הדפסה

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים עת"מ 60989-07-21

מספר בקשה:1
לפני
כבוד ה שופטת הדס עובדיה

מבקשת

נירה ג'רבי
ע"י ב"כ עו"ד משה אמסלם

נגד

משיבים

1.ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה מחוז ת"א
ע"י ב"כ מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי)
2. הועדה המקומית לתכנון ובניה קרית אונו
3. יפעת טולדנו
4. אילן טולדנו
המשיבים 3-4 ע"י ב"כ עו"ד אבי עמבר

החלטה בבקשת העותרת למתן צו ביניים

לפני בקשת העותרת למתן צו ביניים בגדרי עתירה שהגישה כנגד החלטת ועדת הערר מיום 12/7/21 (להלן: "ההחלטה"). העותרת מבקשת להתלות את החלטה הועדה המקומית המאפשרת למשיבים 3-4 לקבל היתר בניה בתנאים עד לאחר הכרעה בעתירה, ובנוסף למנוע מהמשיבים 3-4 או מי מטעמם לבצע כל עבודת בניה במקרקעין עד לאחר הכרעה בבקשה.
דברי רקע בתמצית
העותרת והמשיבים 3-4 הם בעלי מגרשים צמודים במקרקעים הידועים כגוש 6494 חלקה 129 ברחוב ז'בוטינסקי 29 בקרית אונו (להלן: "המקרקעין"). שני הצדדים הגישו בקשות לבניית בתים צמודי קרקע. מגרש המשיבים 3-4 הוא בחזית המקרקעין ומגרש העותרת מצוי בחלק האחורי. הגישה לחלק האחורי היא משביל משותף המצוי בסמוך לגבול המערבי של החלקה. הערר נשוא העתירה הוא ערר שני שהוגש ביחס לבקשה להיתר.
בהחלטה דחתה ועדת הערר המחוזית לתכנון ובניה מחוז תל אביב (להלן: "הועדה המחוזית") ערר על החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובניה קריית אונו (להלן: "הועדה המקומית") מיום 12/11/20 לתת למשיבים 3-4 היתר בתנאים כמפורט בהחלטה, ובכללם תנאי הנוגע למילוי אדמה ולאיטום חללים בין קירות תת קרקעיים שנבנו בחריגה.
בנוסף נקבע כי כתנאי לקבלת טופס אכלוס יהיה על המשיבים 3-4 לבצע פילר מים קבוע שבו יותקנו שעוני המים של המשיבים 3-4 והעותרת. עוד צוין בהחלטה, כי לפי מידע שהתקבל מתאגיד המים לעותרת חיבור זמני לשעון המים אשר בהסתמך עליו תוכל לקבל טופס אכלוס.
העותרת הגישה לוועדת הערר ערר על החלטת הוועדה המקומית, בטענה שעל - פי תכנית המתאר והחלטה קודמת של ועדת הערר בסבב התדיינות קודם שהתנהל בין הצדדים בעניין ההיתר, יש להורות על הריסה של חריגות הבניה ולא להסתפק באיטום החללים. לטענת העותרת יש להורות כתנאי למתן ההיתר שיוקם על-ידי המשיבים 3-4 פילר המים המשותף לעותרת ולמשיבים 3-4 הקבוע בהתאם להיתר הבניה והתכניות המאושרות ולא רק כתנאי לטופס אכלוס.
יודגש כי עמדת הועדה המקומית בעניין, כמתואר בהחלטת ועדת הערר היא, שאם הפילר יוקם כעת במקומו הסופי - ימנע הדבר גישה לביצוע עבודות הבניה בחלקת המשיבים 3-4, שהיא חלקה קדמית, ועבודות הבניה בה לא הסתיימו. חלקת העותרת היא חלקה אחורית שהגישה אליו משביל משותף. נמצא על-ידי הועדה המקומית כי החלטתה לאשר לעותרת לקבל טופס אכלוס על סמך פילר מים הזמני, מהווה איזון ראוי בין זכויותיה ובין זכויות המשיבים 3-4. בנוגע לחריגות הבניה שבוצעו על-ידי המשיבים 3-4 מצאה הועדה המקומית כי הבקשה להיתר תוקנה, באופן שמסמן את אותם קירות, והיא ראתה לנכון להתנות את ההיתר במילוי החללים שנוצרו באדמה. לגישתה הוראת סעיף 6ה התמ"מ/312 אינה עוסקת בחריגות שוליות תת קרקעיות שלא פוגעות באפשרות ניצול הזכויות במגרש, וכי ניתן למנוע את ניצולם של אותם חללים באמצעות אטימה בחול כפי שנקבע על ידה.
ועדת הערר לא מצאה להתערב בהחלטת הוועדה המקומית להורות על איטום החללים ולא על הריסה, וקבעה כי פרשנותה לתוכנית תמ"מ 312 מקובלת עליה. לעניין פילר המים נקבע כי אין זכות ערר שכן אין מדובר באישור הקלה או שימוש חורג.
בקשת העותרת למתן צו ארעי במעמד צד אחד, עוד בטרם קבלת תגובות המשיבים נדחתה בהחלטת כב' השופטת בלכר מיום 28.7.2021 בתורנות.
כב' השופטת בלכר קבעה בהחלטתה כי לא ברור לבית המשפט מדוע התבקש צו ביניים במעמד צד אחד. לא ברור ולא הובהר כיצד יהא בתגובת המשיבים כדי לסכל את הבקשה. לאחר עיון בבקשה ובעתירה על הנספחים, נקבע כי אין כל מקום ליתן צו במעמד צד אחד בנסיבות העניין ויש לקבל את עמדת המשיבות לבקשה. בנוסף נקבע בהחלטה כי לא יינתן צו ארעי עד להחלטה בבקשה, שכן לא נמצא כי יש בחלוף הזמן עד לתשובה כדי לגרום נזק בלתי הפיך. העניין אינו מגלה בהילות או דחיפות מיוחדת. כב' השופטת בלכר הורתה על הגשת תגובת המשיבות לבקשה עד ליום 15/8/21.
המשיבים 3-4 הגישו תגובתם המפורטת בגדרה שטחו את טעמי התנגדותם לבקשה. עיקר טענתם כפי שנשמעה בפני ועדת הערר היא כי העוררת עושה כל מאמץ למנוע את הבנייה בסמוך למגרשה באמצעות הגשת הליכי סרק רבים; אין לחייבם להקים את פילר המים הפרטי בטרם תסתיים הבנייה במגרשם שכן בכך תיחסם הגישה למגרש עבור משאיות וכלים ותסוכל הבנייה; העותרת יכולה להגיש בקשה להיתר שינויים ולבנות פילר מים משלה שמיקומו במגרשה שלה ככל שהיא לא רוצה לחכות עד לסיום הבנייה במגרש שלהם; אין עוד חריגות בנייה, הקירות שנבנו סומנו כנדרש בתשריט הבקשה להיתר המתוקן שהוגש לוועדה המקומית; מדובר בקירות תמך שוליים תת קרקעיים שאין הצדקה לדרוש את הריסתם נוכח התנאי שנקבע לאיטומם באדמה.
הועדה המחוזית השאירה את ההחלטה לשיקול דעתו של בית המשפט. לא התקבלה תגובת הועדה המקומית.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות על נספחיהן לא ראיתי לנכון לקבל את הבקשה, להלן נימוקי:
בהתאם להלכה הפסוקה, קיימים שני עקרונות המנחים את בית המשפט בבואו להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין עד להכרעה בערעור: האחד – כי סיכויי הערעור להתקבל הם טובים; והשני – כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד הזמני.
בין שני השיקולים הללו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", אולם מקובל לראות בשיקולי מאזן הנוחות כראשונים במעלה. ראו: עע"מ 8592/20 ג. עופר ייצור ושיווק בשר בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל (11.03.2021); עע"ם 4117/20  טוויל נ' מדינת ישראל, פסקה 11 (12.8.2020); עע"ם 4006/20 עיריית חיפה נ' מוניות גרין ליין בע"מ, פסקה 10 והאסמכתאות המובאות שם (15.7.2020); עע"ם 9897/17 א.ש. אלפא נכסים בע"מ נ' רשות מקרקעי ישראל,  פסקה 12 (‏11.1.2018); עע"ם 2803/06 מאיר ובניו בע"מ נ' הגיחון מפעלי מים וביוב ירושלים בע"מ, פסקה 8 והאסמכתאות המובאות שם (11.4.2006).
איני סבורה כי העותרת עמדה בנטל להראות כי מאזן הנוחות נוטה בנסיבות העניין לטובתה, או כי יגרם לה נזק בלתי הפיך או חמור מכל היבט שהוא. אולי אף להיפך, שהרי בנית בית המשיבים 3-4 במגרשם תקדם דווקא לטובת העותרת את המועד בו תוכל להתחבר לפילר שייבנו המשיבים 3-4 עבור שני הצדדים. מכל מקום כנטען על-ידי המשיבים 3-4 ולפי עמדת הועדה המקומית שאושרה בועדת הערר, אם הפילר יוקם כעת במקומו הסופי - ימנע הדבר גישה לביצוע עבודות הבניה בחלקת המשיבים 3-4, שהיא חלקה קדמית, ועבודות הבניה בה לא הסתיימו. נזק לכאורי זה עולה לאין שיעור על הנזקים הנטענים של העותרת, אשר לא מצאתי כי הובאה להם ולו אף ראשית ראיה.
מבלי לקבוע מסמרות לעניין העתירה לגופה אציין כי כידוע בית המשפט אינו שם עצמו בנעלי רשויות התכנון ואינו פועל כ"מוסד תכנון על" כפי שחזר וקבע בית המשפט בעע"מ 5339/18 ועדת הערר לתכנון ולבנייה מחוז ת"א נ' גורי בנייה והנדסה בע"מ, פסקה 10 (6.10.2019); בג"ץ 6942/15 בן משה נ' הוועדה הארצית לתשתיות לאומיות, פסקה 24 (20.11.2016). בהתאם להלכה נטיית בית המשפט שלא להתערב בשיקול הדעת של הרשות המנהלית גוברת "מקום שבו ההחלטה הנבחנת מצויה בתחום מומחיותה המקצועית של הרשות, או שהיא מהווה בחירה בין מספר עמדות מקצועיות נוגדות .. אכן בית המשפט במהותו לא נועד לשמש מוסד מתכנן, הוא אינו 'מוסד תכנון עליון' העומד מעל מוסדות התכנון המנויים בחוק." ראו: בג"ץ 3017/05 חברת הזורע (1939) בע"מ נ' המועצה הארצית לתכנון ולבניה, פסקה 38 (23.3.2011). בשים לב להלכה זו ובנסיבות העניין לא מצאתי כי סיכויי הצלחת העתירה הם מן הגבוהים.
לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית. העותרת תשא הוצאות המשיבים 3-4 בסך 3,500 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום ללא קשר לתוצאות ההליך.
הבקשה הובאה לפניי במסגרת תורנות הפגרה. המזכירות תנתב את התיק לפי סדרי העבודה.

ניתנה היום, ט' אלול תשפ"א, 17 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.