הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 64447-05-19

לפני
כבוד ה שופט, סגן הנשיא קובי ורדי

העותר:

שם טוב יוסף מהדני
ע"י ב"כ עו"ד רוני ברוש

נגד

המשיבה:
עירית חולון
ע"י ב"כ עו"ד עופר צילקר

פסק דין

עתירה מנהלית שעניינה בביצוע צו הריסה מכוח גזר דין מיום 13.6.18 (ת.פ 1219-14), שניתן בבית המשפט לעניינים מקומיים בחולון ובשאלה האם ביצעה המשיבה את ההריסה כדין או אם לאו.
זאת כאשר במסגרת העתירה מתבקש להורות למשיבה להשיב מיידית את הבניה של הקירות שנהרסו שלא בהתאם לגזר הדין ולהיקף צו ההריסה וכן מבוקש לחייב את המשיבה לפצות את העותר על הנזקים שנטען שנגרמו לו ולמשפחתו, בגיןהריסה של קירות וחדרים שלא נכללו בצו ההריסה ובגין נזקים שנגרמו במהלך ההריסה לכלל הרכוש .

הרקע העובדתי
העותר מחזיק במקרקעין בגוש 7059 חלקה 160, רחוב התאנה 6 בחולון.
ביום 27.7.14 הוגש לבית המשפט לעניינים מקומיים בחולון (להלן: "בית המשפט") כתב אישום כנגד העותר ואחרים, בגין ביצוע עבודה ושימוש במקרקעין הטוענים היתר ללא היתר, עבירה לפי סעיפים 145, 204(א) ו-204(ב) לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965.
ביום 3.8.16, בהוראת בית המשפט, הוגש כתב אישום מתוקן כנגד העותר.
ביום 26.4.17 נערך דיון בכתב האישום המתוקן, במסגרתו המבקש כפר בחלק מהאשמות נגדו.
ביום 13.6.18 נערך דיון נוסף במסגרתו הרשיע בית המשפט את העותר בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וגזר עליו: קנס בסך של 30,000 ₪ או 60 יום מאסר תמורתו, כאשר אם לא ישולם תשלום במועדו, תועמד יתרת הקנס לפירעון מידי; חתימה על התחייבות, תוך שבעה ימים, על סך 60,000 ₪ להימנע מהעבירה בה הורשע, לתקופה של שנתיים; הריסת המבנים המתוארים בסעיף 5 בכתב האישום.
עוד קבע בית המשפט כי הצו ייכנס לתוקף ביום 13.8.18.
ביום 19.6.18 במסגרת בקשה לתיקון גזר דין, הוסיף בית המשפט כי "ככל שהנאשם לא יקיים את צו ההריסה שהוטל עליו, תהא המאשימה רשאית לבצע את הצו בעצמה ולגבות את הוצאות הביצוע מהנאשם".
ביום 5.5.19 הודיע התובע העירוני למשטרת ישראל כי מבדיקה שנערכה מול בית המשפט עולה כי לא הוגשה כל בקשה לעיכוב או ביטול צו ההריסה השיפוטי, ולפיכך אין מניעה לביצועו ויש לבצעו ללא דיחוי. עוד באותו היום, ביצעה המשיבה את צו ההריסה.
ביום 28.5.19 הוגשה העתירה דנן ולצדה הבקשה לצו ביניים לבית משפט זה.
עוד באותו היום, הוריתי למבקש להבהיר את מקור סמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בעתירה שעניינה לכאורה בצו הריסה שיפוטי שניתן על ידי בית משפט לעניינים מקומיים, כך גם אפשרתי למשיבה להגיב לעניין זה.
ביום 30.5.19, הגישה המשיבה את תשובתה. במסגרתה טענה, בין היתר, כי בית המשפט המוסמך למתן הסעד המבוקש הוא בית המשפט לעניינים מקומיים. זאת, משום שסמכותו של בית המשפט המנהלי, בכל הנוגע לתכנון ובניה, מוגדרת בפרט 10 של התוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מנהלים, תש"ס- 2000 (להלן: "החוק"), המחריג מסמכותו את פרק י' לחוק. בהתאם לכך, צווי הריסה שיפוטיים הוחרגו מתחום סמכותו של בית משפט זה. כך או כך טוענת המשיבה כי היא לא חרגה מהיקף ההריסה כפי שזה נקבע בצו ההריסה השיפוטי.
ביום 3.6.19, הגיש העותר את התייחסותו לעניין הסמכות העניינית. במסגרתה, טען כי החוק מעניק לבית המשפט המחוזי סמכות להתערב בכל עניין ועניין הנוגע לסכסוכים שבין אדם לרשות. העותר טוען כי קיימת מחלוקת רבת שנים בינו לבין המשיבה, שהיא רשות מקומית, ולכן פנה לבית המשפט לעניינים מנהליים. עוד טוען העותר כי לפי פרשנותו של סעיף 8 לחוק, בית משפט זה מעמדו כ"ערכאת ערעור" על החלטה של בית המשפט לעניינים מקומיים ובנוסף לפי סעיף 20 לחוק בית משפט זה מעמדו כערכאת ערעור להחלטות הנוגעות לחוק התכנון והבניה.
זאת ועוד, טוען העותר, בין היתר, כי "צו הביניים איננו כולל דיון במהות צו ההריסה אלא במתן היתר להשיב את ההרס על כנו עד כמה שניתן ולא לחרוג מהאמור בכתב האישום או בצו ההריסה".

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בעתירה ובטענות הצדדים לעניין הסמכות העניינית, אני סבור שבנסיבות העניין דין העתירה להידחות על הסף מפאת העדר הסמכות העניינית של בית משפט זה.
סמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהליים קבועה בסעיף 5 לחוק. כך, בין היתר, מוסמך בית משפט זה לדון ב"עתירה נגד החלטה של רשות או של גוף המנוי בתוספת הראשונה בענין המנוי בתוספת הראשונה".
ענייני תכנון ובניה מסורים לסמכותו העניינית של בית משפט זה מכוח פרק 10 לתוספת הראשונה לחוק, אולם מסמכות זו הוחרגו מספר עניינים, ובניהם, פרק י' לחוק התכנון והבניה שעניינו עבירות ועונשין.
לאור הוראת החוק, ולאור העובדה שהסמכות ליתן צווי הריסה שיפוטיים, קבועה בפרק י' לחוק התכנון והבניה, הרי שבית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בעתירה. כך, הן ביחס למתן צו הריסה שיפוטי והן ביחס לפרשנות שיש ליתן ביחס להיקפו של צו שיפוטי שניתן זה מעבר על ידי בית משפט לעניינים מקומיים.
בענייננו, מדובר למעשה במחלוקת בין הצדדים לגבי ביצוע צו הריסה שיפוטי שניתן בהליך פלילי בבית המשפט לעניינים מקומיים. בפרט חלוקים בניהם הצדדים לגבי השאלה האם בעת ביצוע צו ההריסה, חרגה המשיבה מהיקף ההריסה שנקבעה בו, כפי שטוען העותר, או שמא ביצעה המשיבה את צו ההריסה כדין ואף הותירה מבנים לא חוקיים לעמוד משיקולים טכניים ובטיחותיים, כטענת המשיבה. כך, שהמחלוקת מתמקדת למעשה בפרשנות פסק הדין הפלילי והיקף ביצועו של צו ההריסה.
כפי שכבר קבעתי בעבר, טענות בנוגע לצו הריסה נשוא גזר דין פלילי לבית משפט זה, מהוות בפועל, הגשת עתירה מנהלית בניסיון לעקוף הליכים פליליים באמצעות הליכים אזרחיים כאשר מדובר במחלוקת הנוגעת ב"גרעין הקשה" של ביצוע גזר הדין וצו הריסה, המצוי בסמכות ו של בית המשפט לעניינים מקומיים והשאלה העובדתית בנוגע להיקף ביצוע אותו הצו, ולפרשנות פסק הדין הפלילי והאם בוצע כלשונו ונהרסו המבנים הבלתי חוקיים נשוא כתב האישום אם לאו, אמורה להתברר בבית המשפט המוסמך לכך באופן בלעדי שהוא בית המשפט לעניינים מקומיים (עת"מ (ת"א) 21359-12-16 דוד עברי נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה רמת גן (10.1.17); עת"מ (ת"א) 53075-02-17 וייסנביק נ' עירית תל-אביב-יפו ואח' (6.3.17); עת"מ (ת"א) 21225-05-19 לוינסון נ' עירית רמת השרון (2.6.19)).
כך גם קבעתי בעניינים אלו שכשם שניתן לנקוט בהליכים לפי פקודת בזיון בית המשפט לאכיפת צווי הריסה שיפוטיים שניתנו בבית משפט השלום במסגרת הליך פלילי, כך גם אם הרשות מוסמכת לבצע את צו ההריסה בעצמה (כמו כאן) הסמכות לקבוע באם צו הריסה בוצע אם לאו נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים כערכאה שנתנה את הצו ויכולה לברר עובדות וראיות במידת הצורך ולפרש את גזר דינה ויש למצות את ההליך במישור הפלילי בבית המשפט לעניינים מקומיים ולא לעקוף הליכים פליליים באמצעות הליכים אזרחיים (ראו בר"מ 1133/11 חברת פגי רום בע"מ נ' מד"י (1.3.11); בר"מ 8247/08 עיריית ת"א נ' פרג ארועים בע"מ (18.12.08)). כאשר הנ"ל גם מוחרג מסמכותו העניינית של בית המשפט לעניינים מנהלים (פרט 16 לתוספת הראשונה לחוק).
בכל הקשור לסעדים כספיים לפיצוי כספי בגין נזקים אלו או אחרים כתוצאה מההריסה ,כמובן שלבית המשפט לעניינים מנהלים אין סמכות לדון בכך שכן מדובר במישור האזרחי.
לאור האמור לעיל, אני דוחה את העתירה על הסף.
המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' סיוון תשע"ט, 05 יוני 2019, בהעדר הצדדים.