיון לתקופת רישיון נוספת בכל פעם, גם אם אינו עומד באחד מהתבחינים. בעניינו אין חולק כי בין השנים 2005-2016 לא היה בידו של העותר נשק, ולפיכך הוא אינו נכנס לגדר התבחין.

3.7 בהתייחס לסמכותה של הממונה בערר, גב' פרח קוצ'רו, נטען כי זו מונתה בהתאם לסעיף 12(ג1)(1) לחוק כלי ירייה, על פי החלטת השר לביטחון פנים מתאריך 14.8.11, והחלטה זו פורסמה כדין ברשומות (ראו נספחים ט-י בתגובה). טענות העותר בהקשר זה הופרכו במענים שניתנו לו מטעם אגף תלונות הציבור במשרד לביטחון פנים, ובכל זאת הדבר לא מנע ממנו מלחזור על טענותיו השגויות בעתירה זו, ללא בסיס עובדתי ומשפטי.

4. דיון ומסקנות

4.1 אומר כבר עתה, כי לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בכתבי הטענות ובדיון ו את המסמכים שצורפו על ידי הצדדים, לרבות פסקי הדין שהוגשו לעיוני, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות.

4.2 אשר לעתירת המשיבים לדחות העתירה על הסף: אכן, יש ממש בטענות ב"כ המשיבים כי העותר הגיש "כתב עתירה" שאינו ערוך כדבעי, מכיל בעיקר ציטוטים מפסקי דין שחלקם אינם רלוונטיים, ו הוא נעדר טיעון מסודר וממוקד. עם זאת, איני רואה הצדקה לדחות העתירה על הסף מטעם זה בלבד .
בכל מקרה אציין, כי לצורך הכרעה בעתירה לא תינתן התייחסות לטענות כלליות שהופנו על ידי העותר כנגד נושאי תפקידים שונים בכללם פרקליט המשיבים. כפי שהוסבר לעותר גם במהלך הדיון, סמכותו של בית משפט במסג רת העתירה הנוכחית מתמצית בהחלטה שלא לחדש את רישיון הנשק שלו – הא ותו לא.

4.3 מושכלות יסוד בהליך מנהלי הן שהתערבותו של בית המשפט בהחלטות הגורם המנהלי המוסמך היא מצומצמת. היא מוגבלת למקרים שבהם דבק בדרך קבלת ההחלטה פגם מתחום המשפט המנהלי, או למקרים שבהם ההחלטה נגועה בחוסר סבירות קיצוני המצדיק התערבות. נקבע לא אחת שבית המשפט לעניינים מנהליים אינו בא בנעליה של הרשות ואינו מחליף את שיקול דעתה בדעתו.

4.4 כידוע, על פי הדין בישראל, החזקת נשק אינה זכות מוקנית [עע"מ 3972/12 רופל נ' המדרש לביטחון פנים (23.3.15)] כאשר מדיניותו העקרונית של משיב 1 – שאושרה כמוצדקת בפסיקה -היא מדיניות מצמצמת השוא פת לצמצם את כמות כלי הירייה המוחזקים בידי גורמים פרטיים. אחת מתכליות חוק כלי ירייה היא לאזן בין האינטרס של הפרט להחזיק בכלי ירייה למטרה חוקית כלשהי, לבין הצורך להגן על שלום הציבור וביטחונו, זאת מתוך הנחה שנשק רב מידי המוחזק בידיים פרטיות עלול סכן את ביטחון הציבור , וכי יש לנקוט בעניין זה במדיניות זהירה (בג"ץ 423/84 עזאם נ' שר הפנים, פ"ד לט(1) 337 (1985) ; עע"מ 389/19 קרינסקי נ' המשרד לביטחון פנים (1.10.14) ; עע"מ 9187/07 לוזון נ' משרד הפנים (24.7.08) ועוד).
מדיניות צמצום זו מיושמת בין היתר באמצעות הנחיות דוגמת הנוהל דכאן שבו מנויים שורה של תבחינים המהווים תנאיי סף או אבני בוחן להענקת רישיון להחזקת כלי נשק. בין יתר התבחינים נכלל גם התבחין "המלצה פרטנית של משטרת ישראל " - הוא התבחין שעליו נסמך העותר.

4.5 רישיון לכלי ירייה על פי תבחין "המלצה פרטנית של משטרה ישראל" תקף למשך שלוש שנים [ראו תקנה 3 לתקנות כליה ירייה (תוקפם של רישיונות) , התשס"ג-2002]. בסיום תקופה זו ניתן להגיש בקשה לחידוש הרישיון.

אכן, יש לעשות אבחנה בין מצב של סירוב לחדש רישיון קיים לבין סירוב להעניק רישיון חדש, שכן הנחת המוצא היא שמי שכבר זכה בעבר לקבל רישיון, עומד בתנאי הסף ובקריטריונים לקבלתו, אלא אם כן השתנו הנסיבות. זאת, בין מחמת שהאדם כבר אינו עומד בתבחין שבזכותו הוענק לו הרישיון, בין משום שהשתנתה המדיניות או הקריטריונים בנושא , ובין מכל טעם אחר (בג"ץ 799/80 שללם נ' מינהל נפת פתח-תקווה, משרד הפנים, פ"ד לו(1) 317).
בכל מקרה, שונים שני מצבים אלה ממצב של ביטול רישיון שאז על הרשות מוטל נטל ההוכחה לשכנע בקיומם של טעמים המצדיקים כדין את החלטתה לבטל רישיון תקף. הפסיקה שצטט העותר בכתב העתירה שעניינה בביטול רישיון קיים אינה רלוונטית ואינה יכולה לשמש אמת מידה בענייננו.

4.6 במקרה שלנו, כאמור, העותר בחר לבסס את בקשתו לחידוש הרישיון להחזקת נשק על התבחין "המלצה פרטנית של המשטרה". דע עקא שהמלצה פרטנית חדשה כזו לא ניתנה לעותר, כפי שעוד יפורט ויובהר בהמשך. בנסיבות אלה בדין דחתה מחלקת רישוי כלי ירייה במשרד לביטחון פנים את הבקשה שכן בהעדר "המלצה פרטנית", לא עמד העותר בנתון המקיים את התבחין שעליו נסמך. מדובר אפוא בהחלטה מתחייבת בנסיבות העניין שהרי משיב 1, גם לו רצה, לא יכול היה לחדש את הרישיון על בסיס תבחין שתנאיו אינם מתקיימים.
בהקשר זה יובהר, כי אין כל נפקות לפסיקה שאותה ציטט העותר בעתירה לגבי חובתו של מקבל ההחלטה (במקרה זה משיב 1) להפעיל שיקול דעת עצמאי שאינו נ סמך אך ורק על ההמלצות המונחות לפניו. אכן, על משיב 1 להפעיל שיקול דעת עצמאי ביישום התבחינים השונים, והוא רשאי לכאורה לסרב להעניק רישיון לפלוני גם אם הלה אוחז ב"המלצה פרטנית של המשטרה" ואולם מקום שבו התנאי לחלותו של התבחין הוא המלצה פרטנית של המשטרה, הרי שבהעדר המלצה כזו אין מה לשקול.

4.7 כל האמור לעיל נכון גם לגבי ההחלטה שהתקבלה במסגרת ה ערר שהגיש העותר ונדון על יד הממונה גב' פרח קוצ'רו שבמסגרתו דחתה את הערר וחזרה על ההנמקות הקודמות. מדובר בהחלטה מנומקת וסבירה שאין סיבה להתערב בה.

4.8 בהקשר לגב' קוצ'רו, אין לקבל את טענת העותר כי מדובר ב"מתחזה" שנתנה החלטה בהעדר סמכות. מהמסמכים שהוגשו על ידי ב"כ המשיבים וצורפו לעתירה נקל לראות כי מדובר במי שהוסמכה על ידי השר ביטחון פנים כדין, מכוח סמכותו לפי סעיף 12(ג1)(1) לחוק. לא מצאתי כל אסמכתא לטענות העותר כי יש הכרח שההחלטה תתקבל על ידי "וועדת ערר", ובכל מקרה, חוק יסוד הממשלה שאליו הפנה העותר אינו רלוונטי לענייננו. בהקשר זה לא למיותר להוסיף, כי העותר קיבל פעמיים, בתאריכים 21.1.20 ו-26.1.20 תשובות מפורטות מהגורמים הרלוונטיים לגבי הסמכתה של גב' קוצ'רו לתפקיד, ולכן, בהעדר ראיה לסתור ובהעדר כל בסיס עובדתי ומשפטי לטענותיו הנוגעות לסמכותה - לא היה מקום לחזור על הטענה בעתירה תוך הכפשתה של הממונה לשווא.

4.9 במהלך הדיון העלה העותר טענה חדשה, שלא העלה בבקשותיו לפני המשיבים , שלפיה מגיע לו רישיון נשק מכוח "הוראת מעבר". העובדה שהעותר לא העלה את הטענה לפני מקבלי ההחלטות אלא לראשונה בבית המשפט מצדיקה את דחייתה על הסף, ואולם לא מיותר להפנות בהקשר זה לתשובת ב"כ המשיבים בדיון, שלפיה, מבחינה עובדתית, העותר אינו זכאי לרישיון נשק מכוח "הוראת מעבר" שכן בין השנים 2005 עד 2016 לא היה ברשות העותר רישיון נשק ולכן התנאי לרציפות של 10 שנים בהחזקת אקדח לא מתקיים במקרה זה.

4.10 בהתייחס לתבחין "המלצה פרטנית של משטרת ישראל" הסבירו נציגי המשטרה במענה לפניית העותר כי מדובר בהמלצה המוענקת במשורה ובנסיבות מיוחדות, על בסיס שיקולים משטרתיים ספציפיים ועל פי הערכות וקריטריונים המשתנים מעת לעת. לגישתם, הנימוקים שפורטו בבקשת העותר אינם מצדיקים מתן המלצה פרטנית של המשטרה, ורשאי העותר לבסס בקשתו על אחד התבחינים האחרים הנכללים בנוהל. ב"כ המשיבים הוסיף והסביר בהקשר זה בתגובתו לעתירה, כי השימוש בתבחין הנטען פחת מאז 2018 והפך לשמש רק למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. הסיבה לכך נעוצה בכך שבשנת 2018 פורסם הנוהל הנוכחי שבו נכללו שורה של תבחינים שלא היו כלולים בו קודם, ובהתאם שונתה גם המדיניות לגבי תבחין זה.

4.11 עיון ברשימת התבחינים מדגיש את ההבדלים בינם לבין התבחין "המלצה פרטנית של משטרת ישראל" שעליו נסמך העותר. לעומת התבחינים האחרים שמדברים על נתונים עובדתיים/ אובייקטיביים כגון מגורים בישוב זכאי, עיסוק בישוב זכאי, עיסוק כמורה דרך, שירות במשטרה או בכוחות הביטחון, עיסוק ככבאי, עובדים ומתנדבים בגופי הצלה ועוד, התבחין הנוכחי נעדר קריטריונים ברורים וחד משמעיים, אלא כולו עניין שבשיקול דעת המשטרה, שיקול דעת שהוא רחב מטיבו. מדובר בתבחין שנועד לתת מענה לאותם מקרים שבהם המשטרה סבורה שנכון ומוצדק להמליץ על הענקת רישיון נשק פרטני גם למי שאינו עומד בתנאי הסף בהתאם לנוהל . מדובר בסעד חריג שאינו ניתן כדבר שבשגרה.

4.12 בענייננו, הוסבר לעותר כי הנימוקים שפרט בבקשתו אינם יפים או מספיקים למתן "המלצה פרטנית" וכי עליו לבחון זכאותו על יסוד התבחינים האחרים. אומנם נכון שבעבר קיבל העותר רישיון מכוח "המלצה פרטנית" אך אין לשכוח שהדבר היה לפני שנקבע הנוהל הנוכחי שהרחיב את התבחינים, וכן, כי מראש , מדובר בתבחין בעל אופי מיוחד, שמותנה בהמלצה ספציפית המוענקת בהתאם לשיקול הדעת של הגורמים במשטרה, שיקול דעת שעשוי להשתנות בהתאם לשינויי העיתים.
עניינו של העותר נבחן פעמיים על ידי שני גורמים שונים במשטרה . ראוי לצטט בהקשר זה חלק מתשובתו של תנ"צ מוריס חן שבחן פעם נוספת את הבקשה לאחר שהעותר סורב על ידי קצין אבטחה ורישוי של מרחב יפתח: "מדובר ברישיון זמני התלוי בהערכת מצב עיתית שמ בצעת משטרת ישראל ובניגוד לתבחינים אחרים הממשיכים מכוח ההתמדה ללא צורך בעמידה בתבחין בכל חידוש, הרי שהתבחין "המלצה פרטנית של משטרת ישראל" שונה בהגדרה ונתון לבחינה שוטפת של הצורך בנשק, האינטרס הציבורי שבהחזקתו ועמידה בתנאי ומדיניות משטרת ישראל. בתום התקופה יבחן מחדש הצורך על פי האינטרס הציבורי ושיקול הדעת של הממליץ באותה עת".

4.13 למעלה מן הצורך ייאמר (זאת בהינתן שעתירת העותר, כפי נוסחה, מופנית רק כנגד החלטת הממונה בערר מיום 2.1.20), כי העותר לא הראה שהחלטת משיבה 2 שלא ליתן המלצה פרטנית בעניינו התעלמה מעובדות או מנסיבות שהעלה לפני הגורמים המוסמכים. ההחלטה בוססה על הנימוקים שפרט העותר בבקשתו, דהיינו על צורכי העבודה שלו בקיבוץ כאחראי על האבטחה בתעבורה – ובאלה לא נמצא די כדי להצדיק מתן "המלצה פרטנית" כסעד מיוחד ויוצא דופן. טענות שהעלה העותר בבית המשפט בנוגע למצב הביטחוני במקום מגוריו ביפו ולצורך שלו להגן על עצמו ומשפחתו שם, לא הועלו לפני הגורמים במשטרה (או בכלל) ולכן גם לא נבחנו.
למיותר לציין שהעותר לא הראה שההחלטה שלא ליתן בעניינו המלצה פרטנית, נבעה משיקולים זרים או לא ענייניים.

התשובה/החלטה שקיבל העותר מהגורמים במשטרה היא תשובה שניתנה במסגרת סמכותם כדין, החלטה שאינה חורגת ממתחם הסבירות, כך שאין לכאורה סיבה והצדקה על פי דין להתערב בה.

4.14 העותר טען כי הוא נכה צה"ל, כי לאורך שנים היה ברשותו רישיון נשק וכי ההחלטה לסרב לחדש את רישיונו פוגעת בין היתר בתדמיתו, שמא עלולים לחשוב בקיבוץ שהוא "עבריין" ולכן לא חודש רישיונו. אין בסיס למחשבה שבאי מתן "המלצה פרטנית" לעותר , סעד מיוחד שניתן על ידי המשטרה במשורה, יש כדי לרמז על העדר ניקיון כפיו. כדי להחזיק נשק כדין יש צורך לעמוד בתבחינים/קריטריונים מסוימים, ואין ללמוד דבר מ עצם העובדה שלגבי אדם מסוים לא מתקיימים תבחינים אלה.

4.15 הוצע לעותר על ידי המשיבים לבחון את זכאותו לקבלת רישיון נשק בהתבסס על תבחינים אחרים. העותר רשאי כמובן להגיש בקשה חדשה על בסיס תבחינים אחרים ו/או על יסוד הנימוקים הנוספים שפרט בבית המשפט, ו בקשה זו תיבחן, מן הסתם , על ידי הגורמים המוסמכים.

5. סיכומו של דבר, העתירה נדחית בזאת.

לפנים משורת הדין – אין צו להוצאות.

המזכירות תשגר עותק פסק הדין לצדדים .

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ב תמוז תש"פ, 14 יולי 2020, בהעדר הצדדים.